תאונת דרכים בלט עמוד שדרה צווארי 1. התובעת, ילידת 24.8.1969, נפגעה בשתי תאונות דרכים, ביום 4.3.2002 (להלן: "התאונה הראשונה") לגביה חבות הנתבעות 1 ו-2 וביום 5.4.2002 (להלן: "התאונה השניה") לגביהה חבה הנתבעת 3. אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. הפגיעות א. בתאונה הראשונה 1. התובעת נחבלה בצוואר, גב, מרפק וזרוע שמאל אך למעט רגישות לא נמצא כל ממצא פתולוגי. ניתנה לתובעת תחבושת פולידן והומלץ על שבוע מנוחה ומעקב רפואי. 2. התובעת היתה באי כושר עד יום 12.3.2002. 3. בדיקת EEG מיום 12.3.2002 נמצאה בגבולות התקין. 4. הביקור הרפואי האחרון של התובעת היה ביום 13.3.2002. ב. בתאונה השניה 1. התובעת נחבלה בזרוע שמאל ובשוק שמאל. למעט תחושה ירודה ביד שמאל לא נמצא כל ממצא פתולוגי ואף לא סימנים חיצוניים לחבלה. התובעת שוחררה מחדר מיון עם המלצה לחימום מקומי, אנלגטיקה לפי הצורך וארבעה ימי מנוחה. 2. התובעת לא היתה בטיפול רפואי מיום התאונה עד 7/2002 כשבאופן מפתיע נרשם כי קיבלה מכה בראש ואובחנה כסובלת מפגיעת צליפת שוט. 3. התובעת קיבלה טיפולי פיזיוטרפיה. 4. בדיקת CT מיום 22.12.2002 העלתה בלט אחורי שמאלי של הדיסק עם לחץ על השק התקאלי וטשטוש חלקי של השומן האפידורלי משמאל בין חוליות 5-4L. 5. מ-7/2002 לא היתה התובעת במעקב רפואי עד 3.2.2003 כשהומלץ לה לפנות לפסיכולוג קליני ותרגילי הרפיה אך לא הוכח כי התובעת פעלה על פי ההמלצות. 6. ד"ר קורן אשר נתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, היה בדעה כי: "עמוד שדרה צווארי - בבדיקה קלינית תנועות עמוד שדרה צווארי מלאות ותקינות בכל הכיוונים. הבדיקה הנוירולוגית הנלווית לבדיקת עמוד שדרה צווארי תקינה. צילומי הרנטגן של עמוד שדרה צווארי תקינים. יש לציין כפי שפרטתי לעיל כי הנ"ל נפגעה בשנת 1995 בתאונת דרכים בעמוד שדרה צווארי. עמוד שדרה מותני - בבדיקה קלינית של עמוד שדרה מותני, טווח התנועות מלא בכל הכיוונים, ללא חסר נוירולוגי בגלל פגיעה בעמוד שדרה מותני. צילומי רנטגן תקינים. בסריקת C.T. של עמוד שדרה מותני הודגם בלט דיסק. הממצא בבדיקת העזר אינו עולה בקנה אחד עם ממצאי הבדיקה הקלינית התקינה. הנ"ל סבלה מכאבי גב תחתון בשנים שקדמו לשתי התאונות הנדונות (מפורט לעיל). בסיכום לדעתי לא נותרה לגב' גלם ירדנה נכות אורטופדית צמיתה בגלל שתי התאונות הנדונות, בגלל עמוד שדרה צווארי ועמוד שדרה מותני על פי המופיע בקובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי". 7. ד"ר קורן לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת. 3. נזקי התאונה הראשונה א. התובעת, כח עזר בבית החולים הלל יפה, היתה כאמור באי כושר עד יום 12.3.2002 (לפי תעודת מחלה) ועל פי אישור בית החולים (נספח 3 לסיכומים) נעדרה מיום 4.3.2003 עד 13.3.2003. האישור מיום 23.11.2003 מציין אמנם העדרות מיום 4.3.2003 עד 13.3.2003 אך ברור כי מדובר בטעות כיוון שהתאריכים, למעט השנה, זהים. ב. על פי אישור מנהלת משאבי אנוש מיום 18.3.2002 על פי הוראות התקשיר על התובעת לתבוע פיצוי על תקופת העדרותה ולהחזירו למדינה. באישור נפלה טעות כשנרשם מועד התאונה 17.1.2002 אך ברור מהנדון כי מדובר בתאונה מיום 4.3.2002. ג. התובעת שקיבלה כאמור שכרה, תובעת עבור שבועיים 3,000 ₪ אלא שעל פי אישור המחלה מיום 4.3.2002 עד 13.3.2002, שווים 1,252.70 ש"ח (צורף לבקשה לצרף לסיכומים מסמכים מתוקנים מבית החולים הלל יפה). התובעת זכאית להחזר סכום זה בתוספת הפסדי הצמדה וריבית כחוק מיום האישור, בסך הכל 1,294 ש"ח. ד. התובעת תובעת עבור עזרת צד ג' במשך שלושה חודשים על פי אישור לפיו קיבלה עזרה פעם בשבוע ארבע שעות בעלות של 25 ש"ח לשעה. התובעת נעדרה כאמור מעבודתה מבית החולים רק 10 ימים ועל כן בוודאי שאין הצדקה לעזרה מעבר ל-10 ימים אלה. לא זו בלבד, אלא שהתובעת לא היתה במצב סיעודי