##(1) רעש ממגרש ספורט - מה עושים ?## לפי סעיף 44 בפקודת הנזיקין, להוכחת מטרד ליחיד בגין רעש ממגרש ספורט יש להראות "הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם". הפרעה זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. מידתה של ההפרעה ממגרש ספורט, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. לעוולת מטרד ליחיד שלושה מרכיבים: טיב התנהגותה של המשיבה, מהות האינטרס של המבקשים (הנאה סבירה מהמקרקעין, תוך איזון אינטרסים בין הצדדים) ומהות הפגיעה באינטרס המוגן (ת"א (מחוזי ת"א) 2433-06 פורטוגה נ' חסאן. בע"א 44/76 אתא נ' חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785 (1976) נפסק, בנוגע ל"הפרעה של ממש", כי קיומה, מידתה ועוצמתה של ההפרעה נבחנים תוך זיקה לאדם אחר, כך שהדגש אינו על תוצאות המעשה, אלא על טיבו. ##(2) רעש ממגרש ספורט - דיני התכנון והבניה:## עם זאת, מידת ההפרעה בגלל רעש ממגרש ספורט הנדרשת כאשר מדובר במעשה המנוגד לדיני התכנון והבנייה פחותה מזו הנדרשת להוכחת מטרד. למי שנפגע עקב שימוש המנוגד לדיני התכנון והבנייה די להראות "אי נוחות" כדי שיהיה זכאי לסעד (רע"א 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן פ"ד לח (1)281, 282). ועל "אי הנוחות" שנגרמת למבקשים עקב השימוש במגרש אין מחלוקת. זאת ועוד, לפי סעיף 48 (ב) בפקודדת הנזיקין, שימוש במקרקעין לטובת הציבור לא ייחשב מטרד אפילו הוא גורם נזק למקרקעין שכנים ובלבד שהנזק שנגרם איננו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים להקטנת הנזק ככל האפשר. ##(3) רעש ממגרש ספורט - הפרעה לשכנים:## ברור ששימוש של אדם במקרקעין עלול להפריע לשכניו, אך לא כל מה שמטריד עולה כדי "מטרד" כהגדרתו בחוק. ראה דברי כב' הש' כרמל: "מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על פי אמת המידה של זכות הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. משמע, אין זו אמת מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא יש להעמיד זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע-הנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן. בחינת הסבירות מוכרעת על-פי אמת מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועוצמתה של ההפרעה לפי דעתו של צופה אובייקטיבי". (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 8501/06 פריג' חנא נ' מדינת ישראל). ## (4) להלן פסק דין בנושא תביעה בגין רעש ממגרש ספורט:## 1. התובעים מתגוררים ברחוב הרקפות בנשר. בתיהם גובלים בשני מגרשי ספורט המשמשים בעיקר את תושבי השכונות הסמוכות אם כי פתוחים לכלל תושבי העיר. המגרשים הוקמו על ידי עיריית נשר בשנות השמונים המאוחרות. תחילה שמשו למשחקי טניס ובהמשך הותקנו בהם מתקנים למשחקי קט-רגל וכדורסל. המגרשים מגודרים בגדר רשת מתכת והכניסה אליהם דרך שער נעול. כן מותקנת בהם תאורה חזקה הדולקת חלק משעות היממה. 2. לטענת התובעים משמשים מגרשי הספורט בני נוער ומבוגרים הפוקדים אותם במשך רוב שעות היום לרבות שעות הערב המאוחרות. פעילותם במגרשים יוצרת רעש בלתי פוסק של חבטות כדורים וצעקות. כמו-כן נופלים כדורים תועים לגינות בתיהם ומשתתפי המשחקים חודרים לתוך בתיהם ומסיגים את גבולם. בנוסף לכך פנסי התאורה החזקים מאירים לתוך בתיהם כולל חדרי שינה ומפרים את מנוחתם. מאחר שלוח הפיקוד על התאורה נמצא בארון חשמל במגרש עצמו נוהגים המשתתפים עצמם להדליק את הפנסים גם אחרי שכובו. שער הכניסה למגרשים לא תמיד נעול וגם אם כן, ניתן לחדור פנימה דרך פרצות בגדר. התובעים גם סובלים מהטרדות בלתי פוסקות מצד המשתתפים במשחקים המגיעים ברכב וחוסמים את המעבר לבתיהם, נוקטים נגדם באלימות מילולית ואף גורמים לעתים נזקים לרכוש, כגון שבירת שמשות או חיתוך צמיגי מכוניותיהם. 