1. התובע טוען כי פוטר מעבודתו אצל הנתבעת עקב גיוסו לשירות מילואים. על כך הגיש בשלב ראשון תלונה כנגד הנתבעת בפני ועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) התש"ט-1949 (להלן-חוק חיילים משוחררים או-החוק). בהחלטתה קבעה הועדה כי בנסיבות הענין מתעוררת שאלה האם יש לראות את התובע "כעובד" הנתבעת בסמוך לפני גיוסו. הועדה היתה סבורה כי השאלה הינה שאלה עקרונית שראוי שתבורר בפני בית הדין לעבודה. על כן מצאה לנכון שלא להכריע בתלונת התובע ועצרה את הדיון שבפניה, על מנת לאפשר לתובע לפנות לבית הדין ולהכריע בסוגיה בדבר היותו "עובד". ואמנם, התובע פנה לבית הדין, וכאן אנו נדרשים לסוגיה שבה עצרה הועדה את הדיון בפניה. 2. בפנינו תביעתו של התובע המתאר את השתלשלות העניינים שהביאה בסופו של יום לטענתו, לפיטוריו מן העבודה עקב קריאתו לשרות מילואים. התובע מבקש מבית הדין להכריע ולקבוע כי היה "עובד" הנתבעת בסמוך לפני צאתו לשירות מילואים. בכתב התביעה שבפני בית הדין מבקש עוד התובע סעדים נוספים כדלקמן: א. לקבוע כי הנתבעת הפרה את החובה שחלה עליה לפי חוק חיילים משוחררים האוסר על בעל מפעל לפטר עובד בשל שירות מילואים או בתקופת שירות מילואים. ב. לקבוע כי בהתנהגותה פעלה הנתבעת בניגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה ולחייב אותה בפיצוי כספי בשיעור של 50,000 ₪. 3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הענין היחיד הראוי להתברר בפני בית הדין הינו אם בנסיבות הענין נחשב התובע עובד הנתבעת. כל יתר תביעותיו של התובע דינן להדחות על הסף, מאחר שהתובע בחר במסלול התדיינות בפני ועדת התעסוקה. משזו עצרה את הדיון בפניה אין התובע רשאי להוסיף ולתבוע בפני בית הדין בעילות נוספות. הנתבעת עוד טוענת כי התובע במעשיו הוביל לכך שבסופו של ענין חזרה בה הנתבעת מרצונה להעסיקו אצלה. לכל אורך הדרך לאחר שהודיעו לו כי התקבל לעבודה הפגין חוסר אמון מוחלט. הנתבעת הבהירה לתובע חזור והבהר כי הוא התקבל לעבודה ואין לו מה לחשוש מיציאתו למילואים (ראה בדברי הסיכום לכתב ההגנה). לגופה של תביעת התובע לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - אין לתביעה בסיס. הסיבה לסירוב הנתבעת לקבל את התובע לעבודה לאחר שירות המילואים לא נבעה משרות המילואים אלא בעטיו של התובע. 4. העובדות הרלוונטיות, המוסכמות על הצדדים כפי שהן עולות מכתבי הטענות שבתיק ומרשימת המוסכמות שגובשה בדיון המוקדם הן אלו: א. הנתבעת, איזוטופ בע"מ, הינה חברה העוסקת בין השאר בבדיקות של אתרי בניה. ביום 31.5.02 פרסמה הנתבעת מודעה כי דרושים לה "נמרצים/ות לעבודת שטח". ב. התובע שהתענין במשרה המוצעת התראיין אצל הנתבעת ביום 5.6.02. במסגרת הראיון הוצגו בפני התובע מהות העבודה ותנאי השכר (ס' 6 לכתב התביעה, ס' 17 לכתב ההגנה). ג. ביום ו', 7.6.02 הודיעה הנתבעת לתובע כי התקבל לעבודה. ההודעה נמסרה במענה הקולי בטלפון של התובע (ס' 7 לכתב התביעה, ס' 18 לכתב ההגנה). ד. ביום א' 9.6.02 בשעה 08:00 בבוקר התקשר התובע למשרדי איזוטופ. התובע הודיע כי הוא מוכן להתחיל לעבוד מיידית. באותה שיחה נמסר לו כי היות ששעת תחילת העבודה הינה 07:00 בבוקר, לא יוכל לעבוד באותו יום. על כן התבקש להגיע למחרת היום (מוסכמה מס' 7, ס' 19 לכתב ההגנה). ה. התובע הגיע