ביטול עסקת אשראי במסמך חסר

חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 הוא חוק הדן ביחסים שבין בעל כרטיס האשראי ובין חברת האשראי מנפיקת כרטיס האשראי, ובהתאם להוראות החוק, עיקרו של החוק הוא מתן הגנה לבעל כרטיס אשראי מפני שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו, בכך צודק הנתבע, אולם בסע' 8, 9, ו- 10 לחוק כרטיסי חיוב קיימת דואליות נורמטיבית ביחסים שבין בעל כרטיס האשראי ובין חברת האשראי מנפיקת הכרטיס וכן ביחסים שבין חברת האשראי ובין בית העסק - ספק המכבד את כרטיסי האשראי, וכך ע"פ החוק: 8. המסמך בעסקה: חתימה של לקוח על מסמך המעיד על העסקה בינו לבין ספק שבו צויינו פרטים אישיים של הלקוח ופרטים אחרים, כפי שנקבעו בתקנות, מהווה ראיה לכאורה לביצוע העסקה בידי הלקוח. 9. עסקה במסמך חסר [תיקון: תשנ"ד] (א) בסעיף זה, "עסקה במסמך חסר" - עסקה בין לקוח לבין ספק, שבה לא הוצג כרטיס אשראי, או עסקה שבמסמך המעיד עליה לא צוינו פרטים כאמור בסעיף 8, או עסקה שהמסמך המעיד עליה לא נחתם בידי הלקוח. (ב) חויב לקוח לשלם את תמורתה של עסקה במסמך חסר, והודיע למנפיק, תוך שלושים ימים מיום שנמסרה הודעת המנפיק על החיוב שהוא לא ביצע את העסקה או שפרטי המסמך הושלמו שלא בסכום שבו התחייב הלקוח, ישיב לו המנפיק את סכום החיוב בערכו ביום החיוב, או את ההפרש שבין סכום החיוב המוסכם על הלקוח לפי הודעתו, לבין הסכום הרשום במסמך, לפי הענין, תוך חמישה עשר ימים מיום מסירת הודעת הלקוח, והוראות סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לסעיף 6א יחולו, בשינויים המחויבים. החוק בא להגן על הלקוח מחד ועל בית העסק מאידך וכך ע"פ החוק, מחזיק הכרטיס יכול להודיע על ביטול עסקה במסמך חסר בתוך הזמן הנקוב בחוק; ##להלן פסק דין בנושא ביטול עסקה במסמך חסר: ## בפני תביעה על סך 50,000 ₪ שהוגשה ע"י התובעת חברת האשראי לאומי קארד בע"מ המשמשת גם כחברה הסולקת כרטיסי אשראי של לקוחות מחזיקי כרטיס אשראי מסוג ויזה המונפקים בארץ וכן סולקת כרטיסי ויזה המונפקים ברחבי העולם, כנגד הנתבע שניהל אתר אינטרנט למכירת מחשבים ומוצריו. ע"פ טענת התובעת היא סלקה את כל תשעת העסקאות נשוא הדיון, דהיינו העבירה לחשבון הבנק של הנתבע את מלוא הסכומים בהתאם להודעתו בגין העסקאות אולם כל תשעת העסקאות הוחזרו ע"י החברות המנפיקות, בטענה כי "הלקוח - בעל כרטיס האשראי מתכחש לביצוע העסקה", ומאחר והעסקאות הוחזרו, על הנתבע להשיב לתובעת את הסכומים ששילמה לו מכבר, על פי ההסכם בין הצדדים. התובעת מסכמת את יתרת חוב הנתבע עבור תשעת העסקאות שסורבו ע"י מחזיקי כרטיסי האשראי בסכום העולה אך במעט על 50,000 ₪ אולם בכדי לייעל את ההליך היא ויתרה על ההפרשים והעמידה את התביעה על סך 50,000 ₪, הסכום המקסימלי לדיון בסדר דין מהיר. הנתבע , לעומת זאת, טוען שהתובעת נכשלה בהדרכתו לקבלת עסקאות באינטרנט, לא הבהירה את הסיכונים שבכך, הציגה לו מצג שווא שהעסקאות נקשרו כדין ובמאזן הסיכויים והסיכונים בעולם המסחר יש להעביר לפתחה של התובעת האחריות בגין זיופי העסקאות ולא על פתחו, שכן הוא סיפק את הסחורה שהוזמנה דרך רשת האינטרנט בתום לב והעסקאות נערכו בדרך המקובלת. בנוסף טוען הנתבע לחוסר יריבות שכן את החוזה חתם מול חברת אלפא קארד ולא מול התובעת. בשל סכום התביעה כאמור, התנהלה התביעה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק, ככל הניתן, בתמצית כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, לרבות התיאור המובא לעיל. דיון ההסכם המקורי נחתם בין חברת אלפא ובין הנתבע אולם בחודש מאי 2000 בוצעה המחאת זכות מאלפא קארד לחברת לאומי קארד - התובעת והודעה על כך הועברה לכל בתי העסק שמכבדים כרטיסי ויזה וסולקים באמצעות אלפא לשעבר ובהמשך באמצעות לאומי קארד (נספח ב' לתצהיר התובעת) , לפיכך התביעה מוגשת ע"י לאומי קארד, מנגד טוען הנתבע כי הוא חתם על הסכמים עם חברת אלפא ולא עם חברת לאומי קארד אך טענה זו היא טענה סתמית והנתבע לא הביא כל הוכחה לסתור את