החלטה לפני שתי בקשות רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי) שניתנו במסגרת ה"פ 231/02. שתי ההחלטות ניתנו ביום 31.5.2010, בהליך הנסב סביב פסק בוררות. באחת, נשוא רע"א 5122/10, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב 1 לאמץ דוח רואה חשבון מטעמו שעוסק בתרגום פסק בורר למונחים אופרטיביים; בשנייה, נשוא רע"א 5125/10, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש להכריז כי פסק הבוררות אינו ישים עוד. היות ששתי הבקשות מתייחסות למעשה לאותו מצב עובדתי, החלטתי לדון בהן במאוחד. רקע עובדתי והליכים קודמים ענייננו בסכסוך בין שני בעלי מניות בחברה שהפעילה תחנת תדלוק, שנמשך כבר כמעט עשור ומעסיק רבות את בתי המשפט. להלן יובאו בקצרה העובדות וההליכים הרלוונטיים לשתי הבקשות דנן. המבקש, סאלח מריסאת (להלן: סאלח) והמשיב 2, חסן מריסאת (להלן: חסן), חברו במיזם משותף להקמת תחנת תדלוק, במסגרתו התחייב חסן להעביר מקרקעין שהיו בבעלותו לסאלח, ואילו האחרון התחייב לעשות את הדרוש לצורך שינוי ייעוד המקרקעין וקבלת היתרי הבנייה. תחנת התדלוק הוקמה ונוהלה על ידי חברה בשם סלאמה שירותי דרך בע"מ (להלן: החברה המשותפת), מניותיה חולקו בין חסן לסאלח באופן שווה, אולם בתקנון ובתזכיר החברה נקבע כי מניות הניהול יוקצו לסאלח בלבד. 3. חסן טען כי סאלח נישל אותו לחלוטין מזכויותיו בחברה, במקרקעין ובתחנת התדלוק, ועתר לבית המשפט בתביעות למספר סעדים. בין היתר עתר לביטול ההסכמים מחמת שנחתמו בתרמית ותוך הטעיה. בתביעה אחרת עתר לפסק דין הצהרתי המצהיר כי הוא זכאי למחצית הזכויות בחברה, לרבות במניות הניהול. סאלח לא נשאר חייב והגיש תביעה כספית נגד חסן בה דרש לחייבו בתשלום מחצית ההשקעה בהקמת התחנה. 4. ביני לביני, העביר סאלח את ניהול התחנה מהחברה המשותפת לחברה אחרת בשם נ. סלאמה ניהול וייזום בע"מ, שבבעלות קרוב משפחה שלו, תמורת סך של 7,000 ש"ח לחודש, סכום שנמצא בלתי הולם על ידי הבורר . משנוכח חסן כי הוא נדחק עוד יותר מניהול החברה והתחנה, עתר למינוי כונס נכסים זמני לתחנה. 5. בדיון שהתקיים ביום 4.10.2006 הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי רואה חשבון כבורר, שזהותו תקבע על ידי בית המשפט. ביום 5.10.2006 נתן בית המשפט המחוזי החלטה, ובה הורה על מינוי כונס נכסים לתחנת התדלוק (להלן: הכונס) וכן על מינויו של רואה חשבון שאול ישראלי כבורר. בקשת רשות ערעור שהגיש סאלח על ההחלטה למינוי כונס נדחתה. 6. ביום 28.2.2008 נתן רואה חשבון ישראלי את פסק הבוררות (להלן: פסק הבוררות). יצוין, כי פסק בוררות זה אימץ פסק בוררות קודם, שניתן עוד בשנת 2003, והכריע בחלק מהמחלוקות שהיו אז בין הצדדים. בין היתר, נקבע בפסק הבוררות, כי סאלח לא ניהל את תחנת התדלוק באופן תקין, לא שמר על האינטרסים המשותפים ולכן יש להעביר לחסן מחצית ממניות ההנהלה. עוד נקבע בפסק הבוררות כי הדוחות הכספיים המבוקרים של החברה לשנים 2006-2000 אינם משקפים נאמנה את התוצאות העסקיות של פעילות החברה לאותן השנים, וכי יש לתקנם בהתאם. לאחר שניתן פסק הבוררות, עתר סאלח לביטולו (ת"א (מחוזי חי') 480/08) ומנגד, עתר חסן לאישורו (ת"א (מחוזי חי') 428/08). בקשת הביטול נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' עמית) מיום 24.7.2008, שאישר את פסק הבורר והכריע בעניינים נוספים שלא נכללו בבוררות. ערעור שהגיש סאלח על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 8777/08) נדחה, וכך גם בקשתו לדיון נוסף (דנ"א 3883/10). 7. בינתיים, לאחר כניסתו של הכונס לתפקידו, התברר כי החברה המשותפת לא ערכה ולא הגישה דוחות כספיים ומאזנים לפקיד השומה, בין השנים 2004 עד 2006. לאחר שנערכו דוחות מתאימים ונוהל משא ומתן בין החברה המשותפת באמצעות הכונס לבין פקיד השומה נצרת הושגה הסכמה, שקיבלה את אישורו של בית המשפט ביום 12.11.2009. 8. בעקבות כך, הגיש סאלח בקשה להכריז על פסק הבורר כי "אינו ישים עוד". בקשתו של סאלח נסמכת על כך שהדוחות שהוגשו לפקיד השומה על פיהם ניתנה השומה הנזכרת לעיל נסמכים על ספרי החברה בטרם הוטמעו בהם התיקונים שנקבעו בפסק הבוררות (להלן: הספרים הישנים). לטענתו של סאלח, משמעות ההסכם עם פקיד השומה והחלטת בית המשפט המחוזי המאשרת הסכם זה, היא מתן גושפנקא, הן מצד בית המשפט והן מצדם של המשיבים, לכך שהספרים הישנים תקינים. לפיכך, טען סאלח בבקשתו, כי פסק הבוררות, הקובע כי הדוחות הכספיים של החברה אינם משקפים נאמנה את עסקיה בשנים המדוברות וכי יש לערוך התאמות בספרי החברה, אינו ישים עוד. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, תוך שהוא מציין כי פסק הבוררות אושר בפסק דין שערעור עליו נדחה. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי השאלה אם ניתן ליישם את פסק הבוררות אם לאו אינה עניין לבית המשפט לעסוק בו. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור 5125/10 שלפניי. 9. במקביל לעריכת הדוחות הנזכרים לעיל ולניהול המשא ומתן עם פקיד השומה, התעורר קושי באכיפת פסק הבוררות, שאמנם