להלן פסק דין בבקשת ביטול בחירות בגין שחיתות בבחירות: פסק-דין 1. בפנינו המרצת פתיחה ובה בקשה לביטול הבחירות לראשות עיריית נהריה, שהתקיימו ביום 28.10.03. לטענת המבקש, ראש העירייה הקודם של נהריה, מר ז'קי סבג (להלן: "סבג"), היו הבחירות נגועות לאורכן ולרוחבן במעשי שחיתות חוזרים ונשנים ובשוחד בחירות בוטה מצד מי שזכה בהן. לטענת המבקש, ראש העירייה הנבחר, מר רון פרומר (להלן: פרומר") וסיעתו, סיעת "נהריה נטו", "ריפדו" את דרכו של מר פרומר לראשות העירייה בכריתת הסכמים עם מתמודדים אחרים בבחירות לראשות העירייה ולמועצת העירייה, שמשמעותם אחת היא: קניית השלטון בכסף. לכן, מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין שיצהיר כי הבחירות לראשות עיריית נהריה, שהתקיימו ביום 28/10/2003, ותוצאותיהן בטלות ומבוטלות וכי יש לקיים בחירות חוזרות לראשות העירייה. 2. מר פרומר מבקש לדחות את תביעת המבקש בשל השיהוי הרב בהגשת המרצת הפתיחה. עוד טוען מר פרומר כי המסמכים, אותם מכנה מר סבג "הסכמים", אינם הסכמים, וכי ההסכם היחיד שנערך טרם הבחירות היה ההסכם עם מר אושרי שלוש, הסכם כשיר ותקין מכל בחינה. בנוסף, טוען מר פרומר כי המסמכים, שהוצגו כהסכמים, לא הביאו או לא היו עלולים להביא לשינוי תוצאות הבחירות. מר פרומר תוקף את שלטונו של מר סבג במשך 15 שנה בחריפות רבה, תוך שהוא מאשים אותו בקניית קולות של בוחרים, בין השאר מכספי עמותה בראשותו, היא "הקרן לפיתוח נהריה". ב"כ המשיב הקדישו מקום ניכר בסיכומיהם לאישיותו של המבקש, מר סבג, והמשיב. בסיכומיהם הם מתייחסים לקניית קולות ע"י המבקש, מר סבג, בכספי הקרן לפיתוח נהריה, או כדבריהם: "כל הפוסל - במומו פוסל". על פי ס' 61 לסיכומיהם, הרי שבתקופת כהונתו של המבקש כראש עיר הוקמה על ידו "הקרן לפיתוח נהריה" כגוף פרטי שאינו חשוף לבקורתם של גופי בקרה ממלכתיים. הוא הפעיל את הקרן מתוך משרדי העירייה ובאמצעות עובדי העירייה, כאשר כספי הקרן הם כספי תרומות, שנאלצו אנשים לתת בלחצו, והוא השתמש בכספים לצבירת כוח פוליטי ע"י חלוקת כספים ומוצרים לאנשים, שפנו אליו והציגו את עצמם כנזקקים, ללא כל בקרה. הם ציינו פרוייקטים כושלים ובזבזניים של העירייה, תוך חריגות תקציביות, והפנו למוצג נ/18, דו"ח מבקר המדינה, העוסק בגרעון שנצבר ושהכפיל עצמו ויותר במשך 3 שנים, כאשר חלק מן החריגה התקציבית נגרם מתשלום תוספות שכר חריגות. הם גם מצביעים בסיכומיהם על משלחות מטעם העירייה המרבות לנסוע לחו"ל, על מכירת קרקע לחברת "סיבל", על פארק "מדינת הילדים", כאשר מתקני הפארק נותרו כ"אבן שאין לה הופכין", שכן העירייה טעתה בבחירת השטח המיועד לפארק. כן הם מזכירים את הפרוייקט של ה"מידע טק", המוגדר על ידם כ"פיל לבן" מגלומני, שהסב וממשיך להסב לקופת העירייה נזקים חמורים ביותר. הם עומדים על אישיותו של המבקש, מר סבג, המולידה גילויי פחד ואיבה קשים מצד תושבים ומצד אנשים שעבדו במחיצתו, לעומת אישיותו של המשיב, שהוא לוחם בעל צל"ש רמטכ"ל, בעל דרגה גבוהה ביחידת עילית בצה"ל, ובעל השכלה אקדמאית, ולטענתם ההבדלים בינו לבין המבקש הם משמעותיים ביותר, כך שהמשיב היה מועמד אטרקטיבי יותר בעיני הבוחר הסביר. 3. בהמרצה שבפני לא מהווים הכישורים האישיים של מי משני המועמדים, ושקילת הצלחתם או אי הצלחתם בתפקידים ביצועיים שהם ממלאים או מילאו, גורם מרכזי או משפיע. זה איננו נושא ההמרצה. כאן לא תקבע הסימפטיה או חוסר הסימפטיה כלפי מי מהצדדים, לא תשקל הצלחתם, עברם הצבאי, כשרונם ובודאי שלא אישיותם. בדיון ניצבת שאלת מהות ההסכמים עליהם חתם מר פרומר, ערב הבחירות לראשות עיריית נהריה, האם היה בהם משום "שוחד בחירות", האם הוכחה אי חוקיותם? השאלה החייבת תשובה היא לכן זו בלבד: האם בהסכמים בין מר רון פרומר לבין המועמדים האחרים (הירש, מוסה ושלוש) הסירו המועמדים את מועמדותם לטובת מר פרומר בתמורה לקבלת התחייבות למינוי עובדים מאנשי שלומם לעבודה בעירייה, שכן "אי חוקיות" זו בהסכמים, מעצם מהותה, יש בה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. ים העדויות, התצהירים, המוצגים והסיכומים בתיק זה, ים רוגש ושוצף, שגובה גליו איים לעיתים להטביע את האמת העובדתית העומדת ביסודה של המרצה זו, והמצטמצמת, כאמור לעיל, לשאלה: האם ההסכמים עם מר דני הירש (נספח "ב" להמרצת הפתיחה - להלן: נספח "ב"), עם מר חיים מוסה (נספח "ג" להמרצת הפתיחה - להלן: נספח "ג") עם מר אושרי שלוש (נספח "ד" להמרצת הפתיחה - להלן: נספח "ד"), שכולם חתומים ע"י מר פרומר והצדדים להם, ולא נאמר באף אחד מההסכמים, כי הם מהווים "טיוטה" או "הצהרת כוונות" - האם הם מהווים הסכמים תקפים שנכרתו בין הצדדים? 4. נזכיר כי כותרת ההסכם, עליו חתם מר פרומר עם מר דני הירש ביום 4/8/2003 (נספח "ב") הוא הסכם אישי, שהוגדר בס' 1 שם כ"הסכם אישי" מחייב, בעל אופי משפטי ובר אכיפה ע"י רשויות המשפט בישראל, ובס' 2 שבו התחייבות להימנע מהעלאת טענה כאילו מדובר בהסכם פוליטי "ג'נטלמני" בלבד, או כי מדובר בהסכם בלתי שפיט או כי מדובר כביכול בהסכם המנוגד לדין או לתקנת הציבור. מטרת ההסכם, כפי שנאמר בו, היא כי מיד לאחר החתימה על הסכם זה, יודיע מר הירש "קבל עם ועדה" (ס' 4 להסכם) על הסרת מועמדותו למשרת ראש העירייה, הפסקת מסע הבחירות שלו והצטרפותו למרוץ הבחירות של מר פרומר. הודעת הפרישה וההצטרפות תינתן ביום 24/8/2003, יום ההודעה לפקיד משרד הפנים על פי כל דין. כותרת ההסכם עליו חתם מר פרומר כמועמד תנועת "נהריה נטו" לראשות העירייה עם תנועת ה"ליכוד" המיוצגת ע"י מר חיים מוסה, מועמד הליכוד לראשות העיר (נספח "ג") היא "הסכם", ומטרתו הסרת מועמדותו של מר חיים מוסה לראשות העירייה ותמיכה במר רון פרומר. בהסכם נאמר כי יש למנוע פיצול קולות הבוחרים, ולכן יחברו הצדדים יחדיו לצורך הגברת סיכוייהם לזכות ברוב שיאפשר להם זכייה בבחירות והקמת קואליציה עתידית אל מול המפלגה השלטת של ראש העיר המכהן (סבג). ההסכם עם מר פרומר וסיעתו נועד לקדם את האינטרס הציבורי ומשקף את רצון בוחריהם של הצדדים והוא נועד "למטרת גיבוש מהלכים פוליטיים כשבכוונת הצדדים שיהיה הסכם משפטי וציבורי". הסכם זה הוא המשכו של המסמך המוגדר "הסכם קואליציוני" (ע/19), שנחתם גם הוא ע"י מר פרומר בתאריך 16/9/2003, בין אותם צדדים, תנועת ה"ליכוד" המיוצגת ע"י מר חיים מוסה, מועמד הליכוד לראשות העיר נהריה, לבין תנועת "נהריה נטו" המיוצגת ע"י מר רון פרומר, מועמד התנועה לראשות העיר. ההסכם הקואליציוני עם מר פרומר קובע בס' 1 שבו, שמר חיים מוסה מתחייב להסיר מועמדותו לראשות עיריית נהריה. כותרת ההסכם עליו חתם מר פרומר עם רשימת "נהריה המתחדשת" והעומד בראשה מר אושרי שלוש, ביום 2/9/2003, היא הסכם (נספח "ד") ועל פיו (סעיף 2) מסיר מר אושרי שלוש את מועמדותו לראשות העירייה והמועמד לראשות העירייה יהיה מר רון פרומר. להשלמת התמונה נוסיף כי קיים מסמך נוסף, נספח ה' להמרצת הפתיחה (להלן: "המפגש בבית משפחת מדינה"), שאינו חתום על ידי מר פרומר, והוא "סיכום ישיבה מתאריך 9/8/03". נתייחס למסמך זה ולשאר ההסכמים בהמשך. 