פיטורים תוך אפליה מחמת גיל

פיטורים תוך אפליה מחמת גיל התובע, מר יובל כלב, הועסק על ידי הנתבעת מיום 18.11.10 עד ליום 12.10.11, מועד בו פוטר. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטוריו תוך הפלייתו מחמת גילוי, פיצוי בגין פיטוריו ללא שימוע, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. תוך כדי ההליך זנח וויתר התובע על תביעותיו לפדיון חופשה ולפיצוי בשל הפלייתו מחמת גיל. עובדות התובע התקבל לעבודה אצל הנתבעת בגיל העולה על 70. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה לפיו יועסק התובע כעובד בשכר שעתי בסך 21.22 ₪. התובע הועסק כשומר ב"שוקניון" בירושלים. לקראת סוף חודש 9/11 התבקש התובע להשתתף בקורס הכשרה. התובע חתם על מסמך לפיו עלות הקורס תמומן על ידי הנתבעת ותיזקף כהלוואה לתובע. הקורס נפתח ביום 2.10.11. בבוקרו של יום זה הוסע התובע על ידי הנתבעת לאפרת והגיע למקום עריכת הקורס. רופא מטעם החברה שנשכרה על ידי הנתבעת להעברת הקורס, דרש מהתובע להמציא אישור מקרדיולוג לפיו הוא כשיר להשתתף בקורס. לתובע לא היה אישור כזה והוא חזר לביתו. למחרת הגיע התובע למשרדי הנתבעת כדי לבקש סידור עבודה. לתובע נמסר מכתב פיטורים בחתימת מנהל סניף ירושלים של הנתבעת, מר אילן פרץ. במכתב נאמר כי "הנני להודיעך על סיום עבודתך בחברתנו מתאריך 12.11.11. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך". הוסבר לתובע כי הנתבעת לא תוכל להמשיך להעסיקו אם לא יעבור את הקורס. לאחר קבלת מכתב הפיטורים המשיך התובע בביצוע משמרות נוספות בשוקניון. התובע סבר שימשיך לעבוד כך עד ל-12.11.11, המועד שצויין במכתב הפיטורים כיום סיום עבודתו. ביום 11.10.11 הגיע נציג של הנתבעת לשוקניון ומסר לתובע מכתב פיטורים חדש הנושא תאריך 2.10.11, בו נאמר כי מועד סיום עבודתו של התובע יהיה למחרת - 12.10.11. נציג הנתבעת הסביר לתובע שבטעות נרשם במכתב הפיטורים הראשון שיום עבודתו האחרון יהיה 12.11.11. התובע סיים את עבודתו ביום 12.10.11. ביום 6.11.11 ביקר התובע אצל קרדיולוג וקיבל אישור בדבר היעדר הגבלה לעבודה פיזית. כחודש לאחר סיום עבודת התובע אצל הנתבעת הוא התקבל לעבודה אצל חברת שמירה אחרת ובמסגרת המסמכים שהציג לאותה חברה הוא מסר לה גם עותק של אישור הקרדיולוג מיום 6.11.11. התביעה לפיצויי פיטורים אין חולק על כך שהתובע לא השלים שנת עבודה בנתבעת. עילת התביעה, עליה מבסס התובע את תביעתו לפיצויי פיטורים, מעוגנת בסעיף 3 לפיצויי פיטורים, שקובע כי פיטורי עובד "בסמוך" למועד השלמת שנת עבודה מזכה בפיצויי פיטורים, אלא אם כן המעסיק הוכיח כי המניע ביסוד הפיטורים אינו כוונה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים. לטענת התובע, הנתבעת לא הרימה נטל זה. הנתבעת טוענת כי הוכיחה כי פיטורי התובע נבעו אך ורק מכך שהוא לא עבר קורס הכשרה. לעניין זה טענה הנתבעת כי היא נדרשה על ידי הנהלת ה"שוקניון" שלא לשבץ, לאחר תאריך מסוים, מאבטחים שלא עברו הכשרה של מאבטח "רמה ב'" לא חמוש, וכי תוצאת הצבת שומרים בלתי מוכשרים בשוקניון הייתה עלולה להיות ביטול רישיון העסק להפעלת השוקניון, על פי