האם מוסך רכב נחשב "שומר שכר" לפי חוק השומרים ? לטענות התביעה : התובעים הם בני זוג, בעלים של רכב מסוג GMC (להלן: "הרכב"). הרכב, הרשום ע"ש התובעת 2 משמש את התובע 1 לעסקיו. התובע 1 מסר את רכבו לנתבע 1 , שהוא בעלים של מוסך, על מנת שיחליף סרן ויכין את הרכב לטסט השנתי. בעת היות הרכב במוסך הנתבע מס' 1 אירעה תאונה קשה לרכב עת נהג בו הנתבע מס' 2. על אירוע התאונה לא נמסר לתובע והוא גילה את דבר קרות התאונה רק מחברת הביטוח של אחד מכלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה. לאחר התאונה לא ניתן היה לתקן את הרכב בצורה משביעת רצון מאחר ששלדת הרכב ניזוקה קשה עד כדי 48% מערך הרכב, כך על פי דוח שמאי שצורף לכתב התביעה, ולכן עד היום נמצא הרכב בחזקת הנתבע מס' 1, או מי מטעמו. פיצוי בגין ערך הרכב הוא נושא התביעה שהוגשה כנגד בעל המוסך וכן כנגד הנהג. ביום 2.9.03 , מאחר שלא הוגש כתב הגנה ע"י הנתבע מס' 2 ולאור העובדה שהיתה מסירה כדין, ניתן פסק דין כנגד הנתבע מס' 2, על מלוא סכום התביעה, דהיינו על סך של 24,680 ₪. התובעים מבקשים מבית משפט זה לחייב את הנתבע מס' 1 לשלם את ערך הרכב שניזוק עת היה בשליטת הנתבעים, ונשאר אצל הנתבע 1 עד היום. לטענת הנתבע : אין הוא מכיר את התובעים, ואין לו כל יריבות עימם. הנתבע 1 מודה כי קיבל את הרכב נושא התביעה לטיפול, אלא שהיה זה כ"טובה" לחברו מר גדעון חסן שמואלי (להלן:"גדעון") אביו של הנתבע 2, שטיפל ברכב. מאחר שהיה צורך להחליף את הסרן, דבר שגדעון לא עושה במקום עבודתו, כי אז הסכים הנתבע 1 להחליף את הסרן אצלו במוסך, כאמור כ"טובה לחבר". הרכב שהה במוסך של הנתבע 1, לצורך החלפת הסרן, ומספר ימים לאחר ששהה הרכב במוסך שלו, פנה הנתבע מס' 2 לנתבע מס' 1 על מנת לקחת את הרכב לצורך העמסת הסרן להרכבתו במוסך הנתבע 1, אלא שבדרך מהמוסך למגרש של גדעון ארעה התאונה, וכתוצאה ממנה נפגע הרכב. הנתבע 1 מודה אמנם כי אכן ארעה התאונה, אלא שלטענתו מאחר שהרכב לא היה בחזקתו בעת התאונה וכן לא באחריותו כשומר אזי אין הוא אחראי לתאונה. עוד טוען הוא לחלופין כי מאחר ש"עשה טובה" ולא היה אמור לקבל שכר בגין החלפת הסרן, הרי גם אם בית המשפט יקבע כי הוא "שומר" במשמעו על פי דין, בודאי שאין הוא שומר שכר ולפיכך לא חלים עליו החובות החלים על שומר שכר ואין הוא אחראי על פי חוק השומרים לאירוע התאונה וממילא לא לנזק שאירע. לחלופין טוען הנתבע 1 כי סכום התביעה מוגזם, בשל המצב הירוד של הרכב, כלומר, העובדה כי הרכב הוא מודל שנת 1990, ללא שעבר מבחן שנתי, הסרן האחורי היה פגום, המנוע לא עבד בצורה תקינה, וכן הייתה תאונה בכנף ימין קדמי. דיון השאלה האחת והיחידה הניצבת בפני והצריכה לעניננו היא האם הנתבע מס' 1 אחראי כלפי התובעים בגין אירוע התאונה, מאחר שברור כי הוא לא נהג ברכב בעת אירוע התאונה, ומאחר שלטענתו אין לו כל קשר ו/או ענין עם התובעים ומשכך הרי העילה היחידה כלפיו, כפי שגם טוען לה ב"כ התובעים, יכולה להיות אך מכח חוק השומרים, בהיותו בעל המוסך שלטענת התובעים היה הרכב בהחזקתו. מאחר שכאמור הנתבע מס' 1 הוא בעל המוסך, השאלה המתבקשת היא האם בעל המוסך אחראי לשמירת המכוניות שנמסרו לו לתיקון. נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי ככל שמדובר במוסך, הרי עסקינן בעשיית מלאכה או מתן שירות בשכר כמשמעו בחוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974, ולאור