פסק - דין 1. זהו ערעור שהוגש ע"י המערער על החלטה שניתנה ע"י ביהמ"ש לענינים מקומיים בתל-אביב, לפיה נדחתה בקשה של המערער לביטול הפרשי הצמדה וריבית, כמו גם קנסות, ובקשה לתשלום הקנס המקורי שהוטל על המערער ע"י ביהמ"ש קמא. לציין, שגזר הדין כנגד המערער ניתן ביום 4.3.98, וכלל בין היתר חיוב בתשלום קנס כספי בסך של 2,000 ש"ח, כאשר ביהמ"ש העניק למערער ארכה לתשלום הקנס עד ליום 1.7.98. 2. המערער לא שילם כל סכום מהקנס שבו חוייב, ורק בשנת 2001 נזכר להגיש בקשה ראשונה לביטול קנס הפיגורים ותשלום הקנס בשיעורים, כאשר ביהמ"ש בהחלטה מיום 6.6.01 נעתר באופן חלקי לבקשת המערער ואיפשר לו לשלם את הקנס ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים. בחלוף 10 ימים מאותה החלטה הוגשה ע"י המערער בקשה נוספת לתשלום הקנס ב- 20 תשלומים חודשיים, אך ביהמ"ש קמא לא מצא לנכון לבוא לקראת המערער, כפי שזה ביקש, והותיר את החלטתו המקורית בעינה. בקשה שלישית הוגשה ע"י המערער, נדונה ונדחתה ביום 9.7.01, כאשר בבקשה זו עתר המערער לביטול קנס הפיגורים בנוסף לתשלום הקנס בשיעורים. גם הפעם המערער לא עשה דבר וחצי דבר ולא נקף כל אצבע להסרת המחדל, וזנח את הענין למשך מספר שנים נוספות, עד אשר ביום 9.2.04 הגיש בקשה מחודשת לביטול קנס הפיגורים ותשלום הקנס המקורי - בקשה שנדחתה ע"י ביהמ"ש קמא. המערער לא הרים ידיים ולא התייאש והגיש בקשה חמישית ביום 18.2.04, כאשר הפעם ביהמ"ש קמא מצא לציין ולהדגיש את העובדה שמדובר בבקשות חוזרות ונשנות שכבר נדונו והוכרעו על ידו, כך שאין כל מקום להגשת בקשות נוספות בסוגיה זו ודחה את בקשת המערער פעם נוספת. ערעורו של המערער נסוב סביב החלטתו האחרונה של ביהמ"ש קמא. 3. המערער אינו מעלה כל טענה כנגד פסק דינו המקורי של ביהמ"ש קמא, אך טוען הוא שנסיבות הענין מצדיקות הקלה עימו, כל זאת בשים לב לנסיבותיו המשפחתיות והבריאותיות שעליהן הוא פירט בהרחבה בהודעת הערעור וגם בבקשות שהוגשו על ידו ותמך אותן במכתב מרשות הרווחה בעיריית ת"א. מדובר במי שהינו נרקומן לשעבר, אשר נגמל משימוש בסמים קשים, אב ל- 4 ילדים קטינים, סובל משורת תחלואים ומחלות שבגינן אף מקבל קצבת נכות מהמל"ל - קצבה שמהווה את בסיס הכנסתו. 4. אכן, נסיבותיו האישיות והרפואיות של המערער נוגעות ללב ומעוררות לא מעט סימפטיה כלפיו, וראוי בנסיבות רגילות לבוא לקראתו, עד כמה שניתן, אך למרבה הצער לא אוכל לעשות זאת במקרה שבפניי. המדובר בפסק דין שניתן כנגד המערער עוד בשנת 1998, מאז חלפו מעל ל- 8 שנים. המערער, עם כל ההתחשבות במצבו, זנח במודע הטיפול בתשלום הקנס שנים רבות, ורק בשנת 2001 במהלך חודש יוני, הגיש מספר בקשות בנדון ומשאלה נדחו, לא פעל ולא עשה דבר לתשלום הקנס, על אף שביהמ"ש איפשר לו, לפנים משורת הדין, ותוך התחשבות בטענות שהועלו על ידו, לשלם את הקנס ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, אך גם מהחלטה זו התעלם המערער ולא עשה דבר כדי ליישמה. המערער זנח את הענין פעם נוספת למשך 3 שנים, עד אשר נזכר בשנת 2004 להגיש בקשה נוספת ויש להניח שהדבר נעשה נוכח צו מעצר שהוצא כנגדו. בנסיבות שכאלה, לא ניתן לומר שביהמ"ש קמא טעה בהחלטתו לדחות את עתירת המערער לבטל את קנס הפיגורים. מי שמתעלם ביודעין ובמתכוון מצווים והחלטות של בתי משפט, ומי שאינו מקיים את אלה פרק זמן ארוך ובכך מגלה את דעתו שאין הוא מכבד את ביהמ"ש, מי שזכה להתחשבות מטעם ביהמ"ש שעה שזה איפשר לו לשלם את הקנס בתשלומים, כל זאת שנים רבות לאחר המועד המקורי לתשלומו ואף על פי כן התעלם מהתחשבות זו ולא פרע את הקנס - אין לו אלא להלין על עצמו שעה שביהמ"ש קמא החליט לעשות סוף ל"פארסה" זו וקבע שאין מקום להגיש בקשות נוספות בנושא זה. 5. אין לי אלא להצטרף לטרונייתו של ביהמ"ש קמא על מחדליו של המערער ואשר על כן, לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בהחלטתו של ביהמ"ש קמא ודין הערעור להדחות, וכך אני מורה לעשות. אומנם שמעתי את דבריו של המערער שהוא נאסר עקב אי תשלום החוב ונאלץ ליטול הלוואות על מנת לשלם את סכום הקנס, אך בנסיבות כמפורט לעיל, גם עובדה זו אין בה כדי להצדיק שינוי ההכרעה בתיק זה. כאמור, הערעור נדחה. ריבית והצמדהריביתקנס