דרישת משטרת ישראל. על פי עדותו של מר רז, מנכ"ל הנתבעת, לנתבעת הוצב תאריך יעד ("דד-ליין" כלשונו) שעד אליו עליה להכשיר את השומרים שיוצבו בשוקניון ומעבר לאותו מועד לא לשבץ בשוקניון מאבטחים לא מוכשרים בקורס "רמה ב". לדבריו, זו הסיבה שהתובע נשלח לקורס ומשלא החל להשתתף בו היא נאלצה לפטרו. עם זאת, לטענת מר רז, הוא הסביר לתובע יותר מפעם אחת, בימי ההודעה המוקדמת של התובע בהם המשיך לעבוד אצל הנתבעת, כי הנתבעת תבטל את פיטוריו אם ימציא לה אישור של קרדיולוג שיאפשר את השתתפותו בקורס ההכשרה והוא יעבור בפועל את הקורס. מר רז הוסיף והעיד כי הסביר לתובע כי למשך ארבעה חודשים מיום פיטוריו יוכל לחזור לעבוד בנתבעת תוך שמירת רצף זכויותיו, בהתאם להוראת צו ההרחבה הענפי. לטענת הנתבעת, חרף העובדה שהוסבר לתובע כי פיטוריו הם על רקע היעדר הכשרה כאמור ואילו המצאת אישור קרדיולוג על ידו הייתה מביאה לביטול פיטוריו, התובע מעולם לא המציא לנתבעת אישור של קרדיולוג והעדיף להתחיל לעבוד אצל חברה אחרת. מכל מקום, הנתבעת הרימה לטענתה את הנטל המוטל עליה לפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. התובע בעדותו הכחיש את טענות מר רז. גרסת מר רז הוצגה על ידו בדיון המוקדם בתיק וכאשר היא הוצגה לתובע בעדותו, הוא הכחיש אותה נמרצות. התובע טוען שסיבת פיטוריו של התובע הייתה ניסיון להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. לטענת התובע, נקרתה בדרכה של הנתבעת הזדמנות לפטר את התובע, לכאורה שלא מחמת התקרבותו לסף של שנת עבודה, והיא ניצלה אותה. התובע טוען שאין לקבל את עדות מר רז וכי לו היה אמת בגרסתו שומה היה על הנתבעת לציין במפורש במכתב הפיטורים כי פיטוריו יבוטלו אם התובע יציג אישור של קרדיולוג שיאפשר את השתתפותו בקורס, והוא יעבור את הקורס בהצלחה. לאחר ששמענו הן את עדותו של התובע והן את עדותו של מר רז, אנו סבורים ששני העדים הם עדי אמת, במובן זה שהעדות שהם מסרו היא, מבחינתם הסובייקטיבית, עדות אמת. הסתירה לכאורה שטמונה בקביעה זו מוסברת, לדעתנו, ברמת הנגישות המילולית (verbal accessability) הנמוכה של התובע, כפי שהתרשמנו. לאמור: מקובלת עלינו עדות מר רז כי אמר לתובע כי פיטוריו יבוטלו אם ימציא אישור קרדיולוג וישתתף בקורס ההכשרה. עם זאת, לדעתנו התובע לא הבין את משמעותה של אמירה זו מבחינת האפשרות להמשיך בעבודתו אצל הנתבעת, חרף האמור במכתבי הפיטורים שקיבל. התוצאה היא שמקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי היא הרימה את הנטל להוכיח שפיטורי התובע בסמוך לסיום שנת עבודה לא נבעו מכוונת התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים. בהתאם לכך, דין תביעת התובע לפיצויי פיטורים להידחות. התביעה לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע אין מחלוקת שלתובע לא נערך הליך שימוע מסודר בהתאם לדרישות הפסיקה. לדעתנו, מקרה זה מדגים את נחיצות העמידה בדרישות הפסיקה בעניין קיום הליכי שימוע מסודרים, על פיהן מוטל על מעביד ליתן לעובד הודעה מבעוד מועד על הכוונה לפטרו ועל הסיבות לכך. לו היה מתקיים הליך שימוע מסודר, ניתן להניח שההסתייגות שהנתבעת