תאונת דרכים עם רכב מזויף

1. התובע, יליד 1980, הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 על נזק גוף שנגרם לו בתאונה ביום 22/10/04 (להלן: "התאונה"). התובע טוען שנפגע כנוסע ברכב סובארו שנהג בו אלטראבין אקרם ז"ל, שעזבונו הוא הנתבע מס' 1 (להלן: "המנוח"). באותו רכב היו עוד שלושה נוסעים. בנוסף למנוח נהרגו עוד שני נוסעים, חאתם אבו בלאל וכן פהר (או "פאיר") אבו בלאל, בני דודים של המנוח. התובע ושהדי אבו בלאל (להלן: "שהדי" או "שאדי") נפצעו. התאונה קרתה כאשר הרכב בו הם נסעו, רכב מסוג סובארו (להלן: "הסובארו" או "הרכב"), יצא משגב שלום וחצה את כביש מס' 25. רכב מסוג טויטה שהגיע משאל, על כביש 25, פגע חזיתית בצד שמאל של הסובארו. אין מחלוקת כי הסובארו הייתה מזויפת ללא מסמכי רישוי וללא פוליסת ביטוח. בנוסף למנוח הוגשה תביעה כנגד קרנית. קרנית שלחה הודעת צד שלישי נגד עזבון המנוח ושהדי. עזבון המנוח שלח הודעת צד רביעי נגד התובע ואבו בלאל שהדי, שני השורדים מנוסעי הסובארו. בשלב ראשון ניתנת החלטה בשאלת החבות. 2. עמדת התובע היא שהנהג היה המנוח. זו הייתה מסקנת המשטרה. זו גם עמדת ב"כ קרנית אשר בסיכומיו סבר כי קרוב לוודאי שזה נכון, למרות הניסיון של העזבון להצביע אחרת. התיק אפוא התנהל בשאלה מי היה הנהג, שכן להעדר הביטוח והזיוף לא הייתה מחלוקת, למעט ניסיון של כולם להרחיק עצמם מבעלות או החזקה של הרכב. עמדת בא כוח קרנית היא שכל הנוסעים צריכים להראות כמחזיקים, ועל כן גם אם התובע לא נהג, אין לקרנית חבות כלפיו. זהות הנהג 3. גרסת התובע הייתה שהוא הצטרף לרכב בכניסה לשגב שלום. גרסת אימו של המנוח הייתה שגם בנה הצטרף לרכב, כשבאו לאסוף אותו, והוא לא היה הנהג. מטעם עזבון המנוח הועד דוד של המנוח ושל אחד הנוסעים הנוספים שנהרגו, שהוא גם בן דוד של אביו של שהדי ובן דוד של ההרוג השני. שם העד, מוחמד סעדה המכונה גם "אלמצרי" או "מצרי". עד זה מסר מידע ראשוני לחוקר רחביה עומסי בבית החולים בסמוך לפתולוגיה, היכן שהגיעו המשפחות לזהות את ההרוגים והוא גם ליווה אותו ותרגם לו שיחה בין החוקר לבין שהדי ששכב בבית החולים פצוע. העד גם מסר גרסה פורמאלית במשטרה. בבית המשפט הוא שרטט את מיקום הפצועים וההרוגים. לטענתו שמע על התאונה ומיהר לצומת מתוך הבנה שמדובר ברכב של האחיינים שלו. העד לא היה אחיד במידע שמסר, ובכלל זה בסוגיה האם הקדים את הגעת מד"א והמשטרה וראה את הפצועים וההרוגים בסמוך לתאונה או רק אחרי שמד"א כבר הגיעו וטיפלו בפצועים. מטעם מד"א לא הוזמנו עדים ואף לא הוגשו רישומים שלהם, ומתוך עדותו של רפ"ק רחביה עומסי, עולה כי השוטר הראשון שהגיע לזירה, אוטמזגין, לא רשם מידע על הזירה שיכול לשפוך אור על הסוגיה במחלוקת (עמ' 28 לפרוטוקול). עד נוסף שהועד מטעם העזבון היה אבו בלאל פאיז, שאימו היא גם האם של המנוח והם אחים חורגים. עד זה נתן תצהיר אחרי ששמע את עדות התובע. לדבריו גם הוא הגיע לצומת אחרי ששמע על התאונה. היו שם שוטרים ומד"א. ב"כ התובע חלק על אמינות עד זה שכאמור שמע את עדות התובע לפני שמסר גרסה בתצהיר עדות ראשית, וגם טען שהתובע השתתף במשחק כדורגל, בטורניר, שנה קודם לכן. לפי גרסתו של העד כולם היו בדרך לשחק במשחק כדורגל. הוכח שהתובע היה במאסר שנה ולפני כן היה במעצר בית והשתחרר יום קודם לתאונה. מסקנת בוחן התנועה הייתה שהנהג היה המנוח (דו"ח הבוחן, מוצג נ/1). 