5. "ספינת החלומות" השטה בימה הרוגש והסוער של העיר נהריה והקרוייה "ראשות העיר", קרצה לשני המועמדים: לסבג ולפרומר. שניהם לא חסכו מאמץ במערכת הבחירות לכבוש את הספינה. בסופה של המערכת, זכה מר פרומר כאשר 12,823 בוחרים הצביעו עבורו, לעומת ראש העירייה הקודם, מר סבג, שרק 11,054 בוחרים הצביעו עבורו. הפרש של 1,769 מצביעים לטובת מר פרומר הכריעו את הכף. באחוזים עמד הפער ביניהם על 7.32%. (מועמד נוסף, מר אלי אייל, קיבל 292 קולות המהווים 1.21% מסך הקולות הכשרים). די בכך ש- 885 מצביעים היו נותנים את קולם למר סבג במקום עבור מר פרומר על מנת שתוצאות הבחירות היו משתנות. מתוצאות הבחירות הפנימיות, שנערכו בליכוד בנהריה לועידת הליכוד (נ/22), עולה כי מר חיים מוסה קיבל 937 קולות. (ראה גם עדות משה דורון בעמ' 121 לפרוטוקול המתייחסת לתוצאות הבחירות למועמד הליכוד לראשות העיריה, על פיה קיבל מר חיים מוסה 1,150 קולות בבחירות אלו). על משמעות תוצאות אלו הוגשה כאמור המרצת הפתיחה נשוא הדיון שבפני. כבר עתה אדגיש כי מקובלת עלי עמדת ב"כ המדינה בסעיף 16 לסיכומיו, כי צמצום מספר המועמדים לראשות העירייה כשלעצמו, יש בו כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, ואין מקום לבחון סיכוייו של המועמד, שלא התמודד, או שלא הגיש את מועמדותו, או לניתוח שיעור הקולות שהיו ניתנים לו. אומר כבר עתה כי נטל השכנוע המוטל על הטוען לבטלות תוצאות הבחירות רב יותר מאשר בהליך אזרחי. ב-ע"א 5171/97, מוחמד סעיד ריאן נגד איברהים סעיד ו- 2 אח', תק-על 98(1) 124, בפני השופטים א. גולדברג, מ. חשין ו-י. אנגלרד, פסק בית המשפט העליון: "סבורים אנו כי אין לדרוש ממערער בחירות בשל שוחד בחירות, כי יוכיח את מתן השוחד כנדרש במשפט פלילי. מאידך גיסא, השמירה על יציבות השלטון מחייבת רמת הוכחה העולה על הנדרש במשפט אזרחי רגיל. האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי הנזכר ובין האינטרס הציבורי של טוהר הבחירות, מצדיק כי לשם פסילת בחירות בהליך אזרחי בשל טענת שוחד, דרושה מידת הוכחה כזו הנדרשת להוכחת טענת תרמית במשפט אזרחי, דהיינו: הנטל מצוי בטווח שבין עודף הסתברות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר. אמת מידה זו אימץ בית המשפט קמא והיא ראוייה כאמור, גם בענייננו". אין חולק כי מר פרומר, כמועמד לראשות העירייה חתם על ההסכמים בנספחים "ב", "ג" ו-"ד", שעל פיהם הסירו המועמדים הירש, מוסה ושלוש את מועמדותם לראשות העירייה. מסמכים אלו חתומים על ידי הצדדים להם. לא צויין בהסכמים שבמחלוקת כי הם בגדר טיוטות או הצהרות כוונות בלבד. טיבם של הסכמים אלו והטענה בדבר אי חוקיותם - יש בהם בכדי להצדיק העברת נטל השכנוע למשיב הטוען שההסכמים "ב" ו- "ג" אינם מהווים הסכם שנכרת ונחתם בינו לבין מר הירש ומר מוסה. אני מסכים בעניין זה עם ב"כ המדינה בסיכומיו (סעיף 6) כי הנטל להוכיח כי ההסכמים, שצורפו להמרצת הפתיחה, אינם מהווים הסכמים שנכרתו, מוטל על המשיב מר פרומר. 6. ניגש עתה לניתוח נפקותם של ההסכמים (וסיכום הישיבה בבית משפחת מדינה) ולמשקלם של כל אחד ואחד מהם: 6.1 ההסכם החתום על ידי מר פרומר ומר דני הירש, (להלן: "הירש"), מיום 4.8.03 (נספח ב' להמרצת הפתיחה) בהסכם זה נאמר, כי הוא הסכם אישי, מחייב, בעל אופי משפטי ובר אכיפה על ידי רשויות המשפט, ולא תיטען הטענה כאילו מדובר בהסכם "פוליטי ג'נטלמני בלבד או כי מדובר בהסכם בלתי שפיט או כי מדובר, כביכול, בהסכם המנוגד לדין או לתקנת הציבור" (סעיף 2 ל"הסכם האישי"). בסוף סעיף 6.4 סוכם כי: "מר אלירן משה ישא בתפקיד בכיר בשכר בעירייה". תוספת זו היא בכתב יד. בסעיף 6.5 מתחייב המועמד פרומר, כתוצאה מהסרת מועמדתו לראשות העיר של מר דני הירש: "6.5 לקבל כעובדי עיריית נהריה כדין 10 אנשים שיומלצו על ידי מר הירש, מתוכם 3 למשרות ניהוליות". בסעיפים 15 ו- 16 הסכימו הצדדים כי הפרה יסודית של ההסכם מצד מי מהם תזכה את משנהו בפיצוי מוסכם ומוערך מראש, בלא צורך בהוכחת הנזק, בסך של מיליון ₪, כאשר להדגשת מחויבותם מפקיד כל אחד מהצדדים שיק ביטחון על סך מיליון ₪, שיימסר לגבייה במקרה הצורך. בתצהירו נ/31 טוען מר פרומר לגבי הסכם זה כי "מעולם לא נתן את הסכמתו לתוספת בכתב יד, כי מר אלירן משה ישא בתפקיד בכיר בשכר בעירייה". מר פרומר מדגיש כי לא הוא כתב את המשפט האמור בהסכם, והוא גם לא הוצג בפניו מעולם. כן טוען מר פרומר בתצהירו, כי בירר את הדבר עם מר הירש, ונודע לו מפיו כי: "התוספת הוספה על ידו מאוחר יותר כדי לרצות את מר אלירן, שסייע לו" (סעיף 24 לתצהיר). ממשיך וטוען מר פרומר בתצהירו, כי הוא הסכים לחתום על המסמך בהיותו משקף בכל הסעיפים האופרטיביים הכלולים בו את עיקרי החבירה הפוליטית, שהיו מקובלים באותו שלב. על פי תצהירו, סוכם בינו לבין מר הירש (ראה נספח ה' לתצהירו) על ביטול טיוטות ההסכמים, כולל גם ביטול הסעיף המאפשר לדרוש פיצוי כלשהו בשל ביטול טיוטות ההסכמים. על המסמך - נספח ה' לתצהיר של מר פרומר - לא מופיע תאריך, וגם אין בו התייחסות ממוקדת לנספח ב' להמרצת הפתיחה, החתום על ידי מר פרומר, שכותרתו "הסכם אישי". מר דני הירש מסר תצהיר ביום 21.2.04, כ- 4 חודשים לאחר הבחירות בהן נבחר מר רון פרומר. בתצהיר זה הוא טוען (סעיף 8) כי במהלך המשא ומתן בינו לבין מר פרומר נערכו מספר טיוטות, אשר היו אמורות לשקף את הנושא של יציאה לבחירות ברשימה אחת מאוחדת - "נהריה נטו" - וכן על פרישתו מהצגת מועמדות לראשות העיר, תוך הבטחת סגנות, אם יבחר מר פרומר לראשות העיר. על הסכמות אלה נערכו מספר טיוטות, ו"אולם בסופו של דבר טיוטות אלו לא גובשו לכלל הסכם סופי, ואך נותרה ביננו הסכמה בעל-פה, אשר היתה ידוע(ה) לכל". אין כאן כל התיחסות לסעיף הפרובלמטי המופיע בהסכם מיום 4.8.03 (נספח ב' בהמרצת הפתיחה - הסכם אישי בין מר הירש לבין מר פרומר), אשר על פיו נקבעו בסעיף 6.5 כי 10 ממומלצי מר הירש יתקבלו כעובדי עיריית נהריה, כאשר 3 מתוכם הן משרות ניהוליות וכן לפיצוי המוסכם בסך מיליון ₪, נשוא סעיפים 15 ו- 16. ה"הסכם האישי" נחתם על ידי מר פרומר ומר הירש כחודשיים וחצי לפני הבחירות לראשות העירייה. מר דני הירש לא זומן להעיד בפני. קיימים בתיק שבפני רק תצהירו מיום 21.2.04 (היינו: כ- 4 חודשים לאחר הבחירות), אשר צורף כנספח יד' להמרצת הפתיחה, ה"הסכם האישי" החתום מיום 4.8.03, שצורף כנספח ב' להמרצת הפתיחה, ה"הסכם האישי", שצורף כנספח ד' לתשובה להמרצת הפתיחה, ו"מסמך הביטול", שצורף כנספח ה' לתשובה להמרצת הפתיחה. מסמך זה אינו נושא כל תאריך, והוא מנוסח באופן כללי מאוד ובלתי מפורט, זאת בניגוד ל"הסכם האישי" בין הצדדים (נספח ב') שנוסח בקפידה, והיה ערוך על פי ייעוצו של עורך דין. דוקא מסמך כה חשוב, כפי שטוען מר פרומר, העוסק בביטול טיוטות ההסכמים, לא נערך, משום מה, על ידי עורך דין. גם תאריך חתימתו לא נזכר בו. לא מצאתי גם את מועד עריכת ה"הסכם האישי", שהוגש לי כנספח ד' לתשובה להמרצת הפתיחה. גם ב"כ המשיב מתלבט בסיכומיו לגבי המועד המדויק, שבו נרשמו ונחתמו נספח ד' ונספח ה', ומצביע על פרק זמן משוער שבין 4.8.03 לבין 22.9.03 (עמ' 87 סע' 211 לסיכומים). ויוזכר, כי אפילו ב"הסכם האישי" - נספח ד', המבטל כביכול את נספח ב', ונחתם בתאריך בלתי ידוע על ידי מר פרומר ומר הירש, נזכרת בסעיף 6 (ב)(5) קבלת 10 אנשים שיומלצו על ידי מר הירש כעובדי העירייה, אם כי הדברים נכתבו בלשון זהירה מאוד: "לבדוק האפשרות לקבל כעובדי עיריית נהריה כדין, 10 אנשים שיומלצו על ידי מר הירש". מכל מקום, אינני יכול לקבוע, כי ה"הסכם האישי" (נספח ב') היה בגדר טיוטה בלבד, וכי מסמך ביטול טיוטות ההסכמים חל עליו. בעניין זה יש בסיס לטענות שהעלה ב"כ המבקש בעמ' 18 - 20 לסיכומיו. אני קובע כאן, כי מר פרומר חתם על ההסכם עם דני הירש ביום 4.8.03 (ה"הסכם האישי"), ולא