טוענת שהתלוותה לפיטורי התובע הייתה מובהרת לתובע באופן ברור. במקום זאת נמסר לתובע מכתב פיטורים סתמי, בלתי מנומק וללא פירוט התנאים בהם ניתן יהיה לבטל את הפיטורים, כל זאת יום אחד לאחר אי קבלת התובע לקורס ההכשרה, מבלי שניתנה לו שהות סבירה להמציא את אישור הקרדיולוג שהתבקש להמציא. בכך נהגה הנתבעת שלא "בדרך המקובלת", כנדרש בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, גם נוכח קשיי הנגישות המילולית של התובע. אין מדובר בחוסר תום לב במובן של קיום כוונה רעה, אלא בסטייה מסטנדרט התנהגות מקובלת הנדרש ממעביד. בחישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין פיטוריו שלא בדרך המקובלת, החלטנו להעמידו על סכום תביעות התובע לפיצויי פיטורים ודמי הבראה, תביעות אשר לגופן דינן להידחות. כידוע, תוצאת התנהגות בניגוד לדרישות סעיף 39 לחוק החוזים הן מגוונות ולעיתים תוצאתה תהייה שצד לא יישמע בטענה מסויימת אף אם היא מוצדקת לגופה(בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה (1) 828). החלטנו להחיל הלכה זו על ענייננו: אף שעדותו של מר רז מקובלת עלינו ובמובן זה הנתבעת הוכיחה כי פיטורי התובע לא נבעו מכוונה של הנתבעת להתחמק מפיצויי פיטורים, טענה זו לא תישמע מפיה בשל כך שנהגה שלא בדרך המקובלת בפיטורי התובע. כאמור, אנו סבורים שמעדות התובע עולה כי הוא לא הבין אל נכון את האפשרות שהוסברה לו להביא לביטול פיטוריו, ובנסיבות אלה הנתבעת גרמה לתובע להיות מפוטר לפני השלמת שנת עבודה, ומן הראוי בנסיבות אלה לפסוק לתובע פיצוי בסכום השווה לפיצויי הפיטורים אותם תבע, בצירוף פיצוי נוסף בשיעור דמי ההבראה שהיו משתלמים לתובע לו השלים שנת עבודה. הצדדים הסכימו כי סכום פיצויי הפיטורים בהתאם לשכרו ותקופת עבודתו של התובע הוא 3,947 ₪, וסכום זה נפסוק לתובע. כמו כן, התובע היה זכאי לדמי הבראה בסך 1,820 ₪ לו השלים שנת עבודה. נפסוק לתובע סכום המהווה 11 חלקי 12 של סכום זה, כפיצוי בגין פיטוריו שלא בדרך המקובלת. הסכום הינו 1,668 ₪. סך הפיצוי בגין פיטוריו של התובע שלא בדרך המקובלת יעמוד, אם כן, על 5,615 ₪. בהתחשב בתקופת עבודתו של התובע, לא ראינו לפסוק לו מעבר לכך. התביעה לדמי הודעה מוקדמת כ"עובד בשכר" שעבד 11 חודשים, היה התובע זכאי להודעה מוקדמת של 11 ימים בהתאם לסעיף 4(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. לתובע ניתנו 10 ימים של הודעה מוקדמת ולפיכך נפסוק לו דמי הודעה מוקדמת בסך 177 ₪ בגין יום אחד. התביעה לדמי הבראה התובע אינו זכאי לדמי הבראה משלא השלים שנת עבודה. עם זאת, כאמור, התחשבנו בתביעת התובע לדמי הבראה בקביעת שיעור הפיצוי בגין פיטוריו של התובע שלא בדרך המקובלת. התביעה לדמי חגים הנתבעת הודתה בקיום יתרת דמי חגים בסך 681 ₪. התובע לא הוכיח זכאותו לסכום העולה על סכום זה. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכום הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא בדרך המקובלת בסך 5,615 ₪. דמי הודעה מוקדמת בסך 177 ₪. דמי חגים בסך 681 ₪. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. אפליה מטעמי גילפיטוריםהפליה / אפליה