##האם ניתן להורות על ביטול פסק דין חלוט ?## פסק דין "חלוט" הוא פסק דין שלא ניתן עוד לערער עליו. המקרים שבהם יבוטל פסק דין חלוט הינם חריגים ונדירים. בהליכים פליליים קיים אמנם המנגנון של "משפט חוזר", בו יועמד לדיון מחדש עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, אולם אין בחוק מנגנון דומה לדיון חוזר בהליך אזרחי. בנסיבות מסוימות יתערב בית המשפט ויבטל פסק-דין חלוט. עד היום הכירה הפסיקה באפשרות לבטל פסק-דין מכוחן של שתי עילות אפשריות - אם פסק-הדין היה נגוע במרמה או אם התגלו ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בעיצומו של ההליך ושיש בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה. בכל מקרה, על בית המשפט לוודא כי שיקולי הצדק עולים על השיקולים של יציבות וודאות המשפט, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין. יתרה מכך, מקום בו ניתן פסק-דין על דרך של פשרה לפי סעיף 79א ובעקבות הסכמת הצדדים - ההתערבות תיעשה במשורה אף במקרים של הליך ערעור רגיל. קל וחומר כי במקרה בו מתבקשת התערבות בפסיקת ערכאת הערעור תתקבל הבקשה במקרים חריגים שבחריגים. ##האם בג"ץ יכול לבטל פסק דין חלוט ?## מטרת העתירה לבג"ץ היא לקבל סעד מן הצדק, היינו סעד משפטי שלא ניתן לקבלו על פי הדין בהליך חוקי אחר, מקום שבו נגרמה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, פגיעה שיש בה משום נזק של ממש לעותר במקרים בהם עתירה לבג"ץ נותרה הדרך היחידה לשנות החלטה שיפוטית. הגשת עתירה לבג”צ היא לרוב הדרך האחרונה העומדת בפני מי שזקוק לקבלת סעד מן הצדק, לאחר שכבר מיצה את כל הדרכים האחרות. ##סמכות בג"ץ לבטל פסק דין חלוט:## בבג"צ 8744/96 חוזה עמוס ואח' נ' בית המשפט העליון ואח', נפסק כי לפי סעיף 15(ד)(3) לחוק-יסוד השפיטה, בית המשפט הגבוה לצדק אינו נותן סעד נגד בתי המשפט שחוק בתי המשפט דן בהם. עם זאת לפי סעיף 15(ג) לחוק-היסוד בית המשפט הגבוה לצדק רואה עצמו מוסמך לבקר גם פסקי דין והחלטות של בתי משפט. אך, וגם זה ידוע, אין הוא מפעיל סמכות זאת אלא לעתים נדירות. אכן, חריגה מן הסמכות יכולה לשמש עילה לביטול פסק דין של בית משפט, אם אין דרך של ערעור או דרך אחרת בה ניתן לקבל סעד. עוד נפסק כי לבית המשפט העליון נתונה הסמכות לדון בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, ואפילו אם הוא טועה אגב הדיון בערעור כזה, אין הוא חורג מן הסמכות. ##סעד "חריג ויוצא דופן" של ביטול פסק דין חלוט על ידי בג"ץ:## בבגץ 5023/08 ‏ ‏סעיד זהדי מוחמד שחאדה נ' שר הביטחון, נפסק כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן סעד חריג ויוצא דופן של שינוי פסק-דין חלוט ומכך ניתן להסיק כי שינוי פסק דין חלוט על ידי בג"ץ הינו סעד קיים בדין, אולם במקרה זה בג"ץ לא מצא עילה מספקת למתן הסעד. בבגץ 10352/05 ‏ יוליה פסחוב נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין, נפסק כי הלכה היא כי מעשה בית דין אינו יכול לקום נגד פסק דין שהושג בדרכי תרמית (ראו, ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג 449 (1958); בג"ץ 467/75 האשינס נ' שר הפנים, פ"ד ל(3) 148 (1976); ע"א 10564/05 גת נ' מתיתיהו, פיסקה 8 (19.9.07)) וכדברי המלומדת זלצמן בהקשר של הליכים אזרחיים: "אין ספק ששיטת המשפט לא תהא מוכנה להשלים עם קיומו של פסק דין שהליכיו נגועים בפגם כה חמור, וליתן בידי בעל-הדין ליהנות מפרי עוולתו" (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 598-600 (1991)).). בבג"ץ 432/08 יהודית ארבל נ' בית משפט השלום בחיפה, נדחתה עתירה לביטול פסק דין חלוט על סמך התנהלות לא ראויה של עורך דין, עם זאת נפסק "כי התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות מעין אלה תיעשה במקרים נדירים ביותר" אולם במקרה זה העותרים לא הצליחו לבסס עילה להתערבות חריגה כזו. ##סמכות בג"ץ לבטל פסק דין חלוט של בית הדין לעבודה:## בבגץ 3296/13 ‏ ‏רבקה פופוביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, נפסק כי בית המשפט לא יטה להורות על ביטולו של פסק דין חלוט, כבקשת העותרת, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות, ובהתקיים אחת משתי עילות אפשריות: "אם פסק-הדין היה נגוע במרמה או אם התגלו ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בעיצומו של ההליך ושיש בכוחן 'לשנות את פני ההכרעה מיסודה'. בכל מקרה, על בית המשפט לוודא כי שיקולי הצדק עולים על השיקולים של יציבות וודאות המשפט, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין" (ע"א 5010/06 בן איבגי נ' ד.ר נופרים ואלי חן בע"מ). בבגץ 4801/12 ‏ ‏זמפירה מיחאי נ' בית הדין הארצי לעבודה, התבקש סעד של ביטול פסק דין חלוט של בית הדין לעבודה ונפסק כי הלכה ידועה ומושרשת היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית הדין לעבודה וכי התערבותו בפסק-דין חלוט של בית הדין הארצי לעבודה מצומצמת לאותם מקרים חריגים בהם התגלתה טעות משפטית מהותית בפסק הדין נושא העתירה, והיא מותנית בקיומן של נסיבות מיוחדות שבהן כללי הצדק מחייבים את התערבותו (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 764/13 אלראי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פיסקה 5; בג"ץ 3641/13 מכלוף נ' בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, פיסקה ו' (30.5.2013)). ##התנגשות בין עקרון סופיות הדיון עם "אינטרס ממשי אחר":## בבגץ 681/12 ‏ ‏שחר מרים גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט הדגיש כי עקרון סופיות הדיון אינו נועד להגן אך על הנאשם בפלילים, או על הנתבע בהליכים אזרחיים. לפסק דין חלוט, שאין עליו עוד ערעור, יש משמעות חינוכית והרתעתית. אילו ניתן היה לפתוח מחדש פסקי דין חלוטים כדבר שבשגרה, היו הם מאבדים את השפעתם המרתיעה (ראו, ש"ז פלר "הרהביליטציה: מוסד משפטי מחוייב המציאות" משפטים א 497, 503 (תשכ"ח-תשכ"ט)). בנוסף, עקרון סופיות הדיון תורם לביטחון וליציבות במשפט (ראו, מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334, 354 (1997): "אכן, פתיחת שערי בתי-המשפט לתקיפה שאין לה סוף של פסקי-דין שעברו את מלוא ההליך הפלילי, סופה ערעור מוחלט של הביטחון והיציבות במשפט" (הנשיא א' ברק)). לבסוף, עקרון סופיות הדיון תורם גם ליעילות של גורמי האכיפה ושל בתי המשפט. קיום דיונים חוזרים בעניינים שהוכרעו, ודאי יטיל עומס על מערכות אכיפת החוק, שממילא עמוסות לעייפה (ראו: בועז סנג'רו ומרדכי קרמניצר "המשפט החוזר – מציאות או חלום?" עלי משפט א 97, 98 (תש"ס)). עם זאת נפסק כי לצד חשיבותו של עיקרון זה, כפי שמציינים המחברים סנג'רו וקרמניצר, "הסופיות אינה ערך בפני עצמו, אלא אמצעי להשגת מטרות אחרות". על כן, מקום בו מתנגש עקרון סופיות הדיון עם אינטרס ממשי אחר, נכונו בתי המשפט לאפשר חריגה ממנו. ##האם בג"ץ בכלל מוסמך להפעיל ביקורת על החלטות של ערכאות שיפוטיות ?## בבגץ 5952/08 ‏ ‏פלונית נ' בית משפט העליון בירושלים,נפסק כי ייתכנו מקרים מיוחדים בהם בית המשפט הגבוה לצדק יפעיל ביקורת על החלטות של ערכאות שיפוטיות (ראו בג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702-699 (1987) בבג"צ 541/81 נדונה על-ידי בית המשפט הגבוה לצדק החלטה בדבר חוות-דעת פסיכיאטרית לגבי כשירותו של נאשם לעמוד לדין, היינו "החלטה שיפוטית הפכה לנושא לדיון לפני בית המשפט הגבוה לצדק" (ראו דבריו של כב' הש' שמגר בבגץ 583/87‏ ‎ ‎יהושע הלפרין‎ ‎נ' מדינת ישראל). ##באילו מקרים לא מוסמך בג"ץ להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות שיפוטיות ?