להלן פסק דין בתביעת רשלנות רפואית בעילת איחור בניתוח: מבוא ותמצית טענות הצדדים 1. מתי טפול שמרני ייחשב כרשלנות רפואית זו השאלה המרכזית המלווה את האירועים נשוא תיק זה. 2. התובע רב חובל יליד 1949 נפל ביום 3.12.97 בהיותו בהפלגה בלב ים ונחבל בירכו הימנית. פעמיים נבדק התובע בהונג קונג מבלי שנמצא מימצא מהותי כלשהו. בחלוף 40 יום, ביום 12.1.98 עם חזרתו לארץ פנה התובע לקבל טפול אצל הנתבעים ובכלל זה הגיע התובע באותו יום לחדר המיון בבית החולים "מאיר" בכפר סבא (המכונה כיום מרכז רפואי ספיר). לאחר בדיקות שנערכו לו אובחן לראשונה קיומו של שבר תת-ראשי (תת-כיפתי) בראש עצם הירך אך הוחלט לנקוט הליך שמרני ולא לנתח את התובע אלא להמתין ולקוות לאיחוי וחיבור השבר מעצמו כאשר התובע נמצא במעקב כל אותה עת. כך נמשך המעקב במשך כ-11 חודש עד ליום 17.11.98 בו הסתבר כי אין מנוס מלנתח את התובע. בשלב זה בחר התובע להפסיק הטפול בבית חולים מאיר, הוא פנה לבית חולים רמב"ם שם בניתוח בוצעה פעולת קיבוע של ראש המפרק בעזרת ברגים והשתלת עצם. לאחר תקופת החלמה שב התובע לעבודתו כרב חובל. 3. התובע סבור כי חובה היה לנתחו כבר ביום 12.1.98 ולא לנקוט בהליך השמרני, חובה שהפרתה גרמה לו לטענתו לנכות רפואית אורטופדית בשיעור של 34% לצמיתות, בנוסף לנכות בשיעור של 10% בגין השבר שנגרם בעת ההפלגה. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בשל אותה החלטה רשלנית לטענתו. חלק מרכזי בטענותיו של התובע הינן טענות באשר לפגמים שנפלו לטענתו ברשומות הרפואיות, פגמים שגרמו לו נזק ראיתי והמצדיקים לטענתו העברת נטל ההוכחה אל הנתבעים. 4. הנתבעים טוענים כי ההחלטה שלא לנתח את התובע בינואר 98 היתה החלטה סבירה, תוך הדגשה כי לא מדובר בחוסר אבחון של השבר אלא בהחלטה מודעת של מנהל מחלקה שבחן הנתונים לרבות העובדה כי התובע הגיע לבית החולים 40 יום לאחר אירוע הנפילה והשבר ושחרורו לביתו היה כשהוא נמצא במעקב חודשי צמוד. 5. הנתבעים מבהירים כי לא נפל פגם כלשהו ברשומות הרפואיות ובמיוחד כי אין חסר בתיעוד רפואי המאפשר בחינת שיקול דעתו של מנהל המחלקה שהחליט שלא לנתח. 6. 4 רופאים העידו בתיק זה, פרופ' הלל מנהל המחלקה בבית חולים מאיר שהחליט על דרך הטפול בתובע ופרופ' שטיין מבית חולים רמב"ם אשר לטיפולו עבר התובע. דר' ערן לין המומחה מטעם התובע ופרופ' דוד סגל המומחה מטעם הנתבעים. בנוסף העידו התובע, אשתו הגב' לאה בובן והאקטואר מר אייל בוכבינדר שמסר חוות דעת מטעמו של התובע. לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב לרבות סיכומי תשובה מטעמו של התובע. 7. במאמר מוסגר אציין כי במהלך הדיון נמסר לידיה הנאמנות של ב"כ הנתבעים המוצג ת/14, גליון הניתוח מבית חולים רמב"ם (ר' עמ' 52) אשר עד היום טרם הוחזר לתיק בית משפט. מאחר והמידע הרלבנטי באשר לאותו ניתוח מפורט במסמכים אחרים (ר' למשל ת/2) לא עכבתי את מתן פסק הדין עד לקבלת המוצג, אך הנני מצפה מב"כ הנתבעים להמציאו לתיק בית המשפט מיד לאחר קבלת פסק הדין. כרונולוגיה 8. ביום 3.12.97 נפל התובע בהיותו באוניה בלב ים. 9. ביום 6.12.97 הגיע התובע לבדיקה וקבלת טיפול בהונג קונג, (נספח א' לת/8). 10. ביום 20.12.97 הגיע התובע לבדיקה נוספת בהונג קונג, (נספח ב' לת/8). 11. ביום 12.1.98 הגיע התובע למרפאת הנתבעים בנתניה ומשם הופנה לחדר המיון של בית חולים מאיר, התובע אושפז עד ליום 13.1.98 ושוחרר לביתו, (נספח ג' לת/8). 12. בתאריכים המפורטים להלן התייצב התובע לבדיקות ולמעקב אצל הנתבעים: 12.2.98, 15.3.98, 23.4.98, 26.5.98, 30.6.98, 2.8.98, 15.10.98, 27.10.98 וביום 17.11.98 נבדק התובע בדיקה נוספת- האחרונה ע"י הנתבעים בה הוחלט על המשך הטפול בדרך של ניתוח (נספח ד' לת/8). 13. ביום 25.11.98 התקבל התובע בבית חולים רמב"ם לניתוח קיבוע ראש המפרק והשתלת עצם וסקולרית (ת/2). השאלות שבמחלוקת 14. אין מחלוקת כי לתובע נגרם שבר תת ראשי או תת כיפתי (sub-capital) בראש עצם הירך , 40 יום לפני הגעתו לטיפול בפני הנתבעים. 15. אין מחלוקת כי הגורם המקצועי שהכריע באשר לטפול ואשר את שיקול דעתו יש לבחון הינו פרופ' הלל מנהל המחלקה האורטופדית בבית חולים מאיר שבחר להעדיף באותו שלב את דרך הטיפול השמרנית. אין מחלוקת כי בתום 11 חודש הוחלט לנתח את התובע ובפועל הוא נותח (בבית חולים אחר). 16. בעת בחינת שיקול דעת הנתבעים יש להתייחס לשתי שאלות נילוות והן מהו המידע שנמסר לרופאים באשר לתפקודו של התובע במשך 40 הימים עד הגעתו לבית החולים ובאיזה מצב היה השבר בעת ההחלטה שלא לנתח. 17. בנוסף יש לבחון האם במהלך 11 חודשי המעקב היה הטפול שקבל התובע, טפול רפואי העומד ברמת הזהירות של טפול רפואי סביר. באשר לתקופה זו מתעוררות שתי שאלות האחת האם נפל פגם ברשומות הרפואיות עד כדי גרימת נזק ראיתי לתובע המצדיק העברת נטל ההוכחה אל הנתבעים והשנייה האם הרופאים שטפלו בתובע היו מתמחים בלתי מיומנים כטענתו. 