א. מושא ההתדיינות ועיקר טענות בעלי הדין 1. בפני תביעה ותביעה שכנגד הנובעות מקיום יחסי ספק לקוח בין התובעות 1-2 (להלן: "התובעות") ובין הנתבעת מזה. התובע מס' 3 (להלן: "פלד") הינו המנהל ובעל השליטה בתובעות. 2. בכתב התביעה שהגישו התובעות ביום 6.1.02 נטען כי בין השנים 1996 ועד 2001 רכשו התובעות מן הנתבעת מוצרים שונים ובעיקר מיטות עם מנגנון חשמלי וכן מזרונים (להלן: "המוצרים") וכי מדובר בכמות רבה של מוצרים. 3. לגרסת התובעות "כמקובל בין בעלי הדין" קיבלה מהם הנתבעת במהלך העסקים הרגיל מוצרים בלתי שמישים כנגד זיכוי כספי או החלפה בעין במועד סיום ההתקשרות בין בעלי הדין נותרו בידי התובעות מוצרים בסכום של 83,877 ₪. כמו כן טוענות התובעות כי במועד סיום ההתקשרות נותרו בידי הנתבעת 17 שיקים משוכים על חשבון התובעת מס' 2 בסכום כולל של 131,488 ₪. 4. התובעות מוסיפות וטוענות כי מחמת טעויות בחשבוניות החיוב ששלחה להם הנתבעת וכן בשל אי אספקת מוצרים חרף חיוב ערכם הכספי בחשבוניות - מגיע להן מן הנתבעת סכום נוסף בסך של 48,970 ₪. 5. עוד נטען על ידי התובעות כי בשל טעויות ברישומי תעודות ההחזרה לנתבעת הן זכאיות להשבה או זיכוי כספי בגין מוצרים שהחזירו לנתבעת וטרם זוכו בגינן - בסכום של 15,200 ₪. 6. בצד סכומי הזיכוי להם טענו התובעות (בסכום כולל של 148,053 ₪ כמפורט לעיל), טענו התובעות כי הוסכם בינם ובין הנתבעת כי השיקים שנאחזים בידי הנתבעת יבוטלו וסכומם בסך 131,488 ₪ יקוזז כנגד סכום חובה של הנתבעת. 7. בנתון לכך טוענות התובעות כי הן זכאיות להשבת ההפרש בסך 16,565 ₪ וכן עתרו למתן סעד הצהרתי. בדבר בטלות השיקים הנאחזים על ידי הנתבעת. 8. מנגד כפרה הנתבעת בקיומם של הסכמים כביכול באשר להחזרת מוצרים פגומים ולחילופין טענה כי חלקם של אלו מכלל מחזור העסקים שבין בעלי הדין הוא בטל בשישים. הנתבעת הכחישה כי נפלו טעויות בחשבוניות המכירה ששיגרה לתובעות, וכפרה בנכונות תוכנן של תעודות המשלוח שהציגו התובעות כבסיס לטענתן. 9. בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת כי פלד חתם על כתב ערבות אישית לתשלום חובותיהן הקיימים ו/או העתידיים של התובעות כפי שיהיו מעת לעת וזאת על פי דרישה ראשונה. במסגרת כתב הערבות הנ"ל הצהיר פלד כי הוא ערב גם בערבות אוול לתשלום כל שטר או שיק בחתימת התובעות. 10. לגרסת הנתבעת סה"כ יתרת החובה של התובעות כלפיה כמשתקף בכרטיסי הלקוח הינם ליום 16.10.01 כדלקמן: התובעת מס' 1: 11,997 ₪. התובעת מס' 2: 108,965 ₪.  בנתון לכך טענה הנתבעת כי יש לחייב את התובעות לשלם לה את הסכומים שפורטו לעיל בעוד שאת פלד יש לחייב מכוח ערבותו לתשלום הסך 120,962 ₪ יחד ולחוד עם התובעות. ב. דיון וממצאים 1. נקודת המוצא 1.1 ביום 15.10.03 הגישו בעלי הדין הודעה משותפת לפיה נקבע בין היתר כי סכום חובן של התובעות לנתבעת הוא כרשום בכרטסת הלקוח של הנתבעת דהיינו בסכום של 120,962 ₪ בניכוי הוצאות משפטיות בסכום של 5023 ₪ בהן חוייבה התובעת מס' 1 (סעיף 7 לכתב התביעה שכנגד). 