פריצה לרכב בכוונה לגנוב בצוותא א. בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מר מ. אלטר) מיום 20.3.03, לפיה הורשע המערער לפי הודאתו בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, פירוק חלק מרכב, וחבלה במזיד ברכב כמפורט בכתב האישום, עבירות אותן ביצע המערער בצוותא עם הנאשם מס' 2, ובנוסף הורשע המערער באישום המיוחס לו בלבד, בדבר החזקת נכסים החשודים כגנובים. כמו כן מתיחס הערעור לגזר דינו של כב' ביהמ"ש קמא מיום 30.10.03 לפיו נדון המערער למאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים, וכן הועמד בפיקוח שירות המבחן למשך 24 חודשים, וניתן כנגדו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, כשאת ביצוע השל"צ יתחיל בתום שירותו הצבאי, במועד שייקבע ע"י שירות המבחן. ב. מדעיקרא טען ב"כ המערער ששגה בימ"ש קמא כשיצא מתוך הנחה לפיה הוא הרשיע את המערער הואיל ובהכרעת הדין לא השתמש בימ"ש קמא במילה "מרשיע", ואולם במהלך הדיון שהתקיים בפנינו ביום 26.2.04 חזר בו ב"כ המערער מטענה זו. לגופו של ענין, התמקד ב"כ המערער בטענה לפיה ראוי לבטל את ההרשעה הואיל ושרות המבחן כתב בתסקירו שאלמלא הורשע המערער, היה שירות המבחן שוקל להמליץ שלא להרשיעו. בהסתמך על תיאור נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן, ובשים לב להמלצת שירות המבחן, חזר ב"כ המערער על כך שיש לבטל את הרשעת המערער, והוסיף שאין למערער הרשעות קודמות, הוא עבר תקופה קשה מאוד בעלייתו ארצה מצרפת, וביצע את העבירות בהן הורשע בנסיונו להיות מקובל בקרב חבריו. מעידתו של המערער היתה חד פעמית, והעבירות בוצעו במקובץ על פני כחמישה ימים. המערער התגייס לצה"ל ביום בו שוחרר ממעצרו שבגין העבירות נשוא תיק זה, בשירות הצבאי החל קורס לנהגי רכב כבד, והוא זוכה לשבחים ממפקדו בקורס. בנוסף קבע שירות המבחן שהמערער אדם חיובי בבסיסו, ללא נטיה עבריינית וזקוק ליד מכוונת ואוזן קשבת. הימנעות מהרשעתו של המערער תאפשר לו לצעוד בדרך הישר, לסיים את שירותו הצבאי, ולסייע להשיב לעצמו את דימויו העצמי. לדעת ב"כ המערער קיימת תועלת אפסית בהרשעת המערער, שלא יהא בה משום תועלת לאינטרס הציבורי לעומת הנזק שיגרם למערער. לענין גזר הדין סבור ב"כ המערער, ששגה בימ"ש קמא כשלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו של המערער המצדיקות הטלת עונש טיפולי והרתעתי ללא מאסר מותנה. ב"כ המערער מסתמך, בין היתר, על תסקירו העדכני של שירות המבחן מיום 23.12.03 הממליץ על ביטול הרשעתו של המערער. ג. ב"כ המשיבה סברה לעומת זאת, שאין כל הצדקה ענינית לביטול ההרשעה וקיימת, לדעתה, חשיבות מרובה מבחינת האינטרס הציבורי להרשעת המערער שביצע את מעשי העבירה בהם הורשע בהיותו בגיר. גם לענין גזר הדין סברה ב"כ המשיבה שאין להתערב בענישתו של המערער, וזאת חרף העובדה שהנאשם מס' 2, שביצע את העבירות בצוותא עם המערער, הועמד בפיקוח שירות המבחן ללא כל ענישה (דהיינו: "מבחן טהור"). הפער בענישה מוסבר לדעת ב"כ המשיבה בכך שבימ"ש קמא התרשם מעומק וכנות