אישור לגבות מיסים

להלן פסק דין בטענה כי לא היה אישור לגבות מיסים: פסק-דין העותרים, אב ובנו, תושבי מושב גן חיים שנמצא בתחומי המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") עותרים מביהמ"ש להצהיר שדרישות התשלום שנשלחות להם ע"י המשיב 2 (להלן: "המשיב") אינן עומדות בדרישות החוק ולכן אינן "הודעות שומה"; להצהיר שהמשיב לא קיבל אישור מהמשיבה להטיל או לגבות תוספת למיסי המשיבה ואינו מוסמך לגבות עבורה את מיסי הארנונה, להצהיר שהמשיב לא מוסמך לתבוע, להטיל עיקולים או לנקוט נגדם בהליכים משפטיים בגין תשלומים שאינם בסמכותו או בגין דרישות תשלום שלא כדין ולהצהיר שדרישות התשלום לא חלוטות ולכן המשיב לא מוסמך לתבוע או להטיל עיקולים בגינן. כמו כן, מבקשים העותרים להורות למשיבות להפיק הודעות תשלום כדין שתכלולנה את הפרטים שמתחייבים עפ"י דין. העובדות במשך שנים, עד שנת המס 2004 (כולל), שולח המשיב לעותרים ולתושבים אחרים של מושב גן חיים דרישות לתשלום כספים בגין מיסים מוניציפליים עבורו ועבור המשיבה. העותרים ביקשו מהמשיבים לקבל דרישות תשלום מפורטות, שכן לטענתם הדרישות שקיבלו לקוניות ולא מפורטות. המשיב הגיש נגד העותר תביעה בסדר דין מקוצר בת.א. 2688/03 (בימ"ש השלום בכפר סבא) בגין אי תשלום ארנונה מיסי ועד, אגרות והוצאות בסכום של 90,296 ₪ עד יום 1.11.05, עפ"י כרטיסי הנהלת חשבונות של המשיב שצורפו כנספחים א' לתשובת המשיב. ההליכים בתביעה זו הועברו לפסים של תביעה רגילה (ראה נספח ג' לעתירה) והם מעוכבים עד מתן פסה"ד בעתירה זו. 3. המשיב הגיש נגד העותר 2 תביעה בסדר דין מקוצר בת"א 6062/01 (בימ"ש השלום בכפר סבא) לתשלום חובותיו עד פברואר 2003. לאחר דיון ניתן פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה ישלם העותר 2 למשיב סכום של 30,334 ₪ בגין חובו עד סוף שנת 2001 (ראה נספח ב' לתשובת המשיב) ועפ"י כרטיסי הנהלת החשבונות של המשיב שצורפו כנספחים ג' לתשובתו חובו עומד על סכום 56,903 ₪ עד יום 1.11.05. 4. ביום 28.4.04 העביר העותר 1 למשיב 12 שיקים בסכום כולל של 9,420 ₪ בגין ארנונה לשנת 2004 וביקש מהמשיב פרוט של חוב הארנונה (ראה המכתב והקבלה שצורפו כנספח ה' לעתירה). ביום 19.5.04 שלח המשיב לעותר 1 דרישה לתשלום חוב בסכום של 25,154 ₪ (ראה נספח ז' לעתירה). 5. ביום 24.6.04 העביר עותר 2 למשיב 10 שיקים בסכום כולל של 10,063 ₪ בגין מיסים מוניציפליים (ראה המכתב וצילום השיקים שצורפו כנספח ז' לעתירה) אך ביום 16.5.04 קיבל מהמשיב דרישת תשלום בסכום של 39,859 ₪ עד אפריל 2004 (ראה נספח ח' להודעת הערעור). 6. ביום 21.7.04 קיבלו העותרים דו"חות על עיקול מטלטלין לפיהם אם לא ישלמו את חובותיהם עפ"י דרישות התשלום יעוקלו המטלטלין בבתיהם (ראה נספחים ט' לעתירה). ביום 23.7.04 ניתן צו, לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבות, לפיו יימנע המשיב מבצוע כל פעולה שקשורה בדו"חות עיקול המטלטלין (ראה בש"א 32683/04). טענות העותרים 1. דרישות התשלום אינן מהוות הודעות שומה כדין. המשיבים חייבים להפיק הודעות שומת ארנונה ולפרט את שאר החיובים שנגבים במסגרת ההודעה שכן למרות שהחובה להפיק הודעת שומה לא נכללת בחוק לא סביר שנישום יחויב בתשלום ארנונה מבלי לדעת על מה הוא משלם. הפקת הודעת שומה אינה ענין טכני אלא שלב היישום של החקיקה שמחייבת בתשלום ארנונה. 