פסק דין 1. המערער הגיש ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט- 1989 (להלן: חוק הגז) מיום 27.3.07. הערעור הוגש ביום 7.5.07. המשיבה הגישה בקשה לסילוק הערעור על הסף. לטענתה, איחר המערער את מועד הגשת הערעור הואיל וחלפו 39 ימים מיום שהומצאה לו החלטת ועדת הערר. במצב כזה, טוענת המשיבה, לא עמד המערער במצוות סעיף 21 לחוק הגז, לפיו יש להגיש את הערעור תוך 30 ימים מיום שהומצאה לבעל דין ההחלטה. המערער לא חלק על כך שמניין הימים מעת שהומצאה החלטת ועדת הערר לעו"ד מהלשכה המשפטית ועד להגשת הערעור עולה על 30 ימים. עם זאת טוען המערער, כי הערעור הוגש במועד. לדבריו, אין להביא במניין הימים את ימי פגרת חג הפסח. 2. חוק הגז קובע, כי לוח הזמנים להגשת ערעור על החלטת ועדת הערר הוא 30 ימים. חוק זה איננו מפרט אילו סדרי דין יחולו על הליכים המתנהלים מכוחו. שאלה היא האם סדרי הדין החלים על בתי דין לפי חוק בתי דין מנהליים, התשנ"ב - 1992 והתקנות שהותקנו מכוחו חלים על טריבונלים שאינם מנויים בתוספת לחוק זה, כדוגמת ועדת הערר לפי חוק הגז. ואולם, שאלה זו איננה דורשת הכרעה במקרה זה, כיוון שגם חוק בתי דין מנהליים והתקנות מכוחו אינם קובעים מהו המועד להגשת ערעור על החלטה של בית דין מנהלי, ובכלל זאת על החלטה של ועדת ערר. כל שנקבע בסעיף 44 לחוק האמור הוא: "היתה החלטה של בית הדין נתונה לערעור יציין בית הדין בהחלטתו את זכות הערעור, וכן את המועד להגשת הערעור אם נקבע בחיקוק". המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר נקבע, כאמור, בחוק הגז עצמו. 3. האם יש בתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כדי לאפשר למערער על החלטת ועדת הערר להתגבר על מסגרת 30 הימים שנקבעה בסעיף 21 לחוק הגז? תקנה 529 של תקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי תקופת פגרה של בית משפט לא תובא במניין הימים שנקבעו באותן תקנות או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם. הוראה זו מתייחסת על-פי לשונה לזמנים שנקבעו בתקנות, בידי בית המשפט או בידי רשם, אך איננה מתייחסת להוראת חוק הקוצבת זמנים. כוחה של תקנה 529 הוא מוגבל אפוא ואין ביכולתה לפרוץ לוח זמנים סטטוטורי שנקבע בחוק הגז או בחוקים מיוחדים אחרים (ראו: ה"פ (ירושלים) 3179/04 אברמוביץ נ' רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ, תק-מח 2004(3) 280; בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דין זה נדחתה ברע"א 7393/04). 4. במקרה שלפני הוגש הערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק הגז בחלוף המועד שנקבע בחוק להגשתו. המערער לא הגיש בקשה להארכת מועד ולא המציא טעמים מיוחדים להארכה זו. המערער ניסה לסמוך על תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך אין בתקנה זו כדי להתגבר על הוראת חוק מפורשת. 5. אכן, כטענת המערער, גיבוש של סדרי דין אחידים, ברורים ופשוטים לעניין מניית המועדים בהליכים השונים, הוא רצוי והיה בכוחו להקל על המתדיינים ולמנוע בלבול. המערער תמך טענתה זו בפסיקת בית המשפט העליון המתייחסת לתחולת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי על המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות (רע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך בע"מ, פ"ד נז(2) 108). אלא שפסיקה זו הוגבלה וצומצמה באופן מפורש לעניינים אזרחיים ואילו ההליך שבפנינו הוא הליך מנהלי מובהק. אך כמובהר לעיל, בעניינינו גם "המסלול המנהלי" אינו יכול להועיל למערער לעניין מניית המועד להגשת הערעור. המסקנה היא, אפוא, כי הערעור הוגש באיחור. 6. כדי להיחלץ מהסנקציה הדיונית הנובעת ממסקנה זו טען ב"כ המערער, כי אין למנות את המועד להגשת הערעור על החלטת ועדת הערר מעת שהומצאה ההחלטה לידי עו"ד מהלשכה המשפטית של המערער, אלא ממועד המצאתה לידי המערער עצמו - הוא המנהל לפי חוק הגז - ביום 10.4.07. ב"כ המערער תומך טענה זו בלשון סעיף 21 לחוק הגז, לפיה על החלטת ועדת הערר רשאים המבקש, בעל הרשיון או המנהל לערער "תוך שלושים ימים מיום שנמסרה להם ההחלטה". מכאן הסיק ב"כ המערער כי מדובר במסירה למנהל עצמו, ואין די במסירה ללשכה המשפטית. הכלל הוא שדין המצאה לבא כוחו של בעל דין בהליך משפטי הוא כדין המצאה לבעל הדין עצמו. כלל זה מבוסס על ההנחה, שהמצאה לבא כוחו של בעל דין תביא את ההליך, או את כתב בי-הדין הרלוונטי, לידיעתו של בעל הדין. בעניינינו אין חולק כי המערער יוצג בהליך שהתקיים בפני ועדת הערר על-ידי עו"ד מהלשכה המשפטית. לפיכך, די היה בהמצאת ההחלטה ללשכה המשפטית כדי להביאה לידיעתו של המערער עצמו. המועד המדוייק בו נמסרה ההחלטה לידי המערער איננו רלוונטי, שכן בפסיקה נקבע כי המבחן לעניין זה איננו נסמך על המועד בו הגיע בפועל דבר ההחלטה לידיעת בעל הדין, אלא יש לבחון את הענין מנקודת מבט נורמטיבית, דהיינו; האם על יסוד טיב הקשר בין בעל-הדין לעוה"ד או למורשה יש להניח כי המורשה מסר את דבר קבלת כתבי בי-הדין לידיעת בעל-הדין (ראו: רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל), תק-על 94(3) 409). אשר על כן, הערעור נדחה על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. גזעררועדת ערר