סגנית הנשיא אלישבע ברק הזכאית המערערת לפיצויי פיטורין ופיצוי בגין אי הפרשות מלאות לביטוח מנהלים בגין תקופת עבודתה במשיבה. 1. עובדות המערערת עבדה אצל המשיבה בשתי תקופות נפרדות. האחת משנת 1987 ועד 1993 והשנייה, ממאי 1993 עד יוני 1997. במהלך תקופת עבודתה עבדה יותר מ- 10 שעות ביום וביצעה עבודות שונות במשרד, לרבות עבודות שאינן קשורות לפעילות המשיבה, ואשר נתבקשה לעשות על ידי מנהלי המשיבה, אבנר או רמי. בסוף שנת 1996 הפכה השותפות לחברה בע"מ ועברה למשרד חדש. למשרד החדש הובא עובד חדש בשם מיקי, לתפקיד איש מכירות. לטענת המערערת מיום בואו של העובד החדש הפך יחס המנהלים אליה ליחס מזלזל, כאשר העובדה שקוממה אותה היתה שלאחר 10 שנות ותק, היא המשיכה להשתכר אותה משכורת, ואילו מיקי הרוויח 50% יותר ממנה, בנוסף להטבות רבות. המערערת פנתה למר אבנר תשבי, אחד ממנהלי המשיבה, וביקשה כי משכורתה תושווה לזו שמקבל מיקי. בקשתה נדחתה. לאחר השיחה שינתה המערערת באורח קיצוני את עבודתה במשיבה - ללא שעות נוספות, וללא תחושה שהיא אחראית לכל מה שקורה במשרד. בשלב זה היתה במשרד אוירה מתוחה. בתחילת שנת 1997 הכירה המערערת את מי שלימים היה לחברה לחיים ועברה להתגורר עמו בבנימינה. בחודשים האחרונים לעבודתה היא הגיעה לעבודתה בתל אביב ברכבת. אותה עת, בתחילת יוני 1997, התקיימה שיחה בין המערערת לאחד המנהלים, אבנר. הצדדים חלוקים בשאלת אופן סיום היחסים. המערערת טענה כי הודיעה שהיא מתפטרת בשל הרעת תנאי עבודתה, ובשל העתקת מגוריה לבנימינה. המשיבה טוענת שההתפטרות נעשתה מרצונה החופשי של המערערת ובשל רצונה לעסוק בתכשיטנות. המערערת קיבלה מכתב פיטורים וכן סיכום ההפרשות לביטוח מנהלים. כדי לקבל את חתימתו של אבנר על המכתבים, נתבקשה המערערת לחתום על מכתב היעדר תביעות. כך עשתה. הסכום שצוין בטופס 161 על ידי הנהלת החשבונות היה 21,885 ₪. ביום 27.7.97 שולמו למערערת באמצעות חברת אררט, פיצויי פיטורים בסך של 7,145 ₪ בלבד. 2. הבסיס הנורמטיבי לתביעת המערערת המערערת ביססה את טענתה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים על שני סעיפים - סעיף 8(1) וסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים: 8. לעניין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו - (1) לרגל נישואיו - לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת. 11(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים. 3. קביעתו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי מפי השופטת לאה גליקסמן ונציג הציבור מר דב בן דב (עב 301410/98) דחה את מירב טענותיה של המערערת, ואלו נימוקיו: לא התקיימו במקרה הנדון "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", ולפיכך דחה את תביעתה של המשיבה לפיצויי פיטורים. המערערת לא הוכיחה כי הובטח לה שתקבל את הסכום שנרשם בטופס 161, או כל סכום מעבר למה שהצטבר בפוליסת ביטוח המנהלים. בית הדין קבע כי אין מחלוקת שהנתבעת לא הפרישה בגין תגמולים ממלוא שכרה של התובעת אלא משכר נמוך יותר, ולכן התובעת זכאית לתשלום ההפרש. אולם בית הדין קבע שהתובעת לא הציגה הוכחות להפרשים לגבי כל השנים, ולכן יוכל להתייחס רק לחצי שנה האחרונה לגביה המציאה התובעת תלושי שכר. בית הדין קבע כי על המשיבה לשלם למערערת 1017.50 ₪ בגין השלמות להפרשות לביטוח מנהלים שלא הפרישה. 