18. במידה ותקבע חבות, יש לבחון מהי נכותו הרפואית של התובע ומאחר ומדובר במרכיבים שונים של אותה נכות רפואית, יש לבחון מה מתוכם יש לייחס לעצם הנפילה והשבר ומה יש לייחס לתוצאות הרשלנות הרפואית. 19. יש לבחון את נכותו התפקודית של התובע, את גובה שכרו ואת מרכיבי הנזק השונים, הפסדי שכר בעבר, הפסדי השתכרות בעתיד, עזרת צד ג', הוצאות שונות לרבות הוצאות טפול בחמצן היפרברי. דיון האם נפל פגם בשיקול הדעת שלא לנתח התובע ביום 12.1.98? 20. ביום 12.1.98 הגיע התובע למרפאת הנתבעים בנתניה ומשם הוא הופנה לחדר המיון של בית החולים מאיר בכפר סבא, משהובחן שבר תת ראשי בראש עצם הירך התובע אושפז במחלקה האורטופדית שמנהלה באותו שלב היה רופא מנוסה וותיק, פרופ' הלל. 21. על מנת לנתח שיקול דעתו של פרופ' הלל חשוב לבחון את המידע שהיה בפניו באשר ל-40 הימים שחלפו מרגע שבירת העצם ועד הגעת התובע לטיפולו. 22. התובע נפגע ביום 3.12.97 בלב ים, בחלוף 3 ימים-ביום 6.12.97 הוא הגיע לבדיקה אצל רופא בהונג קונג, באותה בדיקה לא אובחן קיומו של שבר, (נספח א' לת/8). בחלוף 12 ימים נוספים בבדיקה מיום 20.12.97 נבדק התובע שוב ע"י אותו רופא בהונג קונג והסתבר כי מצבו השתפר, במסמך הרפואי נרשם "better after treatment" והאבחון היה כי לתובע "soft tissue injury ". המסקנה בסיום דו"ח הבדיקה היתה כי התובע יכול לחזור לפעילות רגילה ""able to continue normal duty, (נספח ב' לת/8). 23. חשוב לזכור כי הקביעה (השגויה) של הרופא בהונג קונג לפיה לתובע רק פגיעה ברקמות הרכות וכי הוא יכול להמשיך בתפקודו הנורמלי היתה גם המידע שהיה ידוע לתובע באותם 40 יום. התובע רב חובל אחראי על אונייה וצוותה, סבל מכאבים אך ידע כי לא נמצא מימצא רפואי כלשהו המונע ממנו לחזור לפעילות רגילה כהמלצת הרופא. 24. דר' לין המומחה מטעם התובע התייחס למצב זה בעדותו כמתואר בעמ' 7: "ש. בגלל שלא אובחן בהונג קונג דרך התובע על הרגל השבורה במשך 40 יום ת. נכון. ש. מה המשמעות הקלינית של דריכה מלאה על רגל שבורה במשך 40 יום. ת. מבחינת האדם זה כאבים. מבחינת סוג השבר עליו מדובר זה יכול להשאר כשבר ללא תזוזה ולהתחבר כמות שהוא או כתוצאה מהעומס על השבר יכולה להווצר תזוזה שלו". 25. בין אם התובע דרך על הרגל במהלך 40 הימים כדברי המומחה מטעמו ובין אם לאו כטענת התובע (עמ' 21 לעדותו) טענה שלא נטענה כלל בתצהירו ת/8. אין מחלוקת כי התובע המשיך לתפקד כרב חובל במשך אותם 40 ימים. כלומר מבחינת פרופ' הלל מגיע לטיפולו חולה עם שבר תת-ראשי בראש עצם הירך , שארע זמן רב יחסית לפני כן-40 יום- במהלכם למרות הכאבים תפקד התובע. 26. שבר בצוואר הירך מסווג מבחינה רפואית לפי מצבו כפי שהוא נראה בצילומי הרנטגן והוא מקבל דרוג לפי דרגות גרדן Garden. התרשימים בת/10 מצביעים על 4 הדרגות השונות האפשריות. שעות חקירה רבות הקדיש ב"כ התובע לסיווגי גרדן השונים ולנסות להבהיר באיזה דרגת גרדן היה השבר בעת הגעת התובע לבית החולים מאיר. זה השלב לציין כי קיים מונח נוסף DISPLACEMET-תזוזה המתאר מידת החפיפה בין שני חלקי השבר. המומחה מטעם התובע, דר' לין הסביר כמתואר בעמ' 7 כי השבר לא אובחן בהונג קונג כי כנראה השבר היה ללא תזוזה. ההחלטה באשר לנתח ולקבע השבר תלויה במצב בו נמצאים שני חלקי העצם שנשברה, פרופ' סגל הסביר כמתואר בעמ' 31 את ההבחנה בין הדרגות: "ש. תסכים איתי שההגדרה של שבר מסוג גרדן 2 הוא שבר ללא תזוזה? ת. נכון, שבר מלא ללא כל תזוזה. ש. תסכים איתי שגרדן 3 הוא שבר שלם עם תזוזה חלקית? ת. נכון. ש. תסכים איתי שגרדן 4 הוא שבר שלם עם תזוזה מלאה? ת. נכון. ש. תסביר בבקשה מהי אותה תזוזה חלקית לעומת תזוזה מלאה? ת. כאשר בצילום רנטגן רואים מגע בין קוריות העצם שמשני צידי השבר אנחנו מגדירים את זה כשלוש כאשר אין מגע בין קוריות העצם או מגע מינימלי כי צריך כי ברפואה אין כל דבר במאת אחוזים אלא מסגרת טיפולית כלומר כאשר אין מגע בקוריות העצם....גרדן לא הגדיר זאת באחוזים אלא במירב. כאשר מירב העצם יש לה מגע זה 3 כאשר הוא מינימליסטי כמו שמופיע בשרטוט זה 4". 27. על מצבו של התובע בעת ההחלטה על המשך הטפול בו ביום 12.1.98 ניתן ללמוד מסיכום המחלה (נספח ג' לת/8) של בית החולים מאיר ולפיו לתובע "old subcapital at rt femur מלפני 40 יום... בצילום חוזר שנעשה בארץ אובחן שבר תת ראשי בפמור ימין בשלבי חיבור ב-impaction. החולה מתהלך בצליעה קלה עם קביים ... תנועות טובות של פרק הירך . בדיון מחלקתי הוחלט על המשך טיפול שמרני". החולה משוחרר בהנחיה "הליכה עם דריכה חלקית בלבד על רגל ימין עם קביים". 28. חשוב לזכור כי בתובע טיפל אישית באותו שלב פרופ' הלל מנהל המחלקה, רופא ותיק ומנוסה מומחה בכירורגיה אורטופדית משנת 70, מנהל המחלקה האורטופדית בבית החולים משנת 80, (ובמשך 18 שנה רצופות עד הגעת התובע לחדר המיון), (ר' גם עדות התובע בעמ' 22-21). 