להלן החלטה בסוגיית חזקת המסוכנות בעבירות ביטחון: החלטה נגד העורר מספר 1 (להלן - ופא) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מגע עם ארגון עויין מחוץ לאזור. נגד העורר מספר 2 (להלן - מחמד), שהינו בנו של ופא, הוגש כתב אישום בגין עבירה דומה, בכך שסייע לאביו במגעים עם אותו ארגון. כתב האישום מתבסס על אמרותיהם המשטרתיות של ופא ומחמד. מאמרות אלה עולה כי ופא יצא לירדן לצורך אירוסי בן אחותו. שם פגש 2 אנשים, אבו איימן ואבו נידאל, כשהאחרון מוכר לו משהייתם המשותפת בכלא. אבו נידאל ביקש ממנו לסייע להם ולגייס פעילים לארגון בגדה. כששאל ופא איזה ארגון, אמרו כי אינם יכולים לומר לו. ופא הבין כי המדובר בארגון איסלאמי, והסיק כי המדובר בארגון החיזבאללה. השניים ציידו אותו בדיסק עם תוכנת הצפנה ואמרו לו שבאמצעות תוכנה זו יתכתבו איתו באינטרנט. כשחזר לאזור, נעזר במחמד לצורך הפעלת תוכנת ההצפנה. מאחר וזו לא עבדה הודיע על כך לאבו נידאל, וזה צייד אותו בסיסמא אחרת. באמצעות הסיסמא החדשה הצליחו ופא ומחמד לעשות שימוש בתוכנה. בתכתובות בינם לבין אבו נידאל ואבו איימן התבקשו לאסוף מידע על מתקנים צבאיים בישראל וכן לגייס לפעילות צעירים מערביי ישראל. ופא ומחמד השיבו כי אינם יכולים לעשות זאת כיוון שאין להם אישור כניסה לישראל. טענות הצדדים ההגנה טענה בעררים אלה כי לא עולה במקרה זה עילת מעצר של מסוכנות. נטען כי בפועל לא הועבר כל מידע, ויתר על כן, ופא ומחמד התחמקו מלהעביר מידע בתירוצים שונים כיוון שלא רצו לעשות כן. לטענת ההגנה, ופא הסכים מלכתחילה לקשר שנוצר עמו בירדן כיוון שחשש שיבולע לו או למשפחתו המצויה שם. כשהיה באזור סירב תמיד לכל הבקשות שהופנו כלפיו. עוד נטען כי ופא הינו אדם מבוגר, הסובל מבעיות רפואיות ואין מסוכנות אמיתית הנובעת ממנו. לגבי מחמד, הדגיש הסניגור כי המדובר רק במי שסייע לאביו, וגם הוא לא ביצע בפועל כל מעשה אקטיבי שיש בו כדי לסכן את ביטחון האזור. התביעה השיבה כי אין לקבל את טענות ההגנה. לטענתה, לו אכן היה ופא חושש שהוא או משפחתו ייפגעו היה אומר זאת מיד בחקירתו. טענה זו לא בא זכרה קודם לכן ואין להתייחס אליה בשלב זה. כמו כן, אין הסבר לכך שהמערערים ניסו שוב ושוב לפתוח את תוכנת ההצפנה, ולאחר שהצליחו, התכתבו מספר פעמים עם הגורמים מחוץ לאזור. התשובה ששלחו, כי אינם יכולים לאסוף מידע או לגייס את ערביי ישראל, נבעה מכך שלא הייתה באפשרותם להיכנס לישראל, ולא מכיוון שלא רצו לעשות כן. עוד ציינה התביעה כי לופא עבר משמעותי, שכן נשפט בעבר בישראל ונדון ל-25 שנות מאסר, אולם שוחרר שחרור מוקדם בשנת 1994. לפיכך ביקשה התביעה לדחות את הערר. ראיות לכאורה אין מחלוקת אמיתית בין התביעה לבין ההגנה באשר לקיומן של ראיות לכאורה במקרה זה. התשתית הראייתית מבוססת על אמרותיהם המשטרתיות של ופא ומחמד, אולם נדמה כי כל צד מסיק מהן מסקנות שונות באשר למסוכנות הנובעת ממעשים