פסק דין השופט אל"ם י' לירז: המערער יחד עם (להלן: "X") ו-(להלן: "X") הועמדו לדין והורשעו בבית משפט קמא, בעקבות הודאותיהם, בשתי עבירות שיוחסו להם בכתב אישום המתוקן: ניסיון לחטיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה. מהעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן עולה, כי בסוף שנת 2006 פנה X למערער והציע לו לחטוף יהודי על מנת לנהל מו"מ לשחרור אסירים מחבלים. המערער הסכים ויחדיו הם צירפו את X ואת בשאר חסונה למזימה. סוכם ביניהם, כי יצאו לכביש המפריד בין חברון וחלחול ושם ינסו לבצע את זממם. בסמוך לאחר מכן יצאו הארבעה למקום שתוכנן, אך כאשר התקרבו לאזור, הבחינו בכוחות צה"ל רבים הנמצאים בדרכם למקום ואז החליטו שלא לבצע את החטיפה באותו היום. למחרת נפגשו המערער ושלושת האחרים והוחלט, כי ינסו לבצע את החטיפה ביום שני של השבוע הבא. במועד שנקבע יצאו המערער ושותפיו מצוידים בסכין וחבלים לעבר מקום שתוכנן, אך שם נתקף המערער בפחד, זרק אבן לעבר ג'יפ של צה"ל שחלף במקום ונמלט מהמקום יחד עם שותפיו. ימים ספורים לאחר מכן סיכמו המערער ושותפיו לנסות שוב לבצע חטיפה. לצורך זה פנו המערער ובשאר למוראד גאבר וביקשו ממנו אקדח. סוכם שצאלח יביא את הצאן שלו על מנת שיחסום באמצעותו את נתיב הנסיעה של כלי הרכב, X ישתלט בפועל על הקורבן והמערער יאיים עליו עם האקדח. לאחר החטיפה יעלו הארבעה על רכבו של החטוף ויסיעו אותו לחלחול. בתאריך 26.10.06 נפגשו המערער ושותפיו. בשאר שהביאו עמו את האקדח שנטל מג'עברי ומסרו למערער והחבורה יצאה למקום החטיפה המתוכנן. שם המתינו כשעתיים ומחצה עד שהגיע רכב ישראלי בעל לוחות זיהוי צהובות בו נהג עמרם דרעי. או אז העלו X וX את עדר הצאן לכביש על מנת לחסום את נתיב הנסיעה של הרכב, אך עמרם הצליח לחמוק ולעקוף את החסימה. תחת להמשיך בדרכו חזר עמרם לאחור והחל לצעוק לעבר המערער ושותפיו על שחסמו את הכביש. בשלב זה התקרבו אליו המערער בשאר וX אל עמרם, אחזו אותו בצווארו והחלו לנסות למשוך אותו אל מחוץ לרכב. עמרם התנגד ונאבק עמם ובתגובה שלף המערער את האקדח וכיוון אותו לראשו של עמרם, אולם עמרם הסיט בידו את קנה האקדח. ברגע זה ירה המערער כדור אחד שפגע בידו של עמרם. המערער ניסה להמשיך לירות אך לא הצליח עקב תקלה. בעקבות הירי נמלטו המערער ושותפיו מהמקום. בית המשפט קמא ראה בחומרה רבה את ניסיונות המערער ושותפיו לבצע חטיפה של יהודי לצורכי מיקוח ושחרורם של מחבלים כלואים ואת המערער. המערער ושותפיו המשיכו בניסיונותיהם לבצע חטיפה ולא חזרו בהם גם לאחר שמספר ניסיונות כשלו, עד שלבסוף השיגו אקדח ובאמצעותו ניסו להשתלט על עמרם וגרמו לפציעתו. בנסיבות אלה ראה בית משפט קמא לגזור על המערער וX 14 שנות מאסר בפועל ו-5 שנות מאסר על תנאי ואילו על X, בשל חלקו המופחת, 12 שנות מאסר בפועל ו-5 שנות מאסר על תנאי. X וX לא ראו לנכון לערער על גזר דינם ודווקא המערער אשר כיוון את האקדח לראשו של עמרם, ירה ופצע אותו- ערער חומרת העונש. לטענת הסנגור