א. מהות העתירה העותרים מבקשים מבית המשפט להצהיר כי החלטות הועדה העליונה והועדה הציבורית מטעם המשיבות, לפיהן לא הוכרו העותרים כ: "חסרי דיור" בטלות ומבוטלות, וכתוצאה מכך מתבקש בית-המשפט ליתן צו המחייב את המשיבות להנפיק לעותרים תעודת זכאות כחסרי דיור זכאים לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים, וזאת בהתאם לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) התשנ"ט - 1998 ובהתאם להחלטות הממשלה ובכללם מבצע "קנה ביתך" של חברת "חלמיש". ב. עובדות רלבנטיות העותרים הינם בני זוג נשואים, שלהם 4 ילדים. העותר מס. 1 יליד 1938 והעותרת מס. 2 ילידת 1943. העותרים מתגוררים מזה כ - 30 שנה ברציפות (החל מ - 1973) ב"דירה ציבורית" בת שלושה חדרים ברחוב ישראל מסלנט 7 ת"א (להלן: "הדירה") ועד היום. (ר' אישור שצורף לעתירה). על שם העותרת מס. 2 נרשמו 31.25% זכויות בדירת הוריה שנפטרו, בדרך של ירושה . הדירה נמכרה באוגוסט 2002 וחלקה של העותרת במכירה היה 101,478 ₪. בשנת 2002 הגישו העותרים בקשה לרכישת הדירה. ביום 3.9.2002 נדונה בקשתם בפני ועדת האיכלוס העליונה, שדחתה אותה לאור העובדה שהעותרים קיבלו חלק בדירה בגין ירושה , לאחר המועד בו החלו להתגורר בדירה. ביום 14.10.2002 נדונה בקשתם בפני ועדת האיכלוס הציבורית, וזו אימצה את החלטת הועדה העליונה (מסמכים א' ו - ב' שצורפו לתגובת המשיבה מס. 2) ודחתה את בקשתם. ביום 4.5.2004 נדונה שוב בקשתם של העותרים בפני ועדת האיכלוס העליונה. הועדה החליטה לדחות את הבקשה מאחר ולעותרת חלק בדירה שהועברה לה. הועדה בחנה את הבקשה והחליטה כי אין מדובר בסכום כספי המצדיק סטייה מהכללים הקבועים וכי בנסיבות הענין לא מתקיימים נתונים חריגים המצדיקים סטייה מהכללים. ג. ה ד י ן כ ל ל י חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) התשנ"ט - 1998 להלן: "חוק הדיור הציבורי") נכנס לתוקף ביום 29.10.1998. במסגרת חוק ההסדרים, נקבע כי מועד תחילת החוק יידחה ליום 1.1.2001 בשל עלותו התקציבית הגבוהה של החוק. ביום 29.12.1999 הוגשה הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס. 2) התש"ס - 1999. ביום 12.3.2000 קיבלה הממשלה החלטה מס. 1315 לפיה יש להתחיל במכירת דירות הדיור הציבורי לפי הקריטריונים הקבועים בהצעת חוק הדיור הציבורי ולפי החלטת הממשלה 746. לאור החלטה זו הוצאו ביום 3.4.2000 הנחיות חדשות לחברות המאכלסות ממשרד הבינוי והשיכון וממשרד האוצר בקשר למכירת דירות. הנחיות אלה כונו מבצע :"קנה ביתך". (הנוהל צורף כנספח ג' לתגובת המשיבה מס. 2). כיום דירות הדיור הציבורי נמכרות עפ"י הקריטריונים הקבועים במבצע: "קנה ביתך" ולא עפ"י הוראות חוק הדיור. אין מחלוקת בין הצדדים כי חוק הדיור הציבורי אינו חל. