התובע היה עובר לתאונה כדורגלן והנתבעות טוענת כי הפגיעה בברך נובעת ממיקרוטראומות חוזרות במהלך משחקי כדורגל: 1. בפני תביעה לפיצויים עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. התובע יליד 29.9.74 נפגע בתאונת דרכים ביום 16.6.1996, בעת שנהג ברכב שבוטח ע"י הנתבעות. התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה ע"י המל"ל. המחלוקת היא בשאלת הנזק. מצבו הרפואי של התובע 2. לאחר התאונה הובל התובע לחדר מיון בבית חולים העמק. התובע התלונן על הגבלות וכאבים בצוואר ובגב. צווארו נחבש חבישה מרופדת ל- 3 ימים והתובע שוחרר למנוחה בביתו, עם המלצה למעקב רופא וטיפול במשכחי כאבים (אנלגטיקה). לאחר 3 ימים שב התובע לחדר מיון והפעם התלונן גם על נפיחות בברך שמאל ובהמשך טען כי בתאונה קיבל מכה ישירה בפיקה בברך שמאל. צילומי הרנטגן היו תקינים ולא הייתה עדות לנוזל בברך, אם כי נמצאו נפיחות ורגישות. לאחר מכן עבר התובע טיפולי פיזיוטרפיה. בשנים 98 ו- 99 עבר שני ניתוחי ארתרוסקופיה במהלכם כפי הנראה אובחנו קרעים במיניסקוס בברך שמאל, והם נכרתו. 3. התובע נבדק תחילה במסגרת המל"ל. שם נקבעה לו נכות זמנית של 100% למשך 5 ימים, 10% למשך עוד חצי שנה, ואחר כך 0% לצמיתות. כיוון שלאחר תום הדיון בועדות המל"ל, עבר התובע בדיקות ארטרוסקופיה ומימצאיהן לא היו בפני הועדה הרפואית במל"ל, התרתי לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לפיכך מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' רופמן. 4. בחוות דעתו קבע פרופ' רופמן : "בעקבות התאונה נותרה נכות אורטופדית קבועה שכן בברך שמאל נותרו סימני נזק פנימי כחלק מתסמונת שלאחר קרע מניסקלי ואפילו כריתתו. נותרה הגבלת תנועות קלה ואף דלדול שרירים, ממצא שהינו אוביקטיבי לחלוטין. בהסתמך על הספור האנמנסטי והממצאים הקליניים והרנטגניים ניתן לקבוע כי נותרה נכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה האמורה שתואמת את סעיפי המל"ל 48(2) ז.IV. אשר על כן, אני קובע את נכותו האורטופדית הצמיתה - בגובה 10%". הקשר הסיבתי 5. הנתבעות כופרות בקשר הסיבתי בין מצב ברכו של התובע לבין תאונת הדרכים. כמו כן בקביעת הנכות שצוטטה לעיל. הנתבעות טוענות כי לא הוכח הקשר בין המימצאים בברך של התובע לבין התאונה, ומדובר "בקשר סיבתי בעייתי" לכל הפחות. החבלה בברך אינה מופיעה כלל בטופס חדר המיון מיום האירוע. התובע היה עובר לתאונה כדורגלן והנתבעות טוענת כי הפגיעה בברך נובעת ממיקרוטראומות חוזרות במהלך משחקי כדורגל. 6. פרופ' רופמן נחקר בביהמ"ש על ידי באי כוח הצדדים. מתברר כי התובע טען בפני פרופ' רופמן כי הוא עובד מעט בחינוך גופני. ציון עובדה זו חוזר בחווה"ד של פרופ' רופמן הן באנמנזה והן במסקנותיו. אולם מתברר כי הטענה איננה נכונה, כפי שיובהר להלן, התובע עובד שעות רבות, הן כמאמן כושר והן כמורה לחינוך גופני. פרופ' רופמן אישר כי פגיעות במיניסקוס בברך אופייניות לשחקני כדורגל וכדורסל. העובדה כי התובע היה כדורגלן לא הייתה לנגד עיניו עת נתן את חוות דעתו. התובע גם לא מסר לו כי בשנת 1993 הוא נפצע במהלך משחק כדורגל ונחבל ברגל שמאל. במסמך הרפואי שהוצג בפניו במהלך חקירתו בבית המשפט, אין זכר כי הייתה פגיעה בברך דווקא. 