האמור בסעיף 6(ב)(1) לחוק הקבלנות הקובע למעשה כי מעמדו של בעל המוסך, עושה המלאכה או נותן השירות בשכר, הינו כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, כאמור בסעיף 2 (ב) לחוק השומרים תשכ"ז-1967. (ראה רע"א 270/01 , פד"י נ"ז (2) 817) אחריות שומר בשכר הינה "אחריות מוחלטת אלא אם יוכיח השומר קיומו של פטור בשל אונס או בשל כח עליון" ע"א 1439/90 פד"י מז (2) 346. לעניננו, טוען הנתבע מס' 1 כי לא קיבל ולא היה אמור לקבל כל שכר בגין התיקון, ועל כן אין הוא שומר בשכר כמשמעו בחוק. כך בתצהיר עדות ראשית בסעיף 17 אומר "התבקשתי להחליף את הסרן...ללא כל תמורה" ועוד ממשיך הוא וטוען כי "לפי ייעוץ משפטי שקיבלתי ...אין אני נחשב כשומר בשכר...לאור העובדה כי לא קיבלתי כל תמורה מאת התובעים או מטעמם בגין החלפת החלק"... ובבית משפט חוזר על גירסה זו כי "...אני עשיתי טובה... ". גם העד שהביא מטעמו , גדעון, חוזר על עיקרי דברים אלה כי הנתבע 1 "יעזור לי בהחלפה ללא תמורה..."כך בתצהירו , וכך בבית המשפט אומר הוא כי "לא עשיתי ביזנס איתו אני מסייע לו ללא תמורת כסף...אני גם עוזר לנתבע ללא תמורה..." א. לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי כי דבריהם מדגישים חזור והדגש את העובדה כי הנתבע מס' 1 קיבל את הרכב לביצוע התיקון כ"טובה" וכי לא היה אמור לקבל תמורה בגין עבודה זו. ב. עדותם של הנתבע 1 וחברו, אביו של הנתבע 2, היא עדות מגמתית, שכל שניתן היה להבין ממנה, והודגש חזור והדגש כי נעשה הכל על מנת להרחיק את הנתבע 1 ממעמד של שומר שכר, בשל התוצאות המשפטיות הנובעות מכך. בעדותם של שנים אלה חזר המוטיב, כי הנתבע 1 לא קיבל כל שכר לעבודה שנדרשה ממנו בענין הרכב נושא התביעה. הרחקת הנתבע 1 היתה מלאכותית ולא אמינה. ג. אינני רואה לקבל את טענתו זו של הנתבע - סבורה אני כי מתוך התצהירים וכן מתוך עדותו בבית המשפט עולה תמונה ברורה לחלוטין של קבלת תמורה ממשית לעבודות שמבצע הנתבע 1 עבור חברו, גדעון, ובין השאר גם העבודה שנתבקש לבצע ברכב התובעים. וייאמר גם כי ציפיתו לקבלת תמורה עולה מתוך העדויות שנשמעו בפני. התמורה אינה חיבת להיות ישירה מאת התובעים אלא יכול שתהיה תמורה לעבודה שנתבקש לבצע מאת החבר, תמורה אינה חיבת להיות כספית ודי לה שתהא "חלף כסף". אין הדעת נותנת כי החלפת סרן במוסך והעבודה הנדרשת להחלפת הסרן, שעלותם ללקוח היא 4,000 ₪, כדברי הנתבע 1 (עמ' 15 לפרוטוקול) תיעשה ללא תמורה כלשהי. ואכן מתוך עדות הנתבע ועדותו של גדעון עולה שיחסיהם עסקיים, בבחינת עזרה הדדית לעסקיו של האחר. "כל עיסקה שאני מביא לרפי, זה לי. אני לא נותן לו כסף. אם הוא צריך ממני משהו אני נותן לו" (עמ' 17 ) ועוד אומר גדעון כי "ביני לבין מר בורוס יחסים חבריים ועסקיים טובים מאוד..." הנה כי כן עולה מדברי הנתבע וחברו כי היחסים העסקיים הם יחסים מתמשכים, שמעורבים בהם גם יחסים חברתיים שאינם קשורים לענין. "...אני נעזר בו לעתים קרובות לרבות בביצוע עבודות פירוק והרכבה של חלפים לרכב אשר אין אני יכול לבצעם אצלי במגרש בשל העדר ציוד מתאים..."