29. זה השלב להבהיר כי העידו בפניי שלושה רופאים בשאלת הרשלנות, דר' לין המומחה מטעם התובע, פרופ' סגל המומחה מטעם הנתבעים ופרופ' הלל הרופא המטפל. בראש ובראשונה עדותו של פרופ' הלל עדיפה בעיניי, עדות מקצועית אמינה ועדות של רופא מנוסה מאד שחווה את האירועים באופן ישיר ולא מתוך ניתוח תיאורטי. 30. כפי שאפרט בהמשך מבין המומחים עדיפה בעיניי חוות דעתו של פרופ' סגל מנהל המחלקה האורטופדית בהדסה על חוות דעתו של דר' לין מומחה לכירורגית כף יד. 31. פרופ' הלל עשה רושם אמין גם באשר לשאלה הכיצד הוא זוכר את המקרה הספציפי. שוכנעתי מעדות פרופ' הלל כי הוא לא יכול לשכוח המקרה, שבר נדיר מבחינה רפואית כשנותר לו טעם רע (סובייקטיבי) בשל התנהגות רופא בית חולים רמב"ם שכונתה על ידו התנהגות לא קולגיאלית, כמתואר מפיו בעמ' 76: "ש. בסעיף 3 לתצהיר. אתה כותב: "תצהיר העדות הראשית נערך בהסתמך על המסמכים הרפואיים מתיקו של התובע...". את התצהיר עשית ב - 13/10/04 כ - 6 שנים לאחר הביקור האחרון של התובע במרפאה שלך. מה זכרת? ת. זה מקרה נדיר. אין לעיתים קרובות שברים לאנשים צעירים. זה היה דבר חריג אחרי 40 יום של הליכה על שבר ששבר כזה לא ייתפרק. אני זכרתי את המקרה הזה ודבר נוסף שזכרתי שהוא עזב אותנו לדעתי בחינם ולדעתי אני לא אפרט בגלל חוסר קוליגיליות של מי שעבר אליו לטיפול". 32. פרופ הלל מתאר בסעיף 7 לתצהירו נ/4 את המצב שעמד בפניו בעת המפגש הראשון עם התובע " מאחר ובקבלתו לבית החולים כבר עברו 40 יום מהתאונה ובכל אותה עת התובע הלך עם דריכה על הרגל אך לא ארעה היפרדות של השבר, הערכתי שהיו לשבר סיכויים סבירים לחיבור בטפול שמרני, ללא ביצוע ניתוח". 33. בעת בחינת הפרת חובת זהירות מן הראוי לזכור כי אין מחלוקת שבין רופא לבין מטופל קיימת מערכת יחסים המטילה על הרופא חובות זהירות מושגית וקונקרטית. כב' הש' ארבל בע"א 5586/03 ד"ר לארי פרימונט נ' פלוני, תק-על 2007(1), 4624 , 4628 (2007) ניתחה משמעותן של חובות הזהירות המוטלות על הרופא "הכללים בדבר קביעת חובת הזהירות הקונקרטית בין רופא למטופל מתפתחים ממקרה למקרה. כך נקבע, כי התרשלות מקצועית של רופא הינה עניין לבתי המשפט לענות בו, ואין המדובר בשאלה מדעית לחוות דעתם של הרופאים. ההתרשלות מבוססת על עיקרון הסבירות, ושואלת באילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק, בהתאם לאמצעים שהיה רופא סביר נוקט בנסיבות העניין. השיקולים שיש לשקול בקביעת החובה המוטלת על הרופא הינם רבים ומגוונים. כך, יש להיזהר מחד מקביעת התרשלות במקרה בו נעשתה טעות בשיקול הדעת של הרופא, וזאת על מנת לא ליצור רפואה הפועלת מתוך צורך להתגונן מפני תביעות. מאידך יש להביא בחשבון כי החולה מפקיד את גופו בידי הרופא, וכי יש לו ציפייה מוצדקת שהרופא יעשה כל שביכולתו למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול (ע"א 612/78 פאר נ' ד"ר קופר, פ"ד לה(1) 720, 726-727 (1980)). שיקולים נוספים שיש לשקול הינם ההסתברות שהנזק יתרחש, ההוצאות הנדרשות על מנת למנוע את הנזק, חומרת הנזק, הערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, היכולת היחסית למנוע את הנזק וכדומה (ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פ"ד נ(3) 784, 790 (1996))". 34. את השאלה המרכזית העומדת למבחן בתיק זה- שיקול דעתו של פרופ' הלל מנהל המחלקה האורטופדית היטיב לתאר פרופ' הלל בעדותו כמתואר בעמ' 78: התובע "...היה מיועד לניתוח של מיסמור השבר. כאשר היה בפניי מקרה שאני הערכתי שיש לנו שבר שהוא דחוס ואין סכנה להיפרדות כי סכנה כזו קיימת בשלושת השבועות הראשונים לשבר ולכן כאשר אדם מגיע אם שבר בצוואר הירך אפילו דחוס אנו נוטים לנתח אותו על ידי קיבוע השבר כדי למנוע את ההיפרדות. אבל אם יש לנו מקרה שעבר 3 שבועות וזה לא מקרה ראשון שטיפלתי בשבר כזה שעבר שלושה שבועות ולא ניתחתי והוא התחבר. אני היסקתי שיש מקרה שהסיכוי להתחבר הוא טוב ולכן לא חשבתי שהניתוח הוא טוב וכך החלטתי". 35. לא מצאתי כל פגם בשיקול דעתו של פרופ' הלל בהחלטה שלא לנתח מיד. מניסיונו של פרופ' הלל לא רק שקיים סיכוי לחיבור השבר מעצמו כפי שקרה במקרים אחרים, הרי שהדחיפות לנתח שבר טרי איבדה ממשמעותה כשהתובע מגיע לאחר 40 יום בהם הוא מתפקד למרות השבר. בנסיבות אלו גם הסכנה בהיפרדות חלקי השבר לא נראתה כסכנה מיידית וחשוב לזכור כי התובע שוחרר לביתו אך הוא הושאר במעקב צמוד של הרופאים המטפלים. 36. זה השלב לציין כי הטענה המאוחרת שהעלה התובע במהלך המשפט לפיה המעקב בוצע ע"י רופאים מתמחים אינה מהותית, כך גם סבר התובע בעת הגשת תביעתו שלא ייחס לנושא חשיבות עד כדי אי הזכרה מפורשת של הטענה בכתב תביעתו. חשוב לראות כי פרופ' הלל מנהל המחלקה (או סגנו דר' שטרן) היה בשליטה מלאה והוא המשיך ובדק הנתונים השוטפים במהלך 11 חודשי המעקב, ר' למשל עדותו בעמ' 86: "ש. לאור מה שאמר ד"ר שטרן באפריל האם לא היה ראוי שד"ר מסרווה ירשום מדוע עדיין לא הולכים לניתוח? ת. כפי שאמרתי את הצילומים הייתי רואה כי היו מראים לי לאחר המרפאה. אם היה מקום לשנות מדיניות הייתי מחליט על שינוי מדיניות". גם עיון בתיק הרפואי, (נספח ד' לת/8) מראה כי מוזכר מפי אותם רופאים מתמחים יעוץ עם פרופ' הלל בתאריכים 2.8.98, 27.10.98 ו-17.11.98 ועם סגנו דר' שטרן ביום 23.4.98. האם נפל פגם ברשומות הרפואיות 37. פרק נכבד ומרכזי הקדיש התובע לשאלה זו בסיכומיו אלא שלדעתי התובע שם את הדגשים במקומות הלא נכונים. 