אוחז כשורה בקשת רשות להתגונן השופט מ. נאמן: 1. לפנינו ערעור על החלטתה של כב' הרשמת פומרנץ (להלן - הרשמת) בבש"א 1321/02 בביהמ"ש שלום חיפה שניתנה במסגרת התנגדותה של המערערת לביצוע שטרות בתיק הוצל"פ 02-30942-01-1. יצויין כי דין החלטת הרשם הדוחה התנגדות לביצוע שטר כדין פסק-דין ולכן ראוי היה שכב' הרשמת תכתיר את החלטתה כ"פסק דין" ולא "החלטה". ראה: ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3), 750 ,746. כב' הרשמת דחתה את ההתנגדות וחייבה את המערערת בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. העובדות והטענות כפי שעלו בהחלטת קמא 2. המשיב אוחז ב - 4 שיקים המשוכים ע"י החברה החייבת מחשבונה, אשר חוללו בהעדר פרעון מסיבת "ניתנה הוראה לביטול". 3. בתצהיר התומך בהתנגדות טוען מנהל המבקשת (להלן - המנהל) כי השיקים נמסרו לנפרעת, חב' מלונית בע"מ, לצורך רכישת חבילות נופש. 4. לטענת המנהל לא סופקו החבילות והנפרעת לא טרחה להשיב לידי המערערת את השיקים נשוא ההתנגדות. 5. כמו כן, טען המנהל כי נוכח כישלונה המוחלט של התמורה אותה הייתה המערערת אמורה לקבל, אין המשיב זכאי לקבל את סכום השיקים מאחר ואינו אוחז בהם כדין. 6. כב' הרשמת קיבלה את טענתו של המשיב בזו הלשון: "התצהיר אינו מגלה כל הגנה כנגד התביעה השיטרית. טענותיו של מנהל המבקשת מכוונות רובן ככולן כלפי החב' הנתבעת אשר לא סיפקה לו את חבילות הנופש תמורתן מסר לידיה את השיקים. אין לו טענות כלפי המשיב, אשר לא יכול היה לדעת על כישלון העיסקה שבין החב' החייבת והחב' הנפרעת, ואשר עומדת לזכותו החזקה כי הוא אוחז בשיקים בתמורה ובתום לב. על המבקשת מוטל הנטל להוכיח כי לא ניתנה תמורה ביחסים שבין המשיב לבין החב' הנפרעת, ואולם המצהיר לא העלה כל טענה לעניין זה. השיקים תקינים על פניהם, וכל עוד לא נשלל מעמדו של המשיב כאוחז כשורה בשיקים, אין למבקשת הגנה אף לא בדוחק כנגדו, והיא חבה בפרעונם. המבקשת תוכל למצות בנפרד את זכויותיה כנגד החברה הנפרעת בהליך משפטי נפרד, ואולם אין לה הגנה כנגד תביעת המשיב". (ההדגשה לא במקור) 7. טענות המערערת א. טעתה כב' הרשמת בכך שדחתה את ההתנגדות ולא אפשרה שיתנהל דיון לגופו של עניין עד תום זאת על אף שהפסיקה מחייבת זאת. ב. החזקתו של המשיב בשיקים נשוא הערערור הייתה לאחר שאלה בוטלו ע"י המערערת. על כן, המשיב אינו זכאי ואינו אוחז כדין בשיקים. ג. במהלך הכנת ערעור זה הגיעו לידי המערערת, לטענתה, מסמכים המעידים כי השיקים הנ"ל הופקדו בחשבונו של ה"ה עטאללה וכי הם הוחזרו ע"י הבנק של מר עטאללה והמערערת ביקשה להגיש מטעמה ראיה חדשה התומכת בטענתה כי השיקים הגיעו למשיב לאחר ביטולם והחזרתם ע"י הבנק. הוגשה בקשה להגיש ראיה חדשה בערעור. ד. על מנת לקבל רשות להתגונן מספיק היה להצביע על כך שבין המערערת לבין הצד הקרוב לשטר קיימת אחת ההגנות המזכה אותה ברשות