תביעה לסעד הצהרתי לבעלות על עגלים שנגנבו

1. קיבוץ עין השופט (להלן: "הקיבוץ") הגיש תביעה לסעד הצהרתי אשר יכריז כי 6 עגלים שנגנבו מהקיבוץ הם העגלים שנתפסו בחזקת הנתבע. הנתבע סוחר בקר טוען כי העגלים הנם פרי בטנן של פרות שרכש כדין. הפרות המליטו את העגלים ברפת שלו ואינם העגלים שהמליטו פרות הקיבוץ ברפת הקיבוץ. עובדות לגבי הרקע וההליך 2. ביום 13.11.03 נגנבו מרפת הקיבוץ 6 עגלים בני 6- 3 שבועות. עוד באותו יום הגיש מרכז הבקר בקיבוץ, הילל לושי (להלן: "לושי") תלונה במשטרת ישראל ונפתח תיק פ.א. 3624/02 בתחנת עפולה. 3. לאחר כחודש זומן לושי ע"י יחידת הפיצו"ח (פיקוח צומח וחי במשרד החקלאות) לזהות 6 עגלים הנמצאים ברפת הנתבע. הוא זיהה אותם כעגלים השייכים לקיבוץ. 4. הקיבוץ הגיש ביחד עם התביעה הנדונה, בקשה למינוי כונסת נכסים לתפיסת העגלים. ביום 10.1.03 חברתי כב' השופטת כנפי- שטייניץ נעתרה לבקשה, ומינתה את עו"ד אדטו כונסת נכסים לתפיסת העגלים. ביום 10.1.03 נתפסו העגלים הנדונים ברפת הנתבע והועברו למכלאה מיוחדת בקיבוץ. כשהעגלים נתפסו הם היו מסומנים בתגים ירוקים מפלסטיק שמספריהם 55, 58 ,66, 72 ,73 ,74 ונשאו מספרים ממשלתיים ממתכת, קבועים על אוזניהם חלק מהאוזן של העגלים היה כרות (להלן: "העגלים"). 5. בשלב מאוחר יותר הסכימו הצדדים כי 5 העגלים שהגיעו למשקל המצדיק מבחינה כלכלית את מכירתם - ימכרו למרבה במחיר. סכום המכירה ייזקף לטובת הצד שיזכה בתביעה הנדונה. אחד העגלים נפטר מדלקת ריאות קודם לכך. 6.. דיון ומסקנות א. בכתב התביעה המקורי נטען כאילו הגניבה הייתה ב-31.11.02 . לאחר מכן משהתברר לקיבוץ כי מדובר בטעות דפוס שנמשכה גם בתצהירים מטעמו, וכי המועד הנכון הינו 13.11.02 - מועד בו הוגשה גם התלונה למשטרה, תוקן כתב התביעה. ב"כ הנתבע טוען כי תיקון כתב התביעה נועד לשפר את גירסת הקיבוץ וכי מועד הגניבה ופרטיה לא הוכחו. הנתבע נחקר פעם אחת במשטרה ולא הוגש נגדו שום כתב אישום. אכן משום מה ב"כ הקיבוץ לא צירף לבקשה לתיקון כתב התביעה את העתק התלונה למשטרה, וזו לא הוצגה כראיה בביהמ"ש. אולם אין לי ספק כי אילו אכן מועד הגשת התלונה לא היה 13.11.02 כפי שהעיד לושי, היה ב"כ הנתבע מגיש את המסמך וסותר את עדותו של לושי. ב"כ הנתבע/המשיב (דאז) הבהיר כי לנוכח הבקשה לתיקון כתב התביעה ביקש לצלם את תיק המשטרה. עדותו של לושי מהימנה ולא נסתרה, לפיכך הנני קובעת כי מועד גניבת העגלים היה 13.11.02, מועד בו הגיש לושי תלונה במשטרה. כיוון שאין עסקינן בהליך פלילי ובשאלה מי ביצע את עבירת הגניבה, אין נפקא מינה שאופן הגניבה ונסיבותיה לא הוכח. אין בעובדה שהמשטרה טרם הגישה כתב אישום (לא נטען כי התיק נסגר) או אף אם לא תגיש כתב אישום, כדי לשמש שיקול