1.2 לא מצאתי בעדותו של מנהל הנתבעת מר מנדלבויים (להלן: "מנדלבויים") (עמ' 8,9 לפרוטוקול) הסבר מניח את הדעת לחיוב זה. גם עיון בנספח ט' לתצהירו לא סיפק תשתית נאותה לחיוב האמור. אשר על כן אני דוחה פריט זה בתביעה שכנגד ופוסק כי הסכום לחיוב התובעת מס' 1 הינו סך של 6974 ₪ בלבד. 2. קיזוז בגין מוצרים פגומים 2.1 בעדותו בפני כפר מנדלבויים בגרסת התובעות לפיה הוסכם על נוהל של החזרת מוצרים פגומים כנגד זיכוי (להבדיל מהחלפה) וטען כי הנתבעת לא נתנה לתובעות תעודת אחריות ככלל ומכל מקום האחריות של הנתבעת מוגבלת למנוע בלבד (עמ' 11 לפרוטוקול). לגרסתו:"איני זוכר סיטואציה שעל פיה קיבלנו מזרון בשל פגם שאינו נוגע למנוע שלו או שזיכינו בסכום כסף כלשהוא בגינו את התובעות" (שם בעמ' 11). 2.2 עד התובעות פלד, טען בעדותו כי מרבית הליקויים הם במנגנונים וכי כיום יש בידי התובעות 44 בלתי תקינים (שם בעמ' 15). עם זאת גרסתו של פלד באשר לסה"כ ערכם של המוצרים הפגומים הייתה בלתי עקבית. בעוד שבתצהירו טען כי סה"כ ערך המוצרים הפגומים שבידי התובעות מסתכם לסכום של 83,877 ₪ (נספח 3 לתצהיר). בסיכום טענותיו טען ב"כ התובעים כי בפרק הזמן שבין הגשת כתב התביעה ועד להגשת התצהיר צומצם מלאי המוצרים הבלתי שמישים לסכום של 37,383 ₪ (נספח 4 לתצהיר). בעדותו התקשה פלד לנקוב בערך המוצרים הפגומים וטען כי ערכם "משהוא בסביבות 20,000 ₪" (עמ' 18 לפרוטוקול). 2.3 מיצרף הראיות עד כאן מלמד כי הנתבעת הכירה באחריותה לגבי פגמים במנועים (או במנגנונים); גם הנוהג הסביר בעסקאות מכר של מטלטלין מן הסוג בו עסקינן, מחייב כי הנתבעת תזכה את התובעות כנגד מוצרים פגומים (ראו סעיף 5 לחוק המכר תשכ"ח-1968). על פי האמור בסעיף 35 לתצהירו של מנדלבויים עולה כי אכן נמצאו מוצרים בלתי שמישים במחסני התובעות. אני פוסק איפוא כי התובעות רשאיות לקזז מתוך סה"כ חובן לנתבעת סך של 20,000 ₪ בגין מוצרים פגומים. 3. קיזוז בשל טעויות בחשבונות חיוב ואי אספקת מוצרים 3.1 התובעות טענו כי חוייבו ביתר על ידי הנתבעת בסכום של 48,970 ₪ הן בשל טעויות בחשבוניות והן בשל מוצרים שלא סופקו. הנתבעת כפרה בטענות אלו מכל וכל. למותר לציין כי נטל הראיה מוטל על התובעות. נספח 5 לתצהיר התובעות (שהוכן על ידן לצורך הדיון בתובענה ולא בזמן אמת דהיינו במהלך הרגיל של העסקים בין בעלי הדין) מפרט חיובי יתר בגין טעויות בסכום של כ-8892 ₪. פלד טען כי בנוסף לכך חוייבו התובעות בסכום של כ-33,000 ₪ בגין מוצרים שלא סופקו (סעיף 9 לתצהירו ועדותו בעמ' 18 לפרוטוקול). 3.2 בעדותו הודה פלד כי לא כתב על החוסר שכן התנהלותו מול הספקים הייתה על בסיס של "אמון". בהמשך עדותו התקשה פלד לבסס את טענת התובעות ואף הסכים כי הסכום הנכון הוא 25,633 ₪ (עמ' 19,20). 