7. פרופ' רופמן אישר לשאלות ב"כ הנתבעות, כי יכולה להיות פגיעה במיניסקוס שלא תתגלה מידית. "יכול להיות גם שיהיה קרע קטן כתוצאה ממשחקי כדורגל ולא יורגש והאדם ימשיך לשחק ובסופו של דבר תגיע חבלה נוספת שתזרז ותגדיל את הקרע ואז יבוא ביטוי קליני". החבלה המאוחרת, אינה צריכה להיות חבלה רצינית ודי בסיבוב הרגל כדי לגרום לקרע שיבוא לביטוי קליני. עוד אישר כי סביר והגיוני שאדם הנפגע ומקבל מכה בברכו בתאונה, יהיה לכך זכר בתעודת חדר מיון. מאידך גיסא, חזר ואישר גם לשאלת ב"כ התובע, כי יתכן שהנפיחות בברך והכאבים יתעוררו רק ביום 19.6.96, דהיינו כ- 3 ימים לאחר התאונה הנדונה. 8. תאורו של התובע בתצהירו כאילו "עקב התאונה נפצעתי קשה מאוד והובהלתי לביה"ח עפלה בעמק בעפולה כשאני סובל מחבלות ברגליים בברך בצוואר בעמוד השידרה וכן מחבלת ראש" רחוק מלשקף את המציאות. ביום התאונה בחדר מיון, התובע התלונן רק על כאבים בראש ובגב. בבדיקתו לא נמצאו סימנים אובייקטיביים כלשהם, נמצאו רגישות בצוואר ובגב תחתון (נ/2) והוא שוחרר למנוחה ומעקב אצל רופא מטפל. לראשונה הוזכרה רגישות בברך שמאל בביקור חוזר בחדר מיון ב- 19.6.96. הפעם התלונן התובע על כאבים בצוואר ובברך שמאל באזור הפיקה. לא נמצאו סימנים לנוזלים בברך וצילומי הרנטגן היו תקינים אולם התגלתה נפיחות בברך. למן אותו יום המשיך בטיפולי פיזיוטרפיה בברך עד שכעבור כשנתיים וכעבור כ-3 שנים בוצעו טיפולי הארטרוספקופיה. קשה להאמין כי אילו קיבל התובע מכה חזקה בברך ביום התאונה, לא היה מתלונן על כך עוד בחדר מיון. בפרט שכאמור אין מדובר בפגיעה חמורה באזור אחר, שהתרכזות בה "השכיחה" מכה משמעותית בברך. מנגד, אכן 3 ימים לאחר התאונה החלו התופעות החיצוניות בברך שמאל, והיא התנפחה. נראה כי אכן לתובע היו פגיעות קודמות בברך הקשורות לעיסוקו ככדורגלן ובמהלך התאונה ארעה החמרה שהביאה בסופו של דבר לתהליך, שבתומו קבע פרופ' רופמן 10% נכות. גם פרופ' רופמן אישר בחקירתו "אם אני יודע שאני מתעסק עם כדורגלן למשל, ושהייתה לו חבלה מסוג החבלה שהיתה בטופס המיון, שאין ביטוי בגללה בברך, אני כן הייתי חושב שתאונה כן יכולה לגרום, אבל ללא ספק, מירב הבעיה הייתי מייחס למקצוע ככדורגלן" (הדגשה שלי ח.