1. רקע כללי התובעת הגישה תביעה לתשלום שכר עבודה בגין עבודתה בגן ילדים בחדשים 2/08 עד 7/08. מוסכם כי התובעת ביצעה עבודה בגן הילדים בלא ששולם לה שכר כלשהו. לטענת הנתבעים, מדובר בהתנדבות למטרה של קבלת נסיון בתחום ולא ביחסי עובד ומעביד. בנוסף, שנויה במחלוקת שאלת היריבות שבין התובעת לבין נתבע מס' 1 בנסיבות בהן נטען על ידו כי גן הילדים המדובר הינו בבעלות עמותה רשומה, נתבעת מס' 2. 2. חומר הראיות התובעת בתצהיר עדותה העידה כי התחילה לעבוד אצל הנתבע כמנהלת הגן וגננת ראשית ביום 21.2.08. נקבע לטענתה כי שכרה יעמוד על סך -.25 ₪ לשעה ותשלום תוספת תמורת עבודתה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית. לטענתה עבדה במהלך כל התקופה 900 שעות. לעיתים עבדה שבעה ימים בשבוע. על מנת להשביח את הגן התרימה התובעת מגורמים שונים ציוד לגן וכן העבירה לגן ספרי הוראה שלה, כטענתה. בעקבות תלונות הנתבע בענין קשייו הכלכליים, הלוותה לו התובעת סך -.3,000 ₪ מתוכם השיב הנתבע סך -.2,000 ₪. עוד הוסיפה התובעת כי הנתבע נוהג לשלם לעובדי הגן השכר במזומן, ואולם כאשר פנתה אליו התובעת לאחר חמישה חודשי עבודה בדרישה לתשלום שכרה תקף אותה באופן שלאחר התערבות משטרת ישראל פונתה התובעת לבית חולים ולאחר מכן שהתה בביתה במשך 14 ימי מחלה. בדיון במעמד הצדדים העידה התובעת כי לראשונה שמעה בבית-הדין על קיומה של העמותה הנתבעת, במהלך עבודתה קיבלה תשלומים מהורי הילדים בגן והעבירה אותם לידי הנתבע, ההלוואה בסך -.3,000 ₪ ניתנה לנתבע: "כי רציתי מכל הלב שהעסק יעלה", כדבריה בדיון, שעות עבודתה נרשמו על ידה על לוח שנה, נספח א' לכתב תביעה מתוקן, בלא שאושרו ע"י הנתבע, לרבות ימי החופשה והמחלה. עד התובעת, מרקוס דניאל גלוקסמן, בעלה העיד בתצהירו כי הנתבע טען בפניו על קשייו הכספיים. על מנת שיוכל להמשיך ולהפעיל את הגן הלווה לו יחד עם רעייתו סך -.3,000 ₪. בדיון העיד כי בשלבי תחילת עבודתה של התובעת התקבל בעיניו רושם אמין מאד ביחס לנתבע, לכן הסכים לחתום לבקשתו על כתב ערבות ת/1 לטובת בעל הבית בו נוהל הגן. מתוך תמימות ואמונה כי שכרה של התובעת ישולם, סייע בעצמו וברכבו בהבאת ציוד מיטות וחול לגן הילדים. הנתבע הודיע לטענתו, כי התובעת תתוגמל תמורת עבודות ההכנה של הגן. העד הופתע מהעובדה שהתובעת לא קיבלה שכר, כעדותו. נתבע מס' 1 העיד מנגד כי מיום 21.2.08 החל לעבוד עם התובעת לאחר שפנה לידידה משותפת בבקשה לקבל עזרה לנתבעת 2, עמותה אשר הוקמה בשנת 99' במטרה לסייע לעולים חדשים עובדים והורים לילדים קטנים ואשר מקבלת תרומות. שעות עבודתה של התובעת היו מפתיחת הגן על ידה בבוקר עד שהורי הילדים הגיעו לקחתם בשעה 17.00. בימי ו' סיימה התובעת עבודתה בשעה 13.00. איש מעובדי הגן לא קיבל לטענתו שכר