3. התובעים טוענים כי המצב בעבר היה קשה למדיי והחמיר עם הוספת פעילויות כדורסל וקט רגל במגרשים. מאז הפכו חייהם לבלתי נסבלים. על כן פנו בתביעה נגד ראש העירייה למתן צו מניעה אשר יאסור עליו להפעיל את מגרשי הספורט ויורה על העתקת פעילותם למגרשים אחרים הפזורים בעיר. 4. עילת התביעה מושתתת על עוולת המטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין או הפקודה) ועל הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה שכן מעשיו נוגדים את הוראות חוק למניעת נפגעים תשכ"א-1961 (להלן: החוק) ולתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג-1992 (להלן: התקנות) ואת חוק עזר לנשר (מניעת רעש) תשנ"ד-1994 (להלן: חוק העזר). 5. בד בבד עם הגשת התובענה העיקרית (אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי והועברה לבית משפט זה בשל חוסר סמכות עניינית) הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 11273/02). משהתברר מהבקשה עצמה כי המעשים הנטענים נמשכים למעלה מעשור נדחתה הבקשה לסעד זמני ונקבע מועד לדיון בתובענה העיקרית. 6. לטענת הנתבע הנתבעת הנכונה צריכה להיות עיריית נשר ולא ראש העירייה, כי הקמת מגרשי הספורט מהווה קיום חובתה לדאוג לרווחת כלל תושבי העיר, כי התובעים עברו להתגורר במקום לאחר שמגרשי הספורט היו כבר קיימים כך שאינם יכולים כיום להעלות טענה בנוגע לקיומו של מטרד וכי היא עשתה ועושה את כל אשר ביכולתה על מנת להקטין את הנזק שנגרם לתובעים. 7. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 24.9.01 הסכים בא כח הנתבע לבדוק חלופה אשר עלתה מטענות התובעים לפיה קיימים מגרשים אחרים שאינם בשימוש אליהם ניתן להעתיק את פעילות המגרשים נשוא הדיון. כן התחייב לבדוק את מצבם ולדאוג לתיקון הגדרות, לנעילת השער ולשינוי הסדרי החשמל ככל שהדבר נחוץ. בישיבת בית משפט מיום 22.11.01 הודיע בא כח הנתבע כי הוצעו פתרונות אשר לא היו מקובלים על התובעים. עם זאת, נכונה העירייה לדאוג לכך שפנסי התאורה ייכבו בשעה 21.00 ועל כן ניתנה החלטה בהתאם. כן הביע נכונות לכך שהתובעים יתקינו מחסום המונע כניסת מכוניות לתחום בתיהם. בישיבת בית המשפט מיום 21.1.02 הודיע ב"כ הנתבע כי נושא התאורה בא על פתרונו לפי הוראות בית המשפט וכי הוצב שילוט המבהיר את שעות הפעילות במגרש. עוד ציין, כי פקחים פוקדים את המקום בתכיפות. 8. הנתבעת צירפה חוות דעת של ד"ר אוה צידוני, מומחית מטעם המשרד לאיכות הסביבה, אשר בקרה במקום והגיעה לכלל מסקנה כי הרעש הנמדד בשעות היום אינו עולה על המותר. לעומת זאת אותה רמת רעש בשעות הלילה תהווה לדעתה חריגה מהמותר בשעות אלו. 9. התובעים, שלא השלימו עם חוות הדעת ועמדו על המשך ניהול ההליך צרפו חוות דעת של מומחה (פרופ' גיורא רוזנהויז) אשר היה בדעה כי בעת הפעילות במגרש חרגה עצמת הרעש שנמדדה בחדרי המגורים של התובעים הרבה מהמותר על פי התקנות ומהווה מטרד חמור לתובעים ולבאי ביתם. 10. בעקבות חוות דעת פרופ' רוזנהויז בקרה שוב המומחית מטעם הנתבע בבתי התובעים והוסיפה על מסקנותיה דלעיל כי במקרה של שימוש לא נכון במגרש כגון שימוש בשעות הלילה עלול להתקבל רעש בלתי סביר. על כן, המליצה על הקפדה על הגבלת שעות השימוש במגרש, איסור על תאורה על מנת למנוע משחקים בשעות החשיכה או לחלופין המליצה מימון טיפול אקוסטי דירתי בבתי התובעים. 11. נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים מונה ד"ר יולי קלר כמומחה מטעם בית המשפט אשר מצא כי רמת הרעש בזמן משחקי כדורגל במגרש גורמת למטרד רעש חזק כך שיש צורך לנקוט בצעדים על מנת להפחיתו בשיעור ניכר. לדעתו מן הראוי להפסיק את פעילות המגרשים בשעות הלילה, החל מהשעה 22.00, להמנע מלהפעיל את המגרשים בימי ששי לאחר השעה 14.00 ובכל יום שבת. כמו כן המליץ להפחית את מפלסי הרעש באמצעות הקמת קיר אקוסטי בגובה 4 מ' מעל הקיר התומך הקיים במגרש. 12. כעולה מעדות מהנדס העיר נשר, שלא נסתרה, מגיעה עלות הקמת קיר אקוסטי לכדי 250,000 ₪ ותקציב העירייה אינו יכול לעמוד בהוצאה זו (עמ' 11 ש' 17 ואילך). על כך ניתן להוסיף כי הקמת קיר אקוסטי טעונה אישורים מרשויות שונות כך שהפתרון המוצע על ידי המומחה בלתי ישים. לא נשמעה עמדת התובעים אך ניתן להניח כי גם מצדם לא היה מקובל נוכח הפגיעה האפשרית במעבר אור ואוויר. המסגרת הנורמטיבית 13. עילת התביעה מושתתת כאמור על עוולת המטרד לפי סעיף 44 לפקודה וכן על הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה בגין הפרת הוראות התקנות וחוק העזר. 14. במאמר מוסגר יצוין כי יתכן שלתובעים קיימת עילת תביעה מכח הוראת סעיף 17 לחוק המקרקעין תשכ"ט -1969 (להלן: חוק המקרקעין) הקובע כי "המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת" שכן טענתם הנה למעשה כי מגרשי הספורט מהווים מטרד פיזי משום שקיומם מזמין את הציבור להשתמש בהם ומיקומם בסמוך לבתיהם יוצר את המטרד הלא פיזי בגינו הוגשה התובענה ברם טענה זו לא הועלתה על ידם ועל כן מהווה האמור לעיל הערת אגב בלבד. עילת המטרד 15. סעיף 44(א) לפקודה קובע לאמור "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". 16. סעיף 44(א) לפקודה מקנה לנפגע זכות לתבוע סעד קנייני - צו מניעה - וסעד כספי - פיצויים - אם סבל נזק (לרבות נזק בלתי ממוני). במקרה דנן לא נתבעו פיצויים לכן לא נדרשת הוכחת נזק. תחילה יש לקבוע האם יש מטרד. 17. העירייה הקימה את מגרשי הספורט על קרקע עירונית לשימוש תושבי העיר. מכאן שהעירייה הנה בבחינת "האדם" המשתמש במקרקעין התפושים בידו באמצעות המבקרים בהם לצורך משחקי כדור למיניהם. נותר לבחון האם הרעש הבוקע בעת קיום משחקים, האורות הדולקים בשעות הלילה והתנהגות המבקרים מהווים הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של התובעים או להנאה סבירה מהם בהתחשב במקומם וטיבם. 18. קיומה של הפרעה של ממש נבחן לפי מבחן אובייקטיבי המחייב כי ההפרעה תהא מוחשית ולא חולפת. כפי שעולה מעדויות התובעים, מעדות מהנדס העיר ומחוות דעת המומחים, של בעלי הדין ומטעם בית משפט, הוכח כי ההפרעה מוחשית ולא חולפת. ממכלול הראיות עולה, כי הרעש הבוקע בשעת משחק כמו גם עצמת התאורה והמפגעים היוצרים המבקרים במגרשים מונעים מהתובעים הנאה סבירה מבתיהם. עדיין יש לבדוק האם בנסיבות חורגת הפגיעה בתובעים מגדר הסביר בהתחשב בשימוש במקרקעין ובהנאה הסבירה מהם נוכח מקומם וטיבם. שעה שההפרעה נמשכת שעות רבות כולל שעות