38. אזכיר כי פגם ברשומות הרפואיות אינו מעביר בהכרח את נטל ההוכחה אל הנתבע וגם אם מועבר נטל ההוכחה הוא לא מועבר בהכרח לגבי התביעה כולה. גם בנושא זה אפנה לפסק דינה של כב' הש' ארבל בע"א 5586/03 ד"ר לארי פרימונט נ' פלוני, תק-על 2007 (1), 4624 , 4629 (2007) "אין חולק כי ישנה חשיבות רבה ביותר לביצוע רישומים על ידי רופא בעת הטיפול שהוא מעניק או סמוך לאחריו. חשיבותם של הרישומים נובעת הן מהצורך לבצע מעקב אחר מצבו הבריאותי של המטופל ולקבל תמונת מצב מלאה באשר למצבו זה, על ידי כל גורם רפואי שיגיש סעד לאותו מטופל, וכן מהצורך בראיות אותנטיות ובעלות משקל באשר להשתלשלות האירועים במהלך הטיפול ובאשר לתוכנו ומהלכו של הטיפול. לפיכך נקבע, כי מקום בו לא נערכו רשומות רפואיות בנוגע לטיפול, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה, יועבר נטל הוכחת העובדות השנויות במחלוקת שיכלו להתברר מתוך הרישומים אל כתפי הרופא או המוסד במסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים (עניין קנטור, בעמ' 259; ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539 (2001)). עם זאת, לא כל חוסר ברישום מעביר אוטומטית את נטל ההוכחה לכתפי הנתבע. על היעדר הרישום לנגוע ללב השאלה שבמחלוקת. כמו כן, אין מדובר בהעברה כללית של נטל הראיה אל הנתבע, אלא בהעברת הנטל לצורך הכרעה בסוגיה עובדתית קונקרטית (ראו ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 46 (2003); ע"א 1/01 שמעון נ' קופת חולים של ההסתדרות, פ"ד נו(5) 502, 517 (2002))". 39. בחינת החומר הרפואי כולו שהועמד למשל לעיונו של המומחה מטעם התובע דר' לין כמתואר בחוות דעתו, מראה כי לתובע לא נגרם נזק ראיתי. בפני המומחה מטעמו עמד חומר עשיר, 10 צילומי רנטגן מכל שלב ושלב במהלך 11 חודשי הטפול ביחד עם בדיקות c.t ו- MRI. לאור נתונים אלו לא עמדה בפני דר' לין כל מכשלה לבחון את התנהגות הנתבעים ולחוות דעתו בנושא כפי שעולה מתוכן חוות דעתו. 40. התובע "קפץ" כמוצא שלל רב משגילה מחיקה ברישומי יום 2.8.98 בתיקו הרפואי, (נספח ד' לת/8). באותו יום נרשם "חיבור אין מילה מחוקה שבר", החלק המחוק לא קריא. במכתב שנמסר לתובע באותו יום, (נספח ה' לת/8) רשם אותו רופא "חיבור טוב". אמנם לא ברור מי מחק את המילה, מתי ומדוע, אך איני סבור כי יש לייחס לנושא זה חשיבות כלשהי מאחר ופרופ' הלל הסביר (עמ' 87) כי בתיק הרפואי נמצאים גם העתקי המכתבים שנמסרים לחולה ועדותו זו לא נסתרה, לכן בנוסף לרישום המחוק והלא קריא בתיק הרפואי, נמצא באותו תיק המכתב נספח ה' המדבר על חיבור טוב של השבר או במילים אחרות לרישום חסר המשמעות הלשונית "חיבור אין... שבר" היה צמוד מכתב המתאר את הערכת אותו רופא בדבר חיבור טוב של השבר, כך שפגם במידע או בהעברתו לא נגרם במקרה זה ואזכיר כי באותו יום 2.8.98 בוצע גם צילום רנטגן שאין מחלוקת כי העתקו נמסר לתובע ולמומחה מטעמו כך שהמידע המהותי לגבי מצבו הרפואי של השבר באותו יום לא הוסתר מעיני התובע או מעיני הצוות הרפואי שטיפל בו. 41. לטענת התובע נפלו פגמים נוספים ברישומים בשל אי ציון טווחי התנועות של רגליו של התובע, אלא שאם נבחן הנושא שעמד על הפרק נגלה כי העדר נתונים אלו לא מהווה פגם או נזק ראיתי. הסביר זאת מומחה הנתבעים פרופ' סגל כמתואר בעמ' 70 "ישנו מעקב. המעקב כאן נעשה לראות את מנח השבר. אם חולה מגיע ואם נסתכל על הבדיקה הרפואית שהתבצעה על ידי מומחים שונים בטווחי התנועה שנמצא שהרישומים של כולם שונים בין 10 ל - 15 או 20 מעלות על אותו בנאדם. כלומר המחסור ברישום המדויק אינו משנה במאומה כי המטרה היא לא לבדוק אם טווח התנועה השתנה בין 10 ל - 15 מעלות. טווח בדיקה שמשתנה בין מומחה למומחה גם ברישום שלך וגם ברישום פרופ' שטיין, אלא לראות אם השבר זז ממקומו ואם חל שינוי בשבר עצמו. זו המטרה העיקרית". 42. הרופא הבכיר שקבע את המדיניות ובחן את התממשותה, פרופ' הלל הסביר זאת כך בעמ' 85: "ת. כפי שהסברתי התנועות הם לא פקטור בהחלטה על התקדמות של קיבוע שבר ולכן אני לא חושב שיש לכך משמעות. ש. הדבר היחידי שציפית מהמתמחים שלך לעקוב אחריו זה חיבור השבר? ת. כן". ובעמ' 75: "הדבר נבחן בהשוואת הצילומים. כאשר משווים את הצילומים אתה לא יכול בדיבור או כתיבה לציין כל דבר שאתה רואה בצילום וכמה שאתה תפרט אתה צריך לראות את הצילומים ולהשוות אותם". 