החלטה בפני בקשה להאריך את תקופת שלושים הימים של ביצועו של צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי ראש המועצה המקומית מצפה רמון. המבקשת ביקשה כי הסעד ינתן במעמד צד אחד אולם הואיל וסברתי כי אין הצדקה לכך, הוריתי על קבלת תגובת המשיבים לבקשה. המשיבים הגישו שתי תגובות, האחת בשם המשיבה 2 והשניה בשם המשיבים 1 ו-3. הסיבה להפרדת התגובות, למרות שכל המשיבים מיוצגים על ידי עו"ד אחד היא, כי לטענת המשיבים 1 ו-3, הם מעולם לא קיבלו עותק מצו ההריסה. על כן, נטען כי דין הבקשה כנגד המשיבים 1 ו-3 להדחות על הסף. אתייחס כבר בתחילה לטענה כי צו ההריסה המנהלי לא נמסר למשיבים 1 ו-3 ואומר כי דין הטענה להדחות. לבקשה שבפניי צורף עותק מצו ההריסה המנהלי אשר ניתן על פי סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"א - 1964 (להלן: "החוק"). על גבי העותק שצורף (נספח ג' לבקשה) מופיעה חתימתו של המשיב 3 וכן כיתוב הנחזה להיות בכתב ידו של משיב זה. אכן המבקשת טוענת כי הדברים נרשמו בכתב ידו של המשיב 3 ולא מצאתי בתגובות שהוגשו מטעם המשיבים הכחשה לכך. נטען בתגובות המשיבים כי התאריך שנרשם כתאריך מסירת צו ההריסה למשיב 3, 18.8.07, הוא יום שבת. המבקשת טוענת כי המשיב 3 הוא שהתעקש לרשום תאריך לא נכון עת קיבל את הצו. בין אם נמסר הצו ביום 18.8.07 ובין אם נמסר ביום אחר, הרי הצו ההריסה נמסר למשיב 3 והוא אינו מכחיש כי חתימתו מתנוססת על עותק צו ההריסה, נספח ג' לבקשה. על כן, דין הטענה כי צו ההריסה המנהלי לא נמסר למשיב 3 עבורו ועבור המשיבה 1 - דחייה. טוען ב"כ המשיבים כי לא התקיימו התנאים למתן סעד לפי סעיף 238 א' (ט) לחוק. בסעיף 4 לתגובת המשיבה 2 מונה ב"כ המשיבים שבעה תנאים שחייבים, כטענתו, להתקיים בטרם יאריך בית המשפט את המועד על פי הסעיף האמור. יקשה עלי עד מאד לקבל טענה זו של ב"כ המשיבים. לא ברור לי מאין למד ב"כ המשיבים על שבעת התנאים שמנה בסעיף 4 בתגובתו. נראה כי ערבב ב"כ המשיבים מין שאינו במינו, שהרי סעיף 238 א' (ט) לחוק קובע כי יש לבצע צו הריסה מנהלי תוך 30 יום מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף (א) לסעיף 238 א' וכי בית המשפט רשאי להאריך את תקופת שלושים הימים אם ראה כי מן הנכון לעשות כן. תנאים נוספים כטענת ב"כ המשיבים - אין בנמצא. לאחר עיון בבקשה שבפניי שוכנעתי כי מן הראוי להעתר לבקשה ולהאריך את המועד לביצועו של צו ההריסה המנהלי. ניטען בבקשה ובתצהיר כי לצורך ביצוע הצו, על המבקשת לקבל אישור של מספר גורמים ו-30 הימים הקבועים בחוק לא יהיה בהם די. המבקשת פנתה למשטרת ישראל וביקשה את הסיוע שלה בביצוע הצו. פנייתה של המבקשת היתה בסמוך לאחר מתן הצו והיא לא התמהמהה בעניין זה. על פי האמור בבקשה ובתצהיר שצורף לה, המשטרה הודיעה כי תלווה את ביצוע הצו. עוד נרשם בתצהיר כי ביצוע צו ההריסה נעשה בשיתוף עם מנהל מקרקעי ישראל וכי על המבקשת היה להמתין לקבלת אישור היועמ"ש של מינהל מקרקעי ישראל - ראה סעיף 10 לתצהיר. בנוסף, על פי האמור בסעיף 11 לתצהיר, היה צורך להזמין קבלן ביצוע לצורך ההריסה , אך זה דרש התראה של שבוע ימים לפחות ולכן לא ניתן היה לבצע את הצו בתוך תקופת שלושים הימים. לאור הדברים האלה, שוכנעתי כי המבקשת לא השתהתה והחלה לפעול לביצועו של הצו בסמוך לאחר שהוא ניתן. הצורך בתיאום עם גורמים שונים, כגון משטרת ישראל וקבלן לביצוע ההריסה, מצדיק הארכת תקופת שלושים הימים שנקבעה בסעיף 238 א' (ט) לחוק. האורכה אשר נתבקשה היא של שלושים ימים נוספים, והיא סבירה בנסיבות העניין. לענין זה אציין כי המבקשת לא המתינה לתום שלושים הימים והגישה את בקשתה משהוברר לה כי לא יעלה בידה לבצע את צו ההריסה בתוך התקופה שנקבעה בחוק כאמור. בהערת אגב אומר כי הן המבקשת והן המשיבים טענו טענות מטענות שונות אשר עניינן תוקפו של צו ההריסה המנהלי. לא מונחת בפניי כל בקשה לביטול הצו המנהלי, על כן טענות אלה אינן רלוונטיות ולא קיים כל צורך להכריע בהן. הוא הדין לגבי טענות הצדדים בהתייחס לצו הפסקה מנהלי ולעברם הפלילי של המשיבים. לאור הדברים האלה, אני נעתר לבקשה ומאריך את המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי, נשוא הבקשה שבפניי, באופן שהוא ניתן לביצוע בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו בידי ב"כ המבקשת. הריסת מבנהצו הריסהצווים