תיקון תביעה ללא אישור מבית המשפט בפני בקשה למחיקת התביעה. 1. הרקע: המדובר בתביעה שהוגשה מלכתחילה בעילה הנובעת מחוק לשון הרע ומחוק הגנת הפרטיות ועל סך 1,000,000 ₪. התובע ביקש לפטור אותו מתשלום האגרה ובקשתו נדחתה בהחלטתי מיום 03.05.2011. בסייפא להחלטה קבעתי: "(ב) בתוך 60 יום מיום קבלת החלטה זו, ישלם המבקש את האגרה או יגיש תביעה מתוקנת כאמור בתקנה 14 (1) לתקנות האגרות. (ג) לא יעשה כן, תימחק התביעה מחמת אי תשלום האגרה" 2. ההליכים מאז מתן ההחלטה הנ"ל א) ביום 21.7.2011 הגיש התובע "בקשה למתן ארכה להגשת כתב תביעה מתוקן ולחילופין בקשה לתיקון כתב התביעה". בו ביום דחיתי הבקשה וציינתי: "אין הבהרה בבקשה זו בדבר סכום התביעה שבדעת המבקש לכלול בתביעה המתוקנת. לפיכך אם לא תבוא הבהרה בענין זה בתוך 10 ימים...תשולם האגרה עפ"י סכום התביעה המקורי. לעת עתה הבקשה נדחית". ב) ביום 22.7.2011 הגיש התובע "הודעה על הגשת תצהיר תמיכה" ביחס לבקשות הנ"ל. בהחלטתי מאותו יום הפניתי את תשומת הלב להחלטה הנ"ל וציינתי את המועד בו יש לשלם האגרה. עוד קבעתי: "איני רואה כיצד יש לדון בבקשה להארכת המועד או בבקשה לתיקון התביעה, כשטרם שולמה האגרה כפי שנקבע ולחילופין התובע אינומבאר בבקשתו...את סכום התביעה המתוקן, למען תקבע האגרה שיש לשלם". ג) ביום 30.8.2011 הוגשה הבקשה למחיקת התביעה מתוקנת וקבעתי: "...בנוסף, תבהיר ב"כ הנתבע (צ"ל התובע - הח"מ) האם שולמה האגרה בעד התביעה המתוקנת עם הגשתה (ואין באמור משום לקבוע אם ניתן היה להגיש את התביעה המתוקנת כפי שהוגשה)". 3. טענות הנתבעים הנתבעים עותרים למחיקת התביעה מחמת אי תשלום האגרה, ולאור העובדה כי חרף החלטות נוספות של בית המשפט בעניין הבהרת סכום התביעה, עשה התובע דין לעצמו. התובע, ביקש באיחור להגיש תביעה מתוקנת, וכשבקשתו נדחתה, הגיש אותה בכל זאת. לשיטת הנתבעים, התובע לא תיקן את סכום התביעה מחד, ולא שילם את סכום האגרה מאידך. תחת זאת, הגיש תביעה חדשה, בעילות חדשות שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי, ובגין נזקים חדשים (נזקי גוף) שאף הם לא פורטו בתביעה המקורית. הנתבעים טוענים כי נוהגו הנ"ל של התובע, לא זו בלבד שהוא בניגוד להחלטות בית המשפט, אלא מלמד על חוסר תום לב מצידו, ועל ניסיונו להסתיר את סכום התביעה האמיתי ולחמוק מתשלום האגרה. המדובר בשימוש ברור לרעה בהליכי משפט, שיש לדחותו מכל וכל. ב"כ הנתבעים הפנה להחלטת בית המשפט לפיה על התובע להבהיר תוך 10 ימים מהו סכום התביעה שיידרש בתביעה המתוקנת, שאם לא כן - תשולם האגרה בהתאם לסכום המקורי. עוד הפנה לעניין המועדים לביצוע ההחלטה הנ"ל החל מיום 24.07.2011 (ועד ליום 03.08.2011). תחת ביצוע ההחלטות הנ"ל, הוגשה תביעה מתוקנת, בין היתר בעילות נזקי גוף, ומבלי לפרט את סכום הנזקים הנתבעים, אלא הותרת העניין לשיקול דעת בית המשפט. התובע לא קיבל היתר לתקן את עילות התביעה או את הנזקים שנגרמו לו, אלא את סכום התביעה בלבד. לשיטתו, משום אי קיום החלטות בית המשפט יש למחוק התביעה. כמו כן, אין