ניתן לומר כי הסכם זה (נספח ב') היה טיוטה בלבד, שאינה מחייבת אותו. על משקלו המשמעותי של מסמך זה ניתן גם ללמוד מהדרך שבה התייחס אליו עו"ד יער-בר, לפי הוראת מר דני הירש, בהתראה ששיגר כחודש וחצי לאחר חתימתו (מוצג ע/23). אילו עסקינן בטיוטה בלבד, לא היתה כל סיבה לעו"ד יער-בר לשגר את ההתראה בנוסח שבו הוא נכתב למועמד לראשות העיר, מר פרומר. מה גם שההתיחסות ל"הסכם האישי" ב- ע/23 היא התייחסות להסכם מחייב לכל דבר. מכתבו של עו"ד יער-בר הוא מיום 18.9.03, כחודש וחצי, כאמור, לאחר חתימת נספח ב'. המכתב נשאר ללא מענה. מועד זה מגביר ומחזק את סימני השאלה לגבי מועד חתימת נספח ד' ו- ה' לתשובה להמרצת הפתיחה, ומטיל את הספק במועדים שהציעו (בהשערה) באי כוחו של המשיב לגבי חתימת נספחים אלו. לא זאת גם זאת: עו"ד יער-בר, בשמו של מר דני הירש, קובע ב- ע/23, כי על המועמד פרומר היה להביא את דבר קיום ההסכם, שבין מר פרומר לבין מר הירש, לידיעת אנשי רשימתם של עוה"ד שלוש וביניאשווילי ומר שקד. אילו היה ה"הסכם האישי" בגדר טיוטה בלבד, כפי שמגדיר אותו מר פרומר, מדוע לא הודיע בתשובה ל- ע/23 לעו"ד יער-בר, ב"כ של מר דני הירש, כי אין כל הסכם בין הצדדים אלא טיוטה בלבד, שערכה כ"קליפת השום"? סוף דבר, בהתייחס להסכם בין פרומר להירש, הוא כי ההסכם ביניהם (הקרוי "הסכם אישי") מיום 4.8.03 (נספח ב') חייב את 2 הצדדים, ויש לראות בו מסמך מחייב ולא טיוטה בלבד. סיוע משמעותי להסכם שנחתם בין פרומר לבין הירש נמצא גם בעדותו המהימנה והמפורטת של מר גדעון צימרמן, מנכ"ל עיריית נהריה, בתקופה שבה עדיין כיהן בתפקידו עם חילופי השלטון בעירייה, לאחר שנים של עבודה עם ראש העירייה הקודם, מר סבג, בתפקידים שונים, וביניהם מנכ"ל העירייה. העד מסר לנו, כי ב- 18.11.03, כ- 3 שבועות לערך לאחר הבחירות, ערך ראש העירייה הנבחר סיור עם סגניו בבניין העירייה. בין היתר הגיעו המבקרים גם למשרדו של המנכ"ל, שם הוצג בפניו מר הירש כסגן ראש העירייה, שיחזיק בידיו את תיק כח האדם של העירייה. והנה עוד באותו יום, בשעות אחה"צ, הגיע אליו מר הירש לפגישה נפרדת. "הוא התיישב בחדרי, והדבר הראשון שהוא אמר לי שהוא יהיה הממונה על נושא כח האדם, שיש לו הסכם חתום עם ראש העירייה הנבחר רון פרומר, שעניינו קליטה של פעילים שלו ושל אנשים שתמכו בו פוליטית, בקליטתם בעיריית נהריה בתפקידים מסוימים". הוא הוסיף: "... שאם אהיה איתו בסדר אז הוא יהיה איתי בסדר ועתידי למשך השנים הבאות נפתח" (צריך להיות "מובטח" - מ.ל.). העד צימרמן הסביר למר הירש, שהעירייה, עקב מצבה, מצווה לצמצומים. יש ירידה בהכנסות לעומת גידול בהוצאות, ואין אפשרות לקלוט עובדים בצורה כזו. הוא גם טען בפני הירש כי הגיעה הנחייה מראש העיר: "... שאני לא יכול אפילו להתחיל לפעול לפי מה שאמרת". מר הירש היה מאד לא מרוצה מהתשובה, עזב את החדר והודיע למר צימרמן, המנכ"ל, שהוא, צימרמן, יקבל הנחיות מראש העירייה. מכל מקום, מר הירש, על פי עדותו המהימנה של המנכ"ל דאז צימרמן לא ויתר, וכדבריו (בעמ' 56): "הלחץ עלי מטעמו של דני הירש לקלוט, אני מציין פעילים פוליטיים שלו, כך הוא כתב מתוקף הסכם שיש לו עם ראש העיר, כך הוא אמר לי, היה לחץ מאסיבי, קבלתי המון טלפונים וכל פעם הוא ביקש להיכנס אלי ולדבר איתי על כך, והוא נפנף לי בגאווה ואמר לי שיש לו הסכם עם ראש העיר הנבחר, שעל פיו יש לו את הזכות למנות אנשים שסייעו לו במהלך הבחירות לתפקידים של עובדים מן השורה "הן בעירייה והן בחברה הכלכלית". דברים אלו, המצוטטים מפי עדותו של מר צימרמן, הינם "מילים כדורבנות" התומכים תמיכה רבתי במשמעותו "האופרטיבית" של ההסכם (נספח ב' להמרצה) שנחתם בין מר פרומר למר הירש, ושמנכ"ל העירייה נדרש לקיימו סמוך לאחר הבחירות. כבר כאן המקום להתייחס לעד צימרמן. קראתי בענין רב את ניתוחם של באי כוח המשיב לגבי אישיותו הבעייתית והבלתי אמינה של צימרמן. לא התרשמתי כך. להיפך: התרשמתי שהעד דובר אמת, מדייק בעדותו, ככל שניתן, מסתמך על מסמכים אוביקטיביים שנשמרו בחזקתו והכוללים התכתבות עניפה בינו לבין ראש העירייה מר פרומר בנושא המינויים של עובדים לעירייה מיד לאחר הבחירות, ומרצה טענותיו בבהירות, ללא כל חשש ומורא, מתוך רצון לגלות את שהתרחש לאחר עליית פרומר לשלטון בעירייה. באי כוח המשיב לא חסכו מאמץ בהסתייגות מהעד צימרמן: "המנכ"ל המתחשבן" קראו לו בסיכומים בעמ' 37, "עגל הזהב אשר קשר את העד אל כסא המנכ"ל, משכורת נאה ביותר, ההזדמנות למסעות בזבזניים ברחבי אירופה ועוד הנאות והטבות הנגזרות מן המשרה הרמה" (עמ' 41). "מר צימרמן היה שותף פעיל (של ראש העירייה הקודם סבג - מ.ל.) או למצער - עד למסעות הרכש השערורייתיים הללו, חווה ממנעמי החיים ומחוויית ההרפתקאות הנילוות אליהם, ולא עלה על דעתו להזהיר, למחות, להתנגד - נטל חלק, כמסייע ומשתף פעולה בשערוריית בזבוז הכספים האדיר של ראש עירייה מגלומן, בעיר צפונית קטנה ומוכת עוני" (עמ' 42), "דמותו הבעייתית" (עמ' 42) "זהו האיש מר גדעון צימרמן וזה פועלו, אדם אשר זהו סולם ערכיו - איננו ראוי לאמון ביהמ"ש" (ע' 43 לסיכומים של ב"כ המשיב) ב"להיטותו לייצר לו 'מטריות' (או בלשון מעודנת פחות - "כסת"ח") לא בחל מר צימרמן מביצוע עבירה של גניבת מסמכים והוא הודה בגניבתם של 8 מזכרים מקוריים ששלח לו המשיב" (עמ' 48), ועוד ביטויים כהנה וכהנה. ברור לי כעסם של באי כוחו של המשיב על המנכ"ל צימרמן. עד זה חשף באומץ, במישרין, בהסתמך על מוצגים וראיות בכתובים, כי אכן היתה אוירה ופעילות של "חלוקת שלל", חלוקת משרות בעירייה לפעילים ולנאמנים של האישים הזוכים בבחירות. בעל התפקיד הביצועי המרכזי בעיריית נהריה, המנכ"ל צימרמן, נתבקש לקיים את שהובטח להם בהסכמים החתומים עם מר פרומר, לפני הבחירות, להסרת מועמדותם. ההסכמים אינם עוד בגדר "טיוטות בלתי מחייבות, חסרות ערך, שנויים במחלוקת פרשנית", אלא הסכמים שחובה לקיים. מדוע יבוא מר צימרמן לבית המשפט ויעיד עדות כוזבת? הרי שמענו, ועל כך אין בודאי מחלוקת, כי הוא היה מסוכסך תקופה ארוכה גם עם ראש העירייה הקודם (המבקש סבג) והגיע עמו, בעבודתו, לעימותים קשים, וכך גם עם ראש העירייה הנבחר, מר פרומר, שהביא לצמצום סמכויותיו ולהתפטרותו. מערכת היחסים הבקורתית מאד של העד צימרמן כלפי 2 הצדדים בהמרצה זו, גם כלפי המבקש וגם כלפי המשיב, מצביעה על עדותו האוביקטיבית של העד, שאינו נתון להשפעת צד זה או צד אחר, ונותר "נייטרלי לחלוטין" במאבק בין הצדדים. בודאי שעד זה אינו בגדר עד חד-צדדי המעוניין בתוצאה כלשהי, כאשר למשמע עדותו, 2 הצדדים כאחד פסולים במעשיהם בעיניו. העד צימרמן לא משתקף בעיני כעד מגמתי. הוא מהימן וכן, וניתן לאמץ את עיקרי עדותו בתיק. מכל מקום, עדותו עדיפה בעיני על כל העדים האחרים שהעידו, משני עברי המתרס, בפרשה זו. 6.2 ההסכם עם מר חיים מוסה, המועמד לראשות העירייה מטעם הליכוד הסכם זה חמור במיוחד, וכדאי לראות את ההתפתחות שחלה במו"מ לגבי הסכם זה. תחילתו של ההסכם במסמך שנחתם על ידי מר פרומר עם מר חיים מוסה, והקרוי "הסכם קואליציוני" (ע/19). הסכם זה נערך ונחתם בתאריך 16.9.03, וכפי שרשום בו, הוא נערך בין תנועת הליכוד המיוצגת על ידי מר חיים מוסה, מועמד הליכוד לראשות עיריית נהריה, לבין תנועת "נהריה נטו", המיוצגת על ידי מר רון פרומר, מועמד התנועה לראשות עיריית נהריה. עיקרו של ההסכם היא התחייבות מר חיים מוסה להסיר מועמדותו לראשות עיריית נהריה, ולתמוך במר רון פרומר במועמדותו