להלן פסק דין בסוגיית צו הריסה - המחלוקת המרכזית בין הצדדים נגעה לשאלת מועד ביצוע הבניה וכן לשאלת מועד אכלוסו של המבנה: פסק דין 1. מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט י. אקסלרד), בב"ש 4161/07, מיום 17.9.07, אשר דחה את בקשת המערער לביטול צו הריסה מנהלי שניתן ביום 2.5.07 על ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה שמעונים, כנגד בנייה שביצע. 2. אין מחלוקת כי המבנה נשוא הערעור נבנה על ידי המערער מבלי שיש בידיו היתר בניה וכי מדובר במבנה עם רצפת בטון, עשוי שלד עץ, גג עץ וכיסוי יריעות חקלאיות. גם אין חולק כי ביום 2.5.07 הודבק על המבנה האמור צו הריסה מנהלי וביום 4.5.07 הגיש המערער לבית משפט קמא את הבקשה לביטול צו ההריסה ועיכוב הליכי הביצוע. 3. טען המערער כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי אין למערער זכות עמידה בבקשה שכזו בהעדר זכויות בקרקע וטען כי עצם העובדה כי הגיש תזכיר תביעת בעלות בקרקע הוכיח את מעמדו כמי ש"רואה עצמו נפגע" לעניין בקשה לביטול צו הריסה מינהלי ( סעיף 238א (ז) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן :"חוק התכנון והבניה") עוד טען כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי מדובר בצו שנועד למנוע עובדה מוגמרת וכי בעת הוצאת הצו טרם נקבעו עובדות מוגמרות בשטח במובן זה שהמבנה לא היה ראוי למגורים. טען ב"כ המערער כי מדובר במבנה אשר בנייתו הסתיימה כ-60 יום בטרם הוצא הצו המנהלי וכי בפועל מדובר במבנה אשר היה מאוכלס לפחות 30 יום עובר לחתימת תצהיר המהנדס, דהיינו כי הבניה היתה בבחינת עובדה מוגמרת. עוד טען, כי בפועל נפלו פגמים מהותיים בהוצאת הצו אשר יש בהם כדי להביא לביטולו וטען לדבר קיומה של הפליה, העדר התייעצות, שיקולים פסולים וחוסר סבירות. כן טען כי המדינה אינה רשאית להרוס מבנה מקום שהיא עצמה מתעלמת במפגיע מבעיית המגורים בקרב האוכלוסייה הבדואית. לבסוף טען כי לבטלות הצו מאחר וצו ההריסה לא בוצע בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ולא ניתנה לגבין כל החלטה להארכת מועד ביצוע הצו בתוך 30 הימים הנדונים. טוען ב"כ המערער כי מקום שהמשיבה לא ביצעה את צו ההריסה המנהלי בתוך 30 יום מהיום בו נדחתה בקשתו של המבקש לביטול צו ההריסה, (יום 17.9.07) ומקום שבית משפט קמא לא נתן כל החלטה בעניין הארכת מועד ביצוע צו ההריסה אלא רק ביום 19.11.07 דהיינו, בחלוף חודשיים ימים ממועד מתן ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, יש לראות בהחלטות בית משפט קמא מיום 19.11.07 והחלטה מאוחרת יותר מיום 16.12.07, בדבר הארכת מועד ביצוע הצו משום חריגה מסמכות ועל כן יש לקבוע כי צו להארכת המועד לביצוע הצו הינו בטל ומבוטל ובהתאם כי צו ההריסה פקע תוקפו. 4. מנגד טען ב"כ המשיבה כי לא נפלה כל שגגה בפי בית משפט קמא בפניו באו העדים מהם התרשם ישירות ומדבריהם הסיק את המסקנה כי צו ההריסה המנהלי דרוש לשם מניעתה של עובדה מוגמרת כי בפועל לא נמצא המבנה מאוכלס תקופה העולה על 30 יום וכי בניית המבנה הסתיימה תקופה העולה על 60 ימים לפני מתן תצהיר המהנדס. בהתאם ביקש לדחות את יתר טענותיו של המערער שעיקרן משפטיות וביקש להותיר את קביעותיו של בית משפט קמא על כנן. 5. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נגעה לשאלת מועד ביצוע הבניה וכן לשאלת מועד אכלוסו של המבנה. כל זאת על רקע הוראות סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה הקובע, כדלקמן: "(א) הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי - (1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג; (2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי". סעיף 238א' (ח) מגדיר את סמכותו של בית המשפט לבטל צו הריסה מנהלי, בקובעו, כדלקמן: "(ח) לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". על תכליתו של צו הריסה מינהלי, מכוח הוראת סעיף 238א לחוק, עמד כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט שמגר בר"ע 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ (2) 445- בקובעו הוראה זו חוקקה לנוכח הצורך בכלי משפטי שיהיה בו כדי לתת מענה מעשי, מהיר, יעיל ומרתיע לבנייה הבלתי חוקית, ובכך לסייע לרשויות - ולמערכת שלטון החוק כולה - לעמוד בפרץ הבנייה הבלתי חוקית. כן מבהיר בית המשפט שם את דבר הגבלת סמכותו של בית המשפט להתערב בדבר הוצאת הצו המנהלי. כך הובהר כי בית המשפט אינו שב ובוחן את השאלה אשר עמדה בפני הרשות ואינו נכנס בנעליה. בית המשפט הוגבל על יד המחוקק לשניים בלבד ואם מתקיים האחד מן השניים קמה לבית המשפט הסמכות להפעיל את שיקול דעתו ולבטל את הצו. כאמור, היקף שיקול דעתו של בית המשפט הנדרש לדון בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי הינו צר ומוגבל למקרה שבו הוכח שהבניה בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעה עובדה מוגמרת. צו ההריסה המנהלי נועד לשמש אמצעי מהיר ויעיל למיגור התופעה של הבניה הבלתי חוקית, כאשר היא בשלביה הראשונים ואלה הנסיבות אשר באו בפני בית משפט קמא . 6. לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית משפט קמא וכן במסמכים אשר באו בפניו לרבות טענות הצדדים שהועלו בפני סבורה אני כי דין הערעור להדחות. בפני בית משפט קמא באה עדותו של מהנדס הוועדה וכן עדותו של המבקש ולאחר שזה התרשם ישירות מדבריהם העדיף את גרסתו של המהנדס על פני גרסתו של המבקש מן הטעמים אותם פרט בהחלטתו. בקביעותיו העובדתיות, לפיהן אין מדובר בבניה אשר הסתיימה מעבר ל-60 ימים לפני מתן תצהיר המהנדס ואין מדובר במבנה אשר נמצא מאוכלס מעבר ל-30 יום לפני מתן התצהיר, לא מצאתי לנכון להתערב. קביעותיו אלו מנומקות היטב ומעוגנות בתשתית הראייתית אשר באה בפניו. לפיכך, גם אין להתערב בקביעתו כי הצו נדרש כדי למנוע עובדה מוגמרת. שאלת מעמדו של המערער כמבקש ביטול צו הריסה מינהלי אינו רלבנטי עוד לנוכח התוצאה בפן המהותי של הדברים. גם טענותיו של המערער באשר לפגמים הנוספים שלהם טען לגבי הליך הוצאת הצו כגון: פגמים לקיום חובת התייעצות, בדבר הפליה, שיקולים פסולים או חוסר סבירות הרי שמדובר בטענות שנטענו בעלמא ללא כל הנחת בסיס עובדתי ולפיכך בדין נדחתה טענה זו על הסף. אשר לבעיית המגורים של הבדואים בנגב אכן, מדובר בבעיה ידועה וכאובה לה מודעים בתי המשפט כמו גם הרשויות המתאימות בממשלת ישראל כשהראיה לכך היא הקמתה של וועדה להצעת מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, בראשות כב' שופט בית המשפט העליון (בדימוס), אליעזר גולדברג המטפלת בנושא זה. יחד עם זאת אין בית המשפט, למרות המציאות הכואבת, יכול להתעלם מבנייה בלתי חוקית המתבצעת על ידי המגזר הבדואי, בניה אשר חצתה גבולות והפכה לתופעה חמורה ביותר של התעלמות מדיני התכנון והבניה. אין מדובר עוד בבניית אוהלים או סככות קלות לפירוק כי אם במבני בטון בהם מושקע תכנון רב, כגון המקרה שבפני. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל בסיס עובדתי וגם לא משפטי אשר יצדיק התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא לעניין הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי שהגיש המערער. אלא שאין די בכך לנוכח תקיפת החלטותיו של בית משפט קמא בדבר הארכת המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי. 7. טען כאמור ב"כ המערער לדבר בטלות צו ההריסה המנהלי בשל אי ביצועו לאלתר, לאחר שנדחתה בקשת המערער לביטול הצו. לעניין זה מורה סעיף 238 א' (ט) לחוק התכנון והבניה כי : "בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב1)(3) לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר, ורשאי בית המשפט להאריך את תקופת 30 הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן." בהוראה זו ביקש המחוקק להוסיף ולקבוע את המשכו של המומנטום המעשי, המהיר והיעיל של צו ההריסה המנהלי וזאת בדרך של חיוב הרשות לבצע את צו ההריסה המנהלי בתוך סד זמנים צפוף. שאם לא כן אבדה המשמעות האפקטיבית של צו ההריסה המנהלי והרשות לא תוכל עוד "להנות" מהליך מינהלי זה כי אם תידרש לדרך משפטית חילופית העומדת בפניה לסילוק הבניה הבלתי חוקית. במקרה דנן, אין חולק כי בית משפט נתן את החלטתו הדוחה את בקשת המערער לביטול צו ההריסה המנהלי, ביום 17.9.07. עיון בתיק בית משפט קמא מלמד כי מיד לאחר מכן, ביום 20.9.07, פנה ב"כ המשיבה לבית משפט קמא בבקשה להאריך לה את המועד לביצוע הצו וזאת בשל החגים אשר עמדו בפתח באותה עת. מסיבה בלתי ברורה לא נדרש בית משפט קמא לבקשה זו עת הוגשה, אלא רק מאוחר יותר ביום 1.11.07, עת חזר והפנה ב"כ המבקשת את תשומת ליבו של בית המשפט כי טרם ניתנה החלטה בבקשתו להארכת מועד ביצוע הצו. בית משפט נתן את החלטתו רק ביום 19.11.07. יוצא איפה כי עת נדרש בית משפט קמא לבקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי כבר חלפו להם 30 ימים מיום דחיית הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, מבלי שניתנה החלטה בדבר הארכה לביצוע ובפועל בהעדר אורכה פקע צו ההריסה המנהלי. במילים אחרות, בחלוף 30 ימים מיום דחיית הבקשה ובהעדר ארכה של בית משפט לביצוע הצו, פקע הצו וכל החלטה אחרת מאוחרת המחייה אותו, בדרך של מתן ארכה לביצועו, דינה בטלות. גם אם נפל מחדל בחלקו של בית משפט קמא, בין אם במזכירויות בית המשפט ובין אם בלשכת השופט, עדיין היה זה מתפקידו של ב"כ המשיבה לוודא כי תינתן החלטה בבקשה כה חשובה בתוך סד הזמנים הקבוע בחוק ולא להותיר אותה תלויה ועומדת ללא מענה של בית משפט. לפיכך, הנני מורה כי הערעור מתקבל במובן זה שהחלטות בית משפט קמא המאריכות את המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי בטלות ומשלא בוצע הצו בתוך הזמנים שקבע המחוקק ולא ניתנה כל ארכה לביצוע הצו בתוך סד שמנים זה יש לקבוע כי פקע הוא. מן הראוי כי כל הנוגעים בדבר יתנו את הדעת לתוצאה האמורה. כמובן שבפני המשיבה פתוחה הדרך לנקוט בהליכים משפטיים אחרים כנגד הבניה הבלתי חוקית אשר בוצעה על ידי המערער. הריסת מבנהבניהצו הריסהצווים