4. רפ"ק רחביה עומסי שהיה באותה עת קצין את"ן נגב הגיע לזירה ביום התאונה, ובהמשך הגיע לבית החולים. על תוכן השיחה שניהל עימו העד סעדה מוחמד, מצרי, סגן ראש המועצה שגב שלום ועל השיחה שניהל בבית החולים עם שהדי, בנוכחות העד מצרי ובוחן התנועה בבית החולים, נרשם זכ"ד שהוגש וסומן מוצג נ/2. לפי הרישום של רפ"ק עומסי, העד מצרי היה מי שיחד עם רפ"ק עומסי ורפ"ק ברקת ביצעו את זיהוי ההרוגים. היוזמה לשיחה עם רפ"ק עומסי הייתה של העד מצרי, שמסר שהגיע לזירה בסמוך לתאונה והוא הבחין שההרוגים יושבים בחלק האחורי של הסובארו ואילו התובע יושב במושב הנהג ולידו יושב שהדי. בהמשך הם ניגשו לשהדי ואז רפ"ק עומסי שאל את שהדי האם הוא ישב ליד הנהג, ולכך שהדי השיב בחיוב והוא שאל אם התובע, מוחמד, היה הנהג, וגם על זה הוא השיב בחיוב. גם רפ"ק עומסי חש חוסר אמת מדברי שהדי (עמ' 29 לפרוטוקול). מטעם זה אינני נותנת משקל רב לשיח בין רפ"ק עומסי לשהדי בבית החולים. זאת מעבר לתמיהה של שתי השאלות המדריכות שנשאלו ע"י רפ"ק עומסי במקום שאלות פתוחות, כמפורט לעיל. בבית המשפט העד סעדה מוחמד, מצרי, שרטט את הזירה כפי שראה אותה לטענתו כשהגיע אליה, מוצג נ/4. לפי השרטוט אף אחד מנוסעי הרכב היה ברכב. הפצועים, התובע ושהדי היו משמאל לרכב ואילו ההרוגים היו שניים מקדימה לרכב, כולל המנוח ואחד מאחורי הרכב. הפצועים היו בסדר הבא: שהדי היה בצד שמאל קדמי ליד הרכב והתובע בצד שמאל אחורי. בהודעה שנגבתה מהעד סעדה ע"י המשטרה למחרת התאונה הוא אמר כי כאשר הגיע כל הנפגעים היו כבר מחוץ לרכב. לפי עדותו הוא ממקם את הפצועים ליד ההרוג, שבבית המשפט הוא סימן להיות מאחורי הרכב. לפי ההודעה ההרוג היה בחלק האחורי של הרכב. הוא מוסיף שעד שהגיע היו במקום אמבולנס וחובשים שעסקו בהנשמה, והיו עוד הרבה אנשים (מוצג נ/3). הגרסה שמסר העד מיוזמתו לרפ"ק עומסי בבית החולים לוקה באינטרסנטיות באשר לזהות הנהג. חשש זה עולה ממסירת מידע שלא היה צריך להשתנות מגרסה לגרסה. דהיינו האם הגיע לזירה לפני מד"א או אחרי שמד"א כבר הגיעו והחלו לטפל בפצועים. הסתירות בין הגרסאות בנושא זה משליך על עדותו. ברישום מד"א, כפי שעולה מעדות בוחן התאונה, יש גרסה שהמידע באשר מי היה הנהג נמסר למד"א ע"י הפצועים שהיו מחוץ לרכב (עמוד 39-40 לפרוטוקול). רפ"ק עומסי מסכם את מסקנותיו מתיק החקירה כי ההרוגים היו מחוץ לרכב, כנראה מחמת התאונה, ולגבי הפצועים הוא לא היה יכול להביע דעה מי הוציא אותם (עמ' 24 לפרוטוקול). לפי הרישום בתיק החקירה, הפרקליטות