א. בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשמת ר' בת ערקובי) מיום 31.10.01 אשר דחתה את בקשת המבקש לקבוע כי אזהרה שנשלחה למבקש לא הומצאה למבקש כדין. אני מחליטה לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.   מן הראוי לציין כי בטעות נפתח ההליך כערעור אזרחי אולם כבר בהחלטתו מיום 5.5.02 של כב' סגן הנשיא השופט ד' בר-אופיר, צויין כי בטעות נפתח תיק ערעור אזרחי ולא בר"ע, וכמובן שיש להתייחס לבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש כלשונה, ולא על פי סוג ההליך שנפתח, בטעות, והדברים ברורים לחלוטין.    ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: כנגד המערער, מר אשר ליסטר, מתנהלים הליכי הוצל"פ לביצועו של שטר חוב. המדובר בשטר חוב על סך 378,380 ש"ח אשר המערער חתום עליו כערב.   לטענת המשיבה, בוצעה למערער מסירה כדין של האזהרה, בנסיבות כפי שיפורטו בהמשך, וזאת עוד ביום 11.1.01. המערער הגיש ללשכת ההוצל"פ בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות", בה טען, בין היתר, כי לא בוצעה לו "מעולם" מסירה של האזהרה. בתצהיר התומך בבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות ציין המערער בסעיף 9: "יוער כי הבקשה לביצוע השטר לא הומצאה לי מעולם, בוודאי לא הומצאה כדין, לפיכך מוגשת התנגדות זו למען הזהירות בלבד". ראש ההוצל"פ החליטה, טרם הדיון בבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, לדון בטענת המערער לפיה לא הומצאה לו הבקשה לביצוע השטר. במהלך ההליך בפני כב' ראש ההוצל"פ הגישה המשיבה תצהיר של השליח שביצע את המסירה וכן דו"ח חוקר אשר איתר את המערער. כב' ראש ההוצל"פ קבעה לענין זה: "המצהיר והחוקר נחקרו ארוכות ולמרות חקירתם לא מצאתי כל סתירה בעדותם. להיפך החוקר העיד כי התבקש לאתר את מקום מגוריו של החייב לשם כך פנה תחילה למקום עיסקה של החברה, החייבת מס' 1, ושם מצא מספר אנשים אשר סיפרו לו שהחברה נסגרה. החוקר העיד עוד כי הגיע למקום מגוריו של החייב ברחוב אלכסנדרוני, ושם נאמר לו מפי שכנים כי החייב מתגורר עם אשתו, גב' בשם גל חנית וכי לבני הזוג שני ילדים". (עמ' 1 להחלטת ראש ההוצל"פ). ראש ההוצל"פ נתנה אמון מלא במצהירים מטעם המשיבה, החוקר והשליח, וקבעה כי איננה מקבלת את גרסת המערער לפיה לא התגורר יחד עם הגב' חנית גל. כב' ראש ההוצל"פ קבעה כי מסירת האזהרה בוצעה כדין. על החלטה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני.   ג. לטענת המערער, לא בוצעה לו מסירה כדין של האזהרה. המערער טוען כי בפיו הגנה כנגד השטר, ומשכך זכאי הוא כי יפתחו בפניו שערי בית המשפט ויתאפשר לו לטעון את טענותיו. לטענת המערער, אין לקבל את טענת המשיבה לפיה בוצעה מסירת האזהרה לחברתו לחיים הגב' גל חנית. פקיד המסירה, לגרסת המשיבה, מסר את האזהרה לגב' גל חנית, זו נטלה את האזהרה מידי השליח אך סרבה לחתום. לטענת המערער, לא קיבל מעולם מסירה של האזהרה לא מגב' חנית גל ולא ממקור אחר