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי אילו היה חל חוק הדיור הציבורי, אזי העותרים מכח היותם בדיור ציבורי כ - 30 שנה, ומכיון שהסכום שאותו קיבלו בירושה לא עולה על 350,000 ₪, שהוא הסכום המונע, בין היתר, אפשרות רכישת הדירה מהדיור הציבורי, - היו זכאים לרכוש את דירת מגוריהם. הוראות דין רלבנטיות חוק הדיור הציבורי מגדיר זכאי לצורך רכישת דירתו כך: "מי שמתגורר כדין או על פי חוז ה,תקופה של חמש שנים ברציפות לפחות, בדירה ציבורית, ואין ולא היו בבעלותו או בבעלות קרובו,במשך חמש שנים שקדמו למועד הגשת בקשתו לפי סעיף 2, דירה או מקרקעין אחרים, ששווים עולה על 350,000 שקלים חדשים". בנוהלי מבצע: "קנה ביתך" (סעיף 1.7) מוגדר זכאי כך: "כהגדרתו בחוק הלוואות לדיור או מי שעונה להגדרת "חסר דירה" מאז מגוריו בשיכון הציבורי ובלבד שהתגורר בדירה ציבורית כדין או על פי חוזה, תקופה של שתים עשרה שנים רצופות לפחות, ומהן לפחות 7 שנים לפני היום הקובע." "חסר דיור" מוגדר שם בסעיף 1.16: "יחיד/ה או משפחה (כל אחד מבין המשפחה) שאין ולא היו לאחר אכלוס בדירה בשיכון הציבורי בנפרד או במשותף עם אחר/ים זכויות כלשהן בדירה או בחלק מדירה או בדירה בשלבי בנייה (לרבות רישום פורמלי) כמפורט להלן: ...בזכות על פי חוזה לבעלות/לחכירה לדורות או בכל דרך אחרת (כגון ירושה /מתנה/נאמנות וכיו"ב)"... על פניו נראה כי קיימים מספר הבדלים מהותיים לעניננו בין חוק הדיור המוקפא, לבין ההנחיות למבצע קנה ביתך. ההבדל הראשון- הוא - שלצורך שיכלול הזכות לפי חוק הדיור הציבורי יש צורך ב - 5 שנים, במסגרת תנאים נוספים, ואילו לפי ההנחיות, יש צורך ב - 12 שנים. ההבדל השני הוא- שבעוד ובחוק הדיור במידה וקיימת זכות אחרת במקרקעין עד 350,000 ₪ כי אז זכות זו לא תימנע הכרה בפרט כזכאי לדיור ציבורי, אזי הניסוח של סעיף 1.16 לכללים ( כפי שצוטט לעיל) אינו נוקב בסכום ומתיחס לזכויות כלשהן בדירה או בחלק מדירה או בדירה בשלבי בנייה. בהצעת חוק הדיור הציבור (זכויות רכישה) (תיקון מס. 2) נאמר בזו הלשון: "חוק הדיור הציבורי... התקבל בכנסת... ואולם בשל עלותו התקציבית הגבוהה תוקן החוק במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת הכספים 1999, כך שתחולתו נדחתה ליום 1 בינואר 2001. עתה מוצע לתקן את החוק באופן שיחול מידית, אך זאת תוך ביצוע כמה שינויים בהוראות החוק שנועדו להקטין את עלותו התקציבית ולהביא ליישומו באופן נאות וצודק יותר". הצעת החוק טרם קיבלה תוקף של חוק, אולם בעקבותיה כאמור התקבלה החלטת הממשלה 1315 לפיה יש להתחיל במכירת דירות הדיור הציבורי לפי אמות המידה הקבועים בהצעת החוק הזו, ולפי החלטת ממשלה קודמת מס. 746. מכח האמור לעיל הוצאו גם ההנחיות למבצע: "בנה ביתך". כל אחד מהצדדים לומד דבר מה אחר מהפירוט לעיל. ישום הדין אין מחלוקת כי מטרת נוהל המכירה במסגרת: "בנה ביתך" היתה לאזן בין הטעמים התקציביים החסרים של המדינה שהובילו להקפאת חוק הדיור הציבורי, לבין הרצון לאפשר רכישת דירות לזכאים בדיור ציבורי, למרות ההקפאה. לכן הנוהל הסתמך על הצעת החוק (תיקון מס. 2) והגדיר אמות מידה אחרות ושונות משל חוק הדיור הציבורי שהקופא, כשהמוטו המכריע הוא לאפשר בכל זאת רכישת דירות לאנשים שרמת נזקקותם גבוהה ביותר. לעמדת המשיבים, לועדת האיכלוס סמכות במקרים חריגים בהם מדובר בסכומי כסף נמוכים עד לסכום מקסימלי של 10,000 דולר (ר' סעיף 25 לסיכומי ב"כ המשיבה מס. 2) לסטות מהקריטריונים האמורים, ולאפשר רכישת הדירה מהדיור הציבורי. הדבר לא נעשה כאן מכיון שהעותרים קיבלו בירושה סכום כסף כפול מהסכום שאותו הועדה יכולה לקחת בחשבון במסגרת סטיה פעוטה זו, ואם הסכר ייפרץ ותתחיל סטיה מהוראות הנוהל, - כי