החרטה של הנאשם מס' 2. לדעת ב"כ המשיבה מעשיו של המערער חמורים והאינטרס הציבורי מחייב עונש שישמש הרתעה של ממש. ד. עיינו בטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים. בנוסף עיינו בתיקו של בימ"ש השלום ובתסקירי שירות המבחן שהוגשו. תמימי דעים אנו עם ב"כ המשיבה שבנסיבות המקרה שבפנינו אין הצדקה לביטול הרשעתו של המערער, יליד 1984, שביצע את העבירות בהן הורשע בהיותו כבן 18 וחצי. ערים אנו לטענות שהעלה ב"כ המערער, לפיהן אין למערער הרשעות קודמות, ובהתאם לתסקירי שירות המבחן המערער הוא ביסודו אדם חיובי, ללא נטיה עבריינית, המשרת בצה"ל, נמצא בקורס לנהגי רכב כבד, זוכה לשבחים ממפקדו בקורס, ויש בסיס לקוות שימשיך דרכו בעתיד כאדם נורמטיבי. טענותיו אלה של ב"כ המערער יש בהן ממש, אך זאת לא לצורך ביטול ההרשעה אלא בכל הנוגע לערעור על גזר הדין. ה. אנו סבורים שהאינטרס הציבורי מחייב במקרה זה להרשיע את המערער, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בענין ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, נ"ב (3) פד"י, עמ' 337, בעמ' 342: ".. מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם". ובהמשך: "הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל". ו. הקריטריונים שפורטו בפסק הדין שבענין תמר כתב, לצורך הימנעות מהרשעה, ואשר חייבים להתקיים במצטבר, אינם מתקיימים במקרה שבפנינו. נכון הוא שהמערער ביצע עבירות אלה על פני תקופה של בערך חמישה ימים (בין 12.3.03 ל - 17.3.03) אך לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות: פריצה לרכב בצוותא בכוונה לגנוב, גניבה מרכב בצוותא, פירוק חלק מרכב בצוותא, חבלה במזיד ברכב בצוותא, עבירות אלה ביצע המערער ביחד עם הנאשם מס' 2, כמפורט על פני שמונת האישומים שבכתב האישום, זאת בנוסף לאישום נפרד בגין החזקת נכס חשוד כגנוב. למותר להשחית מילים על חומרת פגיעתן של עבירות מעין אלה בציבור הרחב. על ביהמ"ש להעדיף את האינטרס של הציבור, להגנה על שלומו, בטחונו ורכושו, ולכן בנסיבות אלה כפי שפורטו, לא ניתן להימנע מהרשעתו של המערער. גם לא שוכנענו שיהא בהרשעה זו כדי לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, אדרבא, מוטב שהרשעה זו תשמש למערער כ"נורת אזהרה" שתזכיר לו עד כמה חשוב וחיוני שימשיך להלך בדרך הישר. עד כאן דברינו באשר להרשעתו של המערער שבדין יסודה ואנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין. ז. לעומת זאת סבורים אנו שעל יסוד נימוקיו של ב"כ המערער, כפי שפורטו בהודעת הערעור ובטיעון שבפנינו, ובמיוחד בשים לב לאמור בתסקירי שירות המבחן בכל הנוגע לנסיבותיו האישיות של המערער, קשיי ההתמודדות הרבים בהם נתקל עם עלייתו ארצה מצרפת מחד גיסא, וגיוסו לצה"ל מיד עם שחרורו מן המעצר נשוא תיק זה מאידך גיסא, והשתלבותו בשירות צבאי לאחר קשיי הסתגלות ראשונים, כל אלה, ולרבות גם גילו הצעיר בשעת ביצוע העבירות (18 וחצי), והמלצתו של שרות המבחן בתסקיריו, יש בהם כדי להצדיק העדפת האלמנט השיקומי והטיפולי