1. לפני ערעור על החלטת כב' הרשם אורגיל מיום 7.1.04 שבה דחה את בקשת המערערת לתיקון פגם שנפל בהליך ולמחיקה מהפרוטוקול. המערערת הגישה תביעה לפיצויים בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, שכר עבודה, החזר נסיעות ודמי הודעה מוקדמת. על פי סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 (להלן: "החוק"), נקבע כי התובענה תידון בדרך של דיון מהיר, והצדדים קיבלו הזמנה לדיון בפני כב' הרשם אורגיל. בדיון שהתקיים ביום 30.4.03 הסכימו הצדדים כי האמור בכתב התביעה ישמש כחקירה ראשית בכפוף לכך שהתובעת (להלן: "המערערת") תצהיר שכל מה שכתוב בתביעה אמת, ואכן המערערת הצהירה כאמור ונחקרה בחקירה נגדית ולאחר מכן אף בחקירה חוזרת. המשך הדיון נקבע ליום 10.9.03. ביום 4.12.03 (לאחר שהוגשה בקשה בהסכמה לדחיית מועד ה-10.9.03) הגישה המערערת בקשה לתיקון פגם שנפל בהליך ולמחיקה מהפרוטוקול. לטענת המערערת היא זומנה לקדם משפט, ולאחר מכן בסמוך למועד הדיון ביטלה המזכירות את הזימון לקדם משפט וזימנה אותה לדיון בהוכחות. בכל מקרה היא סברה שמדובר בקדם משפט, ומכל מקום לא הסכימה כי הדיון יהיה דיון הוכחות, ולפיכך נפל פגם בהליך ויש לתקנו על דרך של מחיקת עדות המערערת מהפרוטוקול וזימון הצדדים לישיבת קדם משפט. המשיבה התנגדה לבקשה בהיותה לדבריה מוזרה. לטענת המשיבה אין "להעלים" דברי עד מהפרוטוקול, ובכל מקרה הפרוטוקול אינו תומך בטענת המערערת כי התנגדה לקיום הוכחות, ההפך הוא הנכון, הצדדים הסכימו כי האמור בתביעה ישמש עדות ראשית. עוד טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה באיחור רב, ומכל מקום מדובר בדיון מהיר שבו ביה"ד אינו כפוף לסדרי דין. ואחרון, אם כי לא לפי סדר החשיבות, שגם אם מדובר בפגם בהליך הרי הראיה הינה קבילה ואין למחוק את העדות. כאמור, הבקשה נדחתה בהסתמך על נימוקי המשיבה. 2. בערעור שלפני חזרה ב"כ המערערת על הנימוקים בבקשה. המשיבה ביקשה למחוק את הערעור על הסף מאחר והוגש באיחור, ולטענתה אין בנימוק של המערערת בדבר טעות לגבי המועדים משום "טעם מיוחד". המשיבה מוסיפה כי למעשה אין אפילו בקשה להארכת מועד כיוון שהבקשה היא להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור בעוד שהערעור על החלטת הרשם הוא ערעור בזכות. 3. לאחר ששמעתי וקראתי את טיעוני הצדדים לרבות הטיעונים והאסמכתאות בכתב שהגישה ב"כ המערערת להלן הכרעתי: אין חולק כי המועד להגשת ערעור על ההחלטה אחרת של רשם הוא שבעה ימים, ואין חולק כי הערעור הוגש באיחור (גם אליבא דמערערת שמטילה ספק לגבי המועד בו הומצאה לה ההחלטה). הטעם היחיד לאיחור הוא טעות בדבר המועד להגשת הערעור, וכבר נפסק כי טעות של צד או העדר ידיעה אינם יכולים לשמש "טעם מיוחד" להצדקת איחור בהגשת ערעור. ראה לענין ספרו של כב' הנשיא השופט (בדימוס) מנחם גולדברג, דיני עבודה, חלק שלישי עמ' 170 והאסמכתאות שם. לא זו אף זו החלטת כב' הרשם נשוא הערעור הינה מבחינת החלטת ביניים שניתנה במסגרת "דיון מהיר" וכבר נפסק כי על החלטות ביניים שניתנו במסגרת "דיון מהיר" אין אפשרות ערעור, גם לא ברשות, אלא במסגרת הערעור על פסק הדין. דב"ע נו/ 153-3 אילנה בן עזרא נ' מדינת ישראל. 