ליתן יד לפעולתו הפסולה של התובע בצירוף תביעה מתוקנת לרבות חוו"ד מומחה מבלי לקבל לכך את אישור בית המשפט. זאת ועוד, לפי הנטען, יש למחוק את התביעה משום שהתביעה נישומה בחסר, ובשל כך שולמה האגרה בחסר. ב"כ הנתבעים מפנה לתביעה המתוקנת שבה נכללו, חרף הניסיון להציגה כתביעת נזקי גוף, עילות וסעדים של פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות. 4. תשובת התובע התובע מבקש להותיר התביעה על כנה ולא למחוק אותה. לדידו, המדובר בסנקציה קשה, שיש לנקוט רק מקום בו מתברר לבית המשפט שאין סיכוי של ממש כי התובע יצליח בתביעתו. כתב התביעה מראה עילה לכאורה להצלחת התובע בהליך, שכן המדובר במקרה חריג וקיצוני לפי חוק איסור לשון הרע, מסוג המקרים שהמחוקק ביקש למנוע. התובע ממשיך וטוען, שכבר בבקשתו לפטור מאגרה טען, כי מצבו הנפשי שנבע מהפרסום הצריך טיפול רפואי. התובע סבור כי בקשתו לתיקון התביעה הוגשה בדרך מקובלת ובתום לב, אין המדובר בתפנית חדה בטענותיו, ומשום ששטח את מצבו הנפשי בתביעה המקורית ובבקשה לפטור מאגרה. גם אם טעה (ולא פירש במה טעה) טעותו ניתנת לתיקון, מבלי שייגרם נזק למי מהצדדים. לגישת התובע, הפגיעה בו בשל הפרסום ממשיכה והולכת, שכן הפרסום נמשך אף לאחר הגשת התביעה המקורית וחקירתו בבית המשפט. לבסוף, לשיטת התובע, בית המשפט לא הגביל את טווח התיקון שהתיר. לשיטת התובע, האגרה לא נישומה בחסר, שכן עסקינן בתביעת נזקי גוף שנגרמו בשל עילות אזרחיות של פרסום לשון הרע ו/או פגיעה בפרטיות. הגשת הבקשה להאריך המועד לשם הגשת תביעה מתוקנת, באה על רקע התמשכות הפגיעה בתובע, ולאחר שנמצא, לאחר בדיקה רפואית, כי מצבו הנפשי הורע בשל כך. לשיטת התובע, לא נגרם נזק לנתבעים בתיקון התביעה, משום שטרם הוגשו כתבי הגנה. הצורך לברר את כל המחלוקות בין הצדדים כדבעי תומך בתיקון התביעה. 5. דיון והכרעה א. התובע חרג מסדרי הדין בכל מובן. פעולותיו, עובר להגשת התביעה המתוקנת ולאחר שנדחתה בקשתו לפטור מאגרה, הן בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט. התובע בחר, מטעמיו הוא, שלא לחשוף בפני בית המשפט ובפני הצד שכנגד את כוונתו האמיתית - להגיש, תחת התביעה המקורית, תביעה חדשה תוך הוספת עילות שונות מהעילות עליהן התבססה התביעה המקורית. על מנת שלא לחשוף כוונתו זו, הגיש בקשות שונות, כמפורט בסעיף 2 לעיל, ונמנע לכל אורך הדרך מלהציג לפני בית המשפט את סכום תביעתו המתוקן מצד אחד, ולשלם האגרה הנתבעת ממנו בתביעה המקורית, מצד שני. כך, למעשה, הביא התובע לעקיפת ביצוע החלטתי הנ"ל משך זמן ממושך, ללא כל הצדקה. סבורני כי די בכך על מנת להביא לסילוק התביעה על הסף מחמת ניצול ההליך לרעה. ב. אף שבתביעתו המתוקנת, שהוגשה ללא היתר (שהרי זה ניתן ביחס לתיקון סכום התביעה - לצרכי הפחתת אגרה), כלל התובע את עילותיו המקוריות, הוא מבקש סעדים שונים מכוחן, תוך הצגת טיעון לנזק-גוף, שנטען בשפה רפה, אגב-אורחא, בתביעתו המקורית. ובנוסף, העיון בתביעה המתוקנת מעלה כי בקשר לעילותיו המקוריות הוסיף התובע פרטים ועובדות