בפסק דין זה. ב. לושי זיהה את העגלים בודאות עפ"י מראם. לושי העיד כי כמי שמטפל שעות ארוכות בעגלים, הוא מסוגל לזהות אותם עפ"י מראם. גם הנתבע כמי שעוסק בתחום, אישר כי אכן ניתן לזהות עדר "לפי המראה". ג. העגלים סומנו ע"י הקיבוץ בתגים צהובים ממוספרים ובקעקוע באוזןMH בצבע ירוק. אוזניהם של העגלים דנן נחתכו. לטענת הקיבוץ החיתוך נעשה ע"מ להעלים את סימון הקעקוע שעל אוזניהם. הנתבע טוען כי כך הוא נוהג לסמן את העגלים שפרות בחזקתו ממליטות. הוא הכחיש שרידי סימון ירוק על איזה מהעגלים. ב-2 מהעגלים עדיין ניתן היה לזהות באוזן הכרותה, את שרידי הקעקוע שהוטבע ע"י הקיבוץ. שרידי הקעקוע בצבע ירוק זוהו בודאות ע"י לושי. עדותו מהימנה ומקובלת עלי. הם מהווים סימן מובהק לכך שעגלים אלו של הקיבוץ. ד. בדיקת ד.נ.א. מטעם ביהמ"ש מונו המומחים ד"ר שופטי וד"ר יהודה ולר ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני המכון לחקר בעלי חיים, לצורך לקיחת דמים מהעגלים ומהפרות הנטענות להיות אמהות ולצורך עריכת בדיקת ד.נ.א . נלקחו דגימות דם מהעגלים ומ-6 פרות השייכות לקיבוץ ושלטענת הקיבוץ היו אמהות העגלים. עפ"י חווה"ד של ד"ר ולר לגבי 5 זוגות , עגל - פרה נטענת כאם, נמצא כי הגנוטיפ שלהם מתאים ולכן קבע המומחה "ניתן להסיק בוודאות גבוהה שחמישה העגלים האלה הם הבנים של חמשת הפרות מקיבוץ עין השופט". בין העגל מס' 074 לבין הפרה 0-, שנטען כי היא אמו, לא נמצאה התאמה ונקבע כי פרה זו איננה אמו. חווה"ד של המומחים הוגשה מבלי שהם נחקרו בחקירה נגדית וחוות דעתם לא קועקעה כלל. בדיקת ד.נ.א. מקובלת היום כראיה קבילה ראויה ואמינה גם במשפט הפלילי ועל אחת כמה וכמה במשפט אזרחי. ראה: ע"פ 9724/02 מוראד אבו חמאד נ. מדינת ישראל (פורסם בתקדין). ה. הנתבע לא הציג את הפרות הנטענות כאמהות על ידו ולא דאג כי המומחה מטעם ביהמ"ש ייטול מהן דמים. ו/או המומחה ד"ר ולר יבדוק את הקשר ביניהן לבין העגלים. ב"כ הנתבע טוען כי נטילת הדמים מהעגלים נעשתה ללא תיאום עמו והוא מעלה טענות לגבי זיהוי העגלים שנלקחו מחזקתו וזיהוי העגלים מהם נטלו דמים לצורך בדיקת הד.נ.א.. לטענתו כונסת הנכסים מעלה בתפקידה משמינתה שלוח מטעמה לביצוע התפיסה, ואף לא דאגה להודיע לו על מועד נטילת הדמים מהעגלים. ו. בהחלטה באשר למינוי המומחים מטעם ביהמ"ש, הן נוטל הדמים והן המומחה לבדיקת ד.נ.א, הוריתי כי המומחה "יפנה לתיאום קבלת דגימת דם של הפרות הנטענות להיות האימהות הן לב"כ המבקש .. והן לב"כ המשיב עו"ד ראיד מחמיד ת.