לראשות עיריית נהריה. מועד הסרת המועמדות ייעשה בתיאום בין שני הצדדים. כמו כן נאמר בהסכם הקואליציוני, ע/19, כי מר חיים מוסה יאפשר לכל הפעילים, אשר אינם חברי מרכז הליכוד, לתמוך ולעבוד בצורה גלויה ומפורשת יחד עם מר רון פרומר, וכן כי לאחר הסרת מועמדותו, יצטרפו גם חברי מרכז הליכוד, אשר הם אנשי אמונו של מר חיים מוסה, ואינם עובדי עירייה, לתמיכה גלויה במר פרומר. יוזכר גם קשר הגומלין שהיה בין מר חיים מוסה לבין מר פרומר, כאשר האחרון התבקש לסייע למר מוסה במסגרת הבחירות הפנימיות בסניף הליכוד בנהריה, ועשה זאת. בהסכם קואליציוני זה (ע/19) שאני רואה אותו כמסמך משמעותי ובעל משקל בפרשה זו, נאמר בסעיף 5, כי מר פרומר, החתום על ההסכם הקואליציוני, מתחייב כי ימנה את "אנשי אמונו" של מר חיים מוסה, אם יבחר לראש הרשות המקומית, לתפקידים הבאים: "5. צד ב' מתחייב כי ימנה את אנשי אמונו של צד א' במידה ונבחר לראשות העיר, לתפקידים הבאים: יו"ר המועצה הדתית - או כל תפקיד אחר המקביל ליו"ר, במידה והמועצה הדתית תתמזג בתוך העירייה. מנהל אגף הרכש, מנהל אגף התברואה, מנהל אגף החינוך, מנהל מחסנים, ס. מנהל מח' התברואה, ס. מנהל מח' הגבייה, ס. מנהל מח' הכספים, יו"ר מועצת המנהלים של המתנ"ס". ובהמשך לסעיף 5 להסכם: "כמו כן יאויישו חברים נוספים בקבוצתו של צד א' בכעוד כ- 10 תפקידים כלליים, כגון: פקידות, מנהל אולם ספורט, מנהלי תחזוקה, מנהלי בתי הקשיש". אשר למעמדו של הסכם זה (ע/19), אשר נחתם בידי מר פרומר, אומר לנו העד דורון משה, עד מרכזי בתיק, אחיו של חיים מוסה, כי ע/19 הוא המסמך המשקף את מצב הדברים בעת חתימתו, היינו: 16.9.03 (אמנם במסמך כתוב 16.9.04, אך זו טעות סופר בלבד, והעד נזכר במועד המדויק של המסמך, כי היה זה בעת ארוע של בר-מצווה של אחד מחבריו, שהיה ביום 16.9.03). אומר לנו העד דורון משה (בעמ' 124 לפרוטוקול): "אני עומד על כך שחתימת ההסכם היתה ב- 16.9.03, וההסכם הזה היה מחייב ... מי שהיה מעורב בהסכם הוא שחתם: חיים מוסה, חיים שרעבי ורון פרומר". מר דורון משה, המשמש כיום בתפקיד של המשנה למנהל אגף החינוך בעיריית נהריה, מסר בעדותו, כי במהלך המו"מ עם מר רון פרומר, שנערך בהשתתפותו הפעילה, דובר על מיקום המועמדים של מר רון פרומר ברשימת המועמדים למועצת העיר. תחילה דובר על כך, שיהיו 2 מועמדים ברשימה של מר פרומר, שיהיו מקרב אנשיו של מר חיים מוסה, אך כאשר הסתבר שרק מקום אחד למועצת העיר הוא ריאלי, הוצע על ידי מר רון פרומר (בעמ' 66 לפרוטוקול) ש: "במקום שיהיה לכם מועמדים בתוך הרשימה שלי, מה שאתם רוצים זו השפעה בעיר, אני אתן לכם תפקידים בתוך העירייה". או אז נחתם ההסכם ע/19 גם על ידי מר פרומר. מסמך זה נחתם בביתו של מר אלי סולימאן, ממקורביו של חיים מוסה. עם חתימת המסמך ע/19, הביא אותו העד דורון משה לעו"ד אופיר כהן, כדי לגבש את ההסכם הקואליציוני בצורה משפטית. עו"ד כהן עבר על המסמך, והכין הסכם המסתמך על ע/19, אשר סומן כ- ע/20. ההסכם ע/20 הועבר על ידי דורון משה לרון פרומר, אשר ביקש להעבירו ליועץ המשפטי שלו, עו"ד לוטם כפרי. עו"ד לוטם כפרי, שלא זומן להעיד בפנינו, בדק את המסמך ע/20, והכין מסמך, שהתקבל כמסמך ע/21. עו"ד לוטם כפרי מתייחס גם מתייחס בחוות דעתו לנושא מינוי אנשים לתפקידים ביצועיים בעירייה (לא נבחרי ציבור). הוא מציין בסעיף 3.2 למכתבו למר פרומר, כי: "... להזכירך, קיימת בעיה חוקית בהתחייבותך למינוי אנשיו (הכוונה לאנשי שלומו של חיים מוסה - מ.ל.) לתפקידים המפורטים בסעיף זה (סעיף 5 להסכם הקואליציוני שצוטט קודם - מ.ל.) שכן לרוב, בעלי תפקידים אלו מחזיקים בחוזים אישיים או מוגנים על פי חוקת העבודה, ולפיכך פיטורי כל בעלי התפקידים הנוכחים לשם מינוי אנשי שלומו של צד א' (הכוונה לאנשי שלומו של חיים מוסה - מ.ל.) הינה בעייתית משפטית, וסביר כי תגרור אותך ואת העירייה לתביעות משפטיות, צווי מניעה ומן הסתם "רעש תקשורתי"." בסעיף 3.3 מוסיף עו"ד לוטם כפרי את ההצעה הבאה למר רון פרומר: "לפיכך, הלכה למעשה על מנת שתעמוד בהתחייבות שכזו, הרי שיהיה צורך "לתפור תיק" לכל אחד ואחד ממחזיקי התפקידים בעירייה כיום, וזאת על מנת להכין את הקרקע ואת העילה החוקית לפיטוריו. למותר לציין, כי הכנה שכזו עלולה לקחת זמן, ויתירה מכך, עלולה שלא להצליח, ומשכך בסופו של יום אתה עלול להימצא בהפרה של ההסכם עם הליכוד". חוץ מ"הרעש התקשורתי" ו"תפירת התיקים" לעובדי עייריה קיימים, סבור עו"ד כפרי, שמינוי אנשי שלומו של מר חיים מוסה גם עלול להיתקל בקשיים עקב ההכרח בקיום מכרזים לעובדי עירייה, אי התאמה והיעדר כישורים לתפקיד, כולל גם אי עמידה של המועמדים בתנאים ונוהלי משרד הפנים. עו"ד כפרי מדגיש (סעיף 3.5 למכתבו למר רון פרומר) כי לעניות דעתו, ניתן, ולעיתים אף ראוי, לבצע חילופים אישיים לאחר הבחירות, אך יחד עם זאת "ספק בעיני אם ניתן יהיה לבצע חילופי אישיים בהיקף כה נרחב, ללא התנגדות משפטית, ויתירה מכך, ללא העמדתך בסיכון של הפרת ההסכם עם הליכוד". עו"ד כפרי סבור, כי ההסכם הקואליציוני נשוא חוות דעתו, כפי שנוסח בהסכם ע/20, (המבוסס, כזכור, על ההסכם הקואליציוני, שנחתם עם מר רון פרומר ביום 16.9.03) הוא הסכם ציבורי ומשפטי, והוא ממליץ, לכן, להוסיף תיקון להסכם, שעל פיו אסור שהמינויים הנזכרים לעיל יפגעו ו/או יסתרו ו/או יפרו כל הסכם וכל נוהג או הוראת מינהל או כללי מינהל תקין או כל דין. ראה סעיף 3.7 בהמלצה לתיקון סעיף 5 להסכם הקואליציוני. עוד נציין כי עו"ד כפרי, יועצו המשפטי של מר פרומר, מפנה תשומת לבו של מר פרומר לכך, כי נוסח ההסכם עוסק במינוי אנשי אמונו של חיים מוסה ולאו דווקא של הליכוד או מי שייבחר בעתיד מטעמו "עובדה אשר עלולה ליצור לך (לפרומר - מ.ל.) בעיות בשמירת הקואליציה". במילים אחרות: חוות דעתו של עו"ד לוטם כפרי מזהה את הבעיות שיכולות להתרחש במינוי אנשי אמונו האישיים של מר חיים מוסה לתפקידים ביצועיים בעיריית נהריה בעידן החדש שלאחר הבחירות. הוא מפנה את תשומת הלב לצורך שאולי יתעורר בעת מימוש ההסכם הקואליציוני ב"תפירת תיקים" לעובדי עירייה מכהנים, כדי לסלקם מתפקידם, ולפנות את השטח לאנשי אמונו של מר חיים מוסה וכן לדרישות נוספות, כמו קיום חובת מכרזים והוראות משרד הפנים. לאמיתו של דבר מציע עו"ד לוטם כפרי את התיקון הניסוחי (הנראה כ"תיקון קוסמטי" בלבד), על פיו צריך סעיף 5, המתייחס לשיבוץ אנשי אמונו של מר חיים מוסה כעובדי עירייה, לכלול גם את ה"אזהרה", שהמינויים לא יפגעו בכללי מינהל תקין או בכל דין. בהתאם לחוות דעת זו תוקן ה"הסכם הקואליציוני" ע/19, כאשר המוצר הסופי הוא נספח ג' להמרצת הפתיחה, אשר בו נקלט משפט אחד מחוות דעתו של עו"ד כפרי למר רון פרומר, על פיו, במידה שהתפקידים שמבקשים לקבל אנשי אמונו של מר חיים מוסה מאויישים על ידי אנשים שהתמנו בידי ראש העיר המכהן אותה עת "ימנה צד ב' (רון פרומר - מ.ל.) את אנשי אמונו של צד א' (חיים מוסה - מ.