כלשהו. לטענת המערער, חקירת פקיד המסירה העלתה כי לפקיד המסירה ארבע גרסאות סותרות לענין המסירה, נוסף לנוסח של התצהיר. לטענת המערער לא יכול היה בית המשפט קמא לקבל את גרסתו של השליח, אשר לא העיד עדות אמת, וראיה לכך ארבע גרסותיו. באחת מהן טען כי הגב' גל חנית הזדהתה בפניו, בשניה טען כי סרבה להזדהות בפניו, בשלישית טען שלא אמרה לו כי שמה גל חנית, ברביעית טען שלא שאל אותה לשמה, וכך נראה כי בפי השליח, לטענת המערער, גרסה שקרית בכל האמור לגבי מסירת האזהרה לגב' גל חנית. עוד לטענת המערער, מסירת האזהרה חייבת להעשות, ככל האפשר, בפועל ממש, לידי חייב. המערער מפנה לפסיקה עניפה של בית המשפט העליון, לפיה אומנם הודגשה חשיבות מסירת האזהרה לחייב. לטענת המערער, המשיבה שכרה חוקר פרטי, אשר אכן איתר את המערער, ומשכך לא היה כל קושי למשיבה לבצע אכן מסירה של האזהרה לידי המערער, ולמרות זאת לא נמסרה האזהרה.   עוד טוען המערער, כי תקנה 481 לתקסד"א, אומנם מאפשרת מסירת הזמנה ל"בן משפחה", באין אפשרות למצוא את הנמען, אולם מסירה לידועה בציבור, איננה בבחינת מסירה ל"בן משפחה". המערער מוסיף וטוען כי בתצהיר הזמה שביקש להגיש ובקשתו נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ, טענה הגב' גל חנית כי המערער לא התגורר יחד עמה במועד ביצוע האזהרה. לציין, כי אומנם תצהירי ההזמה שביקש המערער להגיש לא התקבלו על ידי ראש ההוצל"פ, אולם לטענת המערער, משהתייחסה אליהם המשיבה בסיכומיה, רשאי גם הוא להתייחס לתצהירי ההזמה. מכל מקום, לטענת המערער, גרסתה של הגב' חנית גל לפיה לא התגורר יחד עמה , במועד ביצוע האזהרה, מחזקת את גרסתו לפיה לא נעשתה למערער מסירה כדין של האזהרה. בסיכום, טענת המערער היא כי ראש ההוצל"פ קיבלה, שלא כדין, את גרסת המשיבה, שנתמכה בתצהיר פקיד המסירה, אשר לא אמר דברי אמת בחקירתו בפני ראש ההוצל"פ. בנוסף, טוען המערער כי בוודאי שלא קויימה מצוות בית המשפט העליון לענין מסירת האזהרה, בפועל ממש, לידי החייב גופו, ובענייננו המערער. כן מפליג המערער, לענין זכות הגישה לבית המשפט, וזכותו משיקולי צדק כי תובא גרסתו בפני בית המשפט. ד. לטענת המשיבה, אין לקבל את טענות המערער. לראש ההוצל"פ הוגש אישור מסירה, שלא הוכחש בתצהיר על ידי המערער או על ידי הגב' חנית גל. לטענת המשיבה אין לקבל את טענות המערער לפיהן היה על שליח המסירה לחזור ולפקוד את הבית עד אשר יצליח לבצע מסירה ל"מערער גופו". המשיבה יצאה לידי חובת התקנות בכך שהיא המציאה את האזהרה ל"בן משפחה" אשר מתגורר עם המערער, על פי הוראת תקנה 481 לתקסד"א. לטענת המשיבה, לא מסר המערער כל גרסה במועדים כדין, ולא העמיד כל גרסה כנגד גרסת המשיבה, במהלך ההליכים בהוצל"פ. בקשת המערער להגשת תצהירי הזמה נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ, וכל גרסתו של המערער הצטמצמה בהכחשת המסירה. המשיבה גם מתרעמת על כך שלמרות שראש ההוצל"פ לא קיבלה את תצהירי ההזמה, שביקש המערער להגיש, מתייחס המערער לתוכנם ומבקש באמצעות האמור בתצהירים לסתור את גרסת המשיבה.   