למשרד איזוטופ עוד באותו בוקר יום א', ושוחח עם שרון ישראלי, מנהל סניף ירושלים של הנתבעת. באותה שיחה הודיע התובע לישראלי על שירות המילואים שאליו נקרא, הצפוי להתחיל ב- 12.6. ו. התובע לא התחיל לעבוד בפועל. בין הצדדים ישנה מחלוקת בשאלה מדוע לא עבד ביום ב', 10.6. ז. אין מחלוקת כי מנהל הנתבעת הודיע לתובע כי התקבל לעבודה (ראה סעיפים 23, 24 לכתב ההגנה). ח. התובע ניסה לבטל או לדחות את שירות המילואים. מפקדו של התובע אף התקשר בענין זה אל מר ישראלי. ט. שירות המילואים ארך מספר ימים. בתום שירות המילואים סרבה הנתבעת לקבל את התובע לעבודה, מסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. י. ביום 27.6.02 פנה התובע לועדת התעסוקה של משרד הבטחון על פי חוק חיילים משוחררים בתלונה בדבר פיטוריו מן העבודה בניגוד להוראות החוק. בפני הועדה התקיים דיון. בהחלטתה מיום 29.9.02 קבעה הועדה כי המחלוקת שבין הצדדים בענין הפיטורים בניגוד לחוק, תבורר אך לאחר שבית הדין יכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 5. בין הצדדים נקבעה, לשלב זה של הדיון, אך הפלוגתא בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד. ברור הדבר כי השאלה בדבר היותם של הפיטורים מנוגדים להוראות החוק אמורה להתברר בפני ועדת התעסוקה שלא השלימה מלאכתה. השאלה בדבר היותם של הפיטורים מנוגדים להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והתביעה לפיצוי כספי אינן עומדות לבירור בשלב זה, ועוד נתייחס לכך בהמשך דברינו. 6. בבית הדין קוים דיון בשאלה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, לענין חוק חיילים משוחררים. לענין זה העיד בפנינו התובע לעצמו. לנתבעת העיד מר ישראלי. לשיטתו של התובע, הוא נתקבל לעבודה, הביע רצון להתחיל לעבוד בפועל, והדבר נמנע ממנו אך בשל הוראת הנתבעת שלא איפשרה לו לעשות כן. לטענת הנתבעת אין זה נכון שנוצרו יחסי עובד מעביד מכוח הקבלה לעבודה. לפי טענת בא כוחה, יחסי עובד מעביד מצריכים קשרי עובד מעביד (ראה בעמ' 12 פסקה שלישית). ב"כ הנתבעת מפנה לעדותו של התובע שלפיה לא היה לו מושג על סוג העבודה, הוא לא הכיר את האנשים ואת העבודה הספציפית. כל מה שהוא עבר זה ראיון בו הוא נמצא מתאים. הטענה כי היו יחסי עובד מעביד היא שגויה. 7. לאחר שעיינו בחומר שבתיק אנו קובעים כי בין התובע לבין הנתבעת נקשרו יחסי עובד מעביד, וכי התובע הפך להיות עובד הנתבעת אף שלא החל עבודתו בפועל. יחסי עובד מעביד נקשרו ביניהם בהתקשרות חוזית חד משמעית וברורה. ההתקשרות ביחסי עובד מעביד נבנתה שלב שלב עם פרסום המודעה בעתון (שלב ההצעה), הראיון, תנאי העבודה והשכר שהוסברו לתובע שהסכים להם, וההודעה המפורשת שנמסרה לתובע ביום ו' 9.6, ובשיחה שנתקיימה ביום א' 11.6 עם מנהל סניף ירושלים של הנתבעת, על קבלת התובע לעבודה. למען הסר ספק יוזכר כי בין הצדדים סוכמו תנאי העבודה, לרבות שכרו של התובע, תנאי השימוש ברכב החברה וכיו"ב (ראה ס' 3(ד) לעיל). מטעמים שיש עליהם מחלוקת לא נתאפשר לתובע לעבוד באותם יומיים שנותרו לתובע עד שירות המילואים. לטענת התובע הוא היה מוכן להתחיל לעבוד בפועל, אם לא ביום א' 9.6, כי אז ביום ב', אלא שהנתבעת לא אפשרה לו לעשות כן. ביום א' הנתבעת לא אפשרה לו לעבוד בשל השעה המאוחרת (08:00 בבוקר). ביום ב' לא נתאפשר לו להתחיל עקב שירות המילואים. הנתבעת אינה חולקת על כך כי ביום א' 9.6 לא אפשרה לתובע להתחיל לעבוד כיוון שהשעה היתה מאוחרת. לטענת הנתבעת, עקב גיוסו לשירות מילואים הסכים התובע לעבוד ביום ב' 10.6 רק במשך שלוש שעות, ומבחינתה לא היה די בכך. על כך יש מחלוקת בין הצדדים. מחלוקת יש ביניהם גם לגבי הסיבה שבעטיה לא הסכימה הנתבעת לקבל את התובע לעבודה לאחר שסיים את השירות. 