ל.) על פי כללי מינהל תקין וללא עבירה על החוק". אני ער לכך, שבחקירותיו הארוכות והמייגעות של העד דורון משה על ידי באי כוח הצדדים, היו פה ושם קטעים, להערכתי חסרי משקל משמעותי, שגרמו אולי ל"הרמות גבה", ויצרו את הרושם שהעד, פה ושם, אולי, מנסה "לייפות" את התמונה העגומה, שהתקבלה למקרא סעיף 5 לנספח ג' (הסעיף בדבר שיבוץ אנשי אמון של מר חיים מוסה כעובדי עיריית נהריה), החתום על ידי מר פרומר. העד מבין, בודאי, כיום, שהמינויים בדרך האמורה פסולים גם פסולים, ציבורית ומשפטית, וניסה, בדרכו שלו, להסביר את הצורך שנתגלה בקיום השיבוץ מבחינת מעמדו של אחיו, חיים מוסה, כאיש ציבור מרכזי בליכוד. היתה גם הרגשה, שהעד איננו יכול להתעלם מהתפקיד שהוא ממלא כיום בעיריית נהריה, בהיותו סגן מנהל אגף החינוך, הכפוף בסופו של דבר לראש העיר המכהן, מר פרומר. לא אטעה, אם אקבע כאן, שלא הבחנתי ביחסים עכורים בין העד לבין מר פרומר, ראש העירייה, ולא גיליתי מגמתיות מצד העד כלפי מר פרומר. יוזכר, כי העד כיהן במטהו של מר פרומר בתקופת הבחירות וסייע לבחירתו. עוד אני קובע, כי חלקו של העד בהסכם עם מר פרומר מתחילתו ועד סופו היה מרכזי ביותר, ובניתוח מדוקדק של עדותו ניכרת עקביות. אני מוכן לאמץ בתיק זה את התיאור הכרונולוגי של השתלשלות הדברים, כפי שהציג אותה העד, והמביאה אותי לכלל מסקנה, כי אכן מר פרומר חתם על הסכם עם מר חיים מוסה, שבמרכזו עמדה הסרת מועמדותו של מר חיים מוסה לראשות העיריה, כדי לבסס את מועמדותו של מר פרומר לתפקיד זה, כאשר התמורה להסרת המועמדות היתה קבלתם של אנשי אמונו של מר חיים מוסה, ולאו דווקא של הליכוד, כעובדי עירייה בתפקידים שונים, שחלקם תפקידים בכירים. אני מאמין לגירסתו של דורון משה, שמר רון פרומר אמר אחרי הבחירות מספר פעמים, לעד ולאחרים, כי הוא ימלא את מה שהבטיח בהסכם במלואו ויכבד אותו - ראה עמ' 71 לפרוטוקול, מול ש' 16-19. לא מקובלת עלי עדותו של מר רון פרומר, כי ההסכם (נספח ג') היה כפוף לחתימתם של אנשי ליכוד מרכזיים, אשר בסופו של דבר לא חתמו עליו, ולכן איבד מתוקפו (ראה גם חוות דעתו של עו"ד לוטם כפרי בסעיף 3.8 ל- ע/21, אליה התייחסנו כבר קודם). אילו אכן היתה חובה לקבל את חתימתם או אישורם של אנשי הליכוד המרכזיים, הנזכרים בעדותו, הרי אין זכר לכך בהסכמים עצמם. יש להניח, שאם היתה זו דרישה משמעותית, היה מר רון פרומר דורש לכלול הוראה זו בכל ההסכמים החתומים על ידו. הדבר לא נעשה, והדברים מדברים בעד עצמם. אציין, כי עדותם של אלי סולימאן, יואל פנחס ותצהירו של חיים שרעבי נראים לי מגמתיים ועויינים בעניין זה, ובכלל בפרשה כולה, ואין בכוחם לשכנע אותי, כאשר מנגד מצויים המסמכים הנוגעים להסכם עם חיים מוסה, והחתומים על ידי מר פרומר, ובאף אחד מהם לא נכתב, שההסכמים כפופים לחתימתם ו/או לאישורם של אנשי ליכוד מרכזיים. אינני מקבל גם את טענתו של מר רון פרומר בתצהירו נ/31 (סעיף 43), מיום 11.8.04, כי כשהתברר לו שסעיף 5 אינו חוקי, הוא הודיע לדורון משה וליואל פנחס שהמסמך (נספח ג') לא נכנס לתוקף. הרי עמדנו קודם לכן על "הסדר הכרונולוגי", שהביא לחתימת נספח ג', ועדותו של העד דורון משה הותירה בי רישום מהימן ומדוייק בנושא זה. עדותו עדיפה על פני העדויות האחרות המתייחסות לעניין. זו היא התרשמותי, לאחר שבחנתי היטב את עדויות העדים, שהעידו בפני, בעומדם על דוכן העדים ובחקירותיהם הממושכות. מכל מקום, אני חוזר ומדגיש שוב, כי לאחר שקילת כל העדויות, מקובלת עלי עמדתו של ב"כ המבקש, על פיה יש לראות את נספח ג' כהסכם מחייב, שנחתם על ידי המשיב, מר רון פרומר, ואחרים לאחר משא ומתן מלווה בהתייעצויות עם עורכי דין, שגם הביעו את עמדתם בכתב. המלצתו של עו"ד לוטם כפרי למר רון פרומר לגבי ניסוח ההסכם האמור הרי התקבלה, אם כי באופן מקוצר ביותר, והיא נכללה בהסכם הסופי שהושג. מכאן, שאם כל תוקפו של ההסכם בין חיים מוסה לבין רון פרומר היה נעוץ בהסכמת נציגי הליכוד במישור הארצי, אין לי צל של ספק, שעורכי הדין, או לפחות עו"ד כפרי, היו מפנים תשומת לב המשיב, שתנאי חשוב זה, משום מה, איננו מופיע כלל בהסכם. השתיקה מדברת, כאמור, בעד עצמה. העד גדעון צימרמן, מנכ"ל העירייה, מחזק את עדותו של דורון משה לפיה ב- 18.11.2003, כ- 3 שבועות אחרי הבחירות, ולאחר שאותו יום התקיים סיור של ראש העירייה הנבחר, מר רון פרומר, וסגניו בבנין העירייה, הגיע אליו מר חיים מוסה, חבר מועצה חדש, יחד עם עוזרו. מר מוסה הציג את עצמו בפני המנכ"ל ו"לחץ את היד ואמר לי: תשמע גידי, אתה יודע שיש לי הסכם עם ראש העיר, הסכם שמאפשר לי לבחור אנשים פעילים שעזרו לנו בבחירות שייקלטו לעבודה בעיריית נהריה" (עמ' 44 לפרוטוקול). "כשהוא התבטא "לנו", כוונתו היתה לו ולסיעתו, עד כמה שיכולתי להבין ... אמרתי לחיים מוסה תקשיב: "זה לא בא בחשבון, הענין הזה, אין שום אפשרות לקלוט אנשים לעיריית נהריה על בסיס פעילותם הפוליטית ובטח לא בשל המצב הכלכלי בעירייה שמחייב צימצומים. אמרתי לו שבכל מקרה אם הוא מחזיק הסכם עם ראש העיר שייתן לו לתת לי הוראות ואני אדבר איתו. הוא לא היה מרוצה מדברי ועזב את החדר" (עמ' 45). בעדותו של מר דורון משה (עמ' 74) הוא מציין שורה של פעילים מקבוצת חיים מוסה, שהתקבלו אחרי הבחירות לעבודה בעירייה, וביניהם גם דורון משה בעצמו, העובד בעירייה מ- 1.1.2004 בתפקיד המשנה למנהל אגף החינוך, כאשר לפני הבחירות שימש כמורה למתמטיקה באולפנה "הראל". כזכור, בין התפקידים המובטחים לאנשי אמונו של חיים מוסה (בנספח ג') מופיע גם מנהל אגף החינוך בעיריית נהריה. העד דורון משה מזכיר בעדותו גם את יואל פנחס כמי שמשתייך לקבוצת חיים מוסה. מעדותו של המנכ"ל צימרמן עולה, כי עד כניסתו של ראש העירייה מר פרומר לתפקיד, עבד מר יואל פנחס במחלקת הגינון והכבישים כאחראי על אחד האזורים בעיר. לאחר הבחירות עלה לדיון הפרוייקט של הקמת גן בוטאני בעיר, ונוצר הצורך למנות מנהל לפרויקט. מר יואל פנחס, שלדעת מר צימרמן היה חסר כישורים לתפקיד זה, קיבל את המינוי כמנהל, ללא מכרז (עמ' 61 לפרוטוקול). 6.3 ההסכם עם עו"ד אושרי שלוש מיום 22.9.2003 - נספח ד' להמרצת הפתיחה. ביום 22.9.03 חתם מר רון פרומר על הסכם עם קבוצת אושרי שלוש (רשימת "נהריה המתחדשת"). לגבי הסכם זה, נספח ד' להמרצת הפתיחה, אין מר פרומר טוען שההסכם היה בגדר טיוטה בלבד. בהסכם זה נאמר בסעיף 22: "הצדדים יהיו ערבים להתחייבויותיהם על פי הסכם זה בשטר חוב על סך מיליון ₪". ההסכם עניינו הסרת מועמדותו של מר אושרי שלוש מהמירוץ לראשות העיר ותמיכתו במר רון פרומר ובתמורה לכך מיקומם של אנשי רשימת "נהריה המתחדשת" (רשימתו של מר אושרי שלוש) ברשימה המשותפת שתרוץ תחת השם "נהריה נטו" (רשימת פרומר למועצת העיר). עוד מדובר בהסכם על חלוקת תפקידים מסוג תפקידי אמון, ראשי ועדות ותפקידים שהם בסמכות מינוי של מועצת העירייה וסעיפים נוספים, שעניינם שיתוף הפעולה בין רשימת מר רון פרומר לבין רשימתו של מר שלוש ושותפו מר ביניאשווילי. במסמך ע/14, שהגיש מנכ"ל העירייה, גדעון צימרמן, בעדותו, נכתב לו על ידי ראש העירייה פרומר כי: "הוא שולח לו מספר קורות חיים של עובדים שאנו רוצים להכניס, שאת שמותיהם קבלתי מדוד ביניאשווילי ואושרי שלוש. על פי הרשימות של העובדים שיוצאים מהמערכת, נא להכניס במקומם את העובדים הנ"ל. הכוונה היא להכניס אותם כמו כולם ב- 1.1.04". בסיכומיו טוען ב"כ המבקש לגבי מר שלוש (עמ' 55) כי שלוש בעדותו מאשר, שעל פי בקשתו נקלטו מספר עובדים בעירייה, אך אלו עובדים זוטרים בשכר מינימום. אולם, בניגוד לטענתו של שלוש, התפקידים, אליהם שובצו חלק מנאמניו, אינם תואמים תפקידים זוטרים, ויש בהם תפקידים כגון: מנכ"ל החברה הכלכלית ועובד בחברה זו, עוזר קניין ועוזר של מר שלוש. לגבי סעיף 22 להסכם, על פיו מר פרומר ומר שלוש ערבים להתחייבויותיהם בשטר חוב על סך מיליון ₪, נציין כבר עכשיו, שגם בהסכם שהושג בין רון פרומר לדני הירש - נספח ב' להמרצה, סעיף 15, סוכם על פיצוי (ללא צורך בהוכחת נזק) ועל