3.3 אני פוסק כי התובעות התעלמו ממילוי חובותיהן על פי סעיף 13(א) לחוק המכר באשר לא בדקו את כמויות ומחירי המוצרים שסופקו להם מיד עם קבלתם ומכאן ולאור סעיף 14(ב) לחוק המכר אין התובעות רשאיות לטעון לאי התאמה באשר לחסר בכמות או להפרשי מחירים. אני דוחה איפוא את תביעת התובעות בפריט זה. 4. ביטול והשבת השיקים 4.1 אקדים ואומר כי בעוד שהתובעות עתרו בתביעתן להשבת 17 שיקים בסכום כולל של 131,488 ₪ טענה הנתבעת כי היא אוחזת בשיקים בסכום כולל של 71,488 ₪ בלבד (סעיף 6 לתצהיר מנדלבויים), מנדלבויים הוסיף וטען בתצהירו כי השיקים האמורים התקבלו בידי הנתבעת כנגד המוצרים שסיפקה הנתבעת לתובעות (סעיף 18 לתצהיר). 4.2 בחקירתו הבהיר מנדלבויים כי השיקים נמסרו לנתבעת "לא מול תעודת משלוח אלא כללית מול החוב" (עמ' 8 לפרוטוקול). פלד טען בתצהירו כי סוכם בינו ובין מנהל הנתבעת כי בשים לב לעובדה שלזכות התובעות עומדת יתרה כספית בסכום של 148,000 ₪ - יבוטלו השיקים המעותדים המוחזקים בידי הנתבעת (סעיף 13 לתצהיר). 4.3 הגם שמנדלבויים לא סתר באופן מפורש בתצהירו את גרסת פלד הרי שבסעיף 26 לתצהיר הובאה הכחשה כללית וגורפת מטעמו לגבי טענות התובעים בהתייחס לשיקים המעותדים. מנדלבויים אף טען כי הנתבעת עומדת על זכותה לפרעון סכומי השיקים. 4.4 יתר על כן עיון בנוסח ההודעה המשותפת הנ"ל מיום 15.10.03שהגישו הצדדים מלמד כי בית המשפט לא התבקש להכריע בסוגיית ביטול השיקים (ראו סעיף 3 לנוסח ההודעה המשותפת); בנסיבות אלו לא נותר לי אלא לדחות את טענת התובעות בדבר הסכמה משותפת כביכול לביטול השיקים (במאמר מוסגר אטעים כי גם לגופו של ענין לא מצאתי בסיס בחומר הראיות לטענה כה מכבירה, מצד התובעות). אני דוחה איפוא את טענות התובעות. 5. ערבות אישית של פלד 5.1 פלד לא כפר בחתימתו על כתב הערבות שהעתק ממנו צורף לתצהיר מנלדבויים וכנלמד ממנו, הוא חייב כערב לחובותיהן של התובעות כלפי הנתבעת. למען הסר ספק חלה ערבותו של פלד גם לפרעון השיקים שנמשכו על ידי מי מבין התובעות לפקודת הנתבעת והנאחזים בידי הנתבעת. 5.2 מסקנה זו נלמדת מן העובדה שמנוסח כתב הערבות עולה כי פלד נטל על עצמו גם "ערבות אוול לתשלום כל שטר ושיק בחתימות התובעות." לענין זה אני מפנה להוראות סעיף 57(ב) לפקודת השטרות לפיה ערבות לשטר יכול ותינתן במסמך נפרד. 6. סוף דבר 6.1 אני דוחה את תביעת התובעות נגד הנתבעת. 6.2 אני מקבל את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת נגד התובעות ופלד בכפוף לזיכוי התובעות בגין הסכומים כדלקמן: סך 5,023 ₪ בגין הוצאות משפטיות. סך 20,000 ₪ בגין מוצרים פגומים. בנתון לכך מחייב את התובעות ואת פלד יחד ולחוד לשלם לנתבעת את הסך של 95,939 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין על הסך הנ"ל החל מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום התשלום בפועל. 6.3 לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את התובעות ופלד יחד ולחוד לשלם לנתבעת גם את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסכום של 15,000 ₪. הודעה זכות הערעור. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום. ניתנה היום, כא' באלול, תשס"ד (7 בספטמבר 2004) , בהעדר הצדדים. בן חיים מרדכי, שופט אחריות על מוצרים פגומיםלקוחותמוצר