(סעיף 4 לתצהיר גדעון). היחסים העסקיים הללו ברורים, גדעון מקבל עבודות לביצוע גם כשאינו יכול לבצען, והמוסך של הנתבע מס' 1 הסמוך למגרש של גדעון כדי 300 מטר (עמ' 14) הוא הגיבוי שלו לביצוע העבודות הללו, ואז המוסך של הנתבע 1 מבצע ומשלים את העבודות הללו - יחסים עסקיים טהורים. יתרה מזו, ברור גם מדברי גדעון והנתבע 1 כי מי שהביא את הרכב למוסך של הנתבע 1 היה אחיו של התובע, ולא גדעון - "על פי בקשת אחי אכן הכנסתי את הרכב לצורך הכנה לטסט והחלפת סרן למוסך "רם" ביבנה ומסרתי אותו אישית לבעל המוסך בשם רפי (הנתבע 1 -א.נ.ח) כמו כן מסרתי לרפי את מפתחות הרכב ומפרט לגבי התיקונים שצריך לבצע לשם הכנה לטסט" תצהיר יעקב מלכה, האח. אני מקבלת את דבריו של העד הזה שאף הופיע בפני, דבריו נשמעים אמינים והגיוניים, כפי שנאמרו בתצהיר וגם בעדותו בבית המשפט, וכן חשתי את הרגישות וחוסר הנעימות שעברו על האח שבהמלצתו נמסר הרכב לטיפולו של הנתבע 1. לאור האמור אני קובעת כי הנתבע 1 קיבל את רכב התובעים לטיפולו במוסך, טיפול שמתבצע כמו בכל מוסך - בתמורה, ולפיכך היה שומר בשכר. עוד אוסיף כי גם לגירסת הנתבע 1, פנה אליו הנתבע 2 לקבל את מפתחות האוטו כדי לנהוג בו, ברור כי הנתבע 2 עשה זאת מאחר והיה ברור גם לו כי הרכב אכן בחזקתו ובשליטתו של הנתבע 1. אחזקת מפתחות הרכב בידי הנתבע 1 , מעידה בעדה על שליטתו ברכב ועל העובדה כי הוא היה זה שהתיר או אסר את השימוש ברכב בעצם החזקה הפיסית במפתחות. פנית הנתבע 2 אכן יש בה כדי להעיד על החזקה של הנתבע 1 באוטו, שהרי הנתבע 2 ביקש כאמור את רשותו לנהוג ברכב ורק לאחר שקיבל הרשות ואת המפתחות מאת הנתבע 1 - נהג ברכב, ואז ארעה התאונה. עוד אציין בהקשר זה כי הנתבע 1 העיד בפני שהרכב נמסר לו לתיקון וכן נמסרו לו המפתחות [עמ' 13] והוא הועמד "מחוץ למוסך יש חניה. שם שמים את המכוניות מי שמחכה בתור" [באותו עמוד] - ענין זה מוזכר כאן בהקשר לביסוס דעתי כי אכן היה הרכב בשליטת הנתבע לצורך תיקונו במוסך. כאמור בסעיפים 2, 3 ו-4 לעיל, הרי מכח הוראות סעיף 6 ב' לחוק חוזה קבלנות, מעמדו של בעל המוסך, הנתבע 1, לענין חוק השומרים כשומר שכר. בנסיבות אלו אחראי בעל המוסך, הנתבע לנזקים שארעו לרכב, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש. בעל מוסך שמסר מפתחות רכב לנהיגה לבחור הצעיר שהיה בן 17 וחצי "כשהיה המקרה", חייב היה לחזות כי יכול שתתרחש תאונה. ברור כי על בעל המוסך חלה חובת אחריות מוגברת כלפי בעלים של רכב שמסר אותו לתיקון, והתרשלותו של בעל המוסך עולה מיניה וביה מתן האפשרות לנתבע 2 שאינו עובד שלו, לצאת ולנהוג ברכב, ולסכן שלומם של אחרים. אחריותו היא כה מוגברת עד כי מעצם מסירת מפתחות רכב שנמסר לו לתיקון, לבחור צעיר כבן 17 וחצי שנים, על מנת שינהג מחוץ לשטח המוסך, היווה רשלנות רבתי. למעלה מן הדרוש אציין, כי גם אם הייתי קובעת כי בעל המוסך, הנתבע 1 הינו שומר חינם, גם אז הייתי רואה לנכון לאור הוראות סעיפים 2(א) (ד) ו-3 לחוק השומרים, וכן לאור הפסיקה הקובעת כי חובת הזהירות המוטלת על שומר חינם היא חובת זהירות של שומר סביר, שחלה עליו החובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים להשגת תוצאת השמירה, אך בעניננו , התנהגותו של הנתבע 1 , עת נתן ברשלנותו את הרשות לנתבע 2 לנהוג ברכב בלי שראה את רשיונותיו בלי שידע אם חל ביטוח , והעיקר עצם העובדה כי מסר הרכב לנער בן 17.5 שנה. הרי כאמור בחוק השומרים כי מי שקיבל נכס על מנת לשמרו ...