פיצוי בגין קיצור נסיעה לחו''ל 1. רקע עובדתי א. התובעת רכשה מהנתבעת לקראת נסיעה לחו"ל, פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל "דרכון זהב", כמצורף לסיכומי שני הצדדים. ב. התובעת נסעה לטיול מאורגן לספרד לטיול שתוכנן מיום 16.7.98 עד 30.7.98. ג. ביום 20.7.98, תוך כדי טיול רגלי בסלמנקה נחבלה התובעת בכתפה השמאלית ורגלה הימנית, טופלה בבית חולים במדריד וחזרה ארצה ביום 23.7.98. ד. ביום 7.9.98 פוצתה התובעת, לבקשתה, ע"י הנתבעת במלוא עלות כרטיסי הטיסה חזרה והוצאות נסיעה לבית החולים וממנו, בניכוי השתתפות עצמית. ה. ביום 10.1.01 פנתה התובעת בדרישה נוספת לפיצוי בגין קיצור הנסיעה ונכות צמיתה. ו. הצדדים הסכימו כי לתובעת נותרה נכות לצמיתות בגין פגיעתה בזרוע יד שמאל בשיעור 20%. ז. הצדדים הסכימו כי אפסוק על דרך הפשרה מכוח סמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. 2. חובת תום הלב של הנתבעת א. לטענת התובעת מאחר ואינה יודעת קרוא וכתוב, לא ידעה מהן זכויותיה על פי הפוליסה וגם כשפנתה לנציגת הנתבעת בסניף קופת חולים מאוחדת בבת-ים ומסרה לה המסמכים הנוגעים לתאונה ולפגיעה בכתפה השמאלית וקבלות על הוצאות נסיעה וטיסה, לא הופנתה תשומת לבה לזכותה לתגמולי ביטוח גם עבור קיצור הנסיעה ונכות צמיתה. ב. לטענתה, במסגרת חובת תום הלב, חלה על הנתבעת כמבטחת החובה להפנות תשומת לבה כמבוטחת לתניות שבפוליסה, במיוחד כשמדובר באדם פשוט וחסר השכלה כשהיא מתבססת על הלכת ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר ואח', פ"ד מ"ט(2) 748. ג. בדרישה זו ערב ב"כ התובעת מין בשאינו מינו כשביקש להטיל חובת המבטחת לגלות למבוטח באופן מפורש, בולט וברור את כל ההגבלות על חבותה החוזית, היקף האחריות שלקחה על עצמה וסיוגה, התניות המוטלות על המבוטח לקיום חובת המבטחת, גריעה מהיקף הזכויות שביקש המבוטח לרכוש והבהרת כל סייג על חבות המבטחת - גם על החובה לגלות למבוטח את זכויותיו על פי הפוליסה. ד. התובעת חתמה על הצעת הביטוח ואם עשתה כן בלא שידעה על מה חתמה ובלא שהבינה תכנם ומשמעותם של תנאי הפוליסה, אין לה אלא להלין על עצמה. למותר לציין כי לא היתה כל מניעה שהתובעת תפנה לכל יודע קרוא וכתוב על מנת שיעמידנה על זכויותיה. ה. הטענה גובלת באבסורד שכן אם בורותה של התובעת מנעה ממנה לדעת על זכותה לדרוש פיצוי עבור קיצור הנסיעה ונכות צמיתה, כיצד לא מנעה ממנה לדעת על זכותה, אותה מימשה ובהקדם, לפיצוי עבור החזר הוצאות. ואם ידעה התובעת על זכותה זו, למרות בורותה, מדוע לא ידעה גם על זכויותיה האחרות. ו. הנתבעת אינה יכולה לצפות כי המבטחת תדע שקוצרה נסיעתה ונותרה לה נכות לצמיתות כל עוד לא גילתה אוזנה. ז. החובות המוטלות על המבטחת הינן לנהוג בתום לב ובגילוי מלא של כל הסייגים על חובותיה אך לא על הזכויות העולות בבהירות מהפוליסה הנמצאת בידה של המבוטחת והוזמנה ושולמה על ידה על פי צרכיה. 