4. טענות המערערת המערערת טוענת טענה עובדתית לפיה יש להעדיף גרסתה הברורה והמשכנעת ועל כן היה על בית הדין לקבוע כי חל על התפטרות המערערת סעיף 11(א) לחוק. אשר למשקל שהיה על בית הדין לתת לטופס 161 טוענת המערערת כי טעה בית הדין כאשר קבע כי הטופס נמסר למערערת רק כדי שתוכל לפדות את הכספים שהצטברו לזכותה בפוליסת ביטוח מנהלים. הטענה היא כי הטופס מהווה התחייבות לשלם לה את הסכומים שמופיעים בו, ושחושבו על ידי מנהלת החשבונות מטעם המשיבה. אשר להפרשות לביטוח המנהלים טוענת המערערת כי אותם נימוקים שציין בית הדין האזורי בקבלו את תביעתה לביטוח מנהלים צריכים לעמוד לה גם באשר לזכאותה לפיצויי פיטורים - היה הסכם בעל פה המחייב את הצדדים, הסכום שהופרש הוא אכן 5% מהמשכורת ההתחלתית כפי שטענה המערערת וכן כי עדות מנהל המשיבה היתה מעורפלת ובלתי מנומקת. היה על בית הדין לחייב את המשיבה בהשלמת הפרשות לביטוח מנהלים עבור כל תקופה העבודה, ולא רק בגין ששה חודשים, לגביהם נמסרו תלושי שכר. מנהל המשיבה נתן בידי המערערת מכתב הפיטורים. בכך הוא חייב את המשיבה בתשלום פיצויי פיטורים. 5. טענות המשיבה אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. אין לראות הסכם בהתנהגות בהפרשות לביטוח מנהלים. הסכום שהופרש אינו מחושב על בסיס 5% ממשכורתה ההתחלתית של המערערת - -.1,800 ₪. משבחרה המערערת שלא להגיש את כל תלושי השכר, אין לה להלין אלא על עצמה. תחושת עובד כי נעלב על ידי מעבידו אינה מזכה בפיצויי פיטורין בהתפטרותו. 6. הזכאית המערערת לפיצויי פיטורין המערערת ביססה את תביעתה המקורית לפיצויי פיטורין על מספר נימוקים. ראשית טענה המערערת כי על פי סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, משום שעזיבתה את העבודה נבעה משינוי מקום מגוריה. על טענה זו לא חזרה המערערת ועל כן אין מקום להתייחס אליה. שנית טענה המערערת כי עזבה את עבודתה בשל נסיבות בן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה, וזאת בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. טענתה השלישית של המערערת, היא כי חתימתו של המעביד על טופס הפיטורים שלה, מהווה הודאה בנסיבות הפיטורים ועל כן הודאה בחבותו לתשלום פיצויי פיטורין. אדון בטענות אלה כסדרן: א. התפטרות בשל נסיבות בן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודה לעניין זה קבע בית הדין האזורי כי סיבת התפטרותה של המערערת היתה בואו של מיקי לעבודה בחברה, תרעומתה על כך ותחושת קיפוח חזקה. "תחושת הקיפוח התעצמה כאשר נדחתה בקשתה של התובעת להשוות את שכרה לשכרו של מיקי". וכך ציין בית הדין האזורי: התרשמותנו היא שתחושתה הסובייקטיבית של התובעת כי קופחה וכי לא זכתה ליחס הראוי היא "כנה ואמיתית" אולם לדעתנו, בנסיבות המקרה הנדון, אין בתחושתה הסובייקטיבית של התובעת כדי ליצור נסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים מנימוקים אלה. אכן גם אם תחושתה הסובייקטיבית של המערערת היתה