4. די בכל אלה כדי לדחות את הערעור, אך למרות זאת מוצאת אני לנכון בנסיבות הענין להתייחס גם לבקשה ולהחלטת כב' הרשם לגופו של ענין. כאמור על פי סעיף 31 לחוק נקבע כי התובענה תידון בדרך של דיון מהיר. "הדיון המהיר, כשמו כן הוא הליך שנועד בראש ובראשונה לפתור במהירות וביעילות סכסוכים שסכום התובענה בהם מוגבל, מעין פרוצדורה של "תביעות קטנות" המקובלת בבתי המשפט הכלליים זה שנים רבות. המהירות בדיון המהיר עלולה לעיתים לפגום בתפקודם של סדרי הדין, כמנגנון להבטחת הכרעה צודקה בכל תובענה לגופא". ראה לענין זה ספרו של השופט יצחק לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה בפרק של הדיון המהיר. אין חולק כי גם המערערת היתה מודעת להחלטה כי התובענה תידון בדרך של דיון מהיר, גם אם ההזמנה הראשונה היתה לקדם משפט ואח"כ הודיעו לה כי מדובר בדיון להוכחות. בסעיף 31(ב) לחוק נאמר: "בדיון מהיר לא יהיה בית הדין כפוף לסדרי הדין והוא יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה". לפיכך, נשמעה בישיבה הראשונה ביום 30.4.03 עדותה של המערערת. אין ספק כי הגם שמטרת הדיון המהיר הוא להביא לפישוט ההליכים והתייעלותם, קשור בית הדין בעקרונות מתחום סדרי הדין אשר יש בהם שמירה על עיקרי הצדק הטבעי, אלא שהקצאת ישיבה מיוחדת לקדם משפט אינה בגדר עקרון זה, ויתרה מכך יש בה משום סיכול מטרת הדיון המהיר. 5. אך החשוב מכל הוא שמתוך הפרוטוקול, אשר לא תוקן עד עצם היום, לא עולה כל התנגדות לשמיעת עדות המערערת. יתרה מכך, מוסכם על הצדדים כי האמור בכתב התביעה ישמש כתצהיר עדות ראשית והמערערת לאחר שנחקרה בחקירה נגדית נחקרה אף בחקירה חוזרת. אין לקבל את טענת המערערת לפיה לשם שמיעת ראיות היה צורך בהסכמה מפורשת, והעדרה של הסכמה כזו מלמד על התנגדות. גם דברי ב"כ המערערת, כי הסכמתה לכך שהאמור בכתב התביעה ישמש כתצהיר עדות ראשית ניתנה כדי לזרז הליכים, מלמדים כי לא היתה כל התנגדות לשמיעת ראיות. יתרה מכך הדיון בפני כב' הרשם לא הסתיים ואם תרצה המערערת להגיש מסמכים נוספים או להביא ראיות נוספות, פתוחה בפניה הדרך להגיש כל בקשה מה גם שב"כ המשיבה הצהיר בדיון שלפני כי לא יתנגד להגשת כל מסמך קביל באמצעות המערערת מבלי לפגוע בזכותו לחקור לגביו אם ימצא לנכון. כאן המקום להוסיף כי הבקשה לתיקון ההליך הוגשה כ-7 חודשים לאחר עדותה של המערערת ויש בפרק הזמן שחלף כדי לעמוד למערערת לרועץ בכל טענה שהיא כנגד הרשום הפרוטוקול, מה גם שכאמור לא הוגשה כל בקשה לתקנו. 6. אם לא די בכל אלה, הרי שהמערערת מסתמכת בבקשתה על תקנה 124 לתקנות ביה"ד לעבודה (סדרי הדין) התשנ"ב - 1991 ועותרת לביה"ד כי ישתמש בסמכותו הכללית לתקן כל פגם או טעות בהליך וימחק את כל עדותה של המערער. לא בתיקון פגם או טעות בהליך עסקינן, אלא מחיקת עדות ולא למטרה זו נועדה תקנה 124 הנ"ל. לאור כל הנימוקים לעיל, אני דוחה את הערעור. בנסיבות הענין והגם שמדובר בדיון מהיר אני סבורה כי יש מקום להשית על המערערת הוצאות משפט. אני סבורה כי לא היה מקום לבקשה וקל וחומק שלא לערעור עליה. לפיכך תשלם המערערת למשיבה הוצאות משפט בסך 1500 ₪ + מע"מ, אשר ישולמו למשיבה בתוך 30 יום מהיום. ניתן היום ח' באדר, תשס"ד (1 במרץ 2004) בהעדר הצדדים. דיוןדיון מהיר (בית הדין לעבודה)