8. המסקנה הברורה העולה מנסיבות הענין היא, כי בין הצדדים נקשרו יחסי עובד מעביד והתובע הינו "עובד" הנתבעת. כך, במשמעות הידועה והמקובלת של מונח זה המתבססת על קיומו של חוזה עבודה, ועל ה"מבחן המשולב", לקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד. בהתייחס לשאלה כפי שהעמידה אותה הועדה, בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים לענין חוק חיילים משוחררים דווקא, יש לומר, כי אם בכלל מתעורר ספק בדבר היותו של התובע "עובד", כי אז היה הספק צריך להיות מוסר דווקא בבחינת שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד לענין חוק חיילים משוחררים. שהרי כבר נקבע, בנוגע לשאלה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד כי הפירוש הנאות בהתייחס להוראת חוק כזו או אחרת יקבע בהתאם למטרה אותה מנסה החוק שבו מדובר להשיג, והם יתפרשו באופן שונה לצורך חוקים שונים (בג"צ 460/95 סרוסי נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נב (4), 817). תכלית הוראת ס' 41א לחוק חיילים משוחררים הינה למנוע מצבים של פיטורי חייל על רקע ובגלל שירות מילואים שאליו נקרא. על רקע התכלית הזו יש לבחון את הנסיבות כפי שלמדנו עליהן. מן הנסיבות עולה כי הושלם כל תהליך ההתקשרות ביחסי עובד מעביד, וכל שנותר הוא ביצוע עבודה בפועל. השאלה שנותרה פתוחה הינה האם אי ביצוע העבודה קשור עם שירות המילואים אם לאו. על רקע תכלית החקיקה ברור הדבר כי בנסיבות אלו, וגם לענין חוק חיילים משוחררים יש לראות את התובע כ"עובד". 9. נזכיר כי שתי "עתירות" נוספות היו לתובע בתביעתו. האחת, לקבוע כי פוטר, או, כי לא נתאפשר לו לעבוד עקב שירות המילואים. והאחרת - טענה בדבר פעולת הנתבעת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בגינה הוא תובע פיצוי כספי. בהיות העתירה הראשונה תלויה ועומדת עדיין לדיון בפני הועדה לפי חוק חיילים משוחררים שלא סיימה את הדיון בה, לא נוכל אנו להזקק לאותו ענין. סמכותנו תקום לענין זה אם יבחר מי מן הצדדים להגיש ערעור על החלטתה של הועדה, לכשתסיים את הדיון בפניה. באשר לעילת התביעה השניה זו עדיין לא נתבררה. התובע יודיע לבית הדין בתוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, אם הוא מבקש להמשיך בהליכים שבפנינו בעילה הנ"ל. נציין כי לא נעלם מעינינו כי טרם הוכרעה טענת הנתבעת בהקשר זה, אם יש לדחות את התביעה בעילה זו על הסף, אם לאו. סיכומו של דבר נקבע בזאת כי יש לראות את התובע כ"עובד" הנתבעת בסמוך לפני צאתו לשירות מילואים ב- 12.6.02. התובע ימסור הודעתו בקשר עם האמור בסעיף 9 לעיל בתוך 60 ימים מיום המצאת פסק דין (חלקי) זה אליו. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתן היום י' בניסן, תשס"ד (1 באפריל 2004) בהעדר הצדדים. ר. רוזנפלד, שופטתדן יחיד צבאמילואיםשאלות משפטיותפיטורים