החליטה לסוגר את התיק נגד המנוח מחמת מותו. כנגד התובע נסגר התיק מחמת העדר ראיות מספיקות וכנגד נהג הטויוטה בגלל העדר אשמה. הערעור על כך נדחה (עמ' 28 לפרוטוקול). לפי תיק החקירה, גרסת שהדי למשטרה הייתה שהנהג ברכב ומי שהגיע לאסוף את כולם לנסוע למשחק הכדורגל היה המנוח, ואז הוא, שהדי, הצטרף לחאתם ופהר מאחור. ביציאה משגב שלום הם נפגשו עם התובע, שישב ליד הנהג (עמ' 28 לפרוטוקול). רפ"ק עומסי לא היה יכול להסיק מתיק החקירה מדוע בוחן התנועה סבר שהנהג היה המנוח (עמ' 30 לפרוטוקול). בוחן התנועה, ארז יעובוסקי, שחתום על הדו"ח מוצג נ/1, העיד שמסקנתו כי המנוח היה הנהג התבססה על דוחות מד"א, שהם לא מצאו אנשים ברכב בזמן הפינוי- "אבל הנוסעים ברכב טוענים שזה הוא הכוונה לאכרם שנהג ברכב", וזו הייתה גרסת הנוסעים גם במשטרה (עמ' 39-40 לפרוטוקול). ככל שיש תיאום גרסאות הוא נעשה לפני שאנשי מד"א הגיעו למקום, ומכאן עומדות גרסאות התובע, שהדי והעד מצרי בסימן שאלה. 5. מטעם העזבון הועדה גם אימו של המנוח שהעידה שבנה הצטרף לנוסעים ברכב. ב"כ התובע וקרנית מבקשים לא לתת אמון בגרסתה מחמת סתירות. אימו של המנוח העידה שראתה את בנה מצטרף לרכב ועולה כנוסע במושב אחורי (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורות 22-23). לפי עדותה החבורה נסעה לשחק כדורגל. לדבריה, הרכב היה ברחוב, דלת הבית הייתה פתוחה והיא ראתה משם שבנה נכנס לרכב כנוסע (עמ' 16 לפרוטוקול). בין הבית שלה למקום התאונה יש מרחק של כקילומטר וחצי. העדה עומתה עם דבריה שנרשמו ע"י החוקר מפיה שהיא מעולם לא ראתה את הרכב, השיבה שמלכתחילה לא היה לה עניין לשתף פעולה. בעלה היה מאוד חולה בסרטן ובנה נהרג והיא לא רצתה כלום, אך שינתה את דעתה כאשר שמעה את השקרים (עמ' 18-19 לפרוטוקול). לדבריה מפיץ השקרים הוא התובע. העדה סיפרה בראשית עדותה שראתה את הרכב מפתח הבית (עמ' 16 לפרוטוקול), בהמשך סיפרה שישבה במרפסת, בחוץ (עמ' 20 לפרוטוקול). בחקירה חוזרת עמדה על כך שראתה את הרכב דרך פתח הדלת שרוחבו כמטר (עמ' 21 לפרוטוקול). גרסה שלישית היא שהיא ראתה את בנה עולה לרכב דרך חלון ביתה (עמ' 18 לפרוטוקול). ב"כ התובע סבר שחוסר אמינות העדה מתחזקת מכך שאמרה שהכירה את התובע וראתה אותו עובר ליד ביתה מדי יום, בא בשעה שבשנה שקדמה לתאונה הוא היה בבית הכלא (עמ' 22 לפרוטוקול). 6. רפ"ק עומסי התרשם בבית החולים ששהדי היה פצוע קל ומתפקד. לפי מכתב השחרור של התובע, הוא מסר בבית החולים שהיה נוסע ברכב וחגור. נמצאו שברים בצלעות עם פנאומיטורקס קטן שלא הצריך ניקוז, קרעים בטחול, ללא דימום, שברים בחוליות ופצע חתך בעור קרקפת, בהכרה מלאה ללא חסר נוירולוגי. התובע שהה בבית החולים 4 ימים. היקף הפגיעה של הפצועים אפשרה את השיחה בזירה. התובע אישר ששוחח עם שהדי בבית החולים (עמ' 2 לפרוטוקול). גרסת התובע בתצהיר עדות ראשית שלו הייתה שביום התאונה הוא עמד בצומת של שגב שלום וחיפש טרמפ, ואז