לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (תע"א 2089/09; השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אלימלך סמט וגב' אביבה שיין), בו נדחתה תביעת העובד המערער לעניין זכאותו להטבות הסכם הפרישה מ-5.6.2002 ונתקבלה חלקית תביעתו על כך שפיטוריו היו בהליך שלא כדין. בסופו של דבר, על פי פסק דינו של בית הדין קמא, חויבה המעבידה המשיבה, לשלם למערער פיצוי בגובה חמש משכורות על פי חישובו של בית הדין קמא, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ושכר טרחת עורך דין בגובה של 6,000 ₪. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי בעיקרו של דבר, עובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין קמא ראויות להתאשר על ידינו באין צידוק להתערבותנו לשינוין. את המסכת העובדתית ניתן לסכם בקצרה כדלקמן: א. המערער עבד ללא דופי בטכנאי צוות פיתוח וייצור אצל המשיבה מ-1.12.1985 ועד 20.3.2007. ב. במהלך חודש פברואר 2007 הודיעה הנהלת המשיבה על כוונה להפחית שכר 12 וחצי שעות ממשכורת העובדים בשל שיבושי עבודה מאורגנים. ג. ב-26.2.2007 בעת שיו"ר הוועד מר צוק נעדר מעבודתו, נכנס המערער למחשבו של מר צוק ושלח לכלל עובדי המשיבה הודעה משמיצה המדמה את חברי ההנהלה להמן הרשע, מגדירה את כוונת ההנהלה לקיזוז השכר כאמור כמעשה פשע ומציינת כי אשר נעשה לאותו צורר יהודים ובני משפחתו יעלה בחלקם של אנשי ההנהלה (להלן - מכתב ההשמצה). ד. משהתברר המעשה נקרא המערער לקצין הביטחון, מר פלד, לבירור שלאחריו שלח המערער מכתב "לכולם" בו הוא מציין כי הוא מתנצל בפני מר צוק על עוגמת הנפש שנגרמה לו מעצם שליחת ההודעה מהמחשב שלו ומעצם המחשבה שהדברים נכתבו על ידיו, שעה שהם נכתבו ע"י המערער בלבד, וכמו-כן הוא מצטער על הפסקה במכתב ההשמצה לעניין "סופו של אותו צורר ובני משפחתו" יען כי במקרה שכזה העונש הינו בידי שמיים. ה. לאחר הבירור הביטחוני , זומן המערער למר ולדמן, מנהל כוח-אדם במשיבה, הודע לו על השעייתו ל-3 שבועות החל מיום 27.2.2007 ועד 18.3.2007. בכל אותו פרק זמן שולמה למערער משכורתו המלאה. ו. ביום 16.3.2007 הוזמן התובע בשיחת טלפון לשיחה נוספת שהתקיימה ביום 18.3.2007 עם מר ולדמן לעניין פיטוריו ולאחר מכן ביום 19.3.2007, הודע לו על החלטת פיטוריו שיחולו החל מיום 20.3.2007. ז. אחר פיטוריו שולמו למערער פיצויי הפיטורים במלואם בשיעור של 100%. על פי פסק דינו של בית הדין קמא שולמה לו גם הודעה מוקדמת בת חודש ימים לפי חישוב בית הדין קמא. את תביעתו הגיש המערער אך ורק כעבור כשנה ו-3 חודשים לאחר פיטורים, דהיינו, בחודש יוני 2008. 4. עיקר טיעונו של המערער היה לעניין זכאותו להטבות הסכם הפרישה לגביו, נוכח נסיבות המקרה. לאחר בחינת טענותיו, נחה דעתנו כי אין להתערב במסקנת בית הדין קמא לאי זכאותו להטבות אותו הסכם. א. על פי סעיף 4.2 להסכם הפרישה, כל עובד מיוצג שפוטר על ידי החברה בתקופת ההסכם, יראה כאילו פוטר בהליך פיטורי צמצום לפי הסכם זה וכעובד זכאי להטבות אותו הסכם, למעט עובד שפוטר בנסיבות של עבירת משמעת. ב. מעשהו של המערער הינו מעשה של עבירת משמעת מובהקת וכך הוא נבחן על ידי המשיבה, ובדין הוא נבחן כך. להמחשת האמור נפנה שימת הלב להוראות תקנון העבודה בתעשיה, סעיפים 52 ו-53. על פי סעיף 52, עובד שהחתים את כרטיס הנוכחות של עובד אחר צפוי לאחד מאלה: קנס כספי; הפסקה זמנית של העבודה ללא תשלום; לפיטורים מהעבודה עם או בלי הודעה מוקדמת. על פי סעיף 53 לאותו תקנון, אם מדובר בהפרת משמעת חמורה, צפוי העובד לאחד מאלה: הפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום, לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ולשלילה חלקית או מלאה של פיצויי הפיטורים. ג. בחינת מעשה המערער באספקלריה של תקנון העבודה מצביעה על כך כי מדובר בעבירה משמעת שהינה, בלי ספק, חמורה יותר מזו הנזכרת בסעיף 52 לעניין החתמת כרטיסו של עובד אחר. המערער במקרה שלפנינו, פורץ למחשבו של עובד אחר, ללא ידיעתו של אותו עובד, תוך