תמורת עבודתו, כולם עבדו בהתנדבות. עדת ההגנה, לודמילה ברושטיין, אשת הנתבע ויו"ר העמותה הנתבעת כיום העידה אף היא כי העבודה בגן בוצעה בהתנדבות וללא דרישות כספיות. מדובר בעמותה לא רווחית במסגרתה משמשים תשלומי ההורים למימון הוצאות שכר דירה, ארנונה ומים וכן מזון ומשחקים, בגן הילדים. עדת ההגנה הנוספת אלה גינצבורג, אם אחד הילדים ומתנדבת בגן, העידה כי באסיפת הורים בחודש 4/08 הודיע הנתבע על ההתנדבות בגן. עוד ציינה כי בשנת 08' שילמה עבור החזקת ביתה בגן סך -.1,200 ₪ לחודש. כעת, בהיותה מתנדבת, פחת התשלום החדשי לסך -.1,000 ₪. לשאלה אם ידעה התובעת על עצם ההתנדבות השיבה: "אף אחד לא קיבל משכורת וכולם יודעים שעובדים בהתנדבות". 3. המצב המשפטי התנדבותו של אדם בשירות למען הזולת, אין בה כדי ליצור מרקם יחסי עובד-מעביד (ר' ד"ר י. לובוצקי / חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 2, עמ' 30). קביעה כי עובד ביצע עבודה רגילה כ"מתנדב" היא "יוצאת דופן ומחייבת תשתית ראייתית ברורה" (ע"ע 1270/00 פרידמן נ. הוז, מיום 19.9.02) וטעונה קיומם של סממנים מיוחדים כמו העדר התקשרותו למסגרת מחייבת, העדר דרישה לתשלום שכר וקיום מניע התנדבותי ולא מצב שבו "מעביד אשר תחת לשלם לעובד שכרו, הלבישו במחלצות של מתנדב" (ע"ע 1403/01 סוהייר סרוג' נ. ב"ל, מיום 3.5.04). המבחן המבדיל בין "מתנדב" ל"עובד" הוא כאמור, מבחן המניע לביצוע העבודה - האם הפקת רווח חומרי, או שמא מחווה של ידידות, מצווה דתית או שיקום אישי. כך קבע ביה"ד הארצי לעבודה לאחרונה כי בנסיבות בהן ההתקשרות בין צדדים שלא להעסקת אדם כעובד אלא על מנת לספק לאדם עם מוגבלות מסגרת שיקומית, בהיותה של ההתקשרות בין הצדדים למטרת שיקום בלבד ולא למטרה כלכלית, אין להכיר ביחסי עובד-ומעביד בין הצדדים, כי אם של מתנדב ומסייע (ע"ע 670/06 יעקב רוט - רם מבנים בע"מ ואח', מיום 1.10.09). ועוד. לשם קביעת מעמד המתנדב יש לבסס תחילה את ההנחה בדבר ידיעת בעל המעמד כי לא היתה כוונה ליצור יחסים משפטיים בעבודתו,כמקובל במגזרים מסויימים, במסגרת יחסי ידידות או בהתקיים מניע מתאים. המשמעות לאור האמור היא החמרה בקביעת יחסי התנדבות, השוללים למעשה תשלום שכר עבודה, בהתקיים תנאים ברורים, חד-משמעיים מוכחים. 4. דיון והכרעה במקרה דנן, אין מחלוקת כי התובעת עבדה בגן הילדים ברציפות במסגרת עבודה קבועה ששה ימים בשבוע, משעות הבוקר עד אחר-הצהריים וביום ו' עד הצהריים. במשך למעלה מארבעה חדשים ציפתה התובעת לקבל את שכרה תמורת עבודתה מתוך אימון שרחשה לנתבע והתחשבות יוצאת דופן בקשייו הכספיים, מצד אחד, ותוך כוונתה לסייע לו באמת בהקמת הגן משלב יסודו, לרבות סיוע משותף עם בעלה בהכנת המקום, אספקת הציוד הנדרש לצורך הפעלתו, ומימון באמצעות הלוואה