פסק דין זוהי תובענה מנהלית אשר הוגשה כנגד הנתבעת בגין חיוב עבור פינוי אשפה. הנתבעת הגישה הודעה לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק") אשר על פיו היא מפסיקה בפועל את גביית אגרת האשפה. לאור האמור לעיל הגישה התובעת בקשה לפסיקת גמול לתובע הייצוגי ולשכ"ט עו"ד לבאי-כוחו (בש"א 30980/09). פסק דין זה מתייחס לבקשה זו. העובדות: 1. התובעת היא חברה רשומה בישראל העוסקת בעבודות צביעה, ומשרדיה נמצאים ברמת-גן. התובעת מחזיקה במחסן בשטח של 60 מ"ר באור יהודה, ברח' היצירה 7/1א. התובעת מאחסנת במחסן ציוד, כלים ואביזרים שונים, כשהשימוש במחסן איננו יוצר ואיננו יכול ליצור אשפה או פסולת. 2. בסוף שנת 2007 החלה הנתבעת לחייב את התובעת בחיוב עבור פינוי אשפה בסכום של 600.20 ₪ (נספח ב' לתובענה). 3. ביום 12.12.07 פנתה התובעת לנתבעת בטענה כי המחסן משמש לאחסון בלבד, איננו מייצר מאומה ואין במקום פסולת ושלטים. אי לכך, ביקשה התובעת, לבטל את החיוב על סך 600.20 ₪. 4. ביום 10.2.08 השיבה הנתבעת לתובעת כדלקמן: "בבדיקה נוספת שנערכה הוחלט כדלקמן: השגתכם לא התקבלה - יש להסדיר את החיוב המלא בתוך 7 ימים מתאריך מכתבנו זה." תשובה זו איננה ראויה, שכן אין בה כל התייחסות לטענת העותרת לפיה המחסן משמש לאחסון בלבד ואיננו מייצר אשפה, ואין בה כל נימוק מדוע נדחתה פניית התובעת. 5. ביום 5.3.08 פנתה התובעת פעם נוספת לנתבעת וביקשה, בצדק, "הסבר למהות החיוב, האם הוא נגבה לפי שטח המחסן ואם לא - לפי מה הוא נגבה. נודה לכם על קבלת הסבר לנושא, כדי שנוכל להבין את החיוב". 6. במקום הסבר לטעון הסבר, כמפורט בפניותיה של התובעת, שלחה הנתבעת, ביום 27.3.08, דרישה לתשלום החוב. באותה דרישה נכללה אזהרה כי אם לא ישולם החוב תוך 15 ימים תהא העירייה ראשית לתפוס ולמכור מטלטלין, לעקל משכורת, לעקל חשבון בבנק, לעקל שכ"ד ו/או חובות אחרים וכן להגיש תביעה משפטית ולחייב בהוצאות גבייה ו/או שכ"ט עו"ד בהתאם לחוק. גם תשובה זו איננה ראויה, וזאת בלשון המעטה, כשהיא כוללת אזהרות ו"איומים", במקום תשובה מנומקת, כנדרש מרשות ציבורית. 7. ביום 20.7.08 פנתה התובעת לנתבעת, והפעם באמצעות עו"ד, וחזרה על טענותיה תוך שהיא מבקשת לבטל את כל הדרישות להוצאת האשפה ולהשיב את הסכום ששולם. במקום תשובה, קיבלה התובעת, ביום 12.11.08, הודעה בגין "חיוב אשפה" ו- "פינוי אשפה" לתשלום עד 25.11.08. חיוב זה התייחס לשנת 2008. 8. גם הפעם פנתה התובעת לנתבעת, באמצעות בא-כוחה, בבקשה להבהיר את מהות החיוב ולבטלו, אולם תשובה לא ניתנה ע"י הנתבעת. 9. אי לכך, הגישה התובעת את התובענה המנהלית נשוא פסק-דין זה. ביחד עם התובענה הגישה התובעת בקשה לאישור התביעה כייצוגית (בש"א 33423/08). 