הפקדת שיק ביטחון על סך מיליון ₪ "להקלת גביית הפיצוי המוסכם ולהדגשת מחויבותם של הצדדים" (פרומר והירש). בסעיף 45 ב (ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) נאמר: "לא תינתן ערבות, במישרין או בעקיפין, בכסף, בשווה כסף, בשירות או בכל טובת הנאה אחרת להבטחת ביצוע הסכם או התחייבות כאמור בסעיף זה ולא יהיה תוקף לערבות כאמור". ההגיון, העומד מאחורי סעיף 45 ב (ב) הנזכר, הוא החשש מהחדרת יסוד של טובת הנאה כספית לתחום היחסים הפוליטיים בבחירות לשלטון המקומי. מכאן האופי הפסול והאנטי ציבורי של מתן ערבות לצורך ביצוע הסכם במהלך בחירות אלו. ראה פסק דינו של הנשיא (כתוארו אז) מאיר שמגר ב-בג"צ 1523/90 עו"ד שלום לוי נ. יצחק שמיר ואח', פ"ד מד (2) 213, עמ' 214-215 (בהסכמת השופטים ג. בך ו- ת. אור): "התחייבות הנוגעת להפעלת סמכויות סטטוטוריות אינה פסולה כשלעצמה (בג"צ 311/60) אולם שיקול הדעת הסטטוטורי חייב לשרת לעולם את טובת הציבור והוא חייב להישלט על ידי הרצון לקיים את טובת הכלל. מכאן גם, כי במקרים קיצוניים וחיוניים, כאשר מתעורר ניגוד אינטרסים, גובר לעולם האינטרס הציבורי. הרכבת היסוד של ערבות כספית על התחייבות כנ"ל יש בה כדי להכניס לתחומי ההסכם הציבורי אלמנט זר, הכובל למעשה, את שיקול הדעת הסטטוטורי שלא כדין ומערער את היכולת לעמוד בקיום יעדיו. מעבר לכך, יש כאן שילוב של הענקת טובת הנאה כספית לתחום היחסים הפוליטיים והמהות המשחיתה שבכך ברורה בעליל. מכאן האופי הפסול והאנטי ציבורי, ההופך הסכם ערבויות כאמור לאסור ולבלתי חוקי." 6.4 מסמך על סיכום ישיבה בהשתתפות מר פרומר בבית משפחת מדינה ביום 9.8.03 (נספח ה' להמרצת הפתיחה) כחודשיים וחצי לפני הבחירות מתקיימת ישיבה בבית משפחת מדינה ברח' בלפור בנהריה, כאשר נוכחים בה כ- 10 אנשים, וביניהם גם מר רון פרומר. הנושאים שהועלו בישיבה זו, על פי נספח ה' להמרצת הפתיחה, היו נושאים שנגעו להפעלת מטה הבחירות של מר פרומר, ובסעיף ו' לסיכום הישיבה נזכר, בין יתר הנושאים שהועלו בישיבה, הנושא של: "הבטחת תפקידים לפעילים המרכזיים לאחר אישור הרשימה בהסכם וערבויות להבטחת קיום ההסכם". עוד נאמר בסיכום הישיבה: "לאור בקשתך, ועל פי הסיכום בישיבה הנ"ל, רצ"ב רשימת פעילים מרכזיים והתפקידים הנדרשים: א. שמוליק מדינה - מנכ"ל העירייה ב. אילוק אברהם - מנהל מח' הרכש ג. אורית אוחנה - דוברת העירייה ד. דני אינדיך - מנהל מח' הרווחה ה. דני זכאי - מנהל מחסנים ו. רינה עמרם - ניהול מטווחי העירייה וקב"ט ז. יוסי גולדברג - שני תפקידים זוטרים לפעיליו ח. אופיר בר - תפקיד בחברה הכלכלית" כמו כן הוסכם (בסיכום הישיבה דלעיל) כי בנוסף לאמור לעיל: "קיימים מספר פעילים שמגבשים את דעתם לגבי תפקידם בעירייה, רשימה נוספת תועבר בהמשך". לגבי מסמך זה אומר מר פרומר (בתצהירו שסומן נ/31) כי אכן התקיימה פגישה בבית משפחת מדינה, אך הוא הגיע אליה בשעה מאוחרת. יום או יומיים לאחר אותה פגישה הגיעה אליו קבוצה מקרב אותם מתכנסים, והגישה לעיונו מסמך כלשהו, שהוא כינה "רשימת מכולת", קרי: רשימת שמות ולצידם תפקידים. לדבריו, הוא לא רצה לקבל את המסמך, ואף הפסיק לקרוא אותו באמצע, כשהבין את משמעותו. עוד אומר מר פרומר כי הוא הגיב על המסמך בתקיפות, והבהיר שאין בכלל מה לדבר עליו. האנשים שהביאו לו את המסמך הגיבו בהתמרמרות, ומישהו מהם אמר ש"אם כך נשקול את דרכנו הלאה", ועל זאת השיב להם מר פרומר, כי זו זכותם, אין הם חייבים להישאר, ועל כל פנים לא זו הדרך שהוא רוצה בהם לצידו, וכך הסתיימה הפגישה, והם יצאו בפנים כעוסות. לטענתו, המסמך (נספח ה') איננו בשום אופן סיכום של המפגש שנערך בינו לבין הפעילים בבית משפחת מדינה, ולכל מה שנכתב בו, אם לגבי הנושאים שנדונו במפגש ואם לגבי חלוקת תפקידים לפעילים, אין כל קשר עם המציאות. שניים מתוך משתתפי הישיבה מסרו עדות בבית המשפט לגבי פגישה זו: הגב' רינה עמרם ומר דני אינדיך. הגב' רינה עמרם מסרה בתצהירה נ/40 סעיף 8, ועל כך גם העידה בבית המשפט, כי נספח ה' הועלה על הכתב בליל הישיבה, והובא למחרת לחתימתה. באותו יום שהיא חתמה, נפגשו חלק מהפעילים, שהיו בבית משפחת מדינה, לישיבה עם רון פרומר, ומר מדינה נתן לרון פרומר את נספח ה', וביקש ממנו לקרוא אותו. רון פרומר קרא אותו, גיחך בביטול ואמר באופן חד משמעי: "אני לא חותם על זה". על דברים אלה חזרה גם העדה בעדותה בבית המשפט. העדה לא הותירה עלי רישום מהימן. הדברים בלטו במיוחד כאשר הופנתה תשומת לבה לביטוי המופיע בסיכום הישיבה - נספח ה' - והמתייחס למר פרומר. שם נאמר: "לאור בקשתך ועל פי הסיכום בישיבה הנ"ל רצ"ב רשימת פעילים מרכזיים והתפקידים הנדרשים". לא זאת גם זאת: בסוף המסמך החתום על ידי משתתפי הישיבה או חלקם (מר פרומר איננו חתום עליו) מופיע המשפט הבא: "לאור התנדבותם המלאה והלויאלית של פעילי השטח ועמידתם האיתנה בדרך למטרה הנכספת, ראוי שתקיים את התחייבותך ברוח סיכום הישיבה". דברים אלה מצביעים לכאורה על כך, שהיתה בקשה של מר פרומר לקבל את רשימת הפעילים לתפקידים המבוקשים לעיונו, והיתה התחייבות מצידו, ברוח סיכום הישיבה, קרי: שיבוצם של פעילים מרכזיים הנזכרים במסמך ה' בתפקידים בכירים בעירייה. כאשר נחקרה העדה, מהיכן נובעות המילים "לאור בקשתך ועל פי הסיכום בישיבה הנ"ל", והאם מילים אלו משקפות את האמת העובדתית, השיבה העדה (עמ' 132 לפרוטוקול): "אני לא יכולה לענות בכן או לא, אלא בצורה מפורטת. מי שכתב את זה, הוא כתב כמו שכתב. אני לא למדתי משפטים. עד כמה שאני מבינה, ואני לא מבינה במשפטים, על פי מה שהצהרתי, אנו העברנו לו סיכום ישיבה. רון ביקש מאיתנו, ביקשנו לסכם איתנו דברים, והוא אמר שהוא קצר בזמן, ולכן העברנו בכתב את מה שישבנו ודיברנו עליו". בחצי פה הסכימה העדה, כי מר פרומר התחייב בפני המתכנסים, שיוגש לו מכתב על סיכום הישיבה. אשר לטענה שמר פרומר לא הסכים לקבל את המכתב, אומרת העדה: "הוא קיבל את המכתב פיזית, אבל הוא לא קיבל את מה שכתוב בו". העדה אינה זוכרת אם מר פרומר החזיר את המסמך למישהו אחר. משתתף נוסף בישיבה, מר דני אינדיך, שמונה לאחר מכן (החל מיום 1.2.04) למנהל שירותי הרווחה בעיריית נהריה, כאשר קודם לכן עבד בכפר הנוער הדתי ליד כפר חסידים ובשני בתי אבות, מסר לנו לגבי המסמך האמור כי מסמך זה לא הוצג בפניו, והוא איננו שותף לו, הוא לא נשאל לגביו על ידי משתתפי הישיבה, בה השתתף, ולא ראה אותו, ואין לו שום חלק בו. הוא מאשר שבהיותו אצל משפחת מדינה דובר על חלוקת תפקידים, וכי מר רון פרומר היה בישיבה, אך הגיע בשלב מאוחר יותר. העד טוען כי במהלך הישיבה בבית משפחת מדינה דיבר מר מדינה על תפקידים מסוימים ו"פרומר אמר לו במפורש שאין שום אפשרות לדבר על תפקידים טרם הבחירות. חד וחלק". העד סותר את דבריה של העדה עמרם, כפי שנאמרו בעדותה בעמ' 133 לפרוטוקול, שם אמרה העדה כי כאשר הובהר למר פרומר (שלא השתתף בתחילת הישיבה אלא בשלב מאוחר יותר) מה רוצים משתתפי הישיבה "הוא אמר שהוא קצר בזמן ואמר שנעלה על הכתב מה אנו רוצים ושנגיש לו". לדברי העד אינדיך, הוא לא זוכר אם היה דבר כזה, הוא זוכר שהיתה דחיה על הסף לדבר בכלל על תפקידים. אני אכן ער לכך, שמר פרומר אינו צד לסיכום השיחה, ואינו חתום על המסמך (נספח ה' להמרצת הפתיחה). עם זאת העיד מנכ"ל העירייה דאז, מר גדעון צימרמן, כי לאחר הבחירות, בסופו של יום, נקלטו במנגנון העירייה שניים ממשתתפי אותה פגישה, מר דני אינדיך, כמנהל מח' הרווחה (אמנם לאחר