2. המשיב לא קיבל אשור מהמשיבה להטיל או לגבות תוספת למיסי המועצה ולכן כל דרישה תשלום ארנונה נוספת בטלה. אפילו היה המשיב מוסמך להטיל או לגבות ארנונה עבורו אין כל הסמכה או אצילת סמכות שמאפשרת לו להטיל או לגבות ארנונה נוספת עבור המשיבה ולכן דרישת המשיב לשלם ארנונה נוספת אינה כדין. 3. למשיב אין סמכות לתבוע ו/או להטיל עיקולים בגין תשלומים שהוא לא מוסמך לגבות ו/או להטיל ובגלל שלא שלח הודעות שומה כדין. 4. מאחר ודרישות התשלום ששלח המשיב לא מהוות הודעות שומה הן לא רלוונטיות ועומדת לעותרים הזכות להשיג על דרישות אלה. המשיבים לא פעלו כנגד תושבי המושב ע"י הטלת עיקולים אלא הגישו תביעות בסד"מ שהתושבים קיבלו רשות להתגונן כלפיהן. תגובת המשיבה 1 העתירה הוגשה באחור, שכן העותרים היו מודעים מזה שנים לדרישות המשיב בגין חיובי הארנונה וחיובים אחרים. דרישות התשלום שוגרו לעותרים ביום 16.5.04 והם הגישו את העתירה רק ביום 23.7.04. הסעד שנוגע לפגם הצורני בדרישות התשלום הוא סעד תיאורטי שכן הודעת שומה לתשלום ארנונה נושאת אופי דקלרטיבי והחובה לשלם ארנונה לא נובעת משגור דרישת התשלום אלא מהחלטת הרשות המוסמכת להטיל ארנונה. למרות שמלוא נתוני החיוב הועברו לעותרים הם לא הגישו השגה, שכוללת טענות לגבי השטח ו/או הסיווג, באשר לשומות נשוא העתירה. התנהגות העותרים לגבי שנת המס 2005 מעידה שאין להם כל טענה נגד חיובי הארנונה בשנים הקודמות. 3. הטלת מיסי המועצה וגבייתם ע"י המשיב כברירת מחדל הוסדרה בסעיף 68(ג) לצו המועצות האזוריות (להלן: "הצו") ולכן המשיבה לא חייבת להאציל למשיב את סמכויות גביית הארנונה שלה. במקרה זה התקבלו מידי שנה אישורי המשיבה להטלת ארנונה ע"י המשיב (ראה נספחים ח-י לתגובת המשיבה). לפי סעיף 133(א) לצו לא נדרשת הסמכה לגביית מיסי המשיבה ע"י המשיב. 4. סמכויות הגביה של המשיב כוללות גם סמכויות לתבוע משפטית ו/או לאכוף מנהלית. תגובת המשיב 2 יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שהוי משמעותי ביחס לשנים הקודמות לשנת המס 2004, ומחמת שיהוי גם ביחס לשנת 2004 שכן העותרים קיבלו מהמשיב דרישות לתשלום והם הגישו את העתירה רק כעבור למעלה מחודשיים מאז קבלת דרישת התשלום לשנת המס 2004. מנספחים ה'-ו' לתגובת המשיב עולה כי מידי שנה פונה המשיב למשיבה בבקשה לאשר את צו המיסים שלו ומקבל ממנה אישור מפורש להטלת מס מוניציפלי למשיב כתוספת למיסי המשיבה. משהוסמך המשיב להטיל את המס הוא מוסמך גם לגבות אותו. המשיב גובה מתושבי המושב, כולל מהעותרים, את מיסי הארנונה של המשיבה ומעביר אותם למשיבה עפ"י סעיף 68(ג) לצו. חבות העותרים לשלם ארנונה נובעת מהחלטת המועצה להטיל ארנונה בתחילת כל שנת כספים. הודעות