החלטה כללי ביום 24.12.06 ציווה מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון על נתינת המערער תחת פיקוח מיוחד, זאת במסגרת הסמכות המוענקת לו בסעיף 86 לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970 (להלן: הצו). על פי צו זה נדרש המערער להתגורר בישוב מעלה אדומים ולא לצאת מתחומי ישוב זה אלא בהיתר המפקד הצבאי, וזאת החל מתאריך 4.1.06 ובמשך 3 חודשים. בד בבד, קבע מפקד כוחות צה"ל 'היתר כללי' המתיר למערער לצאת מחוץ לתחום הישוב מעלה אדומים לתחום מדינת ישראל. משצו זה לא הניח את דעתו של המערער, ומשהשגה נגדו נדחתה ע"י המפקד הצבאי, הגיש, באמצעות ב"כ, את הערעור הנוכחי ובו פירט שורה של טענות המחייבות, לדעתו, ביטול הצו. בפתח הדיון הוגשה לעיוני פרפראזה גלויה ובה פורטו ע"י נציגי המפקד הצבאי הנסיבות להוצאת הצו. וכך מופיע במסמך זה: "הנדון, יליד, 1976 מתגורר במקום מבודד באיזור הר ברכה. מאופיין כמי שאוחז באידיאולוגיה קיצונית אשר מבוססת על שנאת ערבים. הנדון השתתף, בין השאר, בעימותים עם ערבים באיו"ש אשר במהלכם נגרם נזק לרכוש; כמו כן, לקח חלק באירועים אלימים המגלמים סיכון לגופו של אדם. הוצאת הצו נבעה מצורך בטחוני מובהק ומטרתה לנטרל מסוכנות מצד הנדון לשלום הציבור ובטחונו בדגש על בטחון האיזור." יצוין, כי הדיון בפניי נחלק לשני חלקים. תחילה, שמעתי את טיעוני הצדדים כאשר בחלק זה אף ניתנה הזדמנות לב"כ המערער לחקור את נציג השב"כ. בהמשך, עיינתי, במעמד צד אחד, בחומר המודיעיני שעמד בבסיס החלטת המפקד הצבאי להורות על הוצאת הצו. כן הוצג בפניי מידע רלוונטי שהתקבל מאז הוצאת הצו ועד הדיון. אומר מיד כי שוכנעתי שלא ניתן לחשוף פרט כלשהו מן החומר המודיעיני האמור, זאת לבל ייפגע ביטחון האזור ואף ביטחון מקורות המידע. על כן, ייוותר המידע האמור חסוי. טיעוני הצדדים בערעור ב"כ המערער עמד בטיעוניו על הקושי הטמון בניהול הגנה ראויה נגד צו מנהלי, אשר טעמו ויסודו הראייתי חסויים לעיני המתגונן. כן פירט הסנגור בהרחבה את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער שהשתחרר לפני כשנתיים מריצוי מאסר בן 10 שנים בגין רצח אזרח ערבי, לו היה שותף בהיותו קטין. הסנגור מנה את הסתבכויותיו של המערער לאחר שחרורו, תוך שהסביר כי אלה נבעו, ככל הנראה, מהשפעת המאסר בשנות התבגרותו החשובות. כך ציין הסנגור, לדוגמא, את התיקים הפליליים שנפתחו נגד המערער, ואף את העובדה כי נישואיו לא עלו יפה. לדברי הסנגור, קשיים אלה החלו באים על פתרונם כאשר המערער עבר להתגורר באזור השומרון בישוב ברכה, שם הוא זוכה למעקב וסיוע של עובדת סוציאלית (הוגש מסמך בעניין). לדעת הסנגור, המערער נמצא בשלבי שיקום אשר עלולים לרדת לטמיון כתוצאה מהרחקתו ממקום מגוריו. כן ציין הסנגור את העובדה