10. בתובענה טענה התובעת כי התשלום אשר נדרש ממנה איננו בגדר תשלום חובה שהנתבעת מוסמכת להטילו, אין הוא בגדר אגרה, היטל או תשלום חובה, והוא מהווה מס שהנתבעת אינה זכאית להטילו. משום כך, טוענת התובעת, אגרת פינוי האשפה נגבתה שלא כדין ויש להשיבה. עוד טוענת התובעת להפליה פסולה והתעשרות שלא כדין של הנתבעת, על חשבון התובעת. 11. ביום 19.3.09 הגישה הנתבעת הודעה לפי סעיף 9 לחוק ובו הודיעה כי לא תגבה עוד אגרת פינוי אשפה לפי חוק העזר לאור יהודה (פינוי אשפה), התש"ם-1980, אלא בתנאים אשר פורטו בהודעה. 12. לאור האמור לעיל, הגישה התובעת בקשה לפסיקת שכ"ט עו"ד וגמול לתובע (בש"א 30980/09). בקשה זו היא, למעשה, נשוא פסק-דין זה. 13. התובעת העריכה את סכום אגרת הפינוי שנדרשה, שלא כדין, בסכום של 5 מיליון ₪ לשנה ובסכום של 10 מיליון ₪ לשנתיים. התובעת טענה כי יש בהגשת התובענה תועלת ציבורית, יש בה שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת, התובעת לקחה על עצמה סיכונים בהגשת התביעה, יש בהגשת התביעה מורכבות ויש צורך בהרתעה ומשום כך היא מבקשת לפסוק סכום של 750,000 ₪ בגין גמול ושכ"ט עו"ד, כשהחלוקה ביניהם תהא לפי שיקול דעת ביהמ"ש. 14. הנתבעת טוענת כי אין לתובעת עילה אישית לשנת 2008, ההליך איננו מורכב והתובעת לא נטלה על עצמה סיכון בהגשת התובענה הייצוגית, התובעת לא הצביעה על נתונים קונקרטיים באשר לטרחתה בפועל. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי, לכל היותר, יש מקום לקבוע גמול ושכ"ט עו"ד על בסיס סכומי ההשבה בפועל המגיעים ל- 687,191 ₪. הנתבעת טוענת כי גודל הקבוצה הוא קטן, אין חשיבות ותועלת רבה לקבוצה וכי על פי הפסיקה, שכר הטרחה והגמול אינם גבוהים כפי שמבקשת התובעת. דיון: 15. לאור הודעת הנתבעת על חדילת הגבייה, נדחית הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית, לאור סעיף 9(ב) לחוק. 16. סעיף 9(ג) לחוק קובע כי על אף דחיית הבקשה רשאי ביהמ"ש לפסוק גמול לתובע ולקבוע שכ"ט לבא-כוחו בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק. 17. סעיפים 22 ו- 23 לחוק מתייחסים לשיקולים העומדים ביסוד קביעת שיעור הגמול. התובענה שהוגשה ע"י התובעת היא בעלת חשיבות ציבורית והביאה תועלת לחברי הקבוצה. הנתבעת פעלה שלא כדין, חייבה את התובעת ואת חברי הקבוצה בחיוב שלא כדין וחרגה מסמכות. ניתן להניח, במידה רבה של סבירות, כי אלמלא הוגשה התובענה הנוכחית, לא היתה הנתבעת מתקנת את הטעות. 18. הנתבעת היא רשות ציבורית ויש חשיבות רבה ליישום שלטון החוק בהתנהלותה. יש גם חשיבות רבה לגורם ההרתעה מפני הפרת החוק ע"י רשויות ציבוריות, וגם שיקול זה הוא נימוק ראוי ונכון בקביעת גמול ושכ"ט עו"ד. 19. התובעת טוענת, טענה המקובלת עלי, כי תחום המיסוי המוניציפאלי דורש מומחיות מקצועית מיוחדת כאשר לטענתה, באי-כוחה מומחים בתחום זה. לטענתה, התובעת ובאי-כוחה הם שבדקו את הנושא, תוך עשיית חריש בקרקע בתולה, מבלי שהנושא הובא לידיעתם בשל פסיקה קודמת ופרסומים קודמים. הגשת תביעה חדשנית בתחומה מגדילה