מכרז) ומר דני זכאי כמנהל המחסנים. מכל מקום, מר פרומר אינו חתום על סיכום הישיבה, ואין בפנינו גם עדות כלשהי, על פיה הסכים מר פרומר למה שהוחלט באותה ישיבה. אין גם הסכמה מאוחרת יותר מצידו לנספח "ה", כאשר הוא הובא בפניו לאחר הישיבה בבית משפחת מדינה. גם אם רוח מסמך הסיכום, נספח "ה", עולה בקנה אחד, לכאורה, עם הנספחים האחרים ("ב" ו- "ג"), שהתייחסתי אליהם קודם לכן, בקשר להבטחת משרות בעירייה לפעילים המסייעים למר רון פרומר ולשותפיו בבחירות, הרי שקיים שוני מהותי בין מסמך זה לבין אותם הסכמים, כאשר אלו נחתמו על ידי מר פרומר מתוך רצון שהמועמדים הנגדיים לראשות העיר יבטלו את מועמדותם ויחברו אליו. כאן אין "תמורה" כזו. 7. מנכ"ל העירייה, מר גדעון צימרמן, לא חסך שבטו מראש העירייה, שעל אף מצבה הכספי הרעוע ועל אף מדיניות משרד הפנים, שאין לגייס עובדים נוספים, מעבר ל-560 העובדים המועסקים בשכר בעיריית נהריה, אלא רק אם עובדים פורשים לפנסיה, קיבל צרור מכתבים מראש העירייה הנבחר, מיד לאחר היכנסו לתפקיד, בכתב ידו והמבקש ממנו לפעול לקליטתם של עובדים בעירייה. במכתבים הראשונים הייתה פנייה למנות את מנהל מחלקת הרווחה (מר דני אינדיך), מנהל המיני קאנטרי (מר בנג'ו), מר ישראל שגיא כסגן מנהל מדור טכני, מר יהודה יסעור לתפקיד מנהל היחידה לפיקוח על הבנייה וכן כאשת קשר למחלקת הקליטה עם עולים שעלו מדרום אמריקה והגיעו לנהריה את הגב' תרזה שטיין (במקום מר חיים מור-חיים, שהצליח, לדברי צימרמן, בתפקידו) וכן עובדים נוספים (עמ' 51 לפרוטוקול). כמו כן, התבקש לשנות תפקידים של עובדים ולהעביר עובדים מתפקידם. בנוסף, ביקש ראש העירייה לפרסם מכרזים לארבעה תפקידים: מנהל מחלקת רווחה, מנהל כח אדם, מנהל מחלקת רכש ודובר העירייה. כן נתבקש למנות את מר דני זכאי למנהל המחסנים בעירייה, דבר שאכן התבצע, בסופו של דבר, בהנחיית ראש העירייה בעת העדרו של מר צימרמן מהארץ. אי היענותו או התעקשותו של מר צימרמן שלא לקבל עובדים חדשים הביאה, בין השאר, שלושה חודשים לאחר הבחירות לדרישת מר פרומר שמר צימרמן לא יעסוק עוד בענייני כח אדם וכן נותק מהמחשב שבו היו נתוני כח האדם. ראש העירייה, מר פרומר, מסביר בעדותו כי הוא התנגד "לרשימת מכולת" של עובדים חדשים בעירייה, בעיקר כשבאים להחליף שלטון (עמ' 194 לפרוטוקול) ובהתייחס למכתבים ששיגר למר צימרמן, שהוזכרו קודם, אומר מר פרומר (עמ' 212 לפרוטוקול): "יש שני סוגים של עובדים, שאני באמת מצאתי לנכון לעסוק בהם ולהתערב. אחד, זה עובדים שאנחנו החלטנו להכניס בגלל מצב חירום והסברתי קודם במה התחלנו כשהגענו, כמו במחלקת המחסן, רכש, הנדסה, פיקוח על הבניה. חד משמעית אותם בעלי תפקידים פנו אלי, כמו למשל היועץ המשפטי, התחננו שאכניס מספר אנשים כדי לעזור להם לעשות את העבודה כמו שצריך, וזה סוג אחד של עובדים. והסוג השני זה עובדים שאני במסגרת תפקידי עושה קבלת קהל ומגיעים אלי הרבה מאוד אנשים שמחפשים עבודה, וכשראיתי לנכון שיש אנשים שאני יכול לעזור להם והמערכת יכולה לעזור להם, פניתי ודאגתי". ייתכן מאוד שעובדים חדשים מסויימים התקבלו לעבודה בעיריית נהריה לאחר הבחירות מתוך שיקולים שאינם רק שיקולים מקצועיים, כגירסת צימרמן. מכל מקום, הבאתי את הדברים דלעיל כדי להצביע גם על האווירה הכללית ששררה בעירייה, לאחר הבחירות, שעם סיום העידן של סבג, מתחיל עידן חדש של פרומר הכולל גיוס ושיבוץ עובדים חדשים או שינוי תפקידים של עובדים אחרים בעירייה. 8. טענת השיהוי באי כוח המשיב, בפרק ב' לסיכומיהם (עמ' 4), חזרו והעלו את טענת השיהוי בהגשת התובענה, וזאת מכיון שהבחירות לעיריית נהריה התקיימו ביום 28.10.03, ואילו המרצת הפתיחה הוגשה ביום 30.6.04, כלומר: כ- 8 חודשים לאחר עריכת הבחירות. לטענת ב"כ המשיב (סעיפים 19 ו- 20 לסיכומיהם) הוכח לבית המשפט, כי ההסכמים בין מר פרומר לבין מר דני הירש (נספח ב' להמרצת הפתיחה), בין מר פרומר לבין מר חיים מוסה (נספח ג' להמרצת הפתיחה) ובין מר פרומר לבין מר אושרי שלוש (נספח ד' להמרצת הפתיחה) וכן סיכום הישיבה בבית משפחת מדינה (נספח ה' להמרצת הפתיחה) היו בידיו של המבקש, או שהמבקש ידע עליהם, או למצער אמור היה לדעת עליהם, זמן רב קודם להגשת ההמרצה. ב"כ המבקש מבקש בסיכומיו (עמ' 100) לדחות את טענת השיהוי. לעמדתו, פנה מר חיים מוסה בסוף חודש ינואר 2004 למבקש והראה לו את ההסכם (נספח ג'). לפני שהראה לו את ההסכם, התנה מר מוסה את הצגת ההסכם בפניו בכך שהמבקש לא יחשוף את ההסכם ולא יגלה כי הוא בידיו עד שהוא, מוסה, יתן לו אישור לעשות כן, וזאת בנימוק שהוא מעוניין להעביר את ההסכם לידי המשטרה, ובתמורה לקבל חסינות מפני נקיטת הליכים עונשיים נגדו. ביום 20.1.04 פנו מוסה יחד עם המבקש לעו"ד ברנט וסוכם, כי עו"ד ברנט יפנה בשמו של מוסה לפרקליטות ויבקש עבורו מעמד של עד מדינה או כל עיסקה אחרת, שתבטיח שהוא לא יפגע. עו"ד רון ברנט אכן פנה לפרקליטות, והוא הופנה על ידם ליחידה הארצית לחקירות הונאה (שלוחת צפון), שקבלה את החומר לבדיקה. החומר (נספח ג') נמסר למשטרה ולפרקליטות בכפוף להבטחה, שלא יעשה בו שימוש אלא אם תיחתם העיסקה או אם ינתן אישורו של מוסה. רק בסוף חודש יוני 2004 הסתיימה הבדיקה, והובהר לעו"ד ברנט כי אין בכוונת הפרקליטות להעניק למוסה חסינות. על בסיס ההבטחה למוסה, ועל פי הייעוץ המשפטי של ב"כ המבקש, המתין המבקש עם הגשת התובענה עד סוף חודש יוני 2004, שמוסה ימצה את מגעיו עם הפרקליטות ועם המשטרה. עוד טוען ב"כ המבקש, כי אם היה איחור בהגשת התובענה, היא נבעה מרצונו של המבקש להשיג ראיות שהוסתרו על ידי מר פרומר, כדי שהוא יוכל להגיש את תביעתו כשהיא נסמכת על ראיות ולא על שמועות בלבד (עמ' 103 לסיכומים, ס' 201). אפילו אם היו מתקיימים יסודות עילת השיהוי, יש להתחשב ביסוד הפגיעה בשלטון החוק במקרה זה, וזאת כאשר לב התובענה היא טענה בדבר טוהר הבחירות וקניית השלטון בכסף. טענת השיהוי הועלתה כבר בפני בבש"א 13450/04 - בקשה לסילוק על הסף. החלטתי בבקשה זו ניתנה ביום 9.9.04. (בקשת רשות ערעור על החלטתי רע"א 8763/04 נדחתה אז על ידי כב' השופט א. גרוניס בהחלטה מיום 5.10.04 בנימוק של שמירה על שלטון החוק המחייבת כי התובענה תתברר לגופא, אם כי ניתן לחזור ולהעלותה משתידון התובענה לגופה): בהחלטתי דאז קבעתי, והדברים נכונים גם היום, כי: "... מאחר ובשיהוי במשפט המינהלי-צבורי עסקינן, חובה עלינו לבדוק במקרה זה גם את הפגיעה בשלטון החוק ... מהעדויות ומהתצהירים עולה, שגם אם היה שיהוי, מדובר בשיהוי של 5 חודשים לערך. כמו כן שוכנעתי מעמדתו של עו"ד גלייטמן, ב"כ פרקליטות מחוז חיפה, כי גם אם היה שיהוי, ניתן לו הסבר בטענות העובדתיות שהועלו על ידי העדים, ומכאן שאין מקום ל"העניש את כל תושבי נהריה". העתירה הינה בעלת אינטרס ציבורי, ועל בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולדון לגופם של דברים, תוך מתן תשובות לשאלות המרכזיות בתיק זה והם: האם הבחירות שהתקיימו לעיריית נהריה היו נגועות בשוחד, ומה מידת ההשפעה שיש בנסיבות אלה כדי לשפיע על תוצאות הבחירות ... אני סבור, לאור האמור לעיל, שאין מקום לסלק את התביעה על הסף, וזאת כאשר הפגיעה בשלטון החוק עולה במידה משמעותית על כל נזק שלכאורה עלול היה להיגרם למבקשים, מר רון פרומר וסיעת "נהריה נטו"". הדברים יפים, כאמור, גם היום. אני דוחה, לכן, את טענת השיהוי. 