כי נוצרו נסיבות בן אין היא יכולה להמשיך ולעבוד, הרי קנה המידה שקובע סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הוא קנה מידה אובייקטיבי. הסעיף מדבר בנסיבות שנוצרו בן אין זה סביר שעובד ימשיך לעבוד. יש לבדוק האם סביר הוא להמשיך לעבוד בתנאים אלו, היינו, האם העובד הסביר היה ממשיך לעבוד או ששינוי הנסיבות היה מונע ממנו להמשיך לעבוד. ככל בחינה אובייקטיבית של סבירות יש לבחון האם עובד סביר בנסיבותיה האישיות של המערערת היה מפסיק לעבוד בגין הנסיבות. זוהי הסובייקטיביזציה של קנה המידה האובייקטיבי. על כן יש לקבל את קביעתו של בית הדין האזורי כי, על אף שמבחינה סובייקטיבית מדובר בהתפטרות בדין פיטורים, הרי שמבחינה אובייקטיבית אין הוא יכול לקבל את הטענה. הנשיא מנחם גולדברג עמד על מבחן אובייקטיבי זה הכולל בחובו, ככל מבחן אובייקטיבי, אספקט סובייקטיבי בעניין ג'ואנה יחיאל (דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ - ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436): השאלה אם התקיימו נסיבות ביחסי עבודה שבהם אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו תלויה במקצוע, בסוג העבודה ובמעמדו של העובד במקום עבודתו, כשם שלמושג "משמעת" משמעות אחרת על מדובר במי שהוא חבר בהנהלת המפעל מזו אשר לאותו מושג עם מדובר בכל עובד אחר במפעל (דב"ע לה/17-3; לה/20-3, רוזנצוויג - טקס כץ בע"מ פד"ע ו,393) כך גם לעניין הנסיבות ביחסי העבודה המצדיקות התפטרות. בכל מקצוע וסוג עבודה יש לבחון את הנסיבות ביחסי עבודה לגופן טרם יוחלט, על פי אמת מידה אובייקטיבית, אם יש באותן נסיבות כדי להגיע למסקנה שאין לדרוש מעובד שימשיך עבודתו בהן (וראה גם בפסיקה (דב"ע נא/203-3 הרשקו רובין - מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ, סעיף 6 לפסק הדין). הנה כי כן יש לבחון האם אובייקטיבית התקיימו נסיבות המצדיקות את התפטרותה של המערערת לאור נתוניה האישיים. בבחינת נסיבות המקרה צדק בית הדין כי אין להחיל על המערערת את עקרון סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים למרות הרגשתה הסובייקטיבית של המערערת. לא בכל עלבון ופגיעה במהלך העבודה ניתן לראות נסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורין. כך פסק בית הדין האזורי בתל אביב כי כאשר התקבלו לעבודה במפעל עובדים חדשים בתנאי עבודה טובים יותר, לא הצדיק הדבר התפטרות עובד ותיק המזכה בפיצויי פיטורין: "בקבלת עובד יומי אחד במחלקת הזכוכית ששכרו היומי עלה על זה של התובע ועובד חודשי אחד מלכתחילה (לנתבעת כ-1200 עובדים), אין אנו רואים נסיבות שבהן אין לדרוש מהתובע כי ימשיך בעבודתו, מה גם שלא הוברר לנו כלל מה היה תפקודם. יצוין שלא שמענו דבר מפיו של התובע בדבר קיפוחו בשכרו לגבי שאר עובדי ההחזקה היומיים" (תב"ע ת"א לג/260-3 יובל ארוסי - עסיס בע"מ, פד"ע ו' קלח). ובמקרה אחר קבע בית המשפט העליון כי - "התנאים הסוציאליים האחרים שאותם הוא תובע לעצמו, שלא לדבר על העלאת שכר סתם, הם הטבות נוספות אשר אינן נובעות מחובה חוקית או חוזית המוטלת על המשיבה, אלא נובעת מתנאי עבודה מוסכמים הקיימים לדבריו במקומו אחרים. אבל