ה.). בסופו של דבר, קביעתו של פרופ' רופמן כי מצב ברכו של התובע מזכה אותו ב- 10% נכות רפואית לא עורערה, אלא כפי שיובהר להלן, לעניין מצבו התיפקודי בעבר ובעתיד. לקביעה דלעיל, יש השלכה לעניין השאלה האם התאונה גרמה לכך שהתובע "הפסיד" קריירה של כדורגלן, וכן לגבי הפסדי השתכרות. תיפקודו של התובע 9. בפני פרופ' רופמן הוצגה קלטת חוזי (וידאו) בה צולם התובע ב-17.12.02 מעביר אימון כושר, כחודש לפני הצגתה בבית המשפט. הוא אישר כי לפי הנראה בקלטת, התובע מציג תפקוד מלא של הברך כולל הפעלת לחץ רב על הברך הנדונה. "מבחינה תפקודית הוא מתפקד תפקוד מלא לפחות בתקופה בה הקלטת צולמה". עם זאת, לא הסכים המומחה לומר כי התובע אכן מתפקד תפקוד מלא ופעיל ללא הגבלה כלשהי. 10. פרופ' רופמן הבהיר בעדותו כי "שחקני כדורגל שניכרת להם המיניסקוס חוזרים לפעולה ומתפקדים אבל התהליך הארטריטי בברך במקום גיל 70 הוא יהיה בגיל 50 והם מפסיקים לשחק". הענקת הנכות של 10% בתקנות המל"ל מתבססת לטעמו על הקדמת התהליך הארטריטי בברך. 11. התובע טוען כי התאונה קטעה את קריירת הכדורגל שלו, בה גילה כשרון רב, התמדה ויכולת, באופו שיכול היה להביאו לשחק באחת הליגות הבכירות. התובע טען כי לא שב לשחק כדורגל מאחר ורופאו ד"ר בסר אסר זאת עליו. כל שהאישור מד"ר בסר, שהתובע הציג לתמוך בטענתו, קובע כי התובע "עדיין מוגבל בכל פעילות פיזית על רגליו". בסופו של דבר, אילו אכן "כדורגל" היה משאת נפשו ואכן סבר כי נכון לו עתיד גדול בתחום זה, לא הייתה מניעה לחזור ולשחק, כפי שאישר פרופ' רופמן נוהגים ספורטאים רבים אחרים. יתרה מכך, כפי שקבעתי לעיל, מצב ברכו של התובע קודם לתאונה, סביר להניח שהיה מגביל אותו מלהמשיך ולדבוק בקריירה זו לאורך זמן, גם ללא התאונה הנדונה. לא שוכנעתי, כי אכן לתובע ששיחק ליגות נמוכות מאוד, היה אכן סיכוי להתקדם לליגות הבכירות ולפתח קריירה מרשימה בתחום הכדורגל. לפיכך מתייתר הצורך לקבוע עובדות לגבי עדויות "עסקני הכדרוגל" שהביא התובע. אם כי, כפי שמציין ב"כ הנתבעות בסיכומיו קשה להסתמך על עדויותיהם המעורפלות, והבלתי מבוססות. כמו כן עניינו של השחקן ג'מיל חאדר שונה ואיננו רלבנטי. הוא אף אישר כי בד"כ שחקני ליגה ג' כמעט שאינם מקבלים שכר. 12. התובע השתחרר מצה"ל ב- 28.11.95. במועד התאונה עבד כמאבטח ועמד לשחק בעונת 96/97 בקבוצת "אסי גלבוע". עפ"י ההסכם ת/ 1 הוא עמד לקבל 9 משכורות של 1,500 ₪ כל אחת. בתום העונה הקבוצה עלתה מליגה ג' לליגה ב' ולכן היה זכאי לקבל מענק בסך 10,000 ₪. כמו כן היה זכאי לקבל 500 ₪ עבור כל נקודת ליגה במסגרת משחקי הקבוצה בליגה ג', סה"כ 88 נקודות. יהיה מקום לפסוק לו את הפסדי השכר בתקופת אי הכושר וכן ההפסד בגין עונת המשחקים בשנת 96 -97. המכה שהחמירה את מצב ברכו גרמה לו להפסיד את החוזה ת/1, אך לא מעבר לכך. אם הפסיק התובע לשחק כדורגל, לא הוכח כפי שקבעתי לעיל כי היה זה עקב התאונה הנדונה דווקא. נכות בשיעור 10% בלבד, (כבר בחצי השנה שלאחר התאונה (כפי שנקבע גם במל"ל), לא גרמה לו להפסדי שכר מעבר לכך, ולא מנעה ממנו לשוב לעבודתו הקודמת; כפי שעולה מדו"ח המל"ל מיום 21.7.97, "התובע חזר לעבודתו הקודמת". כמו כן החל אז בלימודיו העל תיכוניים במכללת "אוהלו". 