להלן ערעור על עונש על כניסה לא חוקית לארץ: פסק דין 1. נגד המערער הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום [בת.פ. 52/08] ובו מיוחסת לו עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 [1] לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 [להלן - "חוק הכניסה לישראל"]. 2. בכתב האישום נטען כי בתאריך 22.1.08, סמוך לשעה 03:00 בכפר משהד שהה המערער שהוא תושב זר בישראל שלא כדין בכך שלא היו ברשותו אישורי כניסה, שהייה או עבודה כדין בישראל. 3. המערער הודה בעבירה המיוחסת לו, ולאחר שבית המשפט קמא שמע את טיעוני הצדדים, גזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, בנוסף הפעיל מאסר על תנאי של 6 חודשים שהוטל על המערער בת.פ. 1025/05 [בית משפט השלום בנצרת] כאשר המאסר על תנאי הופעל באופן מצטבר. סה"כ הוטל על המערער מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים. כמו כן, הוטל עליו מאסר על תנאי של 9 חודשים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה על פי חוק הכניסה לישראל. כמו כן יחתום המערער על התחייבות בסך של 2,000 ₪ להימנע משך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, לעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. 4. בערעורו הכתוב וכן בטיעוניו בעל-פה בפנינו, מלין ב"כ המערער על חומרת העונש שנגזר על המערער. לשיטתו, בית משפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער, במיוחד לעובדה כי אשתו של המערער מצויה בהריון מתקדם וכי כניסתו של המערער לישראל, נובעת בעיקר לצרכי פרנסת המשפחה וכן למימון תרופות וטיפולים לאשתו. מנגד, ביקשה באת כוח המשיבה לדחות את הערעור, הפנתה לעברו של המערער, כאשר העבירה דנן, הינה עבירה חמישית על פי חוק הכניסה לישראל, ולדידה בנסיבות העניין, העונש שהוטל על המערער ראוי ומאוזן. 5. מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המערער עולה, כי בתאריך 16.12.01 הורשע המערער בעבירה לפי חוק הכניסה לישראל, בית המשפט הטיל עליו מאסר בפועל לתקופה של 32 ימים, מאסר על תנאי וכן התחייבות להימנע מעבירה. בתאריך 23.3.03, הורשע המערער שוב בעבירה דומה, והוטל עליו מאסר בפועל לתקופה של 45 ימים, 6 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים. בתאריך 18.11.03, חזר המערער וביצע עבירה דומה שלישית, הוטל עליו אך ורק קנס בסך 3,000 ₪ והוארך המאסר על תנאי בשנה אחת. בתאריך 17.1.05, שוב חזר המערער לסורו ועבר אותה עבירה. והנה בחלוף תקופה מסויימת חזר המערער וביצע בפעם החמישית עבירה דומה. המערער כנראה לא הפנים את הגישה הסלחנית אשר נהגו כלפיו בתי המשפט בעבר. 6. אכן צודקת באת כוח המשיבה, כי המערער לא הפנים את חומרת העבירה בה הורשע, המדובר בעבריין רצידיביסט אשר חוזר על מעשיו וכל הזמן הוא תולה את מעשיו בנסיבותיו האישיות ובמצבה הרפואי של אשתו. עיון בתיעוד הרפואי שהוצג בפנינו, מלמד כי המדובר בתיעוד זהה לחלוטין לתיעוד אשר הונח בפני בית המשפט קמא. אין בתיעוד הרפואי ללמד מעבר לעובדה כי המדובר באישה הנמצאת בחודש השמיני להריונה והיא זקוקה להשגחה ולא צויינה שום נסיבה חריגה מעבר לכך. כאן המקום להדגיש כי המדובר בתופעה נפוצה וכי חלק ניכר של אלה הנכנסים ארצה, אכן נכנסים לשטח המדינה לצרכי פרנסה, עם זאת אין להתעלם מהמצב הבטחוני השורר בארץ, כאשר חלק אחר מאותם שוהים בלתי חוקיים, נכנסים ארצה גם למטרות אחרות ואף מנצלים את שהותם בארץ לביצוע עבירות פליליות שונות, לרבות עבירות בטחוניות. נסיבותיו האישיות של המערער כפי שפורטו לעיל, עמדו לנגד עיניו של בית משפט קמא עת שגזר את דינו כאמור לעיל. 7. סוף דבר - לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בגזר דינו של בית המשפט קמא, אנו סבורים כי גזר הדין בנסיבות העניין ראוי, מאוזן ואין כל מקום להתערב בו. 8. איך לכך אנו דוחים את הערעור. משרד הפניםמסתננים