להתגונן גם כנגד צד רחוק המחזיק בשטרות כשורה ו/או זכאי כי ישולמו לו. המערערת הפנתה לספרו של בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית, עמ' 154. ה. מאחר ונטען כי זכות הקניין בשטר פגומה יש בכך כדי לזכות את המערעת ברשות להתגונן. הלכה היא שהנתבע יזכה ברשות להתגונן אם לכאורה מגלה התצהיר על פניו עילה חוקית בעלת משמעות וממשות כלשהי. ו. טעה ביהמ"ש קמא כשציין שאין למערערת טענות כלפי המשיב אשר עומדת לזכותו החזקה כי הוא אוחז כשורה, מאחר והשאלה אם המשיב אוחז כשורה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן. בשאלה זו לא ידון ביהמ"ש בשלב מוקדם זה של בירור הבקשה, אלא יניח אותה להכרעת ביהמ"ש, שכן הדבר מחייב גביית עדות להוכחת תום ליבו של התובע ומתן תמורה על ידו כאמור בסעיף 29ב לפקודת השטרות. 8. המשיבה לא הגישה עיקרי טעון, אך התיצבה לדיון וטענה בע"פ כדלקמן: א. אין להחזיר את התיק לביהמ"ש קמא למתן רשות להתגונן. המערערת עשתה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש, לא צויין בערעור כי בביהמ"ש לא הוגשו סיכומים מטעם המערערת. ב. לגופו של עניין, בפני ביהמ"ש לא הייתה כל טענה שהצדיקה רשות להתגונן, שכן לא נטענה הטענה שנטענת בערעור, קרי שהשיקים הגיעו למשיב לאחר ביטולם והחזרתם ע"י הבנק. לו טענה זו הייתה נטענת אז בתצהיר אזי גם המשיבה הייתה מסכימה לקבלת למתן רשות להתגונן. ג. הטענה החדשה, שמבקשת המערערת להביא איננה רלוונטית, שכן מספיק היה שהמערערת הייתה טוענת את הטענה הזו מבלי להביא ראייה זו כדי לקבל רשות להתגונן. 9. דין הערעור להתקבל. אחד מסעיפי התצהיר של המשיבה בתצהיר התומך בהתנגדות היה כדלקמן: " 5) המשיב אינו זכאי ואינו אוחז כדין בשיקים מאחר והשיקים לא נמסרו לידיו ואינו קשור לעיסקה. בנוסף אינו זכאי לקבל את סכום השיקים לאור כשלונה המוחלט של התמורה אותה היינו אמורים לקבל ממלונית בע"מ..." 10. השיקים הוגשו לביצוע על ידי צד שלישי בשטר. בעניין זה נפסק מקדמת דנא, שהנתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעימו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר, וכעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר. ראה: ע"א 218/66 חביה ואח' נ' גליק, פ"ד כ(4), 63, 67 וכן את ספרו של בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית (2000), עמ' 153. 11. על כן, טעתה כב' הרשמת משקבעה כי "כל עוד לא נשלל מעמדו של המשיב כאוחז כשורה בשיקים, אין למבקשת הגנה אף לא בדוחק כנגדו, והיא חבה בפרעונם". די ב ראיה לכאורה שקיים פגם בזכות הקניין, כפי זה השתמע מן התצהיר, כדי לזכות את המערער ברשות להתגונן. הדיון ברשות להתגונן אינו משפט ואף לא קדם משפט. המערערת הצהירה למעשה כי זכות הקניין של המשיבה פגומה היא ומשנפגמה הזכות רשאית המשיבה להיפרע ממנה רק אם תוכיח במשפט כי לאחר