וגם אם קיבלה עזרה מבני משפחה, לא חרגה זו מהמקובל ביחסי משפחה ועל כן אינה ברת פיצוי. כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588: "לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי". גם לו היתה הצדקה לעזרה הנטענת, על פי האישור לא עלתה אלא 200 ש"ח, פחות מרבע מהנתבע. ה. התובעת טוענת לרכישת תרופות ונסיעות לפיזיוטרפיה ורופאים. התובעת לא צרפה ולו בדל ראיה על הוצאה כלשהי וכפרסונאל בית החולים סביר שקיבלה התרופות והטיפולים ללא תמורה. התובעת לא קיבלה טיפולי פיזיוטרפיה אחרי התאונה הראשונה ועל כן נותרה דרישתה חסרת כל בסיס. לא נותר לי, איפוא, אלא לאמץ הצעת הנתבעות 1 ו-2 לפיצוי בסך 150 ₪. ו. "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135). תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842). בענייננו, כשלתובעת לא נגרם שבר, היא לא אושפזה, לא נזקקה לטיפולים כלל והיתה באי כושר 10 ימים בלבד, אין כל הצדקה למכסימום הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 וחסד עשו עמה הנתבעות 1 ו-2 בהציען 5,000 ₪. 4. נזקי התאונה השניה א. התובעת המציאה אישור שמועדו שלושה חודשים אחרי התאונה השניה לפיו הומלץ לה על עבודה ללא מאמץ או הרמה למשך שלושה חודשים. מאידך, התובעת לא נעדרה ולו יום אחד מעבודתה שמעצם טבעה דורשת מאמץ והרמה. ב. בנסיבות אלה כשיכלה לעבוד ככח עזר, אין הצדקה לעזרה בבית, אך לאור האישור הרפואי ואישור העוזרת, נראה לי לנכון לפצותה בסך 1,200 ₪. ג. האמור לגבי הוצאות רפואיות ואחרות בגין התאונה הראשונה, כוחו יפה גם לגבי התאונה השניה. ד. הוא הדין לגבי כאב וסבל כתוצאה מהתאונה השניה, מה עוד שבמקרה זה נזקקה אמנם לטיפולים פיזיוטרפיים אך לא נעדרה ולו יום אחד מעבודתה. 5. הפסד השתכרות בעתיד בהתיחס לשתי התאונות התובעת תובעת הפסד השתכרות עתידי למרות שלא נקבעה לה נכות בגין תופעות לוואי שנגרמו לה מהתאונה. "... ממה שנקבע בע"א 147/87, אין בשום פנים להבין - כפי שמשתמע מטעון ב"כ המערערת (ומטעון ב"כ התובעת בענייננו - מ.ש.) - שגם כשלא נותרה נכות, סביר להניח שנגרמה פגיעה בכושר השתכרותו של התובע. בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהיא בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהיא, פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהיא - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חגירים ביותר, תיתכן אפשרות שנוצרה הגבלה כלשהיא בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות. כזה היה המקרה בע"א 146/87 (ע"א 834/88 עטיה ואח' נ' זגורי, פד"י מ"ה[1] 99, 162 - מ.ש.). ... אין ללמוד מהיוצא מן הכלל שם על הכלל" (ע"א 473/88 צנעני (קטינה) נ' צנעני ואח' [לא פורסם, מופיע בפדאור] מפי כב' השופט אור שכתב גם פסק הדין בערעור 147/87). המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מ"ג (3) 421. בענייננו, כשלא נמצא בחדרי מיון אחרי התאונות כל ממצא פתולוגי וגם בלט הדיסק שנמצא חודשים לאחר התאונה השניה לא מנע ממנה המשך עבודה כסדרה, אין כל הצדקה לפיצוי בעתיד. 6. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת כדלקמן: א. הפסד השתכרות בעבר 1,294 ₪ ב. הוצאות 150 ₪ ג. כאב וסבל 5,000 ₪ 6,444 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. 7. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעת 3 לשלם לתובעת כדלקמן: א. עזרת צד ג' 1,200 ₪ ב. הוצאות 150 ₪ ג. כאב וסבל 5,000 ₪ סה"כ 6,350 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. 8. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 6(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987, מהנתבעות 1 ו-3 בחלקים שווים. 9. לא נותר לי אלא להתנצל בפני בעלי הדין על העיכוב במתן פסק הדין. עמוד השדרהצווארתאונת דרכים