הוכחות התובעת לפיהם היא בעלת הדין הנכון ויריבה ישירה עם הנתבע לעניין תובענה זו. אני מקבל את טענת התובעת וקובע כי קיימת יריבות בין התובעת והנתבע והוראות ההסכם שנחתם בין הנתבע וחברת אלפא קארד יהוו בסיס לתובענה זו. כך גם בהסכם שבין התובעת והנתבע: סע' 7 להסכם - "בית העסק לא יהיה רשאי לבצע את העסקאות המפורטות להלן, אלא לאחר קבלת אישור מראש ובכתב מהבינלאומי או מאלפא (להלן: "עסקאות מיוחדות") סע' 7.2 להסכם - עסקה בה הלקוח לא נכח בבית העסק, או שלא הוצג בפני בית העסק כרטיס, או שהלקוח לא חתם על השובר (להלן: "עסקה במסמך חסר"). הבינלאומי או אלפא רשאים להגביל את המכירה בדרך זו למוצרים עליהם הם יודיעו לבית העסק מעת לעת........" ומהיא עסקה במסמך חסר? התשובה לכך מצויה בסע' 8 לחוק שבו גם הגנה לבית העסק שביצע עיסקה עם לקוח והלקוח מבקש בזמן ביצוע העיסקה להשתמש בחידושי הטכנולוגיה ולבצע רכישה בכרטיס האשראי שלו "מרחוק" מבלי לכתת רגליו עד לבית העסק. החוק, ער למצב זה ונותן מענה לכך ושולל את ההגדרה של עסקה במסמך חסר אם נתקיימו התנאים שבסע' 8 דהיינו הוכחה מינימלית על ביצוע העסקה באמצעות מסמך "מגשר" בין הלקוח ובין בית העסק, וכך, "בחתימה של לקוח על מסמך המעיד על העסקה בינו לבין ספק שבו צויינו פרטים אישיים של הלקוח ופרטים אחרים" מהווה ראיה לכאורה לביצוע העסקה ושולל את ההגדרה של עסקה ב"מסמך חסר". מן הכלל אל הפרט, אם הנתבע היה מוכיח את ביצוע העסקה, כאמור, - באמצעות חתימת הלקוח על הזמנה, תעודת משלוח או אישור מסירה וכפי הנראה במשלוח חבילות המקבל חותם על אישור מסירת / קבלת המוצר, אזי, חברת האשראי הייתה יכולה להצליב מידע האם מסירת המוצר התבצעה ע"פ כתובתו של בעל הכרטיס, במידה התשובה לכך הייתה חיובית הרי שחברת האשראי יכולה הייתה לאשר את ביצוע העסקה ולסרב להחזיר ללקוח את דמי העסקה בהסתמך על חתימת הלקוח או מי מטעמו בכתובתו. אם התשובה לכך שלילית הרי שבית העסק לא עמד בהוראות סע' 8 לחוק מאחר ובדיקת כתובת הלקוח היא יסוד עיקרי בבדיקת לקוח "נסתר" בעסקה מרחוק -, אך הנתבע לא הציג מסמכי משלוח ומסירה ואף לא הציג תעודת משלוח או חשבונות תשלום לחברת הובלה. לא זו בלבד, הנתבע לא הצליח להצביע על סיבה הגיונית על כך שבפרק זמן כה קצר "נטפלו" אליו מבצעי עבירות הונאה וכל תשעת העסקאות הוחזרו מסיבה דומה. זאת ועוד, הנתבע לא הצליח להצביע על מאמצים מינימליים שנעשו מצידו כדי למנוע עבירות הונאה בכרטיסי אשראי ובפרט כאשר ביצוע עסקאות "מרחוק" ידועות כפתיון וכפרצה הקוראת לגנב. העסקאות נשוא התובענה היו צריכות להדליק אצלו נורות אדומות ומנגנוני אזעקה כאשר "הלקוחות" הם מהמזרח הרחוק שבו מרכז התעשייה של מחשבים ומוצריו ואין המדובר במכירת מוצרים ייחודים. ובנוסף לעילות החוזיות הרי שהוא מחויב כלפי התובעת בתשלום התביעה בשל עילה נזיקית לאור רשלנותו והתרשלותו. בקשר לרשלנות תורמת מצד התובעת, לא מצאתי כי קיימת אחריות של התובעת בכך שהייתה יכולה להפעיל מנגנוני אזהרה כלפי עצמה וכלפי הנתבע, או שהצטברות עסקאות היו אמורות לעורר אצלה חשדות והיה עליה למנוע מתן קודי אישור לעסקאות בטרם בירור מעמיק של מחלקת הביטחון. הטענה לפיה אנשי מחלקת הביטחון אצל התובעת היו צריכים לנסות לקבל את אישורו המפורש של הלקוח בכל מקרה ומקרה נוגדת את הלכי המסחר האלקטרוני המקובל באינטרנט ותפעל כ"חסם" לעולם המסחרי המודרני. וראה גישה אחרת לעניין בע"א (באר שבע) 51/91 ארגון מושבי הנגב נ' דקל, תק-מח 92(2) 704 וכן ראה לעניין זה א. ברק וע. פרידמן בספרם "כרטיסי חיוב", הבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק, עמ' 327. לאור האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 50,000 ₪ נושא ריבית והצמדה מיום 16.2.03 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ נושא ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל , וזאת בנוסף לשכ"ט שנפסק בהחלטתי מיום 28.10.03 בבקשה לביטול פסק דין. עסקת אשראימסמכיםאשראיביטול עסקה (בכרטיס אשראי)