פגיעה בפרטיותו של אותו עובד - קל וחומר כשלא מדובר בסתם עובד אלא ביו"ר הוועד - ושולח הודעה המתחזה להיות בשמו לכלל עובדי המשיבה, כשההודעה הינה הודעה משמיצה על פי תוכנה. במאמר מוסגר נוסיף כי אין המקרה שלפנינו מתייחס כלל וכלל לזכותו של עובד לחופש ביטוי בגדר הגבולות המותרים ביחס למעשה ההנהלה, אלא עיקר חומרת מעשה המערער הינה בפריצה למחשב ובהתחזות לאחר, ולא סתם לאחר אלא ליו"ר הוועד כאילו המכתב הינו על דעתו בשם כלל העובדים. ד. מכתב ההתנצלות שנכתב לאחר מכתב ההשמצה, אין בו כדי להקהות ממשית את חומרת עבירת המשמעת שביצע המערער. ה. בנסיבות האמורות, בהנחה שתקנון העבודה היה חל על המערער אזי, לא קמה לו זכאות להטבות הסכם הפרישה משהוא פוטר עקב עבירת משמעת מובהקת. ו. גם אם נצא מתוך הנחה, כפי שיצא בית הדין קמא, שחל לעניינו הסכם 1985 ולא תקנון העבודה, אזי מעשהו של המערער נופל בגדרו של סעיף 22.2 לעניין מעילה באמון, ובשל כך הוא פוטר. לענייננו, יש לראות במעשה המערער, כמעילה באמון על פי אותו סעיף והוא בגדר עבירת משמעת. משאלה הם הדברים, גם על פי חלופה זו, בדין נדחתה תביעת המערער להטבות הסכם הפרישה. 5. זכאות המערער לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין: א. אין ספק שבנסיבות המקרה שלפנינו היתה למשיבה עילת פיטורים מוצדקת. עבירת המשמעת החמורה שביצע המערער של פריצה למחשב בהיעדר הסכמה, התחזות ליו"ר הוועד ומצג שווא כאילו הוא כתב את מכתב ההשמצה והפצתו לכלל העובדים, מעשים אלה הינם בגדר עבירת משמעת. לכך יש להוסיף את דבריו של בית הדין, עליהם אנו סומכים, כי יש לראות באותו מכתב על פי תוכנו כמכתב בלתי ראוי, בלשון המעטה. ב. יחד עם זאת, לגבי הליך הפיטורים, אזי יש לבחון אותו בחינה כפולה. באופן האחד יש לשאול את השאלה האם ניתנה למערער עצמו זכות שימוע כדין ומעבר לזאת, האם קוים הליך הפיטורים כמפורט וכנדרש בהסכם הקיבוצי. בית הדין קמא סבר כי המשיבה לא קיימה את הליך הפיטורים כמפורט בהסכם הקיבוצי תוך עירוב הוועד ומועצת הפועלים. באשר לכך, יש לשים לב כי, בנסיבות המקרה עולה, שהוועד היה ער לצעדים המשמעתיים שננקטו כנגד המערער על ידי השעייתו עקב עבירת המשמעת שעבר ופיטוריו לאחר מכן, אלא שהוא בחר שלא להיות צד מעורב בהליכים, ולכך משמעות לעניינו. מעבר לזאת, אין להתעלם מכך שהעובד המערער לא פונה מיד בתקופת השעייתו או בסמוך לאחר פיטוריו לבית הדין ומבקש יישום הליך הפיטורים, כמפורט בהסכם הקיבוצי 1985, אלא התביעה מוגשת כ-15 חודשים לאחר הפסקת עבודתו. על פי הנסיבות שתוארו, אין ספק שאין מקום להגדלת סכום הפיצוי המגיע למערער בגין פיטוריו שלא כדין, בשל אי יישום הליך הפסקת העבודה והפיטורים, כמפורט בהסכם 1985. באשר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע, אזי בניגוד לנטען על ידי המערער, השעייתו ופיטוריו לא באו עליו כרעם ביום בהיר. הוא היה מודע לכך כי הצעדים שננקטו לגביו, שורשם במעשה עבירת המשמעת שביצע. עם זאת דומה, שלא ניתנה לו זכות שימוע אישית מלאה, להעלות מלוא טענותיו, תוך הסתמכות על ההסכם הקיבוצי, כך שבסיכומו של דבר, משאנו בוחנים את כלל נסיבות הליכי הפסקת עבודתו ופיטוריו, לא מצאנו לנכון להתערב בסכום הפיצוי הכולל שנפסק לו בגין זאת, על פי פסק דינו של בית הדין קמא. ג. בנסיבות האמורות, ענייני שיעור הזכאות לגבי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה, הינם עניינים זניחים הנבלעים בשיעור הפיצוי הכולל כפי שנפסק על ידי בית הדין קמא, כך שבשורה התחתונה אפילו נכונה הטענה בדבר שכר קובע גבוה יותר, שיעורו הכולל של הפיצוי שנפסק מכסה אף את הערעור לעניינים אלה. 6. סיכומו של דבר, בנסיבות המקרה ועל פי מסקנת הדברים כמפורט לעיל, נשאר פסקו של בית הדין קמא באשר לחיוב הכספי בעינו, ושני הערעורים על שיעורו של אותו חיוב נדחים, ומשאלה הם הדברים יישא כל צד בהוצאותיו ולא מצאנו מקום להתערב בשיעור שכר טרחת עורך דין שנפסק לזכות המערער, על י פסק דינו של בית הדין קמא. חוזההסכם פרישהפרישה