שנפגם השטר ניתן בעדו ערך בתום לב, דהיינו שהמשיבה הינה אוחזת כשורה בשטר. סוגיית האחיזה כשורה אינה יכולה להתברר בעת הדיון בבקשת רשות להתגונן. אלה דבריו של בית המשפט העליון: "בשלב זה, בו אין אנו דנים אלא בשאלה אם רשאי הנתבע להתגונן, אנו שואלים: האם הראה הנתבע הגנה לכאורה בה יכול היה להתגונן מפני תביעתו של הנפרע אשר נטל ממנו את השיק? ייתכן, שגם אם יוכיח הנתבע את הגנתו, יזכה התובע אחר הדיון בפסק-דין, הואיל והוא אוחז כשורה ולפיכך נקיה זכותו מכל פגם בזכות הקנין של קודמו, כאמור בסעיף 37(2) לפקודת השטרות. אולם בשאלה זו לא ידון בית המשפט בשלב מוקדם זה אלא יניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בענין, שכן הדבר מחייב גביית עדות להוכחת תום-לבו של התובע ומתן תמורה על-ידיו, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה, ובית המשפט לא יפסוק בכגון דא על יסוד התצהירים שהוגשו לו": המ' 645/62 מאירמן נ' גרשון נבון בע"מ, פ"ד יז 998 ,996; וכן ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4), 229. (הדגשה שלי מ.נ.). 12. כפי שצויין, בתצהיר שתמך בהתנגדות לביצוע השיק הועלתה טענה של כשלון תמורה מלא. ברור כי מדובר בטענת הגנה טובה לענין היחסים שבין הצדדים הסמוכים. המצהיר לא נחקר על תצהירו. אי לכך ראוי היה להעתר לבקשתה של המערערת, שכן שלב הדיון של הבקשה לרשות להתגונן איננו השלב בו ניתן להביא ראיות כדי להוכיח את אשר מוטל היה על המשיבה להוכיח ודי היה ב ראיה לכאורה שהובאה כדי ליתן רשות להתגונן. ראה: ע"א 366/65 תימור חב' להנדסה בע"מ נגד חברת מ' אנגלרד, פ"ד יט(4), 229, 231. 13. לפיכך, אין כל צורך להיזקק לבקשת המערערת להוסיף ראיות חדשות בערעור. 14. אשר על כן, אם דעתי תשמע, הערעור יתקבל, פסק דינה של כב' הרשמת יתבטל ולמערערת תנתן רשות להתגונן. מותר למערערת לבקש מהערכאה שתדון בתיק לגופו להוסיף לטענות שבתצהירה גם את הטענה אותה ביקשה להוכיח כראייה שביקשה להגיש לנו. לא יהיו הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין לעניין ההליך בפני כב' הרשמת, שכן המערערת נמנעה מלהגיש את סיכומיה לכב' הרשמת גם לאחר שניתנה לה ארכה. אנו מעמידים את ההוצאות בהליך הערעור על סך 6,000 ₪ +מע"מ כדין והם יחולו לפי התוצאות במשפט לגופו. מ. נאמן, שופט השופט י. יעקבי-שווילי (אב"ד): אני מסכים. י. יעקבי-שווילי - ס. נשיא (אב"ד) השופט י' כהן: 1. קראתי חוות דעתו של חברי, כב' השופט נאמן, ודעתי שונה, אם כי, הנני מסכים עם התוצאה אליה הגיע. 2. להשקפתי, בהחלטת כב' הרשמת של בית המשפט קמא לא נפלה טעות, ואלמלא הבקשה להגשת ראיה נוספת, ראיה שלא עמדה בפני כב' הרשמת בעת שנתנה החלטתה, היה מקום לדחות את הערעור. 3. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע, כי "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". חזקת האחיזה כשורה משמעותה, כי כל עוד לא יוכח ההפך, מוחזק האוחז בשטר כאילו קיבל את האחיזה בו בתמורה ובתום לב. אחיזה כשורה, כידוע, מטהרת השטר מפגמים בזכות הקניין שנפלו בשלבים קודמים, כמו למשל הפגם, שבין הצדדים לעסקת היסוד אירע כשלון תמורה מלא. אמור מעתה, שהמשיב הוחזק כאוחז כשורה כל עוד לא תוכיח המערערת את ההפך. בשלב ההתנגדות לבקשה לביצוע שטר, הוא השלב בו התקיים הדיון בבית המשפט קמא, היה על המערערת להראות, כי יש לה הגנה לכאורה, הגנה אשר תוכל לסתור את חזקת האחיזה כשורה (שהפועל היוצא מכך הוא שתכונת ההיטהרות, המלווה את הסחרות בשיקים, לא פעלה את פעולתה). 4. בתצהיר שתמך את התנגדות המערערת לביצוע השיקים, לא הייתה טענה שיש בה כדי ללמד לכאורה על כך, שבידי המערערת ראיות שסותרות את חזקת האחיזה כשורה, ומטעם זה בדין דחתה כב' הרשמת את ההתנגדות שהגישה המערערת. לא נעלם מעיני סעיף 5 לתצהיר שתמך את התנגדות המבקשת, המצוטט על ידי חברי, כב' השופט נאמן, ואולם, הטענות הנטענות בו אינן מצביעות על כל הגנה שיש למערערת. אין מחלוקת שהמשיב לא היה צד לעסקת היסוד ושהשיקים לא נמסרו לו, ואף אם התמורה בעסקת היסוד נכשלה כשלון מלא ומוחלט, אין הדבר פועל כנגד המשיב, כל עוד הוא חוסה בצל חזקת האחיזה כשורה. 5. ואולם, המערערת הגישה בקשה להגשת ראיה נוספת, ובסעיף 4 לתצהיר שהגישה, טען המצהיר מטעמה (מר מוחמד סעדי) כדברים הבאים: "הנני להצהיר כי בעת הגשת ההתנגדות לביצוע שטר בתיק הנ"ל לא ידענו כי מר עטאללה הוא אשר קיבל את השיקים נשוא התיק הנ"ל והפקידם בחשבונו, ורק מאוחר יותר ובשלב הכנת הערעור נודע לנו כי מר עזמי פאר הוא הזוכה עפ"י תיק ההוצל"פ הנ"ל קיבל את השיקים לאחר סירובם." אם אכן נכונה טענת המצהיר, כי המשיב קיבל את השיקים לאחר שאלה כבר סורבו על ידי הבנק עליו נמשכו, כי אז נפגם יסוד תום הלב, ובכך יש כדי לסתור את חזקת האחיזה כשורה. טענה זאת מגלה הגנה לכאורה, בעטיה זכאית המערערת לקבל רשות להתגונן מפני הבקשה לביצוע השיקים, אך כאמור, עובדה זאת לא הייתה לפני כב' הרשמת בבית המשפט קמא, והחלטתה הייתה נכונה לשעתה. 6. מוטל עלינו לבחון, האם יש מקום להתיר למערערת להביא את הראיה הנוספת בשלב הערעור. בעניין זה טען המצהיר בתצהירו, כי פנה לבנק וביקש למסור לו המסמכים הנוגעים לשיקים אך לא נענה, ועל כן לא יכול היה לטעון הטענה האמורה בעת שהגיש התנגדותו. נראה לי שטענות אלה דחוקות הן, אך לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים, ולמרות שהנימוקים לקבל הראיה הנוספת הם דחוקים, הנני סבור כי יש לאפשר למערערת להגיש הראיה הנוספת. 7. אשר על כן, הנני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, כב' השופט מ' נאמן. י. כהן, שופט אשר על כן, הוחלט כאמור בסעיף 14 לחוות הדעת של כב' השופט מ. נאמן. בקשת רשות להתגונןשיקיםאוחז כשורהאחיזה בשטר