חדשות שלא נכללו בתביעה המקורית (למשל בסעיפים 8 ו9 לתביעה המתוקנת). אכן, התובע מבסס את תביעתו המתוקנת גם על עוולת הרשלנות (שלא באה לביטוי בתביעה המקורית) וגם על עוולת הפר חובה חקוקה (כשזו נשענת, בין היתר, על חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות - בסעיפים הרלוונטים לפיצוי בלא הוכחת נזק). אשר לנזקיו, נכללו בתביעה המתוקנת תיאורים שאינם עולים בקנה אחד עם עדותו בבית המשפט בעת הדיון בבקשתו לפטור מאגרה (כך למשל האמור בסיפא של סע' 20 לתביעה המתוקנת). ג. לטעמי, החשוב מכל הינו כי התובע חוזר, אף בתביעתו המתוקנת על עתירתו לסעדים מכוחן של אותן עילות שנכללו בתביעה המקורית, עילות בגינן פסקתי כי עליו לשלם את מלוא האגרה. כך נכתב בסע' 26 לתביעה המתוקנת: "התובע יטען כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בכבודו, בגין עגמת הנפש והסבל הנפשי שנגרם לו, כתוצאה מפרסום לשון הרע" (הדגש של הח"מ). וכן גם בסע' 32 לתביעה המתוקנת, בגין הפגיעה בכבודו. יוצא המרצע מהשק באופן גלוי בסע' 41 לתביעה המתוקנת: "בנוסף ולחילופין, התובע יטען כי הוא זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965. המדובר בפרסומים אחדים שבוצעו ע"י כל אחד מהנתבעים מס' 1-8 ו/או מי מטעמם, אשר כל אחד מהם הכיל לשון הרע ומכאן שהתובע זכאי לפיצוי בגין כל פרסום מאת כל נתבע בהתאם לסעיף 7א(ב) הנ"ל..." וכן בסע' 42: "בנוסף ולחילופין, התובע יטען כי הוא זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 29א(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981". לשיטתי, ברור, שככל וביקש התובע להמשיך ולהשית תביעתו על עילות וסעדים שכבר נדונו במסגרת בקשתו לפטור מאגרה, ומשזו נדחתה, שומה היה עליו, קודם לכל ועפ"י החלטותיי, לשלם את האגרה הנובעת מכך, ולא להסתתר - תוך עקיפתן - אחר תביעה מתוקנת כביכול, שהתובע לא פירש בכותרתה את סכומה, אולם הוא נחבא בין סעיפיה. יודגש, התובע שילם אגרה בעד תביעה לנזק-גוף, שכולה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (כ- 600 ₪ בלבד). כפי שציינתי, כוללת תביעתו רכיבים ממוניים שונים, שהאגרה בגינם לא הופטרה. מאחר והתובע עותר לסעד כספי (ללא הוכחת נזק) למצער בסך 400,000 ₪, הרי שהיה עליו לשום האגרה בהתאם ולשלמה במועד שנקבע, וזאת בנוסף לכל אגרה הנובעת מהסעדים הנוספים להם עתר (שחלקם הוגדר במפורש בתביעתו בסך כולל שאינו נופל מ- 270,000 ₪ - סע' 43 לתביעה המתוקנת). הכל, ככל ובקשתו לתיקון התביעה הייתה מתקבלת. 6. בנסיבות כפי שפירטתי לעיל אני סבורה כי יש לקבל הבקשה ולו מן הטעם כי האגרה בגין התביעה המתוקנת לא שולמה במלואה, ועל יסוד תקנה 100 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. זאת, מעבר לכך שיש מקום למחוק אותה מחמת שהוגשה ללא היתר מאת בית המשפט, לאחר שנדחתה הבקשה להארכת המועד להגשתה. סופו של דבר, התביעה נמחקת. המזכירות תסגור תיק זה. התובע ישא בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪. תיקון כתב תביעה