תנאים אלה, שהמשיבה לא קיבלה אותם על עצמה מרצונה וגם אינם מחייבים אותה בתוקף החוק, אין היא מחויבת להנהיגם או לקיימם. המשיבה לא שינתה דבר בתנאי העבודה של המערער לרעתו, הוא שביקש שינוי התנאי לטובתו על מנת להשוותם עם המקובל לטענתו אצל מעבידים אחרים. על - ידי שום פירוש, ולו הדחוק ביותר, אין לקרוא לזה הרעה בתנאי העבודה אצל המשיבה" (ע"א 19/65 ש. לוטטי נגד חברת מלפורד ושות' בע"מ, פ"ד י"ט(2) 395) דברים אלה יפים גם לענייננו. נכון שהמערערת חשה פגיעה עם בואו של העובד החדש, מיקי, ונכון שהיא חשה פגועה עוד יותר, כאשר בקשתה להשוות את שכרה לזה של מיקי, נדחתה. אולם, לא ניתן לגלגל את האשמה לפתחו של המעביד במקרה זה. בית הדין האזורי השתכנע כי הפגיעה במערערת על ידי המשיבה במסגרת שיקול הדעת הנתון לה מכוח זכותה הניהולית, היתה מידתית. אין מקום להתערב בקביעתו זו של בית הדין האזורי. אוסיף עוד כי אילו המערערת סברה שהיא התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורין, על שום מה היה לה צורך לבקש מכתב פיטורין על מנת לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי? התפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורין מזכות אף בדמי אבטלה כאילו פוטר העובד. 7. זכאות המערערת לפיצויי פיטורין מכוח מכתב הפיטורין שקבלה לאחר שהמערערת הביעה את רצונה לעזוב, מסר מנהל המשיבה בידה לבקשתה מכתב פיטורין על מנת שתוכל לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. לא ניתן לקבל את טענת המשיבה כי יש להתעלם מן המכתב, משום שהוצא רק לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי. מעביד אינו רשאי להוציא מכתב פיטורין לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי ולטעון שהוא הלכה למעשה לא פיטר את העובד. זהו מקרה חמור ויש להתריע עליו. ניתן היה לכאורה לקבוע שהמעביד הנותן בידי העובד מכתב ממין זה מושתק מלטעון שהוא לא פיטר את עובדו. עם זאת גם המערערת מסכימה שהיא התפטרה. אין היא זכאית לפיצויי פיטורין ודמי אבטלה לאור הממצא שהיא אינה זכאית לפיצויי פיטורין כאילו פוטרה. כל שניתן לעשות הוא להעביר את פסק דיני זה ליועץ המשפטי לממשלה וליועצת המשפטית של המוסד לביטוח לאומי לידיעתם ולשיקול דעתם. 8. הפרשות לביטוח מנהלים בית הדין האזורי קבע כי הוא מקבל את טענת המערערת לפיה ההסכם המקורי בינה לבין המשיבה היה כי ההפרשות יהיו בשיעור של 5% משכרה, וזאת הן משום שסביר כי ההסכם בין הצדדים היה על פי המקובל, היינו חלק המעביד בהפרשות הוא 5% מהשכר ולא מסכום שרירותי, לא עגול, בסך -.94 ₪, והן לאור טופס 161 שניפק. המשיבה תשלם את הסכום שהיה עליה להפריש בגובה 5% משכר לכל התקופה לפי השכר האחרון ששולם למערערת. המזכירות תשלח פסק דין זה ליועץ המשפטי לממשלה וליועצת המשפטית של המוסד לביטוח לאומי כאמור בסעיף 7 לפסק דיני זה. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. ניתן היום, כ"ג באב תשס"ג (21.8.03) בהיעדר הצדדים וישלח לצדדים בדואר. סגנית הנשיא אלישבע ברק השופטת נילי ארד השופט שמואל צור נציג ציבור דב פרנקל נציג ציבור גדליה סטויצקשינוי מקום מגורים של עובדהתפטרות