43. בעת בחינת הטיפול שקבל התובע והרשומות הרפואיות שנערכו במהלכו חשוב לראות כי הטיפול לווה במספר רב של צילומי הדמיות. ברשימת ריכוז הצילומים שערך התובע, ת/9 מפורטים 11 צילומי הדמייה בתקופה שמיום 12.1.98 ועד ליום 11.11.98, בה היה התובע בטפול הנתבעים. התובע אישר זאת בעדותו כמתואר בעמ' 23: "ש. אבל כמעט בכל אחד מהביקורים שהיית צילמו לך את המפרק? ת. כן. ש. ובדקו אותך בדיקה קלינית? ת. כן. על ידי רופאים שונים". התיעוד הצילומי הצמוד נבחן אישית ע"י פרופ' הלל כמתואר מפיו בעמ' 81: "ש. סעיף 13 לתצהיר. אתה מספר על בדיקה של ד"ר כרמל אבשלום ב - 24/4: "ד"ר כרמל ציין...". תסכים איתי שאת זה אתה כותב על סמך מיטב זכרונך את המספר 1.5 ס"מ? ת. היות ואני השוואתי את הצילומים לאורך המהלך של המעקב וזכור לי שהעמדה של השבר לא השתנה . ש. מתי השוואת את הצילומים? ת. תוך כדי. אני נהגתי להשוות אחרת היו שומרים לי את הצילומים. ש. אתה מתכוון לצילומים משנת 98'? ת. כן. ש. השוואת את הצילומים... ת. תוך כדי הטיפול. אם היה הבדל הייתי מניח שהשבר שהוא זז ואז הסיפור משתנה". לאור האמור לעיל הנני קובע כי לא נגרם לתובע כל נזק ראייתי. ההחלטה שלא לנתח-האם החלטה רשלנית? 44. לאחר ניתוח עדותו של פרופ' הלל שוכנעתי כי הוא החליט את ההחלטה הנכונה. כרופא סביר ובהתחשב בנתונים שהיו לפניו, לא היתה הצדקה לנתח התובע כל עוד לא היתה חובה לעשות כן ואפנה בעניין זה לדבריו של פרופ' הלל המקובלים עליי. בעמ' 77: "... הרי לא הייתי מחליט לא לנתח מישהו שאני חושב שיש לו שבר בצוואר הירך שאיננו שבר דחוס. ש. ואם מישהו היה מחליט לעשות דבר כזה בעיניך זה בלתי סביר? ת. הרפואה לא מתחלקת לסביר או בלתי סביר הניתוח הוא לא בלתי סביר אבל על פי הערכתי לפי כל התנאים ואני זוכר זאת היטב כי לא ראיתי עוד מקרה אחד כזה, על פי הערכתי לאחר 40 יום שהשבר לא דחוס ואני בדקתי בזמן הביקור, החלטתי שבמקרה הזה יהיה את כל הסיכויים הטובים שזה יתחבר ללא ניתוח וכך עשיתי". ובעמ' 87: "ש. כנראה שגם התרשמת שיש חיבור טוב? ת. לא התרשמתי שיש חיבור טוב. כאשר יש שבר בצוואר הירך אתה לא מצפה שיהיה חיבור בשלושת החודשים הראשונים. לשבר לוקח כשלושה חודשים להתחבר. אם אתה מתרשם שעדיין אין חיבור אך יש התקדמות של החיבור. אתה צריך לתת לשבר הזה צאנס להתחבר. אנו יודעים שעל פי הגדרה יש חיבור מושהה או אי חיבור. חיבור מושהה זה מעל 6 חודשים. עד 6 חודשים זה חיבור לא מושהה מעל 6 חודשים החיבור מושהה. אנו יודעים שחיבור יכול להתרחש עד שנה מאז השבר. סביר שיש לתת לשבר הזה צאנס עד שהוא יתחבר. אם תשנה את המדיניות שלך תוך כדי אתה עושה רפואה לא טובה". פרופ' הלל עשה רפואה טובה (כהגדרתו) במקרה זה וקביעתי זו נתמכת בחוות דעתו של פרופ' סגל מומחה הנתבעים. יודגש כי לא מדובר בניתוח שלא בוצע כתוצאה מאי אבחון השבר או כתוצאה מהיסח דעת כלשהו אלא מדובר בהחלטה מודעת של מנהל מחלקה שהפעיל שיקול דעת מקצועי על סמך ניסיונו והנתונים שהיו בפניו. התובע זכה לטיפול מקצועי מעולה, מנהל המחלקה האורטופדית פרופ' הלל- רופא בכיר עם ניסיון של 18 שנה נכון לאותו מועד, ניסה לחסוך מהתובע ניתוח בהרדמה מלאה בראש עצם הירך על הסיכון הכרוך בו והוא דאג אישית לבדוק מצב השבר בהתאם לצילומי ההדמיה שנעשו לתובע באופן שוטף. העובדה כי בבית חולים רמב"ם מסיבות השמורות עם אומר הדברים נמסר לתובע כי מן הראוי היה לנתחו מיד עם הגעתו לארץ, אינה יכולה לשמש כתחליף להוכחת רשלנות ואין היא אלא בבחינת "חוכמה לאחר מעשה". גם פרופ' הלל היה ממליץ על ניתוח לו היה יודע כי בחלוף 11 חודשים השבר לא יתחבר מעצמו (וזו הרי היתה המלצתו ב-17.11.98) וחשוב לזכור כי בסופו של יום, עבר התובע את ההליך הניתוחי שאף הסתיים בהצלחה לפי תוצאות תפקודו היום. 45. בטרם סיום ניתוח שאלת הרשלנות אציין כי מומחה התובע דר' לין הגיע למסקנה אחרת, אלא שמעדותו נראה כי הוא מחפש להתאים העובדות למסקנה אותה חיפש, ר' תשובותיו לשאלה האם השבר היה בתזוזה, כמתואר בעמ' 7 הוא השיב "השבר לא זז עד שהגיע לארץ, סליחה אני מתקן השבר כן זז" ובעמ' 10 חוזר דר' לין לגרסה המקורית "לא היתה תזוזה" ובמיוחד לא נתן דר' לין תשובות מספקות בחקירה הנגדית כדי לבסס את מסקנותיו. 46. ר' למשל שאלת המפתח שנשאל ותשובתו כמתואר בעמ' 11: "ש. אבקש שתפנה אותי לפי המאמרים שצרפת לשתי שאלות האחת שבר מסוג גרדן 2 יש לנתח מיד והשניה מה משך הזמן הסביר שבו אפשר לחכות ולראות אם שבר מתאחה שמרנית ומעבר לכך צריך לנתח ת. לגבי המלצות באופן כללי מתי צריך לנתח זה לא מופיע במאמרים". אם למומחה התובע- דר' לין שהינו מומחה בכירורגית כף יד, אין תימוכין בספרות ובמאמרים לסתור שיקול דעתו של פרופ' הלל ונותרה רק הערכתו הסובייקטיבית של דר' לין, עדיפה בעיניי במקרה זה חוות דעתו של פרופ' סגל שעשה רושם מקצועי ומהימן ודווקא חקירתו הנגדית במשך שעות ארוכות במהלך שתי ישיבות ביססה וחיזקה חוות דעתו לפיה ההחלטה של פרופ' הלל היתה סבירה בנסיבות הענין. ר' למשל עדותו של פרופ' סגל בעמ' 