3. פיצוי עבור קיצור הנסיעה א. מוסכם על הצדדים כי מהתשלום על קיצור הנסיעה יש לקזז ההחזר שקיבלה התובעת עבור כרטיסי הטיסה חזרה. מקובלת עלי טענת התובעת כי אין לקזז גם הוצאות ההסעה לבית החולים בגינן זכאית התובעת לפיצוי נפרד. ב. התובעת שילמה עבור חבילת הטיול, כולל כרטיסי טיסה 8,074 ₪. התובעת קיבלה החזר בסך 2,403 ₪ ובניכוי הוצאות הסעה לבית החולים ושדה התעופה 175 ₪ (סעיף 4א' למכתב בא כוחה מיום 10.1.00) 2,228 ₪. כלומר עלות שירותי הקרקע למלוא הטיול 5,846 ₪ ו-390 ₪ ליום טיול. מוסכם כי לתובעת נגרם הפסד של 11 ימי טיול, כלומר היא זכאית ל-4,290 ₪ פיצוי עבור קיצור הנסיעה. ג. הצדדים חלוקים לגבי הריבית שצריכה להצטרף לסכום הפיצוי. דרישתה הראשונה של התובעת היתה ביום 10.1.00 וכבר ביום 7.2.00 שלחה הנתבעת פיצוי עבור 10 ימים שהתובעת סרבה לקבל. בתשובה למכתב ב"כ התובעת, הכירה הנתבעת ביום 4.4.00 בזכותה של התובעת לקבל פיצוי גם עבור יום הפציעה, משמע, לא היה כל עיכוב בלתי סביר המצדיק הטלת ריבית מיוחדת. למותר לציין כי כל התנהלותה של הנתבעת ראויה לציון כשדרישתה הראשונה של התובעת להחזר הוצאות הנסיעה והטיסה נענתה במלואה בסמיכות לדרישתה ובהתאם פעלה גם עם קבלת דרישתה הנוספת. ד. לאור האמור לעיל, אני מחייבת הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה אך ללא ריבית מיום 4.4.00 בלבד. 4. פיצוי עבור נכות צמיתה א. הפיצוי לו זכאית התובעת עבור נכותה הצמיתה על פי סעיף 5.2 לפוליסה מוסכם על הצדדים כדלקמן: 975$ = 7,500$ X 65% X 20% ב. הנתבעת היתה זכאית לבדוק התובעת ע"י רופא מטעמה ולא לקבל חוות דעת ד"ר לין ככתבה וכלשונה ואכן ד"ר וייס מטעמה העריך הנכות ב-15% להבדיל מ-25%. למותר לציין כי הדרישה לפיצויי גם עבור הגדלת הנכות על פי תקנה 15 לא מעוגנת בפוליסה. הנתבעת הסכימה לחישוב הפיצוי על בסיס ממוצע הנכויות הרפואיות כמוסכם לצורך פסק דין זה עוד לפני הגשת התביעה ומשבחרה התובעת שלא לקבלו ובכל זאת להגיש תביעה אינה זכאית אלא לערכו של הסכום היום. 5. הוצאות חוות דעת ד"ר לין התובעת לא היתה יכולה לדרוש פיצוי עבור נכות צמיתה בלא חוות דעת ד"ר לין ועל כן היא זכאית להחזר הוצאותיה בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם ב-10.11.99 (700 ₪) ו-28.11.99 (2,300 ₪) על פי נספח ו' לסיכומיה. 6. החזר הוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעת כופרת בזכאותה של התובעת להחזר שכ"ט עו"ד כפי שהתחייבה בסך 2,000 ₪ + מע"מ. התובעת קיבלה אמנם מלוא דרישתה הראשונה כשפנתה ללא עו"ד, אך מאידך, בעקבות פניתה ע"י עו"ד לפצוי עבור קיצור הנסיעה ונכות צמיתה, נאותה הנתבעת להוסיף גם את יום הפציעה ולהסכים על ממוצע הנכויות, הסכמות שהתובעת בעצמה לא יכלה, כנראה, להשיג. מאידך, הגשת התביעה היתה שלא לצורך, כיוון שהנתבעת הסכימה לפצות התובעת עבור קיצור הנסיעה ונכות צמיתה כנפסק בפסק דיני ועל כן אין הצדקה לתשלום שכר הטרחה עבור הגשתה. נראה לי איפוא לנכון לחייב הנתבעת במחצית שכ"ט המוסכם בסך 1,000 ₪ + מע"מ. 7. לאור האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: א. פיצוי עבור קיצור הנסיעה 4,609 ש"ח ב. פיצוי עבור נכות צמיתה 4,085 ש"ח ג. הוצאות ד"ר לין 3,237 ש"ח ד. שכ"ט עו"ד 1,170 ש"ח סה"כ 13,101 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםביטוח נסיעות לחו"ל