9. סיכום משפטי: קבעתי כבר כי ההסכמים, נספחים ב' ו-ג', חתומים ע"י מר רון פרומר והצדדים האחרים להסכמים אלו, ולא צויין בהם כי הם מהווים טיוטה או הצהרת כוונות בלבד. הסכמים אלו לוקים באי חוקיות, ומכל מקום, המשיב לא עמד בנטל השכנוע כי ההסכמים הנזכרים שצורפו להמרצה, אינם מהווים הסכמים תקפים. אי חוקיותם של ההסכמים, הנספחים "ב" ו- "ג", החתומים ע"י מר רון פרומר עם מר דני הירש ועם מר חיים מוסה, נובעת מכך שכאשר נכרתו, נכללה בהם התחייבות של מר דני הירש ומר חיים מוסה להסיר את מועמדותם לראשות עירית נהריה לטובת מר פרומר, וכנגדה התחייבות חתומה ע"י מר פרומר, למנות 10 עובדים, שיומלצו ע"י מר דני הירש, מתוכם 3 למשרות ניהוליות בעיריית נהריה, וכן למנות "אנשי אמונו" של חיים מוסה לתפקידים בכירים בעירייה: יו"ר מועצה דתית או תפקיד מקביל אחר, מנהל אגף הרכש, מנהל אגף התברואה, מנהל אגף החינוך, מנהל מחסנים, סגן מנהל מח' תברואה, סגן מנהל מח' הגבייה, סגן מנהל מח' הכספים ויו"ר מועצת המנהלים של המתנ"ס. זאת בנוסף למינויים של עוד 10 אנשים מקבוצתו של חיים מוסה לתפקידים כלליים, כגון: פקידות, מנהל אולם ספורט, מנהלי תחזוקה, מנהלי בתי קשיש. הסכמים חתומים אלה, גם אם כוללים חלקים שעשויים להיות הסכמים פוליטיים לגיטימיים, כוללים בחלקם התחייבות למינוי עובדים אשר הינה פסולה ובטלה. אני מסכים בעניין זה עם ב"כ המדינה (ס' 9 לסיכומים), כי עצם ההתקשרות בהסכם פוליטי שכולל התחייבות למנות עובדים לגוף ציבורי הינה פסולה ומטילה על ההתקשרות כתם של פסלות ואי חוקיות. אין להתעלם בעניין זה מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.1911 מיולי 2003, המתייחסות "להבטחת משרה במסגרת הסכם פוליטי". ראה גם בג"צ 2285/93, אוסי נחום נ. גיורא לב ראש עיריית פתח תקווה, פ"ד מח(5) עמ' 630, וכן ע"פ 71/83, פלאטו שרון ואח' נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(2), 757 בעמ' 792. מכל מקום: הבטחה למינוי עובד ציבור במסגרת הסכם פוליטי מנוגדת להוראות המשפט המנהלי. אם ניתנה הבטחה זו בהקשר של בחירות, היא עלולה לעלות כדי שוחד בחירות, ומכל מקום היא עלולה לעלות כדי עבירת הפרת אמונים; ודוק, מדובר בהבטחה למינוי עובד ציבור. הכלל הוא, איפוא, כי במסגרת הסכם פוליטי ניתן להסדיר את חלוקת תפקידי נבחרי הציבור לאחר בחירתם, אך אסור להבטיח כי אדם מסוים ימונה להיות עובד ציבור, בין אם ההבטחה נוקבת בהגדרה כללית של "תפקיד בשכר" או "תפקיד ביצועי" או "תפקיד ניהולי" או בהגדרה קונקרטית כמו: מנהל אגף הרכש או מנהל אגף החינוך או התברואה, כמו בפרשת נספח ג' (הנספח החתום על ידי מר פרומר עם מר מוסה) או הגדרה כללית, כפי שמופיע בנספח ב' (הנספח החתום על ידי מר פרומר עם מר דני הירש): "10 עובדים כעובדי עיריית נהריה, שיומלצו על ידי מר דני הירש מתוכם 3 למשרות ניהוליות". סוף דבר: הסכמים אלו עם מר חיים מוסה ומר דני הירש, נספחים "ב" ו- "ג", החתומים על ידי מר רון פרומר, הם בלתי חוקיים, פסולים ובטלים. אשר לערבות הכספית בהסכמים החתומים נספח ב' (עם דני הירש) ו- נספח ד' (עם אושרי שלוש) עמדתי כבר קודם. הכללת בטוחה כספית לצורך הבטחת ביצוע התחייבות פוליטית, אפילו אם ההתחייבות עצמה לגיטימית, הופכת את ההסכמים לאסורים ולבלתי חוקיים. אני מסכים עם ב"כ המדינה בסיכומיו, כי פגם נוסף בהסכמים התקפים (נספחים ב' ו- ג' להמרצת הפתיחה) נוגע לשאלת פרסומם. סעיף 45 א' (א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) קובע כי הסכם בכתב בין סיעות או בין חברי מועצה מסיעות שונות בקשר לבחירת ראש רשות מקומית ובקשר לעניינים נוספים יימסר למזכיר הרשות תוך 3 ימים מיום החתימה, ולא יאוחר מ- 48 שעות לפני יום הבחירות. במקרה שלפנינו ההסכמים שנכרתו ונחתמו לא הוגשו למזכיר הרשות, כנדרש על פי דין. האזרחים, כפי שהם צריכים לדעת על מצען של המפלגות, כן צריכים הם לדעת את תוכן ההסכמים הפוליטיים, ועל בסיס מידע זה יוכל הציבור לגבש עמדה באשר לנבחריו. לא זאת גם זאת: הידיעה של הצדדים כי ההסכם "חשוף ברבים ויהיה נתון לביקורת הכלל" משפיעה על עצם תוכנו של ההסכם. חשיפתם של ההסכמים הציבוריים תשפיע על חוקיות תוכנם ותצמצם עשיית הסכמים, שהאזרח סולד מהם, ותימנע הכללת תנאים שיש בהם משום שחיתות פוליטית. אני מקבל את עמדת ב"כ המדינה בסיכומיו, כי יש לכלול בגדר המונח בחירות ש"לא התנהלו כחוק" גם מקרים בהם נכרת הסכם פסול עם מועמדים שהסירו או ויתרו על מועמדותם. התקשרותו של מר פרומר כאן בהסכמים שלא פורסמו עם מועמדים אחרים, בכוח או בפועל, ואשר לפיהם יסירו מועמדים אלה מועמדותם או לא יציגו אותה, הסכמים הכוללים לצד בטוחות כספיות גם התחייבות (חתומה) על ידי מר פרומר למנות אנשים מטעמם של אותם מועמדים לעובדי עירייה, יוצר מצב ברור של בחירות שלא התנהלו כחוק. "הסכם בלתי חוקי על פיו מסיר אדם את מועמדותו או נמנע מלהגישה עלול לגרום לפגיעה חמורה בבחירות ובמהלכן התקין, מצמצם באמצעים שאינם ראויים את גדר האנשים העומדים לבחירתו של הבוחר ומהווה לפיכך משום אי חוקיות הפוגמת בבחירות עצמן". עמדה זו של ב"כ המדינה מקובלת עלי. אני מסכים גם עם עמדת ב"כ המדינה בסיכומיו, כי הסרת מועמדות או הימנעות מהגשתה במקרים שמנינו לעיל, יש בו, כשלעצמו, כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, ואין מקום לבחון סיכוייו של המועמד שלא התמודד או שלא הגיש את מועמדותו או לניתוח של שיעור הקולות, שהיו ניתנים לו. צמצום מספר המועמדים כשלעצמו יש בו כדי להשפיע על התוצאות. במקרה שבפנינו, נלוו להסכמים שנכרתו עם מר פרומר היבטים בלתי חוקיים, כמו: הבטחה למינוי עובדי עירייה, פיצוי כספי, מתן ערבויות כספיות, אי פרסום אותם הסכמים - היבטים המחייבים, כולם או רובם, את בית המשפט לבטל את תוצאות הבחירות ולהורות על עריכתם מחדש. 10. טוהר הבחירות הוא לב לבה של הדמוקרטיה. פגיעה בטוהר הבחירות יש בה איום ממשי על קיומו של ההליך הדמוקרטי החשוב ביותר - הוא הליך הבחירה. העם קובע את רצונו, בהצבעתו, מי ינהיג אותו. אם תוצאות הבחירות מייצגות את רצון הבוחר, פגיעה בטוהר הבחירות מסלפת ומאיינת את רצונו האמיתי של הבוחר. השאלה היא ערכית. אכן בחירות חדשות מחייבות מאמץ רב, הן כספי והן ארגוני, מצד המתמודדים וסיעותיהם. מאמץ זה אינו שקול כנגד הצורך לעקור מן השורש תופעות שליליות המעוותות, בסופו של יום, את רצונו של הבוחר. דמוקרטיה אינה נמדדת רק בבחירות לכנסת. דמוקרטיה מתבטאת גם בעיריות, במועצות האזוריות, המקומיות והוועדים המקומיים הנבחרים. 11. סיכומו של דבר: ההסכמים, אליהם התייחסתי בהרחבה בפסק דין זה, על פיהם הסירו מועמדים בכוח או בפועל את מועמדותם לראשות עיריית נהריה, תוך הבטחה למינוי עובדי עירייה לאחר הבחירות - נגועים באי חוקיות, והיה בהם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות לראשות העיר נהריה. לאור האמור לעיל, יש לבטל את תוצאות הבחירות לראשות העירייה, ואני מורה על עריכתן מחדש כקבוע בסעיף 73 א (1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה-1965, שזו לשונו: "73א.פסק בית המשפט, שלא בערעור כאמור בסעיף 73, כי הבחירות בכלל או באזור קלפי מסוים בטלות, יחולו הוראות אלה: (1) פסק בית המשפט שהבחירות בטלות בכלל יקוימו בחירות חדשות בתוך 120 ימים מיום שפסק הדין היה לסופי, במועד שיקבע השר; עד לאחר הבחירות החדשות יתנהלו עניני הרשות המקומית על ידי ועדה שימנה השר לאחר שניתן פסק דין סופי; דין ועדה כזאת והיושב ראש שלה - כדין מועצה וראש רשות מקומית. בחירות