פסילה וחישוב תקופתה - רישיון לא הופקד פתח דבר: זהו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה בנתניה בפ.ל. 20/2 (כב' הש' בן יששכר) לפיו הורשע המערער בעבירות של: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1500 ₪ או 15 ימי מאסר. 10 חודשי פסילה בפועל. 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. הפעלת עונש פסילה מותנה של חודשים באופן חופף. על הנאשם הושתו עונשי פסילה בתיקים שונים לפני מועד הארוע נשוא ערעור זה. לענייננו ביום 7.5.01 הושתה על המערער פסילה לתקופה של חודשיים בתיק 26528/00 (ביהמ"ש שלום לתעבורה - ת"א) ורק ביום 4.9.02 הופק אישור הפקדת רישיון בעניין אותה פסילה ( ראה נ/3) שלפיו מנין ימי הפקדת הרישיון נימנה מיום גזה"ד, דהיינו מיום 7.5.01. לאור האמור לעיל ברי כי המחלוקת בין הצדדים הנה לעניין מועד תחילת ריצוי עונש הפסילה. באמור קבע ביהמ"ש קמא כי אכן יש באישור ההפקדה (נ/3) כדי להכריע הכף בסוגיה הנידונה, אלא שלא הוכח כי אותו אישור הפקדה שהונפק ע"י המזכירות נסמך ע"י החלטה שיפוטית כלשהי. אי לכך, קבע ביהמ"ש קמא כי בנסיבות המקרה אין לראות באישור ההפקדה (נ/3) כזה שיש בו כדי להכריע את הכף לזכות המערער. הטענות בערעור הערעור מופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד העונש. טענות ב"כ המערער: המערער לא ידע כי הנו נוהג בזמן פסילה. נפסל מרישיונו ע"י כב' השופט גרטי, וזה קבע כי "תחילת ריצוי העונש- מיידית". המערער סיים לרצות את העונש הנ"ל, מכאן היה על ביהמ"ש קמא לאמץ החלטתו של ביהמ"ש שקבע תחילת ריצוי העונש דאז, ולא היה עליו להידבק במסמכים בעלי אופי דקלרטיבי, שכן אין נפקא מינא אם אישור ההפקדה ניתן ע"י המזכירות או ע"י ביהמ"ש לצורך העניין. קיים אישור הפקדה לרישיון (נ/3) ואישור זה קובע מאיזה יום בדיוק חלה הפסילה ובאיזה יום הסתיימה, מכאן משנתפס המערער נוהג בזמן שהפסילה נסתיימה אזי אין הנהיגה היא בזמן פסילה. לעניין העונש - המדובר בעבירה טכנית ולא מהותית. מדובר בנהג וותיק וזוהי עבירתו הראשונה מסוגה. ביהמ"ש קמא חרג מהעונש הראוי במקרים דומים. נהיגה בזמן פסילה אינה נמנית עם עבירות התוספת הראשונה, מכאן אין חובה להפעלת התנאי שעל המערער. האחרון זקוק לרישיונו לצורך פרנסתו, היה מובטל תקופה ארוכה ורק לאחרונה מצא עבודה המצריכה רישיון נהיגה. ביהמ"ש זה מתבקש להפחית מתקופת הפסילה ומסכום הקנס. תגובת ב"כ המשיבה: אכן כב' השופט גרטי קבע בגזר-דינו כי הרישיון יופקד ביום במתן גזר הדין, אולם במקרה ספציפי זה אין לראות במועד ההפקדה ממועד מתן גזה"ד וזאת מהעובדה הפשוטה שהמערער לא הפקיד רישיונו במזכירות עפ"י הנדרש. מזכירות ביהמ"ש הכניסו נתונים למחשב בהסמתך על החלטת ביהמ"ש והיא שרישיון המערער יופקד באותו יום מתן גזה"ד, אולם לאמיתתו של דבר הנתונים הוכנסו למחשב והרישיון לא הופקד, ומכאן בעצם הונפק אישור (נ/3). גם אם למערער לא היה רישיון באותה העת, אזי עפ"י הוראות הדין יש צורך בהפקדת תצהיר אף אם הרישיון פג תוקף. תקנות התעבורה מסדירות סוגיה זו ומשלא מולאו הוראותיה לא תחל תקופת הפסילה. לעניין העונש - למערער 28 עונשי פסילה בפועל ועל תנאי, 48 עבירות תנועה, רישיונו לא הופקד עד היום, מכאן אין מקום להקל בעונשו. דיון: עוד בטרם אעמוד על נימוקי הערעור לענייננו, מצאתי מקום לציין ולהבהיר עוד בשלב זה, כי אין ביהמ"ש זה עניינו בבדיקת ובחינת העובדות שקיבלו יומן בביהמ"ש קמא ונקבעה כשרותם, כל זאת למעט המקרים בהם נפל פגם או פסול המצדיק התערבות כאמור. לעניין זה ראה דברי כב' השופט זילברג בע"פ 125/50 נעקובוביץ נ' היועמ"ש: "אין ביהמ"ש לערעורים בודק מחדש את צדקתו או הרשעתו של הנאשם, הוא בודק את כשרותו או פסלותו של פסק הדין.... ביהמ"ש לערעורים לא יסתור מסקנה שהוסקה מעובדות שהונחו כחוק....