הלילה ופוגמת באפשרות לנהל חיים אנושיים חורגת היא מהיות הפרעה "רגילה" והופכת למטרד. מה עוד, שקנה המידה לבחינת קיומו של מטרד הוא זה של המוטרד (התובעים) ולא של המטריד (העירייה), לפיכך יש לקבוע כי השימוש במגרשי הספורט כפי שנעשה בעת הגשת כתב התביעה מהווה הפרעה של ממש. 19. לדעת בא כח העירייה נוכח העובדה שהקמת מגרשי הספורט קדמה למגורי התובעים במקום ובהתחשב "עם מקומם וטיבם" של המקרקעין לא התגבשה עילת המטרד. הגנת העירייה הנה למעשה כי התובעים "באו אל המטרד" לכן אין להם להלין על קיומו. 20. סעיף 46 לפקודה מתייחס למטרד קיים וקובע כי: "בתובענה על מטרד יחיד לא תהא הגנה בכך בלבד שהמטרד היה קיים לפני שהתובע תפש או רכש את המקרקעין הנדונים" מכאן, מטרד קיים אינו מהווה הגנה מוחלטת ("לא תהא הגנה בכך בלבד") ברם יהווה שיקול אותו יש להביא בחשבון בעת ההכרעה האם חרף קיומה של הפרעה של ממש להנאה סבירה מהמקרקעין התגבשו יסודות עוולת המטרד או יהווה כלי לבחינת סבירות האמצעים בהם נקט המטריד והאם מניעת המשך שימושו במקרקעין התפושים על ידו תהווה התעמרות בו כאמור בסעיף 74 לפקודה. 21. מצד אחד, בתי התובעים ממוקמים בשכונת מגורים. מטיבן, נועדו הן לשמש מקום בו יוכלו דייריהם ליהנות ממידה ראוייה של שלווה בתום יום עבודה או בימי מנוחה. עם זאת, אין משמעותה העדר כל הפרעה שהרי רעש הבוקע מכלי רכב הנוסעים בכביש, מבתים אחרים או מעוברים ושבים כמו גם הפרעות אחרות כגון חסימת מקומות חניה הנם תוצאה בלתי נמנעת של חיי העיר. 22. מצד שני, חובת העירייה לדאוג לרווחת כלל התושבים (לרבות התובעים) בין היתר על ידי הקצאת שטחים לקיום פעילויות ספורט לרבות מגרשים המיועדים למשחקי כדור. גידול האוכלוסיה, הבנייה המואצת וצמצום השטחים הפתוחים גורמים לכך שהקמת מגרשי הספורט "מתקרבת" לבתי המגורים. עניין זה בעל חשיבות בעיקר נוכח העובדה שהתובעים רכשו את בתיהם לאחר הקמת המגרשים. 23. כאמור, רכשו התובעים את בתיהם כאשר היה המטרד קיים אם כי לטענתם ההפרעה גברה עם השנים. לפי עדות התובעת 1 עוד בשנת 1990 כאשר שימש המגרש למשחקי טניס סבלו ממטרדי רעש, הסגת גבול, חדירת כדורי טניס לתוך חצרותיהם ואיומים ברם עם הוספת פעילויות (קט רגל וכדורסל) התעצמה ההפרעה. 24. כעולה מהאמור לעיל, מתנגשות זכויות שני גורמים זו בזו. זכות הפרט (התובעים) מזה וזכות כלל התושבים המיוצגים על ידי העירייה מזה. מציאת האיזון הנכון אינה מלאכה קלה וכל פתרון מחייב התחשבות בזכויות המתנגשות. בנסיבות דנן יש לתת משקל לעובדה שהתובעים "באו אל המטרד" וכן לכך שקבלת תביעתם כלשונה תגרום לפגיעה באחרים. 25. זאת ועוד, הוראות סעיף 74 לפקודה מהוות הגנה מפני מתן ציווי למניעת המשכיות העוולות השונות גם כאשר שוכנע בית המשפט כי התקיימו כל יסודות העוולה. יש לבחון אפוא האם התקיימו תנאיה המצטברים של הוראה זו. סעיף 74 לפקודה קובע לאמור: "בית המשפט לא ייתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בתובע, אך רשאי הוא לפסוק פיצויים". ” 26. נקבע לעיל כי הוכח קיום של הפרעה של ממש, לכן אין לומר כי הפגיעה או הנזק שנגרמו לתובעים קטנים. אין תביעה וממילא אין טענה כי נגרם נזק ממוני היכול להתבטא בירידת ערך הבתים. מאחר שהמטרד היה קיים כבר בעת רכישתם על ידי התובעים, אם כי לא בעצמתו הנוכחית, סביר להניח כי היווה אחד השיקולים בקביעת המחיר. מכל מקום, אין נתונים המאפשרים להעריך נזק זה. בנוגע