כי גם מקור פרנסתו של המערער ייפגע בעקבות הרחקתו, מאחר שלאחרונה עובד אצל קבלן שיפוצים באזור השומרון. על כך הוסיף הסנגור כי המערער כופר מכל וכל בכוונה לבצע מעשים אסורים כלשהם אשר הייתה עשויה להצדיק את תוצאת הצו. הסנגור מסר כי מרשו אף לא הוזהר ע"י שרות הביטחון הכללי, וכי אין לזקוף לחובתו את עברו, שכן, שילם את חובו לחברה. דעת הסנגור הינה, על כן, כי צו זה הוצא ללא בסיס, כאשר המערער אינו מציב סכנה כלשהי לא לרכוש ולא לאדם, בניגוד לאשר נטען בפרפראזה הגלויה. כן ציין הסנגור כי על ביהמ"ש לבחון בצורה מעמיקה את המידע המודיעיני, מהימנותו, האם מתייחס למעשים שהתרחשו בתקופה האחרונה וסבירות הצו באופן כללי, בהתאם לפסיקת ביהמ"ש הגבוה לצדק. לבסוף, ביקש הסנגור כי ביהמ"ש יורה, אם קיימת הצדקה לכך, שהמערער ייחקר. ב"כ המפקד הצבאי ביקש להותיר את הצו על כנו. ב"כ המפקד הטעים כי בעניינו של המערער נעשה שימוש באחד האמצעים הפחות פוגעניים אשר בסמכות המפקד לנקוט בהם, וזאת על מנת לקדם פני סכנה הנשקפת מן המערער באופן אישי. לדעת ב"כ המפקד, נוכח מהות הצו ותקופתו, יש לקבוע כי עומד הוא במבחן המידתיות. המסגרת הנורמטיבית סמכותו של המפקד הצבאי להזדקק לאמצעים מנהליים נגד תושבי האזור, מקורותיה בס' 78 לאמנת ג'נבה הרביעית, אשר נקלט אל תחיקת הביטחון בס' 86 לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל 1970. סמכות זו לצוות על פיקוח מיוחד, הינה אחת משורת הסמכויות המנהליות, בהן מוסמך המפקד הצבאי לעשות שימוש עפ"י הצו (אודות העיגון הנורמטיבי לסנקציית הפיקוח המיוחד ותיחום המגורים במשפט הבינלאומי והפנימי, ראה בהרחבה בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל, תק-על 2002(3) 1021 וכן ו.ערעורים 5/06 שוורץ נ' מפקד כוחות צה"ל). אין חולק, כי בסקאלת האמצעים העומדים למפקד הצבאי, הפיקוח המיוחד אשר נקבע במקרה הנוכחי אינו מן האמצעים החמורים ביותר. יחד עם זאת, עלינו לזכור כי הליך מנהלי, כגון זה שננקט נגד המערער, הינו חריג באופיו, שכן במסגרתו נפגעות זכויותיו של הפרט. ביהמ"ש העליון עמד על אופיו המיוחד של הליך זה, כאשר קבע בעניין עג'ורי: "נקודת המוצא העקרונית הינה, כי הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשות בכבודו, בחירותו ובקניינו. ביתו של אדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים." האפשרויות העומדות לפרט להוכיח את חפותו מצומצמות ביותר. הטיב לבטא את תחושת חוסר האונים המלווה ניסיון להביא לביטול הליך מנהלי כב' השופט גרוניס, בעניין פדרמן בו קבע (באשר לצו מעצר מנהלי): "נראה שלא יהא זה מוגזם לומר, כי על העצור לנהל את מאבקו כנגד צו המעצר כשעיניו מכוסות ואחת מידיו קשורה. במילים אחרות, העצור מוצא עצמו כשהוא מוגבל באמצעים