אלא אם כן שוכנע, כי הסקת המסקנה ההיא ע"י ביהמ"ש דלמטה היתה, מבחינה הגיונית פסולה בתכלית "פסולה בתכלית" מבחינה הגיונית פירושה : מסקנה חסרת שחר, אבסורד לכל ולא רק כאשר היא "אינה נראית" לשופטי ביהמ"ש לערעורים" (ע"פ 125/50 דוד יעקובוביץ נ' היועמ"ש, פד"י ו (1) עמ' 560-561) נראה כי אין חולק בין הצדדים כי המערער לא הפקיד את רישינו בסמוך לאחר מתן גזה"ד ע"י כב' השפוט גרטי (להלן: גזה"ד הפוסל), כמו שאין חולק על כך שהמערער לא המציא כל תצהיר למזכירות עוד ביום מתן גזה"ד. הוראות הדין הרלוונטיות בענייננו הן כדלקמן: סעיף 42 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 שכותרתו "פסילה וחישוב תקופתה" קובע כדלקמן: "(א)פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמת ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת. (ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין - התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;" (ההדגשה שלי - א.ש.). תקנה 556 ותקנה 557 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 מסדירות ומשלימות את ההסדר הקבוע בסעיף הנ"ל וקובעות, בין היתר, כי: "556.פסילה על ידי בית המשפט נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט. 557. רשיון שפקע תוקפו או שאבד (א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר- תוקף אותה שעה. (ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 197133 , למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה". מהמקובץ לעיל עולה, כי דין הערעור להדחות. גם אם אקבל את טענת המערער כי רישיונו היה בפסילה שבגינה הופקד הרישיון עוד ביום 1.6.01 בתיק 20544/01 הרי עפ"י העולה מאישורי ההפקדה נ/3 ו - נ/6 ניתן ללמוד כי הפסילה דנן הייתה לחודש אחד בלבד, יוצא איפוא שהנאשם היה רשאי לבקש רישיונו החל מיום 17.2.02, המערער לא עשה כן ולא העלה בפני כל הצדקה על אי הפקדת רישיונו בתום תקופת הפסילה כאמור. כך או כך, על פי פקודת התעבורה ותקנותיה כמפורט לעיל, לא תמנה בתקופת הפסילה, התקופה שבה לא הופקד הרשיון בבית המשפט, שהורה על פסילתו, ולא תיחשב מן המניין התקופה שחלפה עד למסירתו, ומשלא צוין אחרת בגזה"ד הפוסל הרי אין הצדקה לסטות מהוראות הדין המערער לא הפקיד רישיונו ואי לכך אין לו אלא להלין על עצמו. לעניין העונש - ככלל, בשלב זה של הדיון אין ביהמ"ש בערכאת הערעור שוקל מהו העונש שהוא היה מטיל בנסיבות המקרה, אלא האם העונש שהטיל ביהמ"ש דלמטה סביר. כאמור נוכח עברו התעבורתי המכביד של המערער ונחישות המצח שלא לציית להוראות הדין, הדבר שנלמד ממרב המקרים בהם נפסל רישיונו, הרי לא מצאתי מקום להתערב גם בחלק זה של פסה"ד. אשר על כן, אני דוחה את הערעור על שני ראשיו. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה