הודעה על הפסקת עבודה למורה 1. ביום 10.7.00 הגישה התובעת תביעה לתשלום פיצויי פיטורין בסך 20,960 ₪ בגין תקופת עבודה מ-1.4.95 ועד 31.8.99.   לתביעתה צירפה התובעת תשובת הנתבע, משרד החינוך, מדינת ישראל (להלן: "המשרד") ולפיה פניית התובעת מ-2.2.00 הועברה אל אגף כ"א בהוראה (נספח א'), אישור גף כ"א במחוז ת"א לפיו לתובעת לא הוצעה עבודה בשנה"ל תש"ס, וכי קיבלה הפסקת עבודה, שכן אין למשרד אפשרות להציע לה משרה (נספח ב').   2. ביום 2.10.00 הגיש המשרד כתב הגנה בו טען כדלקמן :   א. ביום 27.8.00 העביר לחשבון התובעת סך 12,903 ₪ כפיצויי פיטורין, כולל הצמדה למדד, ומשכך המחלוקת היחידה היא פיצויי הלנה. אף שפ"פ שולמו באיחור הרי עפ"י העובדות שיפורטו מדובר בטעות כנה בתום לב. ב. התובעת הועסקה על בסיס ארעי כמורה ממלאת מקום.   ג. המשרד מוציא הודעת שיבוץ עד ל-31.5 לשנה"ל הבאה והודעה על הפסקת עבודה לסוף אותה שנת לימוד. מורה שלא קיבל הודעת שיבוץ בשנה"ל הקרובה יקבל אוטומטית פיצויי פיטורין מהגזברות. ד. בשנת תשנ"ח קיבלה התובעת הודעת שיבוץ וכן הודעה על הפסקת עבודה. לקראת שנה"ל תשנ"ט לא קיבלה הודעת שיבוץ, ולכן שולמו לה פ"פ. התובעת החזירה את הפיצויים משום ששובצה בפועל. ה. אף ששובצה בפועל - בשנה"ל תשנ"ט לא הוצאה לתובעת הודעת שיבוץ, וכפועל יוצא גם לא הודעה על הפסקת עבודה. משכך, לא העבירה הגזברות אוטומטית את פיצויי הפיטורין בסמוך לתום שנה"ל התשנ"ט (31.8.99, בטעות נרשם בהגנה שנת 2000). ו. ב-2.2.00 הגישה התובעת בקשה לפ"פ. הפיקוח המליץ על תשלום ב-13.2.00. ב-24.2.00 נשלחה בקשה לתשלום למשרד הראשי בירושלים. ב-13.3 הגיעה בקשה להעברת אישורים על הפסקת עבודה, ואלה נשלחו ב-13.4.00. בחודשים מרץ-אפריל 2000 עברו המשרדים במשרד למיקום חדש. (המשרד הפנה לפסה"ד שניתן בדב"ע נג/137-3 ידידיה בלומנפלד, פד"ע כ"ו 557; ע"א 12/60 מגדל נ' מפעלי טכסטיל, פד"י י"ד 660). ז. במשרד משלמים משכורות לרבבות מורים, ובמערכת גדולה כזו יכול שתתרחש טעות אנוש. ח. משכך, אין לחייב המשרד בפיצויי הלנה, יש לבטלם או להפחיתם למינימום עקב טעות כנה ו/או מחלוקת של ממש לגבי הסכומים המגיעים ודרך חישובם.   3. ביום 29.11.00 הגיש ב"כ התובעת כתב תשובה, בו הודיע על ייצוגה (ע"י בעלה). נטען כי ב-15.9.99 התובעת בדקה במשרד אפשרויות העסקה אצל מפקחים איזוריים וכשנאמר לה שאין משרות פנויות, הגיעה לסגנית מנהלת גף כ"א, הגב' מור (להלן: "מור") ובתום שיחתן ניתן לה נספח ב', קרי: מכתב הפיטורין. התובעת התקשרה טלפונית לפחות פעם בשבוע ונאמר לה להמתין בסבלנות וכי נושא פיצויי פיטורין בטיפול. בערך באמצע ינואר 2000 שוחחה עם מנהלת הגף, הגב' דיתה קרמר (להלן: "קרמר"). זו התפלאה לשמוע כי התובעת טרם קיבלה פיצויי פיטורין, ושלחה לתובעת טופס בקשה לקבלת פיצויי פיטורין ומאותו מועד הייתה התובעת בקשר עם גורמי המשרד כדי לברר גורל הפיצויים. עכוב כספי הפיצויים לא נבע מטעות כנה ובתום לב אלא מחוסר אכפתיות משווע ומזלזול בוטה בנהלים. אלמלא התערבות הפרקליטות בעקבות הגשת התביעה - לא היתה התובעת מקבלת את קרן פיצויי פיטורין.   4. ביום 7.2.01 התקיים ד.מ. בפני כבוד הרשמת מ. מרגלית. ביום 16.5.01 הגישו הצדדים רשימת מוסכמות-פלוגתאות. לא ראיתי לפרט רשימת הפלוגתאות מן הטעם כי, בסופו של יום, אין חולק בפניי כי אין מדובר בעובדת קבועה, וכי פיצויי הפיטורין לא שולמו במועד. אציין כי התובעת ראתה בנספח ב' אישור על הפסקת עבודה והמשרד רואה בו אישור ללשכת התעסוקה, שיועד לאפשר לתובעת לקבל דמי אבטלה.   5. הצדדים הגישו תצהיריהם: התובעת ב-25.7.01 והמשרד ב-1.4.02. ביום 14.4.02 התקיים דיון מנ"ת בפני כבוד השופטת א. סלע, ונקבעה כפלוגתא (יחידה) זכאות התובעת לפיצויי הלנה (כאמור, זו בלבד נותרה השאלה שבמחלוקת). 6. ביום 11.6.02 התקיים בפניי דיון הוכחות. מטעם התובעת העידו היא עצמה ומור. מטעם המשרד העידה קרמר. ב"כ התובעת ביקש להגיש סיכומיו בכתב, וכן ביקש להגיש סיכומי תשובה, ומשכך, הוגשו סיכומי הצדדים, כך שסיכומי התובעת הוגשו ביום 24.7.02 וסיכומי המשרד ביום 10.11.02 (לאחר שהתובעת ביקשה ב-6.11.02 כי ינתן פס"ד בהעדר סיכומי המשיב). סיכומי התשובה הוגשו ביום 8.1.03.   7. לאחר עיון בכל החומר שבפניי - להלן הכרעתי :   א. ב"כ התובעת טען טענת הודאה והדחה. ב"כ המשרד טען כי אין הודאה בכל העובדות. משאין מחלוקת כי מדובר בפיצויי פיטורים שלא שולמו במועד - ממילא, עובר על המשרד הנטל להראות מדוע אין לחייבו בפיצויי הלנה או כי יש להפחיתם. עילת התביעה (היחידה שנותרה, לאחר שפ"פ שולמו) היא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. משכך, לכאורה, אין נדרשת התובעת להוכחת עובדות מסויימות אלא המשרד. בהתאם, ראיתי לקבל הבקשה, שמשמעה לא היפוך נטלי ההוכחה (כסברת התובעת) אלא היפוך סדר הראיות.   ב. בעדויות שבפניי (אף כי לטעמי אין הדבר נדרש להכרעה, וב"כ התובעת במהלך הדיון קיבל זאת) ביקש ב"כ התובעת להראות כי עסקינן בעובדת קבועה בפועל. כאמור, אין הדבר במחלוקת, לא נדרש להכרעה, ואף לא נקבע כפלוגתא והועלה ע"י המשרד כדי להסביר הכשל שבהליך. ג. ההליך הנוהג - כמובהר בעדויות שבפניי, שימשה התובעת כמורה ממלאת מקום. עד ה-31.5 מוציא המשרד שיבוץ לשנה"ל הקרבה, ועם השיבוץ מוצאת למורה ארעי כאמור, אף הודעה על הפסקת עבודה (הודעה עתידית) ולפיה תופסק עבודתו ב-31.8 של שנה"ל הקרבה (בשנה קלנדרית מאוחרת לזו של הודעת השיבוץ). ובענייננו, לשנה הרלבנטית, לו שובצה התובעת עד ה-31.5.98 (לשנה"ל תשנ"ט) הייתה מקבלת בעת זו גם הודעה על הפסקת עבודה ב-31.8.99.   אין בפניי הודעת שיבוץ לשנה"ל תשנ"ט ואין בפניי הודעה על הפסקת עבודה בתום שנה זו.   אין חולק כי בשנה"ל הקודמת, הוצאה לתובעת הודעת שיבוץ והודעה (מראש) על הפסקת עבודה, ומשלשנת הלימודים תשנ"ט לא הוצאה לה הודעת שיבוץ, שילם המשרד לתובעת פיצויי פיטורים ביום 15.9.98 (סכום שהתובעת החזירה אח"כ, מששובצה בפועל לעבוד בשנת תשנ"ט).   ד. התובעת שובצה בפועל לעבודה לשנה"ל תשנ"ט. שיבוץ זה, כך נטען בתצהיר קרמר, לא נעשה עפ"י הנוהל, קרי : גף כ"א בהוראה לא קיבל הודעת שיבוץ מהמפקח ומשזו לא התקבלה, לא יצאה הודעה על הפסקת עבודה (עתידית). בהתאם, במועד סיום שנה"ל - לא ביצעה הגזברות תשלום פיצויי פיטורין בסמוך לסיום העבודה.   ה. לטעמי, הקושי בפעולת המשרד נעוץ בנוהלי פעולתו. התובעת שובצה בפועל, בלא שהפיקוח העביר הודעת שיבוץ לגף כ"א, לא במועד המקובל (לפני תום שנה"ל הקודמת) ואף לא במהלך העבודה עד אחרי החגים (כמקובל לגבי מקרים חריגים). אין קשר בין הגזברות לגף כ"א המופעל במקרים החריגים, ומכל מקום, כזה לא הובא בפניי. אין קשר גם בין תשלום שכר עבודה, או הגף המטפל בכך, לבין גף כ"א - וממילא, עצם תשלום שכ"ע אינו גורם ל"יצירת" הודעת שיבוץ והודעה (עתידית) על הפסקת עבודה או להעברתן של אלה לגף כ"א ולגזברות.   קרמר אישרה כי המפקח לא הודיע לגף כ"א על שיבוץ התובעת. זוהי התקלה הראשונה. אין מתקבל על הדעת, גם לא בגוף המעסיק יותר מרבבה - כי מורה ילמד, ולו במילוי מקום, שנת לימודים שלמה, בלא שיהא לדבר ביטוי בכח אדם.   (במאמר מוסגר אעיר כי אין חשיבות להחלפת בתיה"ס במהלך שנה"ל לא לענין הודעת שיבוץ, לא לענין תשלום שכר ולא לענין הודעה על הפסקת עבודה).   התקלה השנייה נעוצה בפרקי הזמנים בקשר בין אגף לאגף, משרד למשרד - בגוף גדול. לא מתקבל על הדעת כי בעיתותנו אנו, הודעה מגף כ"א ת"א לאגף כ"א בירושלים - "תכלה" דרכה 11 יום, ואישורים נדרשים יועברו בתוך חודש ימים.   תקלה שלישית - אם הגיע הנדרש לירושלים באפריל (נשלחו ב-13.4) לא מתקבל על הדעת כי נדרש המשרד, גם אם בחודשי מרץ-אפריל משרדיו החליפו מיקום - לתקופה של כ-4 חודשים לבצע תשלום כחובתו!   תקלה רביעית - "יפה" נהגה הגב' מור, בפעולתה לטובת המורה (התובעת), בהנפיקה לה ב-15.9.99 אישור לשירות התעסוקה בלא שתהא בפניה אסמכתא כלשהי להפסקת עבודה. העובדה כי המורים לחוצים וכו' - אינה רלבנטית. מה שצריך לעמוד מול עיני המשרד הוא נתוני העובדה. בזמננו אנו, ניתן היה ב-15.9 לוודא, במקביל לנתינת האישור, האם קיימת הפסקת עבודה, ליתן הוראה מיידית לגזברות לביצוע תשלום פ"פ, בין באופן ממוחשב, בין בפקס, בין בדוא"ל, בין בדואר פנימי ובין בטלפון ובמקביל בדואר; ניתן היה כמובן אף להפעיל התובעת לענין זה וליתן בידה אישור על שיבוץ, שלא לומר - ליתן בידה, באותו יום, טופס בקשה, כזה שניתן לה, כנראה, ע"י קרמר, ב-2.2.00 (ב' 1 לתצהיר התובעת). אמרנו "יפה" שהרי בכך פעלה מור לטובת התובעת - אך לא למיצוי מלוא זכויותיה, והפעולה - איננה בנוהל תקין.   ותקלה חמישית - גם כשהגישה התובעת תלונתה ב-14.6.00, שהגיעה למשרד לפני 27.6.00 (ג' לתצהירה) - קיבלה הפיצויים רק ב-27.8.00, וגם זאת לאחר שכתב תביעה נמסר לפרקליטות ב-16.7.00!! (ואין בדבריי התייחסות לשאלה אם אלה שולמו רק בשל התערבות הפרקליטות).   ו. לא אחת שומעים אנו טרוניה כזו או אחרת על סרבול במערכת הממשלתית או במשרד. ברי לכולנו כי נוהלים ניתן לשנות ולשפר, ומטעויות - למדים כולנו. אם לא נהא ערים לאלה, אם "נסתתר" מאחורי ההנמקה "אנו גוף גדול, ובהכרח נופלות טעויות" - ממילא לא נתקנם (הנוהלים). מדובר לטעמי ב"שום לב ושכל" לנוהל שימנע תקלה כאמור (ולו לצורך ההבהרה - הגורם המדווח לגורם שדאג לתשלום השכר - ראוי אולי כי ידווח בתשלום הראשון לשנה, גם לגף כ"א, כך שנושא השיבוץ ועמו הפסקת העבודה - יטופלו).   בטוחני כי במשרד מצויים גורמים מקצועיים המסוגלים למצוא פתרון ראוי, אפשרי ולא מסובך, שימנע בעתיד תקלות כאמור.   המשרד הוא גוף גדול, אגפיו השונים באים לשרת מטרה אחת - מתן שירות בתחום החינוך לאזרחי המדינה, ומאידך, ביצוע הפרוצדורות המתחייבות, כך שיתאפשר למשרד ליתן השירותים שחייב הוא בהם. סוגיית הקשר בין אגף לאגף, או אם גוף זה או אחר במשרד חב בפעולה מסויימת - אינה רלבנטית. לתובעת, המשרד ככזה, הוא המעסיק. אם יד ימין אינה "מחוברת" כדבעי ליד שמאל, ל"לב" המשרד או ל"מוחו" - אין רבותא לתובעת בכך. טעויות המשרד בנוהליו או בין אגפיו - אינן טעות כנה של המשרד. אין נדרשת טעות כנה בנוהלים. נדרשת טעות כנה לאי תשלום במועד של פיצויי הפיטורין! אין מקום לדיכוטומיה שמבקש ליצור המשרד, בין אגפיו, להנמקת-הוכחת "טעות כנה".   יש לזכור עוד כי גם השבת פיצויי הפיטורין ע"י התובעת נדרשה ל"נורה אדומה" למשרד! התובעת היא שהשיבה הפיצויים, מששובצה לעבודה. הכיצד באלה לא היה כדי "להעיר" מאן דהוא לשיפור התקשורת הפנימית?! עסקינן בגוף ציבורי, בגדול המעסיקים, במדינה. תום הלב המיוחד לו במערכת יחסיו כמעסיק - תום לב מוגבר הוא. בכל אלה יש כדי לאיין, לטעמי, טעות כנה.   מנגד - ערה אני להתנהלות התובעת. לא שמעתי מדוע המתינה זמן כה רב עד לפנייתה בכתב בענין. ודאי כך משלוותה בסיוע משפטי הדוק. אין בכך כדי "לרפא" פגמי המשרד, אך ספק אם מדובר בכנות בפעולתה, עת המתינה עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות.   ז. שוכנעתי כי אכן עסקינן בטעות, שהתרחשה בגין מיוחדות הנסיבות בהן הועסקה התובעת בשנה"ל האחרונה ללא הודעת שיבוץ וללא הודעת הפסקת עבודה. המשרד שיכנע כי אכן מדובר בטעות ובכנות בפעולת המשרד. אין מקום לדבר בסיטואציה על זדון או כוונה רעה. דא עקא, יש לטעמי ליקוי בפעולת המשרד כמפורט לעיל.   בנסיבות אלה - משאין ספק כי לתובעת נגרם עוול, ודאי נזק באי תשלום הפיצויים במועדם, ובתשלומם באיחור של כשנה - רואה אני לקבוע את סכום פיצויי ההלנה שישלם המשרד לתובעת בסכום נקוב של 8,000 ₪, סכום שישולם בתוך 21 יום מקבלת פסה"ד. כל צד ישא בהוצאותיו.  דיני חינוךהפסקת עבודהמורים