העומדים לרשותו במערכה שהוא מנהל כנגד צו המעצר." (עמ"ם 8788/03 פדרמן נ' שאול מופז, שר הביטחון, פ"ד נח(1) 176) על כך אוסיף כי, כפי שהובהר במקרה דנן, במניעת המערער מלהתגורר באזור השומרון יש אף פגיעה במקור פרנסתו. נוכח הפגיעה החמורה העשויה להיגרם מצעד מנהלי כגון זה שננקט נגד המערער, בתי המשפט הציבו כללים מיוחדים לשם הבטחת קיומו של הליך הוגן, וצמצום השימוש בסנקציה המנהלית למקרים הראויים לכך. ראשית, הורחבו גבולות הביקורת השיפוטית ונקבע כי על ביהמ"ש לבחון את החלטת המפקד הצבאי de novo (ראה עניין פדרמן הנ"ל ואף בג"ץ 1546/06 גזאווי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית וכן בג"ץ 4400/98 ברהם נ' השופט המשפטאי, אל"ם שפי, פ"ד נב(5) 337). שנית, נקבעו מבחנים מחמירים לבחינת הנחיצות להזדקק לצעד מנהלי כאמור. אשר על כן, פורשה הוראת סעיף 84א' לצו הקובעת כי: "לא יפעיל מפקד צבאי סמכות לפי פרק זה ולפי פרק ה1 אלא אם סבור כי הדבר הכרחי בגלל טעמי ביטחון החלטיים" כמציבה בפני המפקד הצבאי החובה להשתכנע, ובהמשך להוכיח לביהמ"ש, בדרגת וודאות קרובה, קיומה של סכנה ממשית לפגיעה בביטחון האזור. מבחן זה, הגם שפותח באזור אגב דיון בצווי מעצר מנהלי, כוחו יפה גם באשר להליכים לבר-פליליים אחרים אשר המפקד הצבאי מוסמך לנקוט בהם במסגרת הצו בדבר הוראות בטחון, תש"ל - 1970 (ראה עניין שוורץ הנ"ל וכן ו.ערעורים 6/06 גרונר נ' מפקד כוחות צה"ל ובאשר להתפתחות מבחן זה בפסיקת ביהמ"ש העליון ראה בג"ץ 448/85 דאהר נ' שר הפנים, עמ"מ 1/88 אגבריה נ' מדינת ישראל, עמ"מ 4/94 בן חורין נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 329 עניין פדרמן הנ"ל ולאחרונה עמ"מ 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (3) 258 וכן עמ"מ 4794/05 אופן נ' שר הביטחון). אלה גם אלה מהווים הליכים מיוחדים במסגרתם מוענקת סמכות לרשות מנהלית לפגוע בחירות הפרט ובזכויותיו ללא אפשרות ממשית מצידו להתמודד עם הבסיס הראייתי לסנקציה. הגם שלאחר מעבר מבחן ראשוני זה של הוכחת וודאות קרובה לפגיעה בביטחון האזור, נדרשת בחינתנו בנוגע לנושאים נוספים באשר לסבירות החלטת המפקד הצבאי ומידתיותה, דומני כי, במקרה דנן, יהא ראוי לרכז את דברינו בשאלת קיומם של אותם "טעמי ביטחון החלטיים" אשר שימשו בסיס להוצאת צו פיקוח מיוחד נגד המערער. בחינת הטעמים לצו המפקד הצבאי מבסס את הוצאת הצו על שלוש קביעות גלויות. הראשונה, כי המערער מחזיק באידיאולוגיה קיצונית המבוססת על שנאת ערבים. השנייה, כי הוא היה מעורב בעימותים עם ערבים ביו"ש, במהלכם נגרם נזק לרכוש. השלישית, כי המערער לקח חלק באירועים אלימים המגלמים סיכון לגופו של אדם. כל אלה הביאו את המפקד הצבאי למסקנה כי קיים צורך ביטחוני מובהק לנטרל את