אלה. מעיון בחומר הראיות בתיק עולה כי לא ניתן להסיק באופן חד משמעי מה היה רצונם של העוררים בכל הנוגע לפעילות שהוטלה עליהם. ופא אינו מזכיר בחקירותיו בשב"כ או במשטרה, כי פעל בשל חששו שמא הוא או מי מבני משפחתו ייפגע. עוד עולה כי כשאמר לאבו נידאל וחברו כי הוא עצמו אינו בקיא בשימוש באינטרנט, הציע כי ייעזר בבנו והם הסכימו לכך. עוד עולה כי בתחילה הניסיונות לעשות שימוש בתוכנת ההצפנה לא עלו יפה, הוא מסר זאת לאבו נידאל כשזה התקשר אליו, וזה שלח סיסמא חדשה. הפעם הזו הצליחו הוא ובנו לעשות שימוש בתוכנה. לאחר מכן התכתבו מספר פעמים עם אבו נידאל. ופא נשאל בחקירתו המשטרתית מדוע המשיך להתכתב עמם וענה כי "התבייש מהם". נדמה כי מי שלא היה רוצה ליטול חלק באותה פעילות כשהוא יודע שהמדובר בסיוע לארגון עויין, הן לאור דברים שנאמרו במפגש והן לאור אופי הבקשות שהופנו כלפיו, היה יכול לסרב או לא לענות. לו באמת היה רוצה להתנער מאותה פעילות או להתחמק ממנה, היה יכול לומר כי אינו מצליח לעשות שימוש בתוכנה בשום מקרה וודאי שלא היה צריך לנסות לעשות בה שימוש, כפי שעשה במקרה זה. העובדה כי ופא המשיך בקשר עם אבו נידאל מלמדת לכאורה על רצונו לסייע. לא שוכנעתי, כפי שניסה לטעון הסניגור, כי ופא ניסה להתנער מאותם גורמים. נראה כי ניסיונו להתנער, אם היה כזה, היה מינורי ולא משמעותי. אמנם, הוא לא ביצע בפועל את הפעילות שהתבקש לבצע, אולם המשיך בקשר עם אותם פעילים מחוץ לאזור. בכל הנוגע למחמד התמונה מעט שונה. מחמד מסר כי אביו ופא ביקש כי יסייע לו בעניין סודי. אביו נתן לו דיסק עם תוכנה אותה לא הצליח לפתוח בהעדר סיסמה. במסגרת התכתבויות שונות באינטרנט קיבל סיסמה חדשה וכן הדרכה כיצד להפעיל את תוכנת ההצפנה. לאחר שהצליח להבין כיצד פועלת ההצפנה התקבלה האיגרת הראשונה בה התבקשו לאסוף מידע על בסיסי צבא ומחסומים וכן לגייס אנשים לרשת מידע בתחומי ישראל. בשלב זה הבין כי המדובר בפעילים של החיזבאללה. התשובות שנכתבו על ידו מפיו של אביו היו כי אינם יכולים למלא את שהתבקשו לבצע כיוון שאינם יכולים להיכנס לישראל. הוא נשאל מדוע המשיכו בנושא זה ומסר כי "בקשר אלי אני לא הייתי מסוגל לשאול [את] אבי ואיני יודע מה הייתה הכוונה של אבי, אני בסה"כ עזרתי לאבי במחשב מפני שהוא לא יודע להשתמש במחשב בכלל. ואני רוצה להגיד שאני הזהרתי את אבי מהנושא הזה, ואמרתי לו כי הכל תחת מעקב, ואפילו אם נשמיד את המחשב יכולים לדעת מה היה בתוכו". מזכ"ד חקירה בשב"כ מיום 12.2.09 עולה כי היה ניסיון מצידו של מחמד לגרום לאביו להפסיק את הקשר. לפיכך, אף שמחמד היה מי שביצע את ההתקשרויות בפועל, קשה להשתחרר מהרושם כי המדובר במי שפעל בשליחותו ובהוראתו של אביו, למרות שככל הנראה לא היה מעוניין בכך ואף ניסה לגרום לאביו להפסיק את הקשר. עם זאת, חרף הבנתו כי המדובר בארגון החיזבאללה, ולאחר שניסיונו להניא את אביו לא צלח, המשיך וסייע לאביו בפענוח