13. לאחר התאונה והחלמתו, התובע הכשיר עצמו להיות מאמן כושר, מורה לחינוך גופני ומאמן כדורגל. הוא סיים לימודיו ביולי 99. באותו קיץ עבד בקיטנת ספורטאים לילדים. הוא החל לעבוד כמורה מחליף כבר במרץ 97 ובתחילת שנת הלימודים 1999 החל ללמד בבית ספר "יהודה", בעפולה, שם התמיד, עד לפחות 2/03 , מועד הכנת תעודת עובד ציבור מטעם עיריית עפולה. התובע עובד שעות רבות. אין לו שום בעיה לתפקד במקצועו והוא אף לא טרח ליידע את מעסיקיו, על מגבלות גופניות כלשהן להן הוא טוען. התובע החל בשנת 99 לעבוד כמורה במשרה מלאה. במשך הזמן המשרה קוצצה, אולם היה זה עקב קיצוצים במערכת החינוך וללא שום קשר לתיפקודו של התובע. בנוסף הוא עובד בין 5-7 פעמים בשבוע כמאמן כושר במכבי הרצליה. לפיכך יהיה מקום לפסוק סכום גלובלי מתון בלבד, בגין הפסד שכר בעתיד. קביעת הפיצויים 14. התובע מבקש לפסוק לו פיצויים בגין כאב וסבל, הפסדי השתכרות בעבר בעתיד וכן הפסדי פנסיה, להלן אדון בראשי הנזק. א. כאב וסבל לפי נכות בשיעור של 10%, (ללא ימי אשפוז) ובצירוף ריבית מיום התאונה ועד היום- 19,123 ₪. ב. הפסד השתכרות עבר התובע זכאי להפסד שכר בתקופת אי הכושר המלאה והחלקית בגין עבודתו כמאבטח, כמפורט בסיכומי הנתבעים, סך 6,000 ₪. בנוסף מצב ברכו שהחמיר, מנע ממנו לקבל את הסכומים עפ"י החוזה ת/ 1 . (לא מצאתי מקום שלא לקבל את ההסכם החתום על הסכומים הנקובים בו). לפי שכר בסיס בסך 1500 ₪ לחודש 9 חודשים, בנוסף לבונוסים ומענק עלייה, זכאי התובע נכון להיום לסך 90,000 ש"ח. (הסכום כמפורט בסיכומי התובע). ג. הפסד השתכרות עתיד בהתחשב בכך שבסופו של דבר כיום הוא מתפקד היטב, ומאידך גיסא קיים חשש להפרעה ככל שיתבגר - הנני פוסקת סכום גלובלי בסך 40,000 ₪. ד. נסיעות והוצאות רפואיות מאחר ומדובר בתאונת עבודה היה התובע זכאי לכסוי הוצאות נסיעה והוצאות טיפולים רפואיים מהמל"ל. ה. הפסד פנסיה לא הוכח כי התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. זאת בשים לב לקביעותי דלעיל. ו. ניכוי תגמולי מל"ל מסכום הפיצויים דלעיל סך 155,123 ש"ח יש לנכות סך 29,293 ₪. (הסכומים משוערכים מיום תקבולם ועד היום. ללא ריבית, איזון לכך שלא פסקתי ריבית בקביעת הפסדי שכר בעבר). כמו כן אם טרם הוכרעה במל"ל תביעתו של התובע להחמרה, רשאית הנתבעת לעכב את הסכום שעתיד התובע לקבל, אם יקבע במל"ל כי נגרמה לו נכות צמיתה עקב התאונה (כפי שקבע פרופ' רופמן); וזאת עד להכרעת המל"ל, כפי שהסכימו הצדדים בדיון מיום 25.2.03 . 15. התוצאה הנתבעים ישלמו את הסכומים שפורטו לעיל, לאחר נכויי המל"ל כפי שפורטו לעיל. בנוסף ישלמו הנתבעות הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצויים בצירוף מע"מ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ניתן היום י"ב בשבט, תשס"ד (4 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים. ח. הורוביץ, שופטתכדורגלדיני ספורטמיקרוטראומה