להלן החלטת ביניים לעניין בקשות המשיבה למחוק את הערר בשל איחור ובשל אי מתן תשובות לשאלון וגילוי מסמכים: שתי שאלות עומדת לדיון: האחת- אם יש למחוק על הסף את הערר לפי סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב- 1962 (להלן: "חוק הביוב") על דרישות המשיבה (להלן: "המועצה") לתשלום היטל ביוב מכח חוק העזר לעמק לוד (ביוב) תשנ"ד- 1994 (להלן: "הערר") -מחמת איחור בהגשתו? השניה- מה משמעות אי מתן תשובות לשאלון וצו גילוי מסמכים בתיק זה? טענת האיחור ביום 1.6.04 הגישה העוררת ערר לפי סעיף 30 לחוק הביוב. העוררת הינה גוף ציבורי שמעמדה הוגדר בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג-1952. המועצה טוענת, כי הערר הוגש באיחור, משום שדרישת תשלום מחייבת, יצאה, לטענתה, ביום 6.2.03, ולכן הגישה בקשה מקדמית לדחיית הערר על הסף מטעמי איחור. לעניין זה מפנה המועצה לסעיף 30 לחוק הביוב הקובע כדלקמן: "בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי תוך 30 יום מיום שנמסרה לו הדרישה לערור עליה לפני ועדת הערר..." (ההדגשה הוספה - ע.ר). לעומת זאת העוררת טוענת כי הגישה ערר במועד, כאשר ביום 9.3.03 הגישה ערר למשרדי המועצה ואף צירפה את מכתב ב"כ, אשר הוגש למשרדי המועצה והוכתר בכותרת "ערר על חיוב בהיטל ביוב". לטעמנו, צודקת העוררת כי הגישה ערר כדין ואין מקום לטענות המועצה בעניין זה. נסביר. סעיפי הדין הרלוונטיים הם סעיף 28 לחוק הביוב הקובע: "ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות"; ותקנה 3 לתקנות בתי דין מינהליים (סדרי דין), תשנ"ב - 1992 (להלן: "תקנות בתי דין מינהליים") הקובעת: "ערר יוגש במען שצויין לצורך זה בהחלטה נושא הערר; לא צויין מען, יוגש הערר - (1) אם הוא בענין מקרקעין או בענין מיסוי מקרקעין - לבית הדין אשר באזור שיפוטו מצויים המקרקעין; (2) אם הוא בענין אחר - במשרדה של הרשות המינהלית שנתנה את ההחלטה נושא הערר או לבית הדין שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של העורר או מקום עסקו ביום הגשת הערר." 5. יש לציין כי המועצה לא ציינה בדרישת התשלום את מקום מושבה של ועדת הערר, כפי שנדרש ממנה ברישא לתקנה 3 לתקנות בתי דין מינהליים. מכאן שהיתה צריכה העוררת לקבוע בעצמה היכן יוגש הערר. ב"כ העוררת ציין במפורש בכתב הערר שהגיש, כי מדובר בערר על דרישת תשלום היטל הביוב, אשר התקבל ביום 11.2.03 וכי הוא מוגש ל"ועדת הערר לעניין הביוב באמצעות המועצה האיזורית עמק לוד". 6. כאמור, המועצה לא טרחה לציין בדרישת התשלום את מקום מושבה של ועדת הערר, כאשר לטעמנו, צריכה היתה אף לציין את כתובתה. אולם, הגדילה המועצה לעשות בעניין זה, כאשר לאחר שקיבלה את הערר, במקום להודיע היכן יושבת ועדת הערר הרלוונטית ולהפנות את העוררים למקום הנכון (עדיין במסגרת 60 הימים המותרים על פי הארכה המותרת על פי סעיף 30 לחוק הביוב), דבר שהיתה אמורה לעשות מלכתחילה, כתב ב"כ המועצה את העוררת במכתב מיום 31.3.03 כהאי לישנא: "לא ברור לי מה הוא המסמך אשר נשלח למועצה ולמה נשלח למועצה הנושא את הכותרת "ערר על חיוב בהיטל ביוב" ואשר נשלח ל"ועדת הערר לעניין הביוב באמצעות המועצה האיזורית עמק לוד", המועצה מתעלמת ממכתב זה. הרשו לי להציע כי תבחנו מחדש את הוראות חוקי הרשויות המקומיות לעניין ביוב והתקנות לעניין זה וכן לעניין בתי דין מינהליים וסדרי דין." 7. תשובה מפתיעה ולא הולמת רשות ציבורית, אשר לא קיימה את חובתה היא, לציין את מיקום הועדה מלכתחילה. כעת, במקום לומר במפורש מהו מקום בית הדין, ממשיכה הרשות שלא למסור את המידע, אשר עליה הנטל למוסרו. אין צורך להכביר במילים על כך, שחובתה של הרשות לציין באופן מפורש היכן יושבת ועדת הערר על החלטות הרשות, שהרי רוב האזרחים מקבלי "דרישת התשלום", אינם יודעים על קיומה של ועדת הערר ובודאי שלא על מיקומה לצורך הגשת ערר. יתר על כן, משפנה אזרח והגיש ערר, במקום, שלדעת המועצה אינו המקום הנכון, חובתה של המועצה לציין בפניו את מקום מושבה של ועדת הערר ולא להסתפק בהפנייה כוללנית לחוק ולתקנות. גם מפתיעה האמירה של המועצה: "המועצה מתעלמת ממכתב זה". באיזה רשות יכולה מועצה, שהיא גוף שחלים עליו כללי תום הלב הרגילים, ובנוסף כללי התנהגות של רשות מינהלית, להודיע כי היא מתעלמת ממסמך, שהוגש לה באופן פורמלי כערר על דרישת תשלום ובו טענות מהותיות לעניין דרישת תשלום? 8. בנסיבות אלה, יפה עשתה העוררת שהגישה את הערר במשרדי המועצה, כפי שמאפשרת תקנה 3(2) לתקנות בתי דין מינהליים. תקנה זו מראה לנו, כי משרדי המועצה אכן יכולים לשמש ככתובת נכונה לקבלת עררים בנסיבות מסויימות. לא זו אף זו, שבמקרה זה, הוגש הערר במועד, ולמועצה אף ניתנה ההתראה לכך שהעוררת אינה מקבלת את דרישת התשלום שנשלחה אליה ומכאן שטענות ההסתמכות לצורך תקציב אינן אמורות להשמע במקרה זה, ולכן גם מהותית לא עומדת למועצה הצדקה לטעון טענת איחור. 9. לפיכך, אנו קובעים כי הערר הוגש במועד. דרישת המועצה לקבל מענה לשאלון ולתצהיר גילוי מסמכים. 10. את הטענה כי הסוכנות היהודית אינה הבעלים ואינה מי שהדרישה אמורה להגיע אליה, העלתה העוררת. העוררת צירפה לכתב הערר את הסכם העברת הזכויות במחסני צריפין מהעוררת לקופה לפנסיה ולתגמולים של עובדי הסוכנות לארץ ישראל (להלן: "הקופה"). ההסכם נחתם ביום 16.2.98. בתגובתה לטענה זו, טוענת המועצה, כי העוררת, למרות העברת הזכויות, המשיכה להציג עצמה בפני המועצה כבעלת המקרקעין במסמכים שונים: הודעה בדבר חיוב ארנונה (נספח ד' לתגובת המועצה); בקשה לקבלת הנחה מתשלום ארנונה כללית (נספח ה' לתגובת המועצה) ועוד מסמכים שונים בהם הציגה הסוכנות עצמה כבעלת הנכס. צורפו גם מסמכים בהם הציגה עצמה כבעלים ואף שילמה היטל השבחה בגין הנכסים (נספחים י"ד וט"ו) ומסמכים אחרים. המועצה האיזורית מבקשת להוכיח את טענתה בדבר היות העוררת וכן חברה נוספת הפועלת מטעמה (השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ), הגופים הבלעדיים, אשר הצהירו ופעלו דה פקטו כבעלי הנכס. עוד טוענת המועצה כי הקופה לא פעלה ולא טענה להיותה בעלת הנכס. 11. כעת במסגרת טענתה זו, מבקשת המועצה לקבל פרטים רבים באשר למערכת היחסים שבין העוררת לבין הקופה לבין החברה הנוספת. 12. העוררת טוענת כי אין מקום לבדיקה מסוג זה, ומשום שאין היא הבעלים הרשום של המקרקעין - יש למחוק אותה. עוד היא מזכירה כי בדיון ביום 24.11.05 הסכימה הקופה כי החיוב ייוחס לקופה והדיון יתנהל מכאן ואילך כנגד הקופה ולא כנגד העוררת. עוד טוענת העוררת, כי העירייה לא פרטה את טענותיה ולכן אין מקום לדרשו ממנה לתת תשובות מפורטות בעניין זה. ולא היא. 13. המועצה דווקא צירפה לתגובתה מסמכים שונים, אשר חלקם הובאו לעיל, מהם עולה כי העוררת הציגה עצמה בפני המועצה, לצרכים שונים, כבעלת הנכס גם לאחר העברת הזכויות. בין היתר הציגה עצמה כך, לעניין ארנונה. מן הראוי לציין, כי על פי סעיף 1 לחוק הביוב הוגדר "בעל" כך: "בעל" או "מחזיק" של נכס - בעלו ומחזיקו לענין ארנונות העיריה או המועצה המקומית." 14. בתגובת העוררת לא מצאנו כל התייחסות עניינית או הסבר למסמכים המרובים, שהביאה המועצה ובהם, לכאורה, הציגה העוררת עצמה כבעלים. יתר על כן, בכתב הערר המקורי, שהגישה העוררת במשרדי המועצה (מיום 9.3.03) לא הועלתה טענה זו כלל והיא נטענה לראשונה במכתב ב"כ העוררת מיום 3.4.03. 15. מכאן שאנו מתירים כעקרון למועצה לפנות בשאלות ובגילוי מסמכים, על מנת להבהיר סוגייה זו, יחד עם זאת, אין ספק שהשאלונים והדרישה שהופנתה הינם רחבים ביותר וכוללים גם נכסי מקרקעין שאינם קשורם לערר זה. לכן אנו מחייבים את העוררת להשיב על שאלות ולהגיש מסמכים, רק ככל שהם קשורים למבני הסוכנות בצריפין, נשוא ערר זה. 16. אשר לאנשים שהשאלון נשלח אליהם, הרי שמכל גוף ייבחר האדם שהינו בעל הידע הנרחב ביותר ואשר יכול לספק את התשובות ואין צורך להציג את השאלון לכל האנשים המנויים בבקשה. בתי דין מינהליים