המסרים המוצפנים שהועברו אליהם. עילת מעצר אין ספק כי מי שנמצא בקשר עם גורמים עויינים, כדוגמת ארגון החיזבאללה, מצביע על מסוכנות הנובעת ממנו. ארגוני טרור עושים שימוש בדרכים שונות על מנת לפעול, ובכלל זה באמצעות רשת האינטרנט. וכפי שנאמר בע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 4578, עמ' 4581: "הטרור בעידן הנוכחי מתאפיין לא רק בהיותו גלובלי, אלא גם בתחכום רב, לעיתים במבנה ארגוני מסועף, בפעילות שאינה ספורדית, נקודתית, אלא פעילות ארגונית שיטתית שלצורכה מוקמות תשתיות נרחבות שיאפשרו אימונים, איסוף מודיעין וביצוע פעילות מבצעית, הכל תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ועל מנת לייצר פעולות טרור שיגבו מחיר כבד" בעניין קאדרי נ' התובע הצבאי (טרם פורסם) ציינתי כי: "ארגוני טרור באזור ובעולם פועלים בדרכים שונות ומגוונות. חלק מפעילות זו מבוצע באמצעות רשת האינטרנט - בין אם להפיץ את אידיאולוגיית השיטנה בה הם דוגלים, בין אם לאתר ולגייס פעילים חדשים לארגוני הטרור, ובין אם להעביר מסרים לפעילים קיימים" המקרה שלפנינו הינו דוגמא לפעילותם של ארגוני טרור שונים והשימוש שהם עושים ברשת האינטרנט. המסוכנות מפעילות זו הינה רבה, ואין להקל בה ראש כלל ועיקר. בל נשכח כי הקשר עם אותם פעילים נועד להקים רשת איסוף מידע אם לא למעלה מכך, וכן לקבל פרטי מידע רבים ככל האפשר על עמדות צבא ומחסומים. ברגיל, עבירות של מגע עם סוכני חוץ של ארגוני טרור, ודאי ארגון מסוכן כארגון החיזבאללה, מלמדות על מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. לאחרונה, סוכמה הלכה זו בהחלטתו של כב' השופט רובינשטיין בעניין סלימן (בש"פ 2455/09 סלימן נ' מדינת ישראל): "עסקינן בעבירת ביטחון, שחלה עליה חזקת המסוכנות הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). נוכח חומרתה של העבירה, הטבועה ככלל בסיכון הכלל, על פי רוב ייעצרו הנאשמים בסעיף זה [מגע עם סוכן חוץ - צ.ל.] עד תום ההליכים. אמנם אל נכון ציינה הסניגורית המלומדת, כי המחוקק לא סייג אפשרות לחלופת מעצר גם בכגון אלה, אף שייחד עבירות ביטחון לעניינים מסוימים בחוק המעצרים. ואולם, משעסקינן במגע עם סוכן זר שנשלח מטעם ארגון מחבלים, ועל כך דומה שאין חולק, וגם על פי כוונת המחוקק בחוק המעצרים, הנטיה מחמירה - אלא שכמובן נבדק כל מקרה לנסיבותיו" חרף ההודעות שהעביר ופא באמצעות מחמד בדבר אי היכולת לבצע את המעשים, נדמה כי המסוכנות הנובעת ממעשיו של ופא עדיין קיימת. המדובר במי שהיווה איש הקשר עם אבו נידאל ומקור הקשר הראשוני. גם לאחר מכן, נפגש מספר פעמים עם אבו נידאל, והפעיל את בנו לצורך יצירת הקשר המוצפן עם אבו איימן ואבו נידאל. נוסף על כך, אין להתעלם כי ופא הינו בעל עבר פלילי, וכי נשפט ל-25 שנות מאסר בגין הנחת מטענים בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת. אמנם, מאז שוחרר בשנת 1994 לא