החלטה בפני דיון בעניינים של שלושת המערערים אשר לגביהם ניתן צו תיחום מגורים ביום 13.10.03 לתקופה של שנתיים. בתאריך 23.10.03 במסגרת ערעור שהוגש על-ידי המערערים דנתי בערעורם והחלטתי לאחר את צו תיחום המגורים שהוצא על-ידי האלוף משה קפלינסקי. זאת עשיתי לאחר שבחנתי את כל החומר החסוי והגלוי בעניינם ועיינתי בפרוטוקול הדיון ובסיכומי הצדדים. על פי סעיף 86(יג) לצו בדבר הוראות הביטחון הרי משערערו שלושת המערערים והושאר הצו בתוקפו, תדון הוועדה בעניינו אחת לשישה חודשים בין אם פנה אליה המערער לערעור נוסף ובין אם לאו. הדיון היום הוא במסגרת סעיף 86(יג). במסגרת הדיון אישרתי לסנגור המלומד עו"ד ג'מיל חטיב לחקור את נציגי השב"כ ללא הגבלה ולטעון בפני את כל הטענות המשפטיות שהיו לו בעניין. התובעת הצבאית השיבה לטענות הסנגור המלומד ולאחר מכן החלטתי לקיים דיון בנוכחות נציגי השב"כ בלבד. בדיון זה עיינתי עיין היטב בחומר החסוי ואף הובהר לי כי נוסף לו חומר מודיעיני חדש בדבר פעילותם של שלושת המערערים בעזה. טענותיו המשפטיות של הסנגור מתמקדות בעיקרן בארבע: א. אין מקום להוציא צו תיחום כאשר מטרת צו זה היה הרחקתו של המערער מפעילות נגד הביטחון. אם מאשר נציג השב"כ כי המערער ממשיך בפעילות זו גם בעזה הרי הנזק הנגרם לביטחון הוא רב יותר ואין נפקא מינה בהוצאת צו התיחום והרחקתו מביתו. ב. כמתפרסם בתקשורת, ממשלת ישראל מעבדת תוכנית התנתקות ואם תוכנית זו תאושר לא תהיה לממשלה כל שליטה על חבל עזה ולא יהיה ברור אז מה יהיה גורלו של המערער. ואם בכלל יהיה ניתן להחזירו לביתו בסיום צו התיחום. ג. המצב הביטחוני בעזה הינו קשה ביותר. יש הפגזות וחיסולים ממוקדים ואין ביטחון כי חייו של המערער ישמרו. תנאי המחייה קשים ואין למערער ממה להתפרנס. ד. קיימת גדר הפרדה במקום מגוריהם של המערערים, ממילא לא נשקפת כל סכנה אם ישוחררו לבתיהם שכן גם משם לא יוכלו לפגוע בביטחון לשם קיומה של אותה גדר. אדון בטענות הסנגור אחת לאחת: א. עניין פעילות נגד הביטחון בעזה: נכון אמנם כי אין הגיון בהרחקתו של המערער ותיחום מגוריו אם התוצאה היא שהמערער מבצע פעילות רבה נגד הביטחון באזור עזה, שכן אם אמנם מתבצעת פעילות זאת מה הטעם בתיחום מגוריו. לעניין זה, מקבל אני הסבריו של נציג השב"כ כי כל מקרה נבחן לגופו והכל תלוי במידת הפעילות המתבצעת שם. כוחות הביטחון שוקלים את רמת הפעילות וסוגה ועל פיה יחליטו אם אמנם מינורית היא ביחס לסיכון בפעולות שעלול המערער לעשות באיו"ש, הרי ימשיכו ויקיימו את צו תיחום המגורים. אם יתברר כי מדובר בפעילות ענפה ורבה יהא צורך לשקול את צו תיחום המגורים מחדש. לפיכך, ולאחר שהערכתי על פי החומר החסוי שהוצג לפני כי עדיין קיים טעם בצו תיחום המגורים לאור רמת הפעילות וסוגה של המערערים, נחה דעתי כי במובן זה אין מקום לבטל צו תיחום המגורים. ב. תוכנית ההתנתקות: אמנם קיימת תוכנית כזאת, אך היא עוד לא באה למימוש ומכל מקום גם אם זאת מומש לאחר שתאושר, אם תאושר, הרי מועד ביצוע ההתנתקות הינו בסוף שנת 2005 לפחות כך על-פי הפרסומים. אם אמנם תהא תוכנית כזאת, יש להניח כי היא תדון גם בגורלם של המתוחמים ותיתן מענה למצב זה. לפיכך, אין לי אלא לדחות את טענת הסניגור. ג. המצב הביטחוני בעזה וקשיי הפרנסה: טענה זו אינה ברורה לי ואין בידי לקבלה. גם אם המצב הביטחוני בעזה הוא קשה ויש הפגזות וחיסולים ממוקדים, באותה נשימה ניתן לכלול גם את אזור יהודה ושומרון כאזור ביטחוני מסוכן. אשר לטענה כי תנאי המחייה קשים, הרי קיימת לכך התחייבות כוחות הביטחון לסייע למשפחות המערערים אם אמנם יפנו. הבינותי מהסנגור כי המשפחות לא פנו ועל כן אין להם אלא להלין על עצמם. ד. גדר הפרדה: היה מקום לשקול טענה זו אילו גדר ההפרדה הייתה מושלמת, שרי סיום בניית הגדר עוד רחוק ויש מקומות רבים שהגדר לא הושלמה, רק לאחרונה נמנע פיגוע קשה כאר מחבלת מתאבדת נכנסה לאריאל עם 25 ק"ג חומר נפץ מבלי שגדר כלשהי הפריעה לה. לפיכך, אין מקום להתייחס לטענה זו. גם אילו הייתה קיימת גדר כזו יש להניח כי פעילותם של המערער באזור מגוריהם מסוכנת יותר מאשר פעילות באזור עזה. כמו כן, הפעילות לא חייבת להתייחס לחדירה אל מעבר לגדר, אלא פעולות תכנון והכנה לביצוע פיגועים אלה ואחרים. הפועל היוצא מהאמור הוא כי יש לדחות טענה זאת. לבסוף, על מנת לשקול אם אמנם מוצדק להותיר את צו תיחום המגורים על כנו, שבתי כאמור ועיינתי בחומר החסוי שהוצג בפני על-ידי השב"כ כולל חומר שהצטבר בזמן היותם בעזה ושוכנעתי ללא כל ספק כי מוצדק להותיר את צו התיחום על כנו ומסגרת סעיף 86(ו) קובע אני כי אין מקום בשלב זה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי. התוצאה היא כי צו תיחום המגורים יישאר בתוקף כמפורט בהחלטתו של המפקד הצבאי. צווים