המשיבה בדבר הטלת ארנונה פורסמו כדין והן כוללות את החיוב ואת מועד התשלום מראש בתחילת השנה או כל חודשיים כך שמשלוח ההודעות אינו חלק מהשומה אלא תזכורת ופניה נוספת לתשלום ארנונה. ההודעות שנשלחו לעותרים כוללות בצורת דף הנהלת חשבונות, פרוט מלא של המיסים בנפרד למשיב ולמשיבה ואת השטח לחישוב ארנונה. גם אם לא מצוינת בהם הזכות להשגה העותרים התכתבו עם המשיב והתדיינו איתו בביהמ"ש. לאחר הגשת העתירה ובמהלך הדיון בה קיבלו העותרים מהמשיב דפי הנהלת חשבונות עם פרוט חיוביהם בתשלום ארנונה שנים לאחור לפי שטח הנכס וקיבלו זכות לתקן כל שגיאה שימצאו בהם וזכות להגיש השגה רטרואקטיבית למנהל הארנונה, אך הם לא ביקשו מהמשיב לתקן את החשבונות ולא הגישו השגות על השומות אלא ניתקו קשר מהמשיב. דיון 1. אני מקבל טענת השהוי שמעלים המשיבים ככל שהיא נוגעת לשנות המס עד שנת 2004, שכן למרות שלדברי העותרים נשלחו אליהם מזה שנים דרישות לתשלום מיסים מוניציפליים ומיסים אחרים, הם הסתפקו במשלוח מכתבים למשיבים ולא נקטו בכל צעדים משפטיים למרות שהוגשו נגדם תביעות ע"י המשיבים. עיון במכתבים ששלח עותר 1 למשיבים, אשר צורפו כנספח ב' לעתירה, מעלה שהמכתב הראשון מיום 6.7.01 התייחס להעדר פרוט של דרישת תשלום ארנונה ובו דרש העותר לקבל החלטת מועצה שמעניקה לוועד המקומי סמכות לגביית ארנונה ודרישת חשבון מפורטת לגבי חשבון הארנונה ואילו במכתב ששלח ביום 28.7.02 אזכר את המכתב הנ"ל וביקש לא לחייב אותו לשלם מעבר לסכום הארנונה המירבי שמותר לגביה עפ"י פרסומי המשיבה. העותרים לא פנו למשיבים בכל הנוגע לגביית מיסים בקשר לשנת 2003 ולא נקטו כל פעולה משפטית באשר לשנות המס 2003-2000. משכך חל שהוי על עתירתם ככל שהיא מתייחסת לשנות המס 2003-2000. 2. שונה המצב בכל הקשור לחיובים שחויבו העותרים בקשר לשנת המס 2004 באשר אליהם לא לוקה העתירה בשהוי. ביום 7.4.04 שלח ב"כ העותר 2 מכתב למשיבים ובו טען שדרישות התשלום ששלחו לעותר 2 לא עומדות בדרישות הפרוט ולכן לא מדובר בחשבון כמשמעו בחוק. הוא דרש לקבל הודעות שומה כדין וכן לקבל את הסמכת המועצה את הוועד לגבות את הסכומים בגין דרישות התשלום (ראה נספח ד' לעתירה). העותרים שלחו למשיבים 12 שיקים עבור חובותיהם לשנת המס 2004, אך לאחר שהמשיבים לא הסתפקו בתשלומים הנ"ל נמסרו להם בתאריך 21.7.04 דו"חות עיקול (ראה נספחים ט' לעתירה) וכעבור יומיים הוגשה עתירה זו. מתיאור השתלשלות זו עולה שגם אם העתירה הוגשה רק לאחר מסירת דו"חות העיקול ולמעלה מחודשיים לאחר משלוח דרישות התשלום שנשלחו ביום 19.5.04, הרי ביום 24.6.04 שלח עותר 2 מכתב ליו"ר המשיבה שבו ביקש פרטים נוספים בקשר לדרישת התשלום וביקש לראות במכתבו השגה על הדרישה לתשלום (ראה נספח ז' לעתירה). לאור הפעילות שגילו העותרים בכל הקשור לתשלום חובותיהם בקשר לשנת המס 2004 אני דוחה טענת השהוי שהעלו המשיבים בקשר לשנת מס זו. 3. אני דוחה טענת העותרים לפיה המשיב אינו מוסמך להטיל ולגבות מיסי מועצה עבור המשיבה שכן על אצילת סמכויות זו לא חלים כללי המשפט