נראה כי ביצע פעילות נוספת, אולם אינני סבור כי ניתן להתעלם מעבר פלילי זה. הסניגור ניסה להסתמך על ע"מ 4160/06 חדור נ' התובע הצבאי [פדאור (לא פורסם) 07 (45) 648], שם שוחרר אדם שיצר קשר עם פעיל פת"ח שפעל בחסות החיזבאללה. מקרה זה אינו דומה לענייננו, שכן שם סוכם כי הפעילות המשותפת תהיה קשורה לארגון הפת"ח בלבד. במקרה שלפנינו, היה ברור לופא כי הפעילות אינה עבור ארגון הפת"ח או בשמו, אלא נועדה להיות בשם ועבור ארגון החיזבאללה. מקרה בעל מאפיינים דומים התעורר בפסיקת בית המשפט העליון בעניין בש"פ 1592/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 3391, שם נדון עניינו של מי שנוצר עמו קשר מצדו של סוכן איראני, כשאת המפגש הראשוני ביצע דרך אדם בשם האני, שהיה מוכר לו מהעבר, וכך קבע כב' השופט רובינשטיין (בעמ' 3393): כעולה מחומר החקירה, האני פעל בשליחות האיראנים לאיתור, גיוס והפעלה של סוכנים בשטחים ובתוך ישראל, למטרות מודיעין. היכרותו של העורר עם האני היא רבת שנים. מעיון בחומר הראיות בו מתוארים המפגשים עם האני, עולה כי העורר ידע, את הפונקציה שממלא האני (או למצער עצם את עיניו), וידע היטב מה טיב המפגשים עם הגורמים האיראניים. אנו מצויים בשלב הראיות לכאורה (בש"פ זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, הנשיא ברק). שאלות של משקל הראיות, מהימנות והערכות היסוד הנפשי לגביהן מקורן בעת הדיון בתיק העיקרי. מעורבותו של העורר הנטענת בכתב האישום, יסודה באמרותיו של העורר עצמו, ובחיזוקים שונים. גם לשיטתו של העורר ובשעה שהבין מהם מטרותיהן של הגורמים עמם נפגש. אף אם ניתק עמם קשר ולא היתה לו כל כוונה לפגוע בבטחון המדינה, היה עליו לפנות לשלטונות ולדווח על כך. זאת לא עשה, ואף המשיך להיות עם האני בקשר באמצעות הטלפון והדואר האלקטרוני עד אוגוסט 2005, וגם אם לא באורח "אופרטיבי" (ההדגשה שלי - צ.ל.) ובהמשך ההחלטה הוסיף כב' השופט רובינשטיין את הדברים ביחס לחלופת מעצר (בעמ' 3394): "שקלתי את טענות העורר ביחס לאפשרות להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה, אך לא מצאתי כי יש לעת הזאת בחלופת מעצר כדי להפיג חשש. כפי שציין בית המשפט קמא, אופי העבירות המיוחסות לעורר, ודרכי התקשורות המגוונות האפשריות, בפרט שעה שעיקר הקשר עשוי להימשך בדרך של תקשורת טלפונית, אלחוטית ומחשבית, מכריעים כנגד חלופה. איני יכול להוציא מכלל חשבון גם חשש הימלטות, על פי תולדותיו של העורר. ככל שבמשפט יתהווה בסיס לעיון חוזר, ואיני מביע דעה על כך, יוכל העורר כמובן לשוב ולפנות. ט. ולבסוף, העורר אינו אדם צעיר ויש לו גם בעיות בריאות, כנמסר. חזקה על רשויות המעצר כי יתנו דעתן לטיפול רפואי ככל שהדבר נחוץ" (ההדגשה שלי - צ.ל.) באותו מקרה, שנסיבותיו דומות באופיין למקרה שלפנינו, נדחה הערר על המעצר עד תום ההליכים. כשמביאים בחשבון את כל הנתונים האמורים ביחס לופא, ובהתחשב בעניין פלוני לעיל, נדמה כי לא ניתן לומר שבית משפט קמא שגה עת הורה על מעצרו עד תום ההליכים. המסוכנות הנובעת ממנו עדיין קיימת, ועל כן החלטתי לדחות את הערר בעניינו. בכל הנוגע למחמד התלבטתי לא מעט. מחד גיסא, הוא נטל חלק פעיל במעשיו של אביו, ושימש כזרועו הארוכה. הקשר המוצפן בוצע באמצעותו. עוד עולה מחומר החקירה כי מחמד היה ער לכך שהמדובר בפעילי חיזבאללה ועל כן אף נטל על עצמו לשלוח את המסרים המוצפנים ממקומות שונים על מנת להקטין את החשש למעקב. מאידך גיסא, לפי דבריו באמרתו, רק כאשר התקבל המידע המוצפן הבין כי המדובר בפעילי חיזבאללה, וניסה מאוחר יותר להניא את אביו מהמשך הקשר. יחד עם זאת, המשיך לקבל את האגרות המוצפנות ולהעבירן לאביו. עוד אציין כי למחמד אין עבר פלילי משמעותי, למעט הרשעה אחת בגין כניסה לישראל ללא היתר. בעניין סלימאן לעיל, נדון מקרה בו אדם צעיר שעלה לרגל למכה פגש סוכן של החיזבאללה והסכים להתגייס לארגון. בין היתר התבקש לאסוף מידע על אתרים כגון בסיסי צה"ל. לאחר שחזר לישראל שלח לו הסוכן של החיזבאללה 3 הודעות דוא"ל אולם העורר לא השיב עליהן. במבצע 'עופרת יצוקה' החליט העורר לחדש את הקשר עם אותו סוכן ומטעם זה נדחה לבסוף הערר. יש לומר כי כב' השופט רובינשטיין היה מוכן לשקול אפשרות של שחרור בחלופת מעצר מחמירה בשל העובדה של אי השבת התשובות בדוא"ל, כמלמדת על היעדר מסוכנות, אולם בשל יצירת הקשר מחדש דחה, כאמור, את הערר. במקרה שלפנינו, מחמד מעולם לא הפסיק באופן אקטיבי את הקשר, הוא ענה לכל התכתובות בהתאם לבקשת אביו, ובשום שלב לא הודיע לאביו כי אינו מוכן ליטול חלק בפעילות זו. יתר על כן, לאור מקום מגוריו של מחמד, ואף אם קיימת נגישות עקרונית של כוחות הביטחון למקום, לא ניתן לומר כי ניתן יהיה להבטיח בדרך כלשהי מניעת העברת מסרים באמצעות מחמד לאותם סוכנים של החיזבאללה (וראו עניין פלוני לעיל). לא ניתן לפקח בדרך מעשית כלשהי על מעצר בית, וודאי שלא ניתן לפקח על דרכי תקשורת באמצעות האינטרנט עם אותם הסוכנים. בהיעדר אמצעים ממשיים למנוע ממחמד להמשיך וליצור קשר עם אותם אנשים, ולאור העובדה כי מעולם לא החליט או פעל להפסקת הקשר האינטרנטי עם אותם האנשים גם כשהבין במי מדובר, נדמה כי הסכנה ממחמד אף היא עדיין קיימת. אשר על כן, גם בעניינו של מחמד החלטתי לדחות את הערר. סוף דבר לאחר ששקלתי את הראיות וטיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את העררים מהטעמים הבאים: מהות העבירות, המקימה כשלעצמה מסוכנות; העובדה כי הן ופא והן מחמד פעלו באופן אקטיבי מספר לא מבוטל של פעמים לתפעול תוכנת ההצפנה ולאחר מכן עשו בה שימוש לקבלה והעברה של מסרים מול אותם סוכני חוץ; בשום שלב לא הפסיקו את הקשר עם אותם סוכנים ולא הודיעו לשלטונות בדבר מגעיהם עם אותם סוכני החוץ; לא ניתן להבטיח חלופת מעצר שתמנע דרכי התקשרות עתידיות ומגעים נוספים עם אותם סוכני חוץ. מעצרחזקת המסוכנות