## מהפסיקה עולה כי סמכותו של בג"ץ לפי סעיף 15 (ג) לחוק יסוד השפיטה תופעל אך ורק במקרים של העדר אפשרות ערעור. במקרים שבהם אפשרות הערעור לא מוצתה או במקרים שטרם ניתנה החלטה בערעור שהוגש - בג"ץ כלל לא מוסמך להתערב. כך למשל בבגצ 7640/15 חשב גרניט ייזום ויישום פרויקטים בע"מ- 51 נ' כב' השופט אריאל ואגו, שם הוגשה עתירה לבג"ץ בטענה כי בית המשפט חרג מסמכותו באופן ניהול המשפט. בעתירה ביקשה העותרת כי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יורה על בטלות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשל פגמים שונים שנפלו בו. עוד נטען ע"י העותרת כי ההרכב שדן בערעור על פסק הדין ביסס את הדיון בערעור על עובדות ונימוקים שלא נטענו ולא היו חלק מהתשתית העובדתית תוך בחריגה מסמכות ובניגוד לשיטה המשפטית בישראל. העותרת אף ביקשה כי בית המשפט הגבוה לצדק יורה על חקירת משטרה שתבחן את ההליך בבית המשפט המחוזי וההליכים הקשורים בו וכן את התנהלותם של עורכי הדין - טענות שלכאורה עומדות בתנאי אשר לכל הפחות מקים את סמכותו של בג"ץ לדון בעתירה לפי סעיף 15 (ג) לחוק יסוד השפיטה, אולם הטעות המשפטית בהגשת עתירה זו היתה כי הליך הערעור לא רק שלא מוצה עד תום, אלא העתירה לבג"ץ הוגשה בטרם ניתן פסק דין בערעור ולמעשה היה זה ניסיון "לעקוף" את הליך הערעור שהוגש לבית המשפט. אי לכך נפסק כי עתירה זו מוטב היה לה אלמלא הוגשה. ##באילו מקרים מוסמך בג"ץ להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות שיפוטיות ?## מהפסיקה עולה כי סמכותו של בג"ץ לפי סעיף 15 (ג) לחוק יסוד השפיטה תופעל אך ורק במקרים של שבהם שיקולי הצדק עולים על השיקולים של יציבות וודאות המשפט וכי לא נותר לעותר סעד חלופי אחר. בבג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, (1987) בעמ' 700, נפסק כי יש שהעדר אפשרות הערעור הוליכה להשקפה שיש להכיר במעמדו של הפונה לבית המשפט הגבוה לצדק (השופט אגרנט בבג"צ 307/51). בבגץ 8471/11 ‏ערסאן אסעד אבו פני נ' עזבון המנוח אסעד אבו פני ו-27 אח'‏, הוגשה עתירה לביטול פסק דין של בית משפט השלום, שניתן בשנת 2005, לאחר שערעור עליו בבית המשפט המחוזי נדחה בשנת 2006 ובקשת רשות ערעור על פסק הדין שבערעור נדחתה בשנת 2007. בית המשפט ציין כי העותר הצביע על ההלכה לפיה במקרים חריגים של חריגה מסמכות יתערב בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים בבתי משפט אזרחיים. ואולם – התערבות זו צפויה רק בהעדר סעד חלופי (ראו בג"ץ 217/06 בן חיים נ' אריאל חזק – שופט בימ"ש השלום באשדוד (לא פורסם, 10.1.2006)). ##סיכום:## בית המשפט הגבוה לצדק קבע הלכה בשורה של פסקי דין לפיה, הוא "רואה עצמו מוסמך לבקר גם פסקי דין והחלטות של בתי משפט" וכי "חריגה מן הסמכות יכולה לשמש עילה לביטול פסק דין של בית משפט...", כאשר אין דרך של ערעור או דרך אחרת בה ניתן לקבל סעד (ראו: בג"צ 8744/96 חוזה עמוס ואח' נ' בית המשפט העליון ואח' – לא פורסם). מדובר על מקרים חריגים בהם בנסיבות הקיימות, לא עומדת לעותר כל דרך לקבל סעד, ואין לו כל כתובת ממנה יוכל להיוושע מן העוול שנגרם לו, שכן כל המועדים עפ"י דין להגשת ערעור על פסק הדין השגוי מעיקרו, או בקשות לביטול ההליכים, עברו חלפו זה מכבר. לא נותר לעותר אלא רק להביא עתירתו לבית הדין הגבוה לצדק, שהוא מעוז תקוותו האחרונה, במסגרת סמכותו לפי סעיף 15(ג) לחוק יסוד:השפיטה ליתן סעד מן הצדק. פסק דין חלוטביטול פסק דין