המנהלי שהובאו ע"י העותרים אלא היא הוסדרה במפורש בסעיף 68(ג) רישא לצו המועצות האזוריות שזו לשונו: ”החליטה המועצה להטיל מס, או ארנונה כללית, ישלם לה הועד המקומי של כל ישוב את הסכום הכולל של המס או ארנונה כללית המוטל על כל הנכסים או על האנשים שבתחום הישוב...". גם באשר לגביית מס ע"י המשיב, שנעשית בכפוף לאישור המשיבה, נקבע בסעיף 133(א) לצו הנ"ל כדלקמן: ”ועד מקומי רשאי להטיל בתחום הנהלתו כל מס או ארנונה כללית שהמועצה רשאית להטילם לפי סעיף 68(א) ולפי חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן - חוק ההסדרים) והתקנות שהותקנו לפיו (להלן - התקנות), ובכפוף למגבלות לועד שנקבעו בהם, ובלבד שהועד יקבל לכל פעולה כזו את אישור המועצה". המשיב קיבל את אשור המשיבה לגבות מיסים בגין שנת המס 2004 בישיבת מליאת המועצה ביום 8.6.04 (ראה סעיף 4 לפרוטוקול ומכתב המשיבה למשיב מיום 20.7.04 שצורפו כנספח י' לתגובת המשיבה), כפי שאישרה לגבי שנת המס 2003-2002 (ראה נספחים ח' ו- ט' לתגובת המשיבה). משהוסמך המשיב להטיל ולגבות מיסים עבורו ועבור המשיבה הרי הוא מוסמך לנקוט בהליכים משפטיים של הגשת תביעות, כפי שהגיש נגד העותרים, ובהליכים מנהליים מכוח סעיף 309 לפקודת העיריות (נוסח חדש) של עיקול מטלטלין, כפי שנקט המשיב כלפיהם. 4. אינני מקבל טענת העותרים שההודעות שנשלחו אליהם בצורה של כרטסת הנהלת חשבונות (ראה נספח א' לעתירה) אינן מהוות "הודעות שומה" ומשכך אין הם חייבים לשלם את הסכומים שנקובים בהן בהעדר פירוט מספיק. החבות של העותרים לשלם ארנונה ומיסים מקורה בהחלטות המשיבים בדבר הטלתם מכוח הוראות הצו שהובאו לעיל. דרישת התשלום לא יוצרת את נטל המס אלא הופכת אותו לבר ביצוע (ראה פסק דינו של השופט בע"א 4452/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת נ. עירית טירת הכרמל פד"י נו(2) 773, 782-781). 5. עיון בכרטסת הנהלת חשבונות שנשלחה לעותרים מעלה שהיא כוללת את שם החייב, מס' החשבון, תקופת החיוב, השטח שבגינו מוטלים המיסים והפרדה בין מיסי ארנונה לועד המקומי, מיסי ארנונה למועצה האזורית ואגרת ביוב. אינני מקבל טענת העותרים לפיה על מנת שהודעת שומה תומצא כדין עליה לכלול את עשרת הרכיבים שנזכרים בסעיף 27 לעתירתם, שכן דרישה זו אינה מעוגנת בחוק או בצו הנ"ל וכאמור הודעה זו היא דקלרטיבית ולא יוצרת את החבות בתשלום המס. 6. לא למותר לציין שלאחר הגשת העתירה נשלחו לב"כ העותרים תחשיבי גביה מפורטים לשנים 2004-2000 ולשנת 2005 (ראה נספחים ח' לתגובת המשיב) וכן הוסכם בין העותרים למשיב שתינתן להם אפשרות להשיג על חיובי הארנונה, לבדוק את הנהלת החשבונות של המשיב בשנים הנ"ל ולבקש תיקון בחיוב או בתשלום ששילמו אך העותרים לא הגישו השגה, לא ביקשו תיקון ולא שילמו את חובותיהם שבקשר אליהם הוגשה העתירה (ראה מכתבו של ב"כ המשיב שצורף כנספח ט' לתגובת המשיב). 7. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה. כל אחד מהעותרים ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. מיסים