המלומד, עונשו של המערער הוא חסר תקדים בחומרתו וחורג מאמת המידה המקובלת וגם איננו תואם את המדיניות בדבר אחידות הענישה. הסנגור קובל על כך שבית משפט קמא סמך את פסק דינו על ע"פ 5326/05 בו גזר בית המשפט העליון על ויאם עמאשה 20 שנות מאסר לריצוי בפועל על כי קשר עם אחרים מתוך הכלא, לחטוף חייל ישראלי ולהעבירו לחיזבאללה וכן על ע"פ 985/04 בו נגזרו על עבאס עמשה שותפו של ויאם 13 שנות מאסר בפועל. במקרה דנן טוען הסנגור המלומד, אין מקום להשוואה משום שויאם עמאשה עבר עבירות חמורות ביותר של מגע עם סוכן זר וקשירת קשר לחטיפה. לדעת הסנגור, בית המשפט קמא צריך היה ללמוד דווקא מהעונש המופחת שהוטל בתיק 4700/06 בו גזר בית המשפט יהודה, במקרה של חטיפתו ורציחתו של אליהו אושרי ז"ל עונש 10 שנות מאסר בפועל בלבד בגין החטיפה לאחר זיכוי מאשמת הריגה. יצוין כי על הכרעת הדין וגזר הדין בתיק זה הוגש ערעור מטעם התובע הצבאי שטרם נדון. עוד טען הסנגור המלומד כי על באשר השותף הרביעי, נגזרו בעקבות הסדר טיעון 6 שנות מאסר ולא היה מקום להפלות בעונשים ביניהם. הסנגור המלומד הוסיף וטען כי בסופו של דבר החטיפה לא צלחה וכי כאשר הגיע כוח לעצור את המערער בביתו, אביו נורה על ידי החיילים ומת ואילו אימו נפצעה מהרסיסים. לא מצאתי כל ממש בערעור המערער והמלצתי לחבריי היא לדחותו. בית משפט לערעורים יתערב בעונש שגזרה הערכאה הראשונה רק באם קיימת סטייה ניכרת ובלתי מוסברת מרמת הענישה הנוהגת. במקרה דנן ראינו כי בימ"ש העליון אישר גזרי דין של 20 ו- 13 שנות מאסר במקרה של קשירת קשר לחטיפה, אשר לא הגיע אפילו כדי ניסיון חטיפה כמו במקרה שלנו, בשל החומרה הרבה שבעבירות אלו. אין צורך להכביר במילים על חומרת העבירה של ניסיון החטיפה לצורך פיגוע מיקוח ועל הסכנה הטמונה במעשה מסוג זה. פיגוע של חטיפה לצורכי מיקוח הוא פיגוע אסטרטגי. בצדק ציין בימ"ש קמא כי מעבר לסיכון חיי אדם בעבירת החטיפה, פעולה כזו עלולה להוביל לשרשרת של תגובות אזוריות שסופן מי ישורנו ויעיד על מקרהו של גלעד שליט, אשר השלכותיו הסופיות טרם ידועות. אם לפעול על פי עקרון אחידות הענישה, כי אז יש לשמור על איזון בעונשים בין העונש שהוטל על המערער, לא לעונש שהוטל על באשר, שנקבע בעסקת טיעון בשל נסיבותיו המיוחדות, אלא לעונש שנגזר על שני שותפיו לביצוע העבירות, X וX, עליהם נגזרו כאמור 14 שנים ו- 12 שנים בפועל, בהתאמה, ואלו כאמור כלל לא ערערו. חסד עשתה התביעה עם המערער שלא העמידה אותו לדין בעבירה חמורה יותר מאשר תקיפה שהרי המערער שלף אקדח כיוון אותו לראשו של עמרם, וירה ירייה אחת שלמרבה המזל פגעה בידו של עמרם לאחר שהלה הסיט את קנה האקדח רק משום שהאקדח נתקע לא המשיך המערער בירי. בנסיבות אלו, לא רק שהעונש אינו נוטה לחומרה, אלא אפילו מקל על המערער ולכן כאמור אני ממליץ לחבריי לדחות את הערעור. הנשיא אל"ם א' משניות: אני מסכים. השופט אל"ם א' הברמן: אני מסכים. הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט אל"ם י' לירז. חטיפהמשפט פלילייהדות