ה. אין בידי לקבל את הערעור וסבורה אני כי דין הערעור להדחות. גרסת המערער בפני ראש ההוצל"פ, הצטמצמה במילים, כמפורט בסעיף 9 לתצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות "הבקשה לביצוע השטר לא הומצאה לי מעולם ובוודאי לא הומצאה כדין". מן הראוי לשים לב לגרסת המערער, שאיננה מתייחסת כלל לאזהרה אלא לבקשה לביצוע השטר. ראש ההוצל"פ קבעה בהחלטתה: "לאחר שקראתי את סיכומי הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להדחות ואני קובעת כי האזהרה נמסרה כדין ובמועד שנמסרה. נתתי אמון מלא במצהירים מטעם הזוכה, החוקר והשליח, אשר למרות החקירה המאומצת של ב"כ החייב, לא חזרו בהם מטענותיהם. במיוחד נתתי אמון בשליח אשר התרשמתי ממנו כאדם אמין, אשר אכן היה במקום וביצע את המסירה." (עמ' 2 להחלטה).   ראש ההוצל"פ קבלה לחלוטין את גרסת המשיבה, נתנה אמון בעדיה, וקבעה קביעות עובדתיות ברורות, המבוססת על קביעות מהימנות, לפיהן אכן בוצעה האזהרה.   הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בקביעות מהימנות ובקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. (ר' לענין זה א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) עמ' 524). אמת נכון הדבר, כי רשאית אומנם ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות, במקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם יש להסיק מהעובדות כפי שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מסקנות שונות משהוסקו על ידי בית המשפט קמא. אין זה המקרה בענייננו. כב' ראש ההוצל"פ דנה באריכות בטענות המערער והמשיבה, קיימה בירור עובדתי וענייני במהלכו נחקרו השליח והחוקר הפרטי, הוגשו סיכומים על ידי ב"כ הצדדים, ולאחר דיון מקיף ועיון בכל החומר, קבעה ראש ההוצל"פ קביעות מהימנות, ועל יסודן קביעות עובדתיות, ואינני רואה כלל ועיקר להתערב בקביעות אלה. לא מצאתי כל ממש, בסתירות, לכאורה, שמצא המערער בעדות השליח. לא נראה לי כלל ועיקר, כי השליח סתר את עצמו בדבריו, ואף אם היו בין עדויותיו השונות אי דיוקים קלים, אין אי דיוקים אלה עולים כדי סתירה ומכל מקום לא כזאת אשר יש בה כדי לכרסם בעדותו. כב' ראש ההוצל"פ האמינה לדבריו של השליח, לאחר שהתרשמה ממהימנותו. ראש ההוצל"פ האמינה לשליח כי היה במקום וביצע את המסירה. לא מצאתי לנכון להתערב בקביעה זו, ואני סבורה כי כדין קבעה ראש ההוצל"פ כי אכן בוצעה מסירת האזהרה.   ו. עוד קבעה ראש ההוצל"פ: "...מתוך הסיכומים וטענות ב"כ החייב עולה כי אכן הגב' חנית גל היא בת זוגו של החייב אשר נשוי לאחרת ולבני הזוג שני ילדים. ניסיונו של החייב לטעון כי בדיוק באותה תקופה עזב את הבית ועבר לגור באילת לא נתמך בשום מסמך. החייב שינה את כתובתו לכתובת באילת לאחר המועד המצויין באישור המסירה. זאת ועוד, ב"כ הזוכה הגישה מסמך שהוגש על ידי החייב ביום 8.11.00 בה הצהיר החייב כי הגב' גל הינה חברתו לחיים. יתר על כן, הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בה"פ 1542/00 הוגשה מטעם שניהם החייב ובת זוגו הגב' גל" (עמ' 2 להחלטה).   