והוא מסר אותו לאדם אחראי בלי שהורשה לכך במפורש או מכללא קמה אחריותו כמו במקרה זה בו נהג הנתבע ברשלנות רבה בעצם מסירת הרכב שלא היה שייך לו לבחור צעיר ובלתי מנוסה. גובה הנזק משהחלטתי כי בעל המוסך אחראי היה לשמור על הרכב ומשלא עשה כן אחראי לפצות אותם בגין הנזק שאירע לרכב עליו חייב היה לשמור. בתיק זה הוגשה חוות דעת שמאי, אשר לא נדרש לחקירה ע"י הנתבעים. על פי החלטת בית המשפט מיום 2.9.03 היה על הנתבעים להודיע על רצונם לחקור את השמאי, ומשלא עשו כן חוות הדעת של השמאי היא חלק מן הראיות. רכב התובעים מצוי עד היום הזה אצל הנתבע 1. התובע עתר לקבל את מחירו המלא של הרכב לפי מחיר מחירון של לוי יצחק ולהעביר את הבעלות ברכב לנתבע 2. ייאמר כי המחירון לא צורף ואין בפני הוכחה ממשית על מחירו של הסוג הספציפי של הרכב הזה. בחוות הדעת של השמאי, שכאמור היא חלק מן הראיות מופיע כי ערך הרכב הוא 14,000 ₪,מקבלת אני את האמור בחוות הדעת כי זהו ערכו של הרכב. (ייאמר במאמר מוסגר כי הנתבע בסעיף 24 לתצהירו מאשר כי ערך רכב כזה הוא כ-15,000 ₪). מאחר שלרכב לפי עדותו של התובע היה גגון שערכו 1,400 ₪, עובדה שלא נסתרה, הרי מקבלת אני את התוספת האמורה למחיר הרכב. מאחר שבדיני נזיקין עסקינן והוסכם על שני צדדים כי אכן היה צורך להחליף סרן אחורי שעלותו 4,000 ₪, (עדותו של הנתבע) אינני יכולה לפצות את התובע במלוא ערך הרכב לפי חוות דעת השמאי, בשל מצבו של הרכב, ולפיכך יש להפחית מהסכום האמור 15,400 את הסכום של 4,000 ₪ מחיר הסרן ועלות העבודה. כפי ששמעתי בבית משפט מצוי הרכב בידי הנתבע 1, מאז האירוע נושא כתב התביעה, ומאחר שהוא לא היה מעונין ברכב, בשל הנזקים הכבדים שנגרמו לו, הריני מחייבת את התובעים לחתום על שטר העברת בעלות, כהצעת ב"כ התובע, וזאת כדי שלא ייעשה עושר ולא במשפט בבחינת גם יקבל את ערך הרכב וגם את הרכב בעצמו. אשר על כן יוכלו הצדדים להעביר את המסמכים הרלוונטיים לצורך העברת הבעלות במשרדי ב"כ התובע לפי תיאום. אינני מחייבת את הסכומים סכום הנזק כמופיע בחוות דעת השמאי, מאחר שהוריתי לפצות את התובעים בעלות הרכב המצוי בחזקת הנתבע. אני מחייבת את הנתבע לשאת בעלות התיקון במוסך ד.י.פ קאר שלפי עדות התובע והקבלה המצורפת, הוא שילם את הסכום, קרי 1,323 ₪. (כולל הצמדה). לאור העובדות העגומות נושא כתב התביעה, ולאור הזמן הרב שחלף ממועד האירוע, וכן לאור העובדה שלמעשה האירוע שאירע, ואשר התגלה לתובעים רק במקרה, גרם להם סבל רב, וכן בשל העובדה שבחלוף הזמן ממועד התאונה ועד היום לא היה בידי התובעים רכב אחר מאחר שזה נשאר לא מתוקן בחזקת הנתבע 1, נראה לי כי זה המקרה בו זכאים התובעים לפיצוי על הצער ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם בעטיו של הנתבע 1 ובשל רשלנותו, ולפיכך אני מחייבת אותו לשאת בפיצוי על עגמת הנפש הרבה והצער וכן על הטרדה שנגרמה לתובעים, בסך 3,000 ₪. עוד אציין כי הצדדים התרכזו בשאלת האחריות וזנחו כמעט את שאלת גובה הנזק שעמלתי בחיפוש אחרי המסקנות הנ"ל שלא לצורך, ועל הצדדים היה לפרוש בפני ביתר בהירות את טענותיהם וראיותיהם בענין הנזק. מאחר שפסק דין נגד נתבע 2 כבר ניתן, הרי ברור כי התובעים זכאים לקבל את הסכום שנקבתי, ביחד ולחוד. אשר על כן אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעים ביחד את הסך של 15,723 ₪. הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. אני מחייבת את הנתבע 1 בהוצאות החזר אגרה לתובעים, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ ועוד מ.ע.מ כדין.מוסךשומריםרכבשאלות משפטיותאחריות שומריםשומר שכר