42 "אדם שמזיז את הרגל, הולך עליה גם עם קביים, הצילום מראש סימנים טובים לאיחוי, אז יש סיכוי שהטבע יעשה את שלו אז למה להעביר לניתוח. בכל ניתוח יש סיכוי לסיבוך". או בעמ' 38: "ש. מגיע חולה עם שני קביים וטוען שהוא אינו דורך על הרגל, הוא אומר שנפל לפני 40 יום ואתה מסתכל על הצילום ויש שבר בצוואר הירך , מה אתה בודק? ת. אני בודק את החולה, בודק האם התנועות אותן אני מבצע בפרק הירך מכאיבות. האם יש בכלל חולה שיכול להניע את פרק הירך . אני מתרשם מהצילום על מנח השבר. אני שוקל שתי אפשרויות השגחה לראות היות וששה שבועות, תהליך הריפוי כבר מאוד התקדם ושבר כזה יכול להתחבר בתוך 6 שבועות בגרדן 1 ולעיתים בגרדן 2 או בשלושה חודשים כאשר התזוזה לא מלאה. ... ש. שבר בדרגת גרדן 3 יכול להתחבר חיבור טוב ולשאת את הכוחות המכניים המופעלים עליו בפעילות שגרתית של אדם פעיל? ת. אתה טועה. אני מכיר אדם שהלך על השבר שנה ללא תזוזה מבלי שמצבו החמיר, מבלי שנגרם לו נזק. אני מדבר על התובע". 47. למען הסדר אציין כי מומחה התובע דר' לין אישר כמתואר בעמ' 8 "...מבחינתי לא נגרם לו בשום שלב נמק אוסקולרי" ולכן לא אדון בנושא זה וממילא לאחר הופעת חשד לנמק כזה המכונה AVN הוחלט על ביצוע הניתוח (ר' תיקו הרפואי של התובע מתאריכים 2.8.98, 27.10.98 ו-17.11.98). 48. לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי הנתבעים פעלו כנותני שרות רפואי בהתאם לרמת הסבירות המצופה מהם באשר להחלטות, הטפולים והבדיקות שקבל התובע והם לא הפרו כלפיו את חובת הזהירות. ההחלטה שלא לנתח את התובע בחודש ינואר 98 היתה החלטה נכונה והמעקב הצמוד והמקצועי במרפאות החוץ לאחר אותה החלטה היה השלמה של הטפול הנכון שקבל התובע מהנתבעים לאורך כל הדרך, עד ההחלטה לביצוע הניתוח שאף היא היתה במועד הנכון. 49. זה השלב להזכיר כי חלק בלתי נפרד מעוולת הרשלנות הוא קיומו של נזק וקיומו של קשר סיבתי בין אותו נזק לבין המעשה או המחדל, וכפי שיתואר בפרק בנושא הנזק, לא הוכח קיומו של נזק שמקורו בעיכוב ביצוע הניתוח למשך 11 חודשים. מיותר לציין כי הנתבעים אינם קשורים לנפילתו של התובע ולשבר שנגרם לו בראש עצם הירך בעקבותיה. 50. בנסיבות אלו דין התביעה להדחות. שאלת הנזק 51. מאחר והצדדים השקיעו מאמצים רבים גם בשאלת הנזק אתייחס גם לשאלות השונות בנושא זה. 52. אקדים ואבהיר כי בחינת מצבו הרפואי והתפקודי של התובע נכון להיות מעוררת תהיה מדוע בחר התובע להגיש תביעתו ולהשקיע זמן וממון לשכירת שרותי מומחים כשהנזק בפועל בגין התנהגות הנתבעים גם אם היתה מוכחת רשלנותם- הינו מזערי. 53. התובע נותח בבית חולים רמב"ם והחלים לחלוטין מפגיעתו, הוא מתפקד כיום כרב חובל והנני משוכנע כי התובע לא היה לוקח על עצמו את האחריות להמשיך ולפקד על אוניה על כל המשתמע מכך לו סבר כי אין ביכולתו לתפקד בצורה מעולה מבחינה גופנית. 54. למעשה לאחר חקירתו הנגדית של המומחה מטעם התובע דר' לין הסתבר כי לפי עדותו אין לייחס את נכותו של התובע לרשלנות הרפואית גם אם היתה. מומחה התובע דר' לין חילק את הנכות בחוות דעתו ל 3- מרכיבים: כוויצה כיפופית של הירך אותה הוא מייחס לעצם הנפילה (ולא לרשלנות), קיצור הרגל הימנית והגבלה בינונית של תנועות פרק הירך שאותם הוא ייחס בחוות דעתו לרשלנות הרפואית אלא שהוא חזר בו מקביעה זו בעת חקירתו הנגדית בה אישר כמתואר בעמ' 8 כי קיצור הרגל ארע עוד לפני שהגיע התובע לטיפול בבית חולים מאיר ובאשר למרכיב השלישי נכות בגין הגבלת בינונית של התנועות, הרי שנכות זו מותנית בהגבלת כל התנועות ואין מחלוקת כי התובע מוגבל רק בחלק מהתנועות. למרות האמור לעיל אתייחס לשאלת הנכות הרפואית ביתר הרחבה. הנכות הרפואית 55. קיצור רגל- תקנה 47(5)ב' לתקנות המל"ל קובעת כי "התקצרות של רגל אחת מעל ל-2 ועד 3 סנטימטרים" מקנה 5% נכות. אין מחלוקת כי על פי בדיקת c.t מיום 20.2.02 רגלו הימנית של התובע קצרה ב-2.27 ס"מ ולכן לתובע נכות בשיעור של 5% בגין מרכיב זה. השאלה החשובה לעניין זה הינה שאלת קיומו של קשר סיבתי כלומר האם הנכות נגרמה מעצם קרות אירוע השבר, שבר תת ראשי בראש עצם הירך או שמא הגורם היחידי לכך הינו עיכוב ביצוע הניתוח. 56. שני המומחים דר' לין ופרופ' סגל חיוו דעתם בנושא ואף נחקרו על כך, לדר' לין היו דעות שונות וסותרות. על פי עדותו בעמ' 8 קיצור הרגל נגרם עוד לפני תחילת הטפול בתובע, על פי עדותו בעמ' 9 ניתן היה להביא לביטול הקיצור, אין הסבר בדבריו מדוע הנושא לא מומש בניתוח שבוצע בבית חולים רמב"ם. 57. גם בנושא זה עדיפה בעיניי עמדתו של פרופ' סגל כמתואר בעמ' 72: "ש. תסכים איתי שהיה צריך לתת 5 אחוז עבור המבחן המופיע בסעיף 475.ב. למבחנים? ת. אני מסכים. הקיצור לפי ההנחיות במל"ל מעל 2 ס"מ אפילו 2.2 זניח זה מקצה 5 אחוזי נכות והקיצור הוא תולדה של השבר עצמו". קיצור שהינו תולדה של השבר עצמו, אינו קשור בקשר סיבתי למועד ביצוע הניתוח בתובע בבית חולים ולכן את הנכות הרפואית בשיעור של 5% בגין מרכיב זה אין לייחס לנתבעים. 