לנזק בלתי ממוני, שהוא עיקר הנזק הנטען, יכול בית המשפט להעריך את שיעור הפיצויים, כך שניתן לומר שהנזק הבלתי ממוני ניתן לפיצוי כספי. 27. עוד יש לבחון האם מתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בעירייה. העירייה מחויבת כאמור לדאוג לרווחת כלל תושבי העיר, לקיומם של שטחים ומגרשים אשר יאפשרו להם לקיים פעילויות פנאי ביניהן ספורט. במסגרת חובתה זו הקימה העירייה מגרשי ספורט הפזורים ברחבי העיר (לא הוכחה טענת התובעים כי קיימים מגרשים אחרים בקרבת מקום שאינם בשימוש) והשקיעה לשם כך ממון רב. מגרשי ספורט נועדו לספק מקום משחק לתושבים לבל יפנו את מרצם לפעילות שלילית. המגרשים הוקמו במקום הגובל כיום בצדו האחד בשכונת מגורים (בתי התובעים) וביתר צדדיו בפארק. המגרשים מגודרים, הוצבו שלטים המודיעים על שעות פתיחתם לצורך פעילויות והותקן שער על מנת לאפשר פעילות בשעות המותרות בלבד. 28. בנסיבות אלו, מתן הצו המבוקש יהווה התעמרות בעירייה. ראוי לזכור כי מדינת ישראל קטנה, האוכלוסיה גדלה והשטחים הפתוחים הולכים ונעלמים. ספק אם מתן צו מניעה אשר יצווה על הפסקת הפעלת מגרשי הספורט יהא יעיל שהרי כל עוד המגרשים קיימים ובאין מקומות חלופיים ימצאו התושבים דרך להשתמש בהם וגם אם יוחלט על הריסתם לא ניתן יהיה למנוע שימוש בשטחים הפתוחים. 29. לכן ניתן למצוא את האיזון הראוי על ידי הגבלת שעות השימוש, איסור פתיחת השערים בשעות הסגירה, הפסקת התאורה בשעות הסגירה והגברת הפיקוח. 30. תביעת התובעים מושתתת גם על עוולה של הפרת חובה חקוקה. סעיף 2 לחוק קובע לאמור: "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים". הוראת סעיף 2 לחוק מקלה עם המוטרד שכן די בהפרעה עקב רעש חזק או בלתי סביר ואין דרישה להפרעה של ממש כמו בסעיף 44 לפקודה. 31. סעיף 13 לחוק מפנה לעוולת המטרד לפי הפקודה, כך שהאמור לעיל כחו יפה גם לגבי עוולה לפי החוק. סעיף 14 לחוק קובע כי תהא הגנה למטריד אם נקט כל האמצעים הסבירים למניעת המטרד. הנטל להוכיח כי נקט באמצעים כאמור מוטל על המטריד. 32. כפי שפורט לעיל נקטה העירייה באמצעים למניעת המטרד והוסיפה כאלה לאחר הגשת התובענה. אמצעים אלה הנם סבירים והקפדה עליהם כפי שנאמר לעיל תביא לצמצום נוסף של הפגיעה. 33. הוראות חוק העזר אינן מופנות כלפי העירייה או העומד בראשה אלא המדובר בחוק אשר הותקן דווקא כדי לקיים את חיובי העירייה כלפי תושביה. סוף דבר 34. בטרם אסיים מן הראוי להוסיף כי שתוף פעולה בין התובעים ושאר תושבי השכונה לבין העירייה עשוי לסייע לשיפור המצב יותר מאשר צווים שיפוטיים. כך למשל מציאת פתרונות פיזיים כגון הגבהת הגדר הקיימת או פעילות קהילתית כגון הצטרפות למשמר האזרחי או הקמת גופים קהילתיים אחרים דרכם ניתן לסייע בפיקוח או בהסברה יכולים להיות לתועלת. 35 סוף דבר - תביעת התובעים להורות על סגירת המגרשים נדחית. עם זאת, אני מורה לעיריית נשר והעומד בראשה להמנע מקיום פעילויות במגרשים בימות השבוע (יום א' - ה') בין השעות 14.00 - 16.00 והחל מהשעה 20.00 עד לשעה 06.00 למחרת. כמו כן אני מורה על איסור פעילויות במגרשים בימי ששי החל מהשעה 14.00 ועד ליום א' בשעה 06.00 וכנ"ל בנוגע לערבי חג וימי חג. כמו כן, בשעות הסגירה יהיו שערי המגרשים נעולים ותופסק התאורה. כמו כן תגביר העירייה את הפיקוח באופן שפקחיה יבקרו במקום אחת לשבוע לפחות בשעות הפתיחה. אין צו להוצאות. דיני ספורטקרקעותמטרד רעש