מסוכנות המערער. בחנתי קביעות אלה של המפקד הצבאי ואף את מסקנתו, והגם שתמים דעים אני עם חלק מן האמור, הגעתי למסקנה כי אין די בסיס לקביעה שהמערער מציב סכנה כה בולטת לביטחון האזור, עד כי נחוץ ומוצדק היה להורות על הרחקתו מביתו כאמור. עיון במידע המודיעיני המגוון שנאסף בעניינו של המערער למדני כי אכן המערער אוחז באידיאולוגיה קיצונית עד מאוד. יחד עם זאת, אין אדם נשפט ואף לא מורחק מביתו על רקע נטיות ליבו, פסולות ככל שיהיו. אשר על כן, עיקר בחינת הבסיס לצו תתרכז במעשים המיוחסים למערער ואשר ניתן ללמוד מהם אודות הסיכון הפוטנציאלי אותו הוא מציב לביטחון האזור. גם בעניין זה, קיים צורך לחלק את הדברים. המידע המודיעיני מצביע על מספר פעולות בלתי חוקיות אשר בוצעו ע"י המערער ויתכן שגרמו לנזק לרכוש. יחד עם זאת, העדר ראיות התומכות בפרשנות שניתנה למידע הינו עניין תמוה בעיניי לאור אופי הפעולות. יתרה מזו, ספק רב בעיניי אם די בפעילות פלילית מן הסוג המיוחס למערער על מנת להצדיק נקיטת סנקציה מנהלית. כפי שהוזכר, הצעדים המפורטים בצו נועדו למנוע מצבים בהם צפויה פגיעה חמורה בביטחון האזור מצד האדם אשר את צעדיו מבקשים להצר. העמדת פעילותו של המערער נגד רכוש במבחן זה, אינה יכולה אלא להביא למסקנה כי אין בה לבסס הפעלת אמצעי מנהלי דרסטי. שמעתי בקשב רב את טענת נציג המפקד הצבאי כי במציאות המיוחדת הקיימת באזור יש ומעשים פליליים שאינם מן החמורים יביאו לתבערה. לא אוכל להתעלם מטענה זו, אשר יש בה יותר מקורטוב של אמת. מערכת היחסים הקשה השוררת בין חלקים מן האוכלוסיות היהודיות והפלסטינאיות המתגוררות באזור, עלולה להפוך מעשים שוליים לזירת מחלוקת אלימה. יחד עם זאת, גם אם אקבל עמדה זו, לא שוכנעתי כי זהו הדין באשר למעשיו של המערער, מבחינת מהותם והיקפם. הערכת שירותי הביטחון האמורה נותרת, על כן, במקרה הנוכחי בגדר הערכה כללית בלבד, אשר אין בה ליצור תשתית לסיכון ממשי, הטמון באופן אישי במערער, ומשכך להצדיק הרחקתו ממקום מגוריו. מכאן באים אנו לעילה העיקרית להוצאת הצו, לטעמי, היינו חלקו של המערער באירועים אלימים המגלמים סיכון לגופו של אדם. בניגוד לאשר אמרנו בנוגע לפגיעות העשויות להביא לנזקי רכוש, יש בעילה זו כדי לחייב, במקרים מתאימים, נקיטת סנקציה מנהלית. אלא שגם לגביה, עלינו לבחון את התשתית המודיעינית ולשקול האם היא מצביעה במידת וודאות קרובה על סיכון כאמור. גם בעניין זה אומר כי מצאתי במידע המודיעיני עדות למעשים אלימים בהם היה מעורב המערער. ברם, ככל שהדבר נוגע לפגיעה בגוף על רקע אידיאולוגי, המעשים לא נבעו מיוזמת המערער ואף נעדרו מאפייני חומרה המוכרים לנו בתחום עבריינות זה, כגון תכנון מוקדם, פעילות במסגרת מאורגנת, שיטתיות ורציפות הפעילות, ורצון להשיג הישגים אסטרטגיים. פעילותו