אז המבצע כולו יכול לעלות על שרטון, בכך שיפגע ביכולת המדינה לספק את הדיור הציבורי. לכן השאלה היא האם החלטת ועדת האיכלוס היתה עד כדי כך בלתי סבירה, כך שבית המשפט יתערב בהחלטה כזו. התשובה חיובית, ונימוקיה הם משני מקורות: הראשון - לא ברור מדוע החליטה ועדת האיכלוס שסכום של 10,000 דולר עדיין מאפשר יישום ההנחיות וסכום של 20,000 דולר כבר שולל אפשרות ישומן; ודוק - המדובר ברכישת דירה. שני הסכומים הינם כמעט סכומים חסרי משמעות לרכישת דירה איזושהיא, או לתחילת רכישתה של דירה איזושהיא. בעמדה כזו, שאינה מוסברת או מנומקת, ניתן לראות לא יותר מאשר מס שפתיים לאפשרות "שיקול הדעת" של הועדה, כשפרמטר השיקול כמעט שאינו מעלה ואינו מוריד. השני - פרשנות ההנחיות. פרשנות דווקנית של ההנחיות תוך השוואה לחוק הדיור יכולה להביא את הפרשן המצמצם למסקנה לכאורית לפיה השמטת הסכום של 350,000 ₪ משמעה, שכל סכום שהוא שאדם ירש בהקשר לזכויות מגורים, - יש בו כדי לפגוע בזכאותו לרכוש דירה מהדיור המוגן. נראה שגם ועדת האיכלוס הבינה שאין לפרש את הסעיף שבהנחיות בצורה דווקנית, שהרי פרשנות מעין זו, עשויה להביא לידי אבסורדום. מכאן שאם אין מחלוקת שהתכלית של ההנחיות היתה לחסוך בעלויות ולכן גם להכביד במובן מסוים על תנאי הזכות לדיור המוגן; אבל, יחד עם זאת, עדיין מטרת החוק המוקפא ורוח מבצע: "קנה ביתך" אמורים להישאר ולהתפרש לאור הצמצומים בעלויות. לכן, על מנת שלא להגיע לאבסורדום, יש לקרוא את נוסח ההנחיות כך: "יחיד/ה משפחה (כל אחד מבני המשפחה) שאין ולא היו להם לאחר 1.7.71 בנפרד או במשותף עם אחר/ים זכויות מהותיות כלשהן בדירה או בחלק מדירה או בדירה בשלבי בנייה (לרבות רישום פורמלי)"... התוספת של המילה: "משמעותיות" לנוסח של ההנחיות היא הפרשנות התכליתית של הנוסח שגם שומרת על הוראות בנה ביתך וגם מאפשרת, לפי שיקול דעת נכון של הרשות, תוך בדיקת כל מקרה לנסיבותיו, שלא להגיע לתוצאה של חוק הדיור וההגבלה הכספית שבו. במילים אחרות: הרשות כבר עתה אינה מפרשת את ההנחיות באופן דווקני ומתמטי, אלא עושה שימוש בשיקול דעתה; זו ראיה לכך שגם לעמדתה, השלילה המוחלטת של סכומים הבאים מירושה של דירה, יכולים להביא לתוצאות אבסורדיות. דא עקא ששיקול הדעת של הרשות אמור להיות רחב יותר. לא לקבוע תקרה, שהרי התקרה קבועה כבר ברוחו של חוק הדיור שבינתיים מוקפא, וברור שהיא צריכה להיות פחותה ממנו. לרשות: "מתחם המשחק" שבין קבלת סכום משמעותי שיכול להיות בסיס לרכישת דירה חדשה, לבין קבלת סכום זניח ופעוט, שאין לקחתו בחשבון במובן של שלילת זכות העותר לדיור הציבורי. זו אמת המידה שצריכה ויכולה להנחות אותה. מאחר שהסכום שהתקבל בירושה אינו משמעותי, אזי לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את העתירה, כמפורט במבוא. העותרים ישלמו למשיבים ביחד שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪. כמו כן זכאים העותרים להוצאותיהם, אותן ישום הרשם. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין. ניתן היום 27.7.2004, בהעדר. המזכירות תמציא עותק פס"ד זה בהמצאה כדין לב"כ הצדדים. ד"ר דרורה פלפל, שופטת מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)חוזה דירהקניית דירה