ד. 198 אום אל פחם 30010 טל' 6312832-04". חווה"ד (תצהיר) המומחה ד"ר ולר (ב/3 בתיק המוצגים) ממוען לביהמ"ש ול- 2 הצדדים. הנתבע לא הפנה שאלות הבהרה ולא זימן את המומחים לביהמ"ש. חזקה כי פעלו בהתאם להחלטת ביהמ"ש. גם חווה"ד נשלחה הן לביהמ"ש והן ל- 2 הצדדים. יתרה מכך, משהעלה ב"כ הנתבע טענות כי לא היה נוכח עובר לנטילת הדמים מהעגלים, היתרתי לו לבצע בדיקות מטעמו בעגלים. הנתבע יכול היה לדאוג לנטילת דמים מהפרות האמהות הנטענות על ידו ולבדיקת התאמה ביניהן ובין העגלים הנטענים. משלא עשה זאת, ולא הוגשה שום חוו"ד מטעמו או התומכת בטענתו, פועלת הימנעותו לחיזוק ראיות הצד השני. ז. מר שמחה נאור, העיד כי העגלים שהוא תפס אצל הנתבע הושמו במכלאה נפרדת מעדרי הקיבוץ, מבודדת מגודרת ונעולה. העגלים שנתפסו היו מסומנים כאמור בתגים ירוקים ממוספרים ובעלי מספר ממשלתי, מוטבע בסימון מתכתי באוזניהם. התפיסה בחצריו של הנתבע נעשתה עפ"י צו ביהמ"ש בנוכחות אנשי הפיצוח ואנשי משטרה. הוא תפס את העגלים עפ"י המספרים הממשלתיים, שהיו חלק מצו ביהמ"ש. עוד העיד כי הוא היה נוכח עת מר שופטי נטל את דגימות הדם מהעגלים שנלקחו מאצל הנתבע, עפ"י הצו, כמו כן ומהפרות הרלבנטיות בקיבוץ. הוא נטל את 12 המבחנות והעביר אותן למכון הוולקני עבור ד"ר ולר. לעגלים הנדונים כרת הנתבע חלק מאוזניהם. הקיבוץ איננו נוהג לכרות באופן ברוטלי כזה את אוזני העגלים כך שבנוסף לזיהוי העגלים שנתפסו אצל הנתבע עפ"י התגים והמספרים הממשלתיים, לא יכולה הייתה להיות טעות לגבי העגלים שמהם נלקחו הדמים ע"י ד"ר שופטי ולא יכולה להיות טעות כי אלו העגלים שנלקחו מחזקתו של הנתבע. הנתבע טוען טענות כלליות לגבי אופן התפיסה והזיהוי אולם איננו טוען כי העגלים שנתפסו לא היו אלו שנשאו את הסימונים דלעיל, סימונים שפורטו גם בצו התפיסה, גם בעדותו של לושי, גם בעדותו של נאור וגם בחוו"ד המומחה! לפיכך הוכח כי העגלים שנתפסו אצל הנתבע הם אלו שנבדק הד.נ.א. שלהם בהשוואה לאלו של פרות הקיבוץ. ח. עפ"י בדיקת הד.נ.א בצירוף הזיהויים הנוספים דלעיל, ניתן לקבוע בוודאות כי אכן העגלים הינם עגלים של הקיבוץ וכי הקיבוץ. זכאי לדמי פדיון מכירתם. כך הנני קובעת. אומנם אחד העגלים לא הוכח כי אמו הינה אמו, אולם אותו עגל, עגל 074 הנו אחד מ-2 העגלים שעל אוזניהם נמצאו שרידי הקעקוע הירוק של הקיבוץ. מהעובדה כי אכן 5 העגלים שאוזניהם נכרתו וזוהו ע"י לושי כעגלי הקיבוץ ניתן לקבוע בודאות גמורה עפ"י בדיקת הד.נ.א כי הנם עגלים של הקיבוץ - יש להסיק כי גירסת הנתבע איננה נכונה. שקריו של הנתבע פועלים לחובת גירסתו כולה. לפיכך די לקבוע עפ"י הזיהוי של לושי בצירוף שרידי קעקוע הקיבוץ כי גם העגל השישי הינו של הקיבוץ. חוסר הזיהוי עלול לנבוע מטעות בשיוך הפרה כאימו של העגל הספציפי. ט. עדותו של עד ההגנה, המפקח הוטרינרי ממשרד החקלאות בחדרה, מר בויראת, אין בה כדי לקעקע את הקביעות דלעיל, כפי שאפרט בסעיפים להלן. אומנם המפקח