עצרה לו הסובארו. הנהג ברכב היה המנוח, המוכר לו, ושלושה אחרים, שאינם מוכרים לו. הוא שאל לכיוון הנסיעה ונמסר לו שזה תל שבע, לשחק כדורגל. לדבריו מסר שהוא רוצה לצאת משגב שלום ולכן הכוונה הייתה לרדת אחרי הצומת. לפני שהסובארו סיימה את חציית הצומת, הוא ראה את הטויוטה מגיעה משאל ופוגעת בסובארו ובהמשך אמר שהוא לא ראה את הרכב מגיע (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 11). התובע נשאל בחקירתו למצבו של שהדי אחרי התאונה, והוא לא נתן תשובה שממנה ניתן לקבל תמונה, אך הוא אישר ששוחח עימו 3-4 ימים אחרי התאונה. התובע נשאל מה קרה מיד אחרי התאונה והשיב שהיה באוטו לפני שפונה ע"י אמבולנס (עמ' 8 לפרוטוקול), גרסה שאינה תואמת רישום בתיק החקירה מפי אנשי מד"א. פער הזמן בין עדות התובע לבין המשך שמיעת העדים היה של 8 חודשים, שכן לישיבה בחודש מרץ 2010 לא הגיעו העדים שעו"ד אזולאי זימן מטעם העזבון. סיום שמיעת העדים היה בחודש נובמבר 2010. למרות זאת, ועל אף החשיבות של הצגת ראיות אובייקטיביות, ובמקרה זה הרישומים של מד"א, אף אחד מהנתבעים וצדדים ג' ו-ד' לא הזמין את נציגי מד"א. ב"כ העזבון, עו"ד אבי אזולאי, שאל בחקירה נגדית את התובע את השאלה הבאה: "ש. איך אתה יודע אם אמא של אכרם ראתה או לא ראתה, אתה היית בשגב שלום" (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 15). זאת אחרי שכל שאלה שהוצגה לעד עם גרסת העזבון חזרה בתשובה של "שקרים". שאלה זו הייתה חשובה מאוד כדי לבדוק האם התובע היה ברכב בעת שהמנוח עלה לרכב, ובמקום לאפשר את מתן התשובה התפרצו עורכי הדין ביחד בקולות רמים ובית המשפט נאלץ להסביר להם את כללי החקירה (עמ' 6 לפרוטוקול). הרישום המיידי אחרי בקשת עו"ד מרעי שחברו לא יצעקו היה: "ביהמ"ש מבקש מהצדדים לא לדבר ביחד כי אי אפשר לשמוע את דברי העד" (עמ' 8 לפרוטוקול). אחרי כל זה נרשם מפי העד: "אמרתי שהבן אדם שראה אותו היה בבית שלה אולי התחלפו בדרך והיא טעתה" (עמ' 9 לפרוטוקול). מכאן, כבר לא הייתה תכלית לחזור ולשאול את השאלה, ויש חשש שהתובע נרמז מהצעקות כי זו שאלה מכשילה. לאור תשובות חוזרות ונשנות של העד לנקודה זו שגרסת עדי העזבון הם כולם שקרנים, אני מסיקה שההתערבות בחקירה נועדה למנוע מהתובע להשיב על השאלה, ובכך לסתור את גרסתו שלכאורה עלה על הרכב אחרי שהרכב עבר ליד בית אימו של המנוח. 7. לטענת ב"כ קרנית, עו"ד עמליה ליאור, יש לדחות את התביעה של התובע כי הוא היה הנהג, שנהג ללא רישיון רכב או ביטוח, וגם אם לא היה הנהג אזי הוא המחזיק ו/או בעלים של הרכב, ולפיכך גם מטעם זה דין התביעה להידחות. הטלת האחריות על המנוח, במובן זה, הייתה חכמה מנקודת מבטם הן של התובע והן של שהדי, כי בסופו של דבר גם המדינה סגרה את התיק הפלילי כנגד המנוח, התובע ונהג הטויוטה. התובע מסר בעדותו שלא הכיר את שהדי מראש. שהדי מסר בחקירה, שלפחות בחלק ממנה הוא הטיב להתחמק ממתן תשובות, כי הנסיעה באותו יום