58. הגבלה בתנועות- תקנה 48(1)ז' לתקנות המל"ל קובעת כי במקרה של "הגבלה בינונית בכל התנועות" שיעור הנכות יעמוד על 30%, על נכות זו מבוססת עיקר תביעתו של התובע והיא נתמכת לכאורה בחוות דעתו של המומחה מטעמו דר' לין. אלא שבעת חקירתו הנגדית של דר' לין הסתבר כי החלק המרכזי של התביעה נעדר בסיס לשוני ורפואי, דר' לין בחר לצטט בחוות דעתו את התקנה בצורה המעוותת את תוכנה, במקום "הגבלה בכל התנועות", הוא התייחס "להגבלה בתנועות" ושהסתברה טעותו, הסתבר כי לתובע אין חוות דעת התומכת בטענתו, ר' עדות דר' לין כמתואר בעמ' 12: "ש. נתת נכות לפי סעיף המדבר על הגבלות בינוניות בכל התנועות ת. נכון. ש. פרופ' שטיין אישר שבדק את התובע באוגוסט 1999 ומצא הגבלה בסיבוב הפנימי בלבד.. מפנה לנ/1 ת. אם זה רק בטווח אחד של התנועה, אני לא זוכר את התקנות אבל אז זה לא מקנה נכות". 59. אין מחלוקת כי לתובע אין מגבלה בכל התנועות. על פי נ/1 תיקו הרפואי של התובע בבית חולים רמב"ם נקבע ביום 30.8.99 כי התובע "הולך טוב ללא צליעה השבר מחובר... הגבלה בסיבוב פנימי בלבד 5 מעלות מימין. לחזור לעבודה". התובע שבחר להתחכם מבחינה משפטית זימן לעדות את פרופ' שטיין הרופא המטפל אשר כתב מכתב ביום 29.11.98 ת/1 הנפתח במשפט כי התובע נותח בגלל neglected untreated"", הרופא הפרופסור הוזמן כמתורגמן כדי לתרגם לעברית את המונח טפול רשלני ולמעשה "להגניב" בדרך זו חוות דעת, אלא שנעשה לתובע בענין זה "מעשה בלעם", פרופ' שטיין שבא לספר עד כמה חבריו למקצוע רשלניים (מבלי שנתן חוות דעת כמתחייב), מצא עצמו בהגינותו נאלץ לספר כמתואר בעמ' 3 עד כמה מגבלות התנועות של התובע מינימאליות "חמש מעלות. מה שככתוב זה זה. אני מאשר הגבלה בסיבוב פנימי בלבד", במילים פשוטות התובע פנה למומחה דר' לין שהעריך נכותו בשל הגבלת כל התנועות ב-30% וכבדרך אגב הסתבר מפי הרופא המטפל בתובע פרופ' שטיין כי אין בסיס לקביעה זו ולתובע הגבלה בתנועת הסיבוב הפנימי בלבד. 60. לו הייתי נדרש להכריע בשאלת הנזק הייתי מעריך נכותו הרפואית של התובע כקביעת המל"ל- 24%, מתוכם 5% בגין קיצור הרגל ו-20% בגין הגבלה בתנועות מסוימות (לפי תקנה 48(1)ו'. יצוין כי על פי ת/24 ייחס המל"ל את כל הנכות לתאונת העבודה באוניה (להבדיל מהטפול הרשלני). אמנם קביעה זו אינה מחייבת, אך התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי שונה המצביע על נכות שנגרמה בשל העיכוב בבצוע הניתוח. 61. שוכנעתי כי את כל הנכות הרפואית יש לייחס לנפילה ולשבר ולא הוכח כי עיכוב בביצוע הניתוח למשך 11 חודשים גרם להגבלה מסוימת בתנועות, הגבלה שנבעה מהשבר ומיקומו. בעניין זה מקובלת עליי עמדתו של פרופ' סגל לפיה הוא "שב ומדגיש כי הנכות נובעת מעצם הנפילה והשבר ולא מהטיפול בבית חולים מאיר". במהלך עדותו במשך שעות ארוכות הוא ביסס פרופ' סגל את העדרו של הקשר הסיבתי (ר' עמ' 38, 57, 59 ו-61). 62. לתובע לא נגרמה נכות רפואית בגין הטפול הרפואי ומכאן שגם אם היה נקבע קיומו של מחדל באי ביצוע הניתוח לפני חודש 11/98, לא הוכח קיומו של נזק הקשור קשר סיבתי לאותו מחדל ולכן לא זכאי התובע גם לפיצוי בגין כאב וסבל. נכותו התפקודית של התובע 63. בעת בחינת מצבו של תובע בשנת 2007 בגין פגיעה משנת 97, יש יתרון מסוים שכן 9.5 השנים שחלפו מיום התאונה ותפקודו של התובע במהלכם יכולים לתת ביטוי לנכותו התפקודית. 64. גם בנושא זה חוות דעתו של דר' לין לא התיישבה עם העובדות שניתן לכנותן כמעט עובדות שאינן במחלוקת. דר' לין טען בחוות דעתו או בעדותו כי "התובע הולך עם צליעה" לו היה שואל דר' לין את פרופ' שטיין הרופא המטפל (ולא רק באשר להגבלת "כל התנועות") היה מגלה כי על פי ת/13 פרופ' שטיין העריך כי יש "סיכוי מצויין שראש עצם הירך ינצל ויחזור לתפקוד מלא". בפועל הוכח כי תחזית זו התגשמה. 65. בחוות דעתו של פרופ' סגל, נ/3 נרשם תיאור מפי התובע בעמ' 2 "בתשובה לשאלתי, הנ"ל מתהלך ללא מקל, עולה ויורד מדרגות בלא קושי", פרופ' סגל נחקר שעות רבות על חוות דעתו, על נושא זה הוא לא נחקר כלל. אך יותר מכל תעיד המציאות, התובע רב חובל חזר לטפס על סולמות לפקד על אוניה מבלי שהוצגה ולו ברמז עדות על בעייה כלשהי בתפקוד, (על פי נספח יד' לתצהיר התובע ולפי עדותו בעמ' 24 הוא נמצא מתאים וכשיר לשרת כרב חובל על כלי שיט). על פי בדיקות המל"ל (ת/24) התובע "מתהלך בצעדים בטוחים בקצב אחיד... מסוגל ללכת על קצות האצבעות והעקבים ולעמוד יציב על הרגל"!!! 