וחתימת בעלה על כתב ערבות לשכירות המבנה. אף כי מדובר ביחסים החורגים מיחסי עובד ומעביד רגילים, אין לדעתי לסתור בכך כשלעצמו קיומם המהותי של יחסי עבודה. ניתן אולי לייחס זאת למוצאם המשותף של הצדדים וליתר המוטיבציה של התובעת להצלחת מפעל הנתבע. עם זה, ברור כי המניע לביצוע עבודתה של התובעת היה תשלום שכרה, שאם לא כן כיצד תוסבר ההדרדרות ביחסי הצדדים לסכסוך חריף ואלים שנתגלע ביניהם בסופו של דבר בגין אי תשלום שכרה של התובעת וחרף קיומה של העמותה. המסקנה לאור האמור, כי התקיימו אף התקיימו בנסיבות הענין יחסי עובד ומעביד. אשר לשכר המוסכם - התובעת לא הניחה תשתית ראייתית להסכם בענין תעריף שכר שעה אשר ציינה. נוכח גירסת הנתבע בעניין עבודתה בהתנדבות. דינה של טענה זו להידחות. אשר לרכיב גמול השעות הנוספות - התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכחת ביצוען באישור המעסיק, מצד אחד, והיקפן המדוייק מהצד האחר, כנדרש בתביעות כאלה. טענתה בעלמא, לפיה מדי פעם נדרשה לעבוד בימי המנוחה השבועית מתייחסת ככל הנראה לעבודות הכנת הגן ושיפוצו אשר בוצעו עם בעלה בהתנדבות, כפי שהעיד בעלה בדיון. משכך, אינן מזכות בתשלום שכר. בנוסף, לא כומת הרכיב האמור בפני עצמו. התביעה בגינו תידחה. לאור האמור, בהתחשב המחלוקת בשאלת מעמדה של התובעת ובהעדר תשתית ראייתית לגירסתה בעניין שיעור שכרה הקובע, אני פוסקת כי התובעת זכאית לשכר המינימום על פי חוק בגין תקופת עבודתה שלא נסתרה בדיון, מיום 21.2.08 עד יום 7.7.08 בסך כולל של -.19,712 ₪. הסכום ייפסק לתובעת. אשר לתביעה להחזר הוצאות בגין ספרים שהביאה התובעת לגן, כטענתה, מדובר בסכום מוערך, ללא פירוט על אופן חישובו וללא תשתית ראייתית. התביעה בגינו תדחה. אחרון, היריבות בין התובעת לבין נתבע 1. הגם שנתבע מס' 1 היה הרוח החיה בעסק, עדיין עומדת לו הגנת אישיותה הנפרדת של העמותה, נתבעת 2, הבעלים של הגן. אין עילה ואין הצדקה לכך כי הנתבע ישא באופן אישי בחובותיה של העמותה הנתבעת. טענת התובעת לפיה לא ידעה על קיום העמותה דינה להדחות, בנסיבות בהן נחתם על ידי בעלה כתב ערבות ת/1 לטובת משכיר מבנה הגן לעמותה, כפי שעולה בבירור מתוך המסמך. התביעה כנגד נתבע 1 תידחה. 5. סוף דבר לאור האמור אני פוסקת כי נתבעת 2, עמותת נ.ח.ט נעשה חיים טובים (ע"ר) תשלם לתובעת שכר עבודה בסך -.19,712 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 עד מועד התשלום תוך 30 יום. הנתבעת תישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך -.2,000 ₪. התביעה כנגד נתבע 1 נדחית. פסק-הדין ישלח לצדדים ע"י המזכירות. ניתן היום, י"ג שבט תשע"א, 18 ינואר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. קטיניםשכר עבודהגן ילדים / פעוטון / משפחתון