הייתה ממגרש הקט-רגל לתל שבע, ובתחילת הנסיעה הוא ישב ליד הנהג, שהיה המנוח (עמ' 47 לפרוטוקול). לפי עדותו, המנוח אסף את הנוסעים. מי שהיה במגרש ושיחקו היו שהדי, אחיו, פהר ובן דודו חאתם (עמ' 48 לפרוטוקול). לפי עדותו הוא ראה לפני אותו יום את המנוח עם הרכב, ואחר כך ביום התאונה המנוח הגיע עם הרכב. הם נסעו וראו את התובע בכיכר והוא ירד וישב מאחורה והתובע התיישב מקדימה (עמ' 49 לפרוטוקול). לדבריו אין לו דיבור עם התובע, אך הוא מכיר אותו מהכפר (עמ' 49 לפרוטוקול). תיאור הירידה מהרכב ומעבר לחלק האחורי תואם את עדות התובע, שלא הכיר את שהדי, אך הכיר את המנוח (עמ' 7 לפרוטוקול). הן התובע והן שהדי לא התמחו בפלת"ד, ולכן ככל שהם תיאמו גרסאות, יש להניח שזה קשור לרכב שבו הם נסעו, שכאמור היה רכב מזויף ולא בגלל התובנה של הכיסוי הביטוחי ומשמעות העדרו. כמפורט לעיל, למעט אנשי המשטרה, העדויות בפניי היו מוטות על מנת להימנע מתוצאה שאינה רצויה בין לתובע, בין לשהדי ובין לעזבון המנוח. לאימו של המנוח היה אינטרס להתרחק מהאפשרות שהעזבון של בנה המנוח יחויב בפיצוי לתובע. לתובע ולשהדי היה אינטרס להרחיק עצמם מהרכב המזויף ואולי גם מחשש של תיאום גרסאות. העד מצרי הוא קרוב משפחה של ארבעה מתוך חמשת נוסעי הסובארו, ומבחינה זו האינטרס שלו היה שיוסק שהתובע היה הנהג. אך בנוסף למסירת גרסה למצב ההרוגים והפצועים, הוא ממקם את שהדי, קרוב משפחתו, ליד הנהג, התובע, ולא היכן ששהדי ממקם את עצמו מאחור. רפ"ק עומסי סבר מבחינה מקצועית שככל הנראה מעוצמת הפגיעה ההרוגים הועפו החוצה. העד מצרי בשרטוט שלו, מוצג נ/4, ממקם את המנוח מקדימה. העד מצרי ראה לדבריו בזירה את שהדי והתובע בצידי הרכב, אך התובע מסר גרסה שהיה ברכב עד שפונה ע"י מד"א. מנגנון הפגיעה היה משמאל כשהסובארו חוצה את הצומת. התובע אמר שראה את הרכב הפוגע וגם שלא ראה את הרכב הפוגע ושהדי אמר שאינו זוכר דבר. לאחר שקלול מלוא הראיות ולא בלי לבטים, לא השתכנעתי שהתובע היה הנהג. חיזוק לכך ניתן למצוא בראיה האובייקטיבית שהתובע שהה כשנה בבית הסוהר עד ערב התאונה, אחרי עוד כשנה של מעצר בית בתל שבע. בהעדר ראיה חיצונית שתבסס על האפשרות שהרכב היה של התובע, אני קובעת כי הסבירות לכך נמוכה. אני דוחה את הגרסה שהוא היה הנהג ברכב שאינו שלו כי לא מצאתי סיבה נראית לעין, למעט האינטרס של הדוד, מצרי, להגן על קרוביו על חשבון התובע. לפיכך גם לא השתכנעתי שיש לגזור מנוכחות התובע ברכב שהוא היה בגדר בעלים או מחזיק. סוף דבר 8. אני קובעת כי התובע לא היה בין נהג ובין בעלים ובין מחזיק של הסובארו, ולכן חלה חבות של קרנית לפצות אותו. בתום שמיעת שלב הנזק, יסכמו ב"כ המודיעה, צדדים ג' וכן ד' לגבי חלוקת החבות ביניהם. קרנית תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. נקבע לקדם משפט לתחשיבי נזק ליום 7/12/2011 בשעה 9:00. ניתנה היום, כ"ז בניסן תשע"א, 1 במאי 2011, בהעדר הצדדים. רכבתאונת דרכיםזיוף