לפנינו תביעה להכיר בפגיעה שנגרמה לתובע בגבו כתוצאה מאירוע מיום 30.4.01 כ"תאונת עבודה". ואלה העובדות הרלוונטיות: התובע, יליד 1969, עבד בחברת החשמל מדצמבר 1993 בעבודה פיזית הכוללת הרמה ו/או גרירה של כבלי חשמל, קונסטרוקציות וכד' והחל להרגיש בכאבי גב החל משנת 1999, שלא הפריעו לו להמשיך ולעבוד בעבודתו הפיזית. ביום 30.4.2001, במהלך הרמת/גרירת ברזלים לצורך קשירתם בשלופה על מנת שיועמסו על גבי משאית באמצעות מנוף, הרגיש התובע כאב חד בגבו התחתון וכשניסה להתיישר, התגברו הכאבים והחל מאותו היום ובמשך כ - 7 חודשים, למעט תקופת ניסיון קצרה לחזור לעבודה שלא צלחה, לא התייצב לעבודה ואף פוטר בסופו של דבר ביום 1.1.2002. עבודתו של התובע כוללת עבודה פיזית רבה בשטח: פריסה ומשיכת כבלי חשמל באורך של עד 500 מ' ומשקל הנע עד לחצי טון, הרמת קונסטרוקציות בעזרת מנוף וללא מנוף, העמסה וגרירה של ברזלים, תופי כבלי חשמל כבדים במשך שעות רבות ביום. ביום האירוע, ב - 30.4.01, נסע התובע במשאית לעבודה לתחמ"ש יוקנעם להעמיס סולמות ברזל לתחמ"ש ראש פינה. במסגרת העמסה, התובע הזיז סולמות ברזל במשקל של כ - 40-50 ק"ג ואחר כך קשר אותם בשלופה ולאחר מכן אלה הועמסו למשאית באמצעות מנוף. לשם הרמת הסולם הוא כופף את הברכיים וירד לכריעה הוריד את הידיים ומשך לכיוון השלופה שכבר היתה מוכנה. התובע משך את הסולם אליו כדי שיעלה על השלופה. ביום האירוע התובע הרים סולם אחד וזה היה הסולם הראשון והאחרון ואחרי זה התובע הרגיש כאב חד במיוחד בגב התחתון וכשניסה להתיישר בקושי רב התגברו הכאבים העזים. התובע סיפר על כאבי הגב שלו לנהג המשאית ולאחר מכן ישבו יחד, נחו והמשיכו לדרכם לראש פינה ובכל מהלך השעתיים של הנסיעה הרגיש כאבים בגבו ואף התלונן על כך בפני נהג המשאית. כאשר הגיעו לראש פינה, בסביבות השעה 1200, ירד התובע בקושי מהמשאית ואמר לראש הקבוצה במקום כי לא יוכל לפרוק את המטען בשל כאבי הגב וראש הקבוצה שחרר אותו מהפריקה וממשיכת הכבלים לאותו היום ונתן לו עבודה קלה יותר בישיבה. התובע ניסה להתקשר טלפונית, עוד באותו היום, ממקום העבודה בראש פינה, לרופאת המשפחה ד"ר סירא, משום שהרופא האורטופד לא עבד באותו היום, ורק בשעה 15.22 הצליח לקבל בטלפון את אישורה לחופשת מחלה. התובע נמנע בתחילה מלגשת למחלקת בטיחות ולהודיע כי מדובר בתאונת עבודה, זאת משום שחשש למקום עבודתו בחברת החשמל, בהיותו עובד בלתי קבוע. אולם, בתחילת מאי 2001, לאחר שהבין שגם כך לא יוכל לעבוד, הוא ביקש מהרופא לציין כי מדובר בתאונת עבודה. מיום התאונה בעבודה, התובע התחיל לסבול מכאבי גב, הגבלה בתנועותיו והקרנה של הכאבים לרגל שמאל, דבר שגרם לו סבל גם בתחום הבין אישי והנפשי. ביום 2.5.2001, יומיים לאחר התאונה, עבר התובע בדיקת סי.טי. של עמוד השדרה מותני + סקרלי ונמצא כי קיימת פריצת דיסק. ביום 6.11.01, עבר התובע ניתוח כריתת הדיסק בבי"ח אסותא. ברשומים הרפואיים רשום כי בפברואר 2001 חש כאבים חדים בגב והלך לאורטופד. התובע אומר כי מה שהרגיש בפברואר 2001 לא דומה כלל לכאב החד אותו הרגיש באירוע ב - 30.4.01. כמו כן לאחר 19.2.01 המשיך לעבוד ומפברואר ועד לאירוע היתה רמה נמוכה של כאבים. ביום 11.4.01 (היינו לפני האירוע מ- 30.4.01) היה התובע בביקור אצל אורטופד ועשה בדיקת מיפוי עצם. הנתבע הסכים לכך שביום 30.4.01 אירע לתובע אירוע תאונתי במהלך עבודתו עת הרים סולם ברזל והרגיש כאב חד בגב. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 30.4.01 לבין הפגיעה שנגרמה לו. משכך מינינו את ד"ר ד. אנגל, לשמש מומחה-יועץ רפואי (להלן: המומחה). המומחה התבקש לענות על השאלות הבאות: מהי המחלה שאובחנה בגבו של התובע סמוך לאחר התאונה מיום 30.4.01 האם ניתן למצוא קשר סיבתי כלשהו בין האירועים שהתרחשו ביום האירוע, לבין הופעתה של הפגיעה דלעיל, במועד בו הופיעה. (גם אם הוחמר מצב המחלה או שהוחש בואה או התפרצותה עקב אירועי יום האירוע - כל אחד מאלה מהווה קשר סיבתי כאמור). האם נגרם לתובע אי כושר כתוצאה מהתאונה מיום 30.4.01 ולמשך כמה זמן? בחוות דעתו מיום 12.4.2003 השיב המומחה על שאלות בית הדין, ואלה תשובותיו: "המחלה שאובחנה בגבו של התובע הינה פריצת דיסק L4-5 ובלט דיסק L5S1. מחלתו של התובע קדמה לאירוע. במכתב של פרופ' פלומן נרשם כי ההתקף החל בפברואר. התובע היה בטיפול אורתופדי עקב כאבי הגב עוד לפני האירוע. הכאב לפני האירוע היה חמור מספיק כדי להצדיק מיפוי עצם שבוצע ב - 11.4.01 (19 יום לפני האירוע). עם זאת, אפשרי שהאירוע גרם החמרה בכאביו מאחר שהכאב החל בזמן או מיד אחרי הרמת משא כבד. יש על כן להכיר באחריות האירוע מ - 30.4.01 להחמרה בכאב גב שהיה עוד לפניו. כאשר בודקים את הרישומים במחלקת תאונות אחרי האירוע: נרשם ב - 24.5.01 כי חל שיפור קל במצבו. ב - 14.6.01 רשום: הטבה במצבו, פחות כאבים וללא הגבלה בתנועות, גמר טיפול פיסיוטרפי וחוזר לעבודה ב - 16.6.01 (יומיים אח"כ). אני ממליץ לאור רישומים אלה להכיר באחריות האירוע לאי כושר מ - 1.5.01 עד 16.6.01. אי כושר לאחר מכן קשור למצבו הבסיסי ולכאבי הגב שהחלו כאמור עוד לפני האירוע." התובע הפנה שאלות הבהרה למומחה, אשר השיב עליהן באריכות. התובע מבקש כי בית הדין יקבל את חוות הדעת של ד"ר מרק ויסמן מיום 10.4.2002, שקבע כי התובע סבל מפריצת דיסק עם נזק נוירולוגי עקב תאונת העבודה מיום 30.4.01 וכי לפני התאונה לא סבל התובע מכל נזק נוירולוגי, ורק לאחר התאונה סבל קשות מכאבים עזים ונזק נוירולוגי, כממצא חדש שלא היה קיים לפני התאונה. על פי ההלכה הנוהגת, קביעת קיומו של קשר סיבתי (של גרימה או של החמרה) בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות ובקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה שנתמנה על ידי בית הדין (עב"ל 1410/01 עופר בריימוק - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 11.5.2004); דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 374; דב"ע נה/246-0 גיגי סוליקה- המוסד לביטוח לאומי, (לא פרסם)). בענייננו מסקנותיו החד משמעיות של המומחה, כי המחלה קדמה לאירוע וכי נגרמה לתובע החמרה זמנית במחלה בגין האירוע מיום 30.4.2001 ותקופת אי כושר מיום 1.5.2001 עד ליום 16.6.2001, אינן בלתי סבירות ולא מצאנו כי נפל בהן פגם או שאין לסמוך עליהן, ועל כן אנו מעדיפים את חוות הדעת של המומחה - ד"ר אנג'ל, שמונה מטעם בית הדין על פני חוות הדעת הפרטית של ד"ר ויסמן, שהגיש התובע. לחילופין מבקש התובע להמשיך בתביעתו ולהכיר בפגיעה בדרך המיקרוטראומה בשל תנאי עבודתו. אין אנו סבורים כי יש מקום לכך. התובע הגיש תביעה לנתבע בעניין תאונת עבודה מיום 30.4.2001, התובע לא הגיש כל תביעה בגין פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה ועל כן החלטת הנתבע, מטבע הדברים, נסבה על התביעה בגין האירוע התאונתי מיום 30.4.2001 ולא על פגיעה בדרך של מיקרוטראומה. מששאלת המיקרוטראומה טרם נבדקה על ידי הנתבע וממילא אין החלטה בעניין זה, אין מקום להתיר לתובע להמשיך בתיק שלפנינו בהוכחת עניין זה. התובע רשאי, כמובן, להגיש תביעה נוספת לנתבע באשר לפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה ותביעה זו תבדק על ידי הנתבע. משאלה פני הדברים אנו מקבלים את תביעת התובע ומכירים באירוע מיום 30.4.2001 כתאונת עבודה וזאת בדרך של החמרה, כמו כן אנו קובעים כי כתוצאה מתאונת העבודה מיום 30.4.2001 נגרמה לתובע תקופת אי כושר לעבוד מיום 1.5.2001 ועד ליום 16.6.2001, ואנו מורים לנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה כחוק. הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודההכרה בכאבי גב כתאונת עבודהחשמלתאונת עבודה