של המערער נותרת, על כן, בעלת אופי מינורי למדיי, ללא שהיא מלמדת על סיכון ממשי לחיי אדם, ובמיוחד לא ברמה המקובלת לשימוש בהליך מנהלי. נטען בפניי כי אין לבחון את פרטי המידע במנותק האחד מן השני, אלא לבחון את המכלול העולה מהם. אין לי כל ספק כי זוהי הדרך הנכונה להעריך את מסוכנות המערער. אלא שכאמור גם אם אעמיד בפניי את מכלול המידע, לא שוכנעתי כי המערער מציב סיכון ממשי לביטחון האזור המחייב לעשות שימוש נגדו בצעד חריג ופוגעני כאמור. בכך איני מתעלם מהערכת שירות הביטחון הכללי בדבר מסוכנותו של המערער, אלא שהערכות לחוד ומעשים לחוד, וכאמור לא מצאתי תשתית עובדתית מספקת לביסוס ההערכות שהושמעו בפניי. ההפך הוא הנכון, עיון בחומר הגולמי מלמד, לדעתי, על מציאות מורכבת הרבה יותר באשר לפרשנות העשויה להינתן למידע. ישנם פרטי מידע רבים אותם ניתן לפרש לחובת המערער, כגישת שירות הביטחון הכללי, אך גם כאירועים או התבטאויות תמימים הרבה יותר, או שאינם מצביעים על כוונה לפגוע בביטחון. יתרה מזו, קיימים פרטי מידע העשויים לתמוך בהערכה כי המערער אינו מציב סכנה לבטחון האזור, ודאי לא כזו המצדיקה הזדקקות לסנקציה חריגה. בעניין זה אציין עוד כי איני מתעלם מעברו המכביד של המערער, אלא שגם כאן יש לזכור כי אין לבסס הרחקת אדם מביתו אך בשל התדמית שזכה לה בעקבות פעילותו בימים עברו. על כן, גם בהצטרף העבר הפלילי לפעילות הנוספת בה היה מעורב העורר לאחרונה אין ללמד על חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון. מאידך גיסא, עלינו לשקול את הפגיעה העשויה להיגרם למערער בעקבות הרחקתו. בעניין זה, הפנה הסנגור לתהליכי השיקום שבהם מצוי המערער. דעתי בנוגע למאמצי שיקום אלה מסויגת מאוד על רקע המידע אליו נחשפתי. זאת ועוד, לו הייתי צריך לייעץ למערער בענייני שיקום, הייתי מציע לו בחום להרחיק את עצמו מן האזור בו הוא מתגורר כיום. אלא שאין זה מתפקידי ואף לא מתפקידו של המפקד הצבאי לסייע למערער לנווט את חייו, במיוחד לא באמצעות צו פיקוח מיוחד. כל שאנו נדרשים הוא לבחון האם המערער עלול לסכן את ביטחון האזור ברמה המחייבת את הרחקתו וכפי שקבעתי לעיל, לא השתכנעתי כי זהו המצב בנוגע למערער. סיכום משכך, הגעתי לכלל מסקנה כי המידע שהוצג בפני המפקד הצבאי אינו עובר את הסף הקריטי הדרוש להוצאת צו לפי סעיף 86 הנ"ל, היינו אינו מבסס טעמי ביטחון החלטיים ואינו מצביע על סכנה מוחשית ומיידית לביטחון האזור ברמה המחייבת הרחקתו של המערער מביתו. המידע מצביע אמנם על סיכון העשוי להתעורר בעקבות הישארות המערער במקום מגוריו, ואולם לא בעוצמה ובסטנדרט המצדיקים שימוש בצעד חריג. אשר על כן, משלא מצאתי כי טעמי בטחון החלטיים חייבו הוצאת הצו, דינו להתבטל, וכך אני מורה. צבאשטחי יהודה ושומרוןצה"לצווים