שבשיקולי הענישה, על פני הענישה ההרתעתית. ח. לא למותר להזכיר שבתסקיר העדכני של שירות המבחן מיום 23.12.03, המליץ שירות המבחן על ביטול ההרשעה והטלת עונש חינוכי בהיקף של 300 שעות של"צ, אותן יבצע עם תום שירות הצבאי. לא זו אף זו: נאשם מס' 2, אף הוא יליד 1984, שביצע בצוותא עם המערער את העבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב, ופירוק חלק מרכב, נשוא שמונה מן האישומים שבכתב האישום, והורשע אף הוא, הועמד בפיקוח שירות המבחן ללא כל עונש נוסף (משמע "מבחן טהור") וזאת בגזר דין שניתן ביום 17.8.03. כב' השופט קמא נימק זאת בכך שיש במקרה זה להעדיף את הפן השיקומי על פני הפן הענישתי. עוד ציין כב' השופט קמא ששוכנע מכנות חרטתו של הנאשם, וכנות רצונו לשנות את התנהגותו. כן הוסיף בית משפט קמא שהאינטרנס הציבורי הוא שהנאשם ישתקם ויתנתק מעולם העבריינות. לפיכך, כאמור, הועמד הנאשם מס 2 ב"מבחן טהור", וזאת ללא של"צ. ט. ראוי לציין שבעוד למערער אין הרשעות קודמות, הרי לנאשם מס' 2 היו בנוסף לעבירות נשוא תיק זה עוד שני תיקים תלויים ועומדים, האחד בגין החזקת קנבוס ורכוש חשוד כגנוב, והשני בענין פריצה לרכב וגניבת רדיו. שאלנו את ב"כ המשיבה במהלך הדיון בפנינו האם יש לדעתה הצדקה לפער בין ענישתו של המערער לעומת נאשם מס' 2 שהיה שותפו של המערער למרבית העבירות נשוא כתב האישום. תשובת ב"כ המשיבה היתה, שלגבי הנאשם מס' 2 התרשם כב' השופט קמא מכנות החרטה וכנות רצונו לשנות את התנהגותו. י. איננו סבורים שדי בנימוקיה אלה של ב"כ המשיבה כדי להצדיק את הפער בענישה בין המערער לבין הנאשם מס' 2, כשעסקינן בשני צעירים שהיו במועד ביצוע העבירות באותו גיל, ואשר ביצעו בצוותא את המעשים בהם הורשעו, כששירות המבחן ממליץ להעדיף לגבי שניהם את הפן השיקומי והטיפולי. המערער גם הוכיח שדבריו אינם מן השפה ולחוץ, אלא התגייס לשירות צבאי מיד עם תום מעצרו, ולאחר קשיי הסתגלות ראשונים הצליח להשתלב ולמצוא את דרכו. בצדק קבע כב' השופט קמא ביחס לנאשם מס' 2 שאין זה רק האינטרס של הנאשם אלא גם אינטרס הציבור להביא לכך שהנאשם ישתקם ויתנתק מעולם העבריינות. דברים אלה נכונים וישימים גם ביחס למערער, ולכן ראוי להעמיד גם את המערער ב"מבחן טהור" ולבטל את עונש המאסר המותנה שהוטל עליו בגזר דינו של בימ"ש קמא. יא. מטעמים אלה אנו מקבלים חלקית את הערעור על גזר הדין, מבטלים את עונש המאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים שהוטל על המערער, ומורים במקום זאת שהמערער יועמד בפיקוח שירות המבחן, לתקופה של 24 חודשים, בהתאם להוראות ולתנאים שפירט כב' השופט קמא בגזר דינו מיום 30.10.03, כשאנו קובעים בזאת שיהא זה בגדר "מבחן טהור". אנו מסבירים בזאת למערער שאם יפר את תנאי המבחן ו/או אם יעבור עבירה נוספת במהלך תקופת המבחן ניתן יהיה להביאו מחדש בפני בית המשפט, על מנת שבית המשפט יגזור את דינו. צו השירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, כפי שקבע כב' השופט קמא בגזר דינו, עומד בעינו ללא כל שינוי. פריצהגניבת רכברכב