את הסיכון ומחייבת הגדלה מקבילה של הגמול לתובע ושכ"ט לעוה"ד. גם טיעונים אלה מקובלים עלי ולא נסתרו באופן ממשי. 20. הצדדים חלוקים בעניין הבסיס ממנו יש לגזור את הגמול ושכר הטרחה - האם מדובר בסך החיובים שהושתו על התובעת ועל הקבוצה או בסכומים שנגבו בפועל. אין בדעתי לפסוק שכ"ט עו"ד וגמול על בסיס מדוייק או אחוזים מדוייקים מסכום מסויים. יחד עם זה, עמדתי היא, כי גובה החיובים שהושתו על התובעת ועל כלל הקבוצה הוא שמשליך על קביעת הגמול ושכ"ט עו"ד. 21. התובעת כאן ותובעים בתביעות רבות אחרות מתייחסים לשיקול ההרתעה כאשר, בדרך-כלל, ההתייחסות היא להרתעה הנובעת מעצם הגשת התובענה הייצוגית. כאשר דנים בתי המשפט בחשיבות הגשת התובענה הייצוגית, ניתן משקל להרתעה זו כתוצאה מעצם הגשת התובענה הייצוגית. 22. בפני הדגישה התובעת היבט נוסף של גורם ההרתעה. התובעת מציינת כי גם אם חדלה הנתבעת מהגבייה, עדיין אין היא משיבה את הסכומים שגבתה שלא כדין, מכוח זכותה שלא להשיב סכומים אלה, כמפורט בסעיף 9(ב) לחוק. בסעיף 10.2 לתשובת התובעת (לתגובת הנתבעת), טענה התובעת כי נוכח סעיף 9 לחוק "קיים לרשויות פיתוי רב לנקוט ב'שיטת מצליח': הרשות תגבה תשלום חובה בלתי חוקי בעליל, מתוך תקווה כי אי החוקיות לא תתגלה." התובעת המשיכה וטענה כי המצב החוקי דהיום מאפשר לרשות לגבות סכומים גבוהים, שלא כדין, ומשהוגשה תובענה ייצוגית, היא תפסיק את הגבייה, אולם בידיה יישארו כספים רבים שנגבו, שלא כדין, ואשר אין עליה חובה להשיבם. אם ייקבע גמול ושכ"ט עו"ד בשיעורים נמוכים, כי אז תצא הרשות נשכרת ולמעשה גם יהא בכך גם משום עשיית עושר ולא במשפט. 23. בטענות אלה יש ממש. עמדתי היא כי בקביעת הגמול ושכר טרחת עו"ד יש לתת את הדעת, כשיקול כבד משקל, לעובדה לפיה הכספים שנגבו ע"י הרשות, שלא כדין, נשארים בידיה והיא, למעשה, "מרוויחה" כתוצאה מפעילות שלא כדין. אי לכך ובנוסף לנימוקים האחרים, יש לכלול גם היבט זה של הרתעת הרשות במסגרת השיקולים לקביעת הגמול ושכ"ט. בצדק, טוענת התובעת, בסעיפים 10.4 ו- 10.5 לתשובתה: "10.4 שיטת המשיבה מנוגדת לתכליתו של החוק, אינה מהווה הרתעה כלשהי, אלא להיפך מכך - היא מהווה עידוד לרשויות המקומיות להמשיך ולגבות תשלומי חובה בלתי חוקיים, כיוון שגביה זו לעולם לא תביא להן לנזקים אלא רק לתועלת. 10.5 אי פסיקת שכר ראוי למבקשת - התובעת ולבאי כוחה בהיקף ראוי אשר יעודד הגשת תובענות יצוגיות עתידיות - יחטיא את תכלית החוק ויגרום לכך כי לא יהיה מי שיבדוק את אי חוקיות פעולותיהן של רשויות הציבור". 24. לאחר ששקלתי את כל טיעוני הצדדים לרבות השיקולים שפורטו לעיל, ולאחר עיון בפסיקה עליה הצביעו הצדדים, אני פוסקת גמול לתובע בשיעור של 50,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד לבאי-כוח התובעת בסכום של 200,000 ₪ + מע"מ. בנוסף על כך, תישא הנתבעת בהוצאותיה של התובעת. תביעה ייצוגית