בא לסמן עגלים ביום 13.10.03 אצל הנתבע, והעגלים שסימן קיבלו מספרים הממשלתיים זהים לאלו שעל אוזניהם של העגלים הנדונים, אולם כיוון שסימונים כאלו נמצאים גם אצל חקלאים וגם בקיבוצים שונים, אין לכאורה קושי לדאוג לתוויות מזויפות, ולהתאים את המספרים המזויפים לאוזניהם של העגלים הנדונים. גם בויראת אישר כי ניתן לפתוח את סגר הסימון ולהעבירו לאוזן אחרת. אומנם טען כי ניתן להבחין בכך, אולם אם עושים זאת במיומנות מתאימה, אין לי ספק כי ניתן להרכיב את הסגר באופן שלא ניתן יהיה להבחין בהעברה. אין מדובר בחותם שעם הסרתו החותם נשבר! י. כריתת חלק מאוזני העגלים באופן ברוטלי נעשתה ע"מ להסתיר את הקעקוע שנעשה באוזני העגלים ע"י הקיבוץ. (על אף זאת שרידי סימון כאמור נראו ב- 2 מהם). גירסת הנתבע איננה אמינה. לטענתו העגלים הנדונים נולדו בחודש יולי 2002 ועוד טען כי "העגלים שנולדים אצלי, אני עושה להם כריתה באוזן שזה הסימן שלי". זאת להבדיל מעגלים שהוא קונה. האבחנה נעשית לטעמו כי עגלים שנולדים יוצאים למרעה ואילו עגלים שהוא רוכש נשארים ברפת. לשאלה אם כך כיצד זה שהעגלים הנדונים נמצאו ברפת, מיד הוא משנה את טענתו וטוען כי בגיל מסוים העגלים מוכנסים למכלאה. אולם, אם העגלים הנדונים נולדו אצלו, ואם עגלים שנולדים אצלו כורתים את אוזניהם כפי שביצע לעגלים הנדונים, כיצד זה העיד ביויראת כי העגלים שהוא סימן ביום 13.10.03 כלל לא היו עם אוזניים כרותות! בויראת העיד עוד בחקירה הראשית: "כשביצעתי את החיסון לא היו אוזניים כרותות בכלל לעגלים". אם כך, אכן העגלים שבויראת חיסן וסימן, אינם העגלים הנדונים, בניגוד לגרסת הנתבע! יא. יש טעם בטענות ב"כ התובע בסיכומיו לגבי עדותו הנפתלת והבלתי מהימנה של הנתבע, כמפורט בהרחבה בסיכומיו, הן לעניין קיומן של אמהות ברפתו, הן לעניין משקלם של העגלים במועד מכירתם (זאת בנוסף למה שציינתי לעיל). 7. התוצאה ב"כ התובע ביקש לחייב בהוצאות לדוגמא. הוא פירט את הוצאות שנגרמו לקיבוץ, בין השאר תשלום שכ"ט למומחים סך 3,840 ₪ שכ"ט עו"ד בסך 61,409 ₪ (הוצגה רשימת חיובים שמחייב עוה"ד את הקיבוץ). עוד פירט הוצאות בגין אחזקת הפרות והעגלים במכלאה נפרדת וכן הפסד בגין אי השכרת המכלאות המיוחדות. כלל הוא כי מקום שהתובע זוכה בדין ואין נסיבות המצדיקות לפסוק אחרת, אין מקום כי מצד אחד יזכה בתביעה ומצד שני יצא מפסיד עקב ההוצאות הגבוהות שנגרמו לו בניהול ההליך. לעניין הפסדים עקב אי השכרת המכלאות, כבר קבעתי בבש"א 17601/03 כי אין מדובר בהוצאות המשפט הנדון. הנני קובעת כי העגלים נשוא התביעה הנם בבעלות הקיבוץ וכי הוא זכאי לדמי מכירתם. הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ. בעלי חייםהצהרת בעלותעגליםבעלותסעד הצהרתיענף הבקר