מקובלת עלי קביעה זו של ראש ההוצל"פ. האזהרה נמסרה לידי הגב' חנית גל ביום 11.1.01, לאחר שהחייב טען, כאמור, בהליך אחר, ביום 8.11.00 כי הגב' חנית גל היא חברתו לחיים. לא סביר בעיני, כי המערער, אשר לא מסר כל גרסה בפני ראש ההוצל"פ, תוקף את כשרותו של אישור המסירה, בטענה שלא התגורר בבית הגב' גל שהיא על פי הצהרתו חברתו לחיים. נראה לי כי המערער נהג רשלנות יתרה, לא הגיש לראש ההוצל"פ כל תצהיר המפרט את גרסתו, לאחר שכבר היתה ידועה לו גרסת המשיבה, הנתמכת בגרסה החוקר והשליח. בנסיבות אלה, משלא הומצאה לראש ההוצל"פ כל גרסה מטעם המערער, ומנגד התקבלה גרסת המשיבה, לרבות הצהרת המערער, בהליך אחר, כי הגב' גל היא חברתו לחיים, נראה לי כי אין לערער כלל ועיקר על תקפות אישור המסירה וביצוע האזהרה. אין בידי לקבל גם את גרסתו של המערער לפיה "ידועה בציבור" איננה "בן משפחה" לצורכי תקנה 481 לתקסד"א. טענה זו היא בלתי סבירה. סבורה אני כי הגדרת "בן המשפחה", לצורכי תקנה 481, איננה יכולה שלא לכלול "ידועה בציבור", שהרי לענין המסירה היסוד הרלוונטי הוא המגורים המשותפים, ומעמד ה"ידועה בציבור" מבחינת דיני המשפחה בישראל, אינם רלוונטים לנושא זה כלל ועיקר. יסוד המגורים המשותפים, הוא כאמור, היסוד הרלוונטי לענין המסירה, ויסוד זה על פי עדויות השליח והחוקר הפרטי, שהתקבלו על דעת ראש ההוצל"פ, התקיים בענייננו משהוכח כי המערער אכן התגורר יחד עם הגב' חנית גל, ברחוב אלכסנדרוני, בבית בו בוצעה מסירת האזהרה. בסיכום סבורה אני כי אין כל ממש בטענות המערער ודין ערעורו להדחות מכל וכל.   ז. לפני סיום מן הראוי לציין כי המערער, כמו גם המשיבה, העמיסו על ערעור זה, שעניינו בסוגיה פשוטה למדי, עשרות עמודי טיעונים. בקשת רשות הערעור עמוסה לעייפה, מחזיקה לא פחות מ- 16 עמודים, על בקשה זו הוגשה תשובת המשיבה בהיקף של לא פחות מ- 15 עמודים, כתובים בכתב צפוף, ומצורפים להם עשרות מסמכים. על תגובה זו הוגשה בקשה נוספת של המערער, להגשת תגובה, שהיקפה 26 עמודים. יצויין, כי בקשתי לצדדים, בתום הדיון שהתקיים, להגיש סיכומים בהיקף שלא יעלה על 5 עמודים, לא צלחה, לפחות בכך שהמשיבה אומנם הגישה סיכומים בהיקף של 5 עמודים כתובים בצפיפות אולם הפנתה לכל טענותיה בכתב התשובה, ומה הועילו, איפוא, חכמים בתקנתם? מכל מקום, גם בתשובה זו לא הקיץ הקץ על התדיינות שבין הצדדים, המבקש הגיש ביום 25.12.02 בקשה נוספת לצירוף אסמכתא ותגובה קצרה לטיעוני המשיבה, על כך השיבה המשיבה תגובה מפורטת בהיקף של 4 עמודים צפופים. נראה לי, כי התנהלותם של בעלי הדין יש בה יותר מאשר שימוש לרעה בהליכי בית משפט. ח. סוף דבר, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ, שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.   ניתן היום כ"ח בניסן, תשס"ג (30 באפריל 2003) במעמד   י' שטופמן, שופטת  אזהרה לחייב