66. גם העובדה שאינה במחלוקת כי לתובע אין הפסדי שכר משנת 2001 ואילך (ר' עדות האקטואר מטעמו בעמ' 5) מאשרת כי לתובע אין פגיעה בכושר ההשתכרות ולכל המאוחר משנת 2001 חזר לתפקד בצורה מלאה וניתן לקבוע כי אין לתובע הפסדי השתכרות לעתיד. שכרו של התובע והפסדי שכר לעבר 67. שלא כמקובל בחר התובע להציג הפסדי השכר בעבר בעזרתו של אקטואר, אלא שגם כאן כשל התובע בהצגת הנתונים. הוכחת הפסדים שכבר אירעו אינה טעונה הנחות, השערות או ספקולציות. אם לתובע נגרם הפסד, ניתן להצביע עליו על פי תלושי השכר או טפסי 106, אלא שמעדותו של האקטואר מר בוכבינדר שהגיש חוות דעת ת/4 הסתבר כי הוא הניח הנחות לגבי העבר במקום לבדוק העובדות בפועל. כך למשל בסעיף 21 עמ' 3 לחוות דעתו מניח האקטואר כי משכורת הבסיס היא המשכורת של 97 בהנחה שיהיה "קידום של 30,000 ש"ח" לכל שנה. לא ברור לי מדוע צריך להניח כי היה צריך להיות קידום במקום לבדוק מה היה בפועל ולמה היה זכאי התובע לפי חוזה העסקתו. האקטואר נשאל על כך כמתואר בעמ' 4 והסתבר כי להנחות שהניח אין בסיס עובדתי או כדבריו "...לגבי התוספת של 30,000 ₪ בדקתי בשנים משנת 1998 - 2002 ומצאתי שיש גידול של 30000 ₪ בשנה ולכן הנחתי שזה היה מתמשך גם לאחר מכן. אבל אני לא יודע אם זה נכון". לעיתים התקבל הרושם כי העד מר בוכבינדר עושה היוון על הפסדי העבר, פעולה שאינה מתיישבת עם משמעות ההיוון. גם צורת החישוב לקביעת גובה השכר הבסיסי נכון ליום החישוב בדרך של הוספת ריבית של 3% לשכר אינה צורת חשוב סבירה בעיני. (אפנה להסבריו של העד בעמ' 4-5 מהם ניתן לראות כי תחשיביו אינם משקפים נאמנה את נתוני השכר). דוגמא בולטת לעיוות בחישובי הפסדי השכר שעשה המומחה מר בוכיבנדר הינה ניתוח הפסדי שנת 2000. לפי נתוני המומחה השתכר התובע בשנת 2000 שכר שנתי של 311,646 ש"ח, שהינו נמוך ב-3,000 ש"ח בלבד ביחס להשתכרותו של התובע מלפני התאונה -שכר שנת 97, (ר' הטבלה התחתונה בעמ' 2 לחוות הדעת) ואילו כאשר מחשב המומחה משמעותו של הפסד בשיעור של 3,000 ש"ח לשנת 2000 הוא מגיע לתוצאה כי משמעותו נכון ליום 31.5.03 הינה 108,939 ש"ח. הייתכן כי 3,000 ש"ח ייהפכו ל-108,939 ש"ח תוך 3 שנים?. המומחה בחר להתעלם מהנתונים בפועל ובנה תבניות תיאורטיות שמקומן אינו בהליך משפטי שבו על התובע להוכיח נזקי העבר בפועל. המומחה הניח הנחות המנוגדות למסמכים, הוא הניח כי התובע לא עבד באופן מלא בשנת 2000 למרות שטופס 106 מאשר זאת, התובע הניח גידול של 30,000 ש"ח לשנה למרות שהוא אישר בחקירתו הנגדית כמתואר בעמ' 6 כי לא היה גידול שכזה למשל בין שנת התאונה לשנה שקדמה לה. חוות הדעת ת/4 אינה מבוססת על עובדות מלאות, הנחות היסוד שהניח המומחה אינן מתיישבות עם הנתונים ולכן אתעלם ממנה. 68. גם מעדות התובע לא ניתן ללמוד על הפסדי השכר המפורטים בסיכומיו ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 22: "ש. במהלך הפגיעה שהיית בביקורות, היית בחופשת מחלה, במהלך הזמן הזה ביטוח לאומי היה בתמונה, קיבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי ומשכורת מהמעביד? ת. כן. אני קיבלתי משכורת מהמעביד. ש. כמה חודשים שילם לך המעביד משכורת? ת. הוא שילם לי 12 חודש. משכורת חוף ללא תוספות הים". 69. מעדותו של התובע ניתן לקבוע כי לכל היותר הוא היה זכאי להחזר תוספות הים באשר לתקופה בה קורקע, סכום ששיעורו לא הוכח ואף זאת כמובן במידה והיתה נקבעת רשלנות. מקובלת עליי בנושא זה עמדתם החלופית של הנתבעים כמתואר בסעיף 155 לסיכומיהם ולכל היותר נגרמו לתובע הפסדי שכר בשנת 1998 בשיעור של 201,927 ש"ח נכון להיום (117,264 ש"ח נכון לשנת 98). עזרת צד ג' והוצאות טפולי חמצן 70. לו היתה נקבעת חבות הייתי סבור כי יש לזכות התובע בפיצוי בגין עזרתה של אשתו כמתואר בתצהירה ת/6 והייתי פוסק לזכותה סכום גלובלי בשיעור של 10,000 ש"ח. באשר לדרישות התובע להחזר הוצאות, מאחר ולא הוצגו קבלות לא זכאי היה התובע לפיצוי כלשהו בנושא ואדגיש כי התובע לא היה זכאי להחזר הוצאות שאינן קשורות ברשלנות הנתבעים-לו היתה כזו. באשר לטיפולי חמצן היפרברי, על פי ת/2 שוחרר התובע מבית חולים רמב"ם עם המלצה לטיפול בחמצן היפרברי, (מינימום 50 טיפולים). על פי חוזר מינהל הרפואה ת/18 טיפול זה מוכר במקרה של "זהום בעצמות שאינו מגיב לטפול" והנני מוכן לראות בחוזר זה ביחד עם מכתב פרופ' שטיין כהצדקה לעשות שימוש בטפול שכזה, אלא שלא הוכח כי טיפול זה לא היה ניתן בכל מקרה כחלק מהטיפול בשבר שנגרם בלי קשר לעיכוב ביצוע הניתוח ומסיבה זו אין התובע זכאי להחזר הכספים בגין הוצאה זו. ניכויים 71. על פי חוות דעת אקטוארית שהגישו הנתבעים, קבל התובע סכום של 1,958,623 ש"ח מהמל"ל, משמעות הדבר כי בכל מקרה היתה "נבלעת" תביעתו של התובע בתגמולי המל"ל ולכן הוא היה זכאי רק ל-25% מהנזק בפועל. סיכום 72. לאור האמור לעיל הנני דוחה התביעה ומחייב התובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עו"ד בשיעור של 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 73. התובע ישיב לנתבעים את שכר הטרחה ששולם על ידם למומחים מטעמם (פרופ' סגל והאקטואר שי ספיר) עבור הכנת חוות הדעת ולפרופ' סגל עבור התייצבותו לעדות. סכומים אלו ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל. ניתוחרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות