ערעור בנק על החלטת נאמן

מונח בפניי ערעור של בנק איגוד (להלן: "הבנק") על החלטתו של עו"ד שחר הררי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב (להלן:"הנאמן") יקי רחמני (להלן: החייב), המקבלת בחלקה את תביעת החוב של הבנק כנגד החייב. הבנק הגיש תביעת חוב כאמור על סך של 357,126 ₪ , סכום vמורכב מחיובים בשני תיקי הוצאה לפועל, האחד הוא סך של 177,573 ₪ בגין חוב שנפתח כנגד החייב בגין חוב החייב בחשבונו הפרטי שהתנהל אצל הבנק והחיוב השני הינו סך של 197,553 ₪ בגין חוב שנפתח כנגד החייב בגין ערבותו של החייב לחובות החברה. תביעת החוב אושרה על ידי הנאמן בסך של 96,698 ₪ בלבד. (יצוין כי הבנק הגיש גם תביעת חוב כנגד "יקי רחמני חברה לביצוע עבודות חשמל ומיזוג אויר בע"מ", (להלן:"החברה") החברה בבעלותו של החייב, על סך של 141,597 ₪ ממנה אישר הנאמן סך של 93,998 ₪) טענות הבנק כנגד החלטת הנאמן הן שתיים: 1. לטענת הבנק, מנימוקי הנאמן עולה כי הנאמן התעלם מהסך שנתבע בגין ערבותו של החייב לחובות החברה. 2. סך תביעת החוב גילם בתוכו גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אשר נפסקו לטובת הבנק; טוען הנאמן כי לא היה מקום מלכתחילה לפתוח את תיקי ההוצאה לפועל במועד בו נפתחו ועל כן הסך המאושר אינו כולל את הסכומים הנ"ל. יצוין כי לאחר פניית הבנק לנאמן בעניין זה, צירף הנאמן להחלטתו בתביעת החוב, סך נוסף של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אשר לטענה הראשונה, מפרט הבנק כי החלטתו של הנאמן סותרת את נוסחו של הסדר הנושים כאמור בסעיף 4ד' להסדר: "בעל המניות ערב למרבית חובות החברה, וערבותו תישאר בתוקפה. סכומים שישולמו במסגרת הסדר הנושים של החברה בגין חובות בערבותו של בעל המניות, יחשבו גם ככספים המשולמים על ידי בעל המניות במסגרת הסדר הנושים שלו." כמו כן, במסגרת בקשת החייב לאישור הצעת הסדר, נקבע כי ישולם לנושים הלא מובטחים, שיעור 30% מגובה תביעת החוב שתאושר על ידי הנאמן ובבקשת החברה לאישור הצעת הסדר נקבע כי ישולם לנושים הלא מובטחים שיעור 10% מגובה תביעת החוב שתאושר. אי לכך, החלטת הנאמן שלא לכלול במסגרת תביעת החוב את חובו של החייב בגין ערבותו לחובות החברה פוגעת משמעותית בדיבידנד שיקבל הבנק. אשר לטענה השנייה לעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 42,518 ₪ שנפסקו לטובת הבנק, מכחיש הבנק את סברתו של הנאמן כי לא היה מקום לפתוח את תיקי ההוצאה לפועל מקום בנסיבות בהן ניתן לחייב פרק זמן של כחמישה חודשים לגיבוש הסדר נושים ומשלא עשה כן, פנה הבנק לאכיפת פסקי הדין בהוצאה לפועל ככל נושה סביר. אולם, טוען הבנק, גם אם היה נכון הדבר הרי שהיה על הנאמן למצער לאשר סך של 24,475 ₪ אשר נפסקו במסגרת פסקי דין שניתנו בהסכמת החייב במסגרת הסדר פשרה. 3. תשובתו של הנאמן לערעור בקצירת האומר; לטענת הנאמן, הבנק מפרט במסגרת ערעור זה לראשונה כי חלק מן מתביעת החוב כנגד החייב הינה בגין ערבותו של החייב לחובות החברה וכי עובדה זו לא הובאה לידיעת הנאמן עובר למתן הכרעתו וזאת חרף בקשותיו לקבלת פרטים ומסמכים נוספים. אי לכך, הערעור דנן אינו אלא מקצה שיפורים שמבקש לערוך הבנק וזאת אין לקבל. ממילא, טוען הנאמן כי בכפוף לאמור בסעיף 4ד' להסדר הנושים לא יכול נושה לקבל החזר של אותו החוב פעמיים. אשר לטענת הבנק בעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, חוזר הנאמן על טענתו כי לא היה מקום לפתיחת תיקי ההוצאה לפועל במקום בו החייב נמנע מלהגיש הגנתו והסכים למתן פסק דין נגדו לאור הסדר הנושים שהלך והתגבש כך שחובות החייב והחברה בתיקי ההוצאה לפועל תפחו וגרמו להוצאות מיותרות על חשבון יתר הנושים. עיינתי בערעור ובתגובות לו ולהלן החלטתי: 4. תביעת החוב לגופה: עסקינן בשני הסדרי פשרה, האחד בין החייב לנושיו והשני בין החברה, בבעלות החייב , לבין נושיה של החברה. בין ההסדרים קיימת חפיפה מסוימת שנובעת מכך שנוכח ערבותו של החייב לחובות החברה, ישנם חובות המשותפים לחייב ולחברה והם חבים בהם יחד, החברה מכוח חבותה ואילו החייב מכוח ערבותו. סעיף 4ד' להסדר הנושים אשר שני הצדדים מסתמכים עליו לצורך תמיכה בטיעוניהם קובע כי ערבותו של החייב לחובות החברה נותרת בתוקפה וסכומים המשולמים במסגרת הסדר הנושים של החברה ייחשבו גם כסכומים המשולמים על ידי בעל המניות (החייב) במסגרת הסדר הנושים שלו. עולה כי מהותו של סעיף זה למנוע כפל תשלום עבור החובות המשותפים לחייב ולחברה ודוק, חוב של החברה שהחייב ערב לו ושולם על ידי החברה במסגרת הסדר הנושים שלה, יראו כאילו שולם גם על ידי החייב במסגרת הסדר הנושים שלו. סעיף 4ד' להסדר בא להבהיר את המובן מאליו: נושה שגבה חובו מהחייב (החברה) אל לו לפנות גם לערב (לחייב). דא עקא, בענייננו, הדיבידנד שנקבע כתשלום לנושים עומד בכל אחד מן ההסדרים על שיעור שונה; נושי החייב יזכו לקבל דיבידנד בשיעור של 30% בעוד נושי החברה יזכו לקבל דיבידנד בשיעור 10% בלבד. יוצא לשיטתי, כי הבנק העדיף לגבות את חוב החברה שעומד לזכותו מן הערב, נוכח הדיבידנד הגבוה יותר שיתקבל. ברם, מקום בו יכול לגבות הבנק את חובו מהחייב (במסגרת הסדר הנושים של החברה) אין הוא יכול לבקש לגבותו מן הערב. הוראת סעיף 19א(ג) לפקודת פשיטת הרגל אכן חלה בעניין הסדר הנושים שהציע החייב ועל כן, הצעתו של החייב לדיבידנד של 30% אולם אין ההוראה חלה על הסדר הנושים של החברה. זאת ועוד; אשר לטענות הבנק כי לא היה לו הצורך בציון חלקו של החוב ככזה שהוא בגין ערבות של החייב הרי שאין לקבל טענה זו קל וחומר במקום בו הטוען לה הוא בנק אשר סביר להניח כי ניסח לא אחת ולא שתיים, תביעות חוב. מן המפורסמות הוא כי על הוכחת חוב להיות מפורטת ומנומקת כדבעי וכי אין זה מאחריותו של נאמן הבודק את תביעות החוב להיות בקיא בפרטים אשר לא הובאו בפניו. לא ניתן להשתמש בהליך הערעור על מנת לבצע מקצה שיפורים בתביעת החוב. בשולי הדברים אעיר; הרי גם אם הייתי קובעת היפוכו של דבר, קרי ,נותנת לבנק לפנים משורת הדין הזדמנות לתקן את תביעת החוב הרי שהדבר היה כפוף לתשלום הוצאות נכבדות שבנסיבות המקרה ונוכח ההיקף הנמוך יחסית של חלק תביעת החוב המצוי במחלוקת, לא היה מועיל לבנק בהרבה. 5. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו לטובת הבנק: א. אלך לשיטת הנאמן ואניח, כי הבנק לא היה צריך לפתוח בתיקי ההוצאה לפועל המאוחרים. ב. גם במצב זה החלק העיקרי ,שיכול הנאמן לפסול הינם ריביות והוצאות שנגרמו בשל פתיחת אותם תיקים. ג. ההוצאות ושכ"ט עו"ד נשוא המחלוקת נפסקו לכאורה כבר בפס"ד נשוא תביעת החוב שקדם ואינו קשור במישרין לפתיחת תיקי ההוצאה לפועל, אי לכך גם התנהגות שלא כדין שלא כדין או שלא בתום לב של הבנק בשלב המאוחר שלאחר חמשת החודשים אינה יכולה להיות עילה להציץ מאחורי הפרגוד של פסק הדין עצמו. מסיבה זו ואך מסיבה זו דין חלק זה של הערעור להתקבל. הבנק זכאי להוצאות שנפסקו לו בפסק הדין מיום 17.1.06 בתוספת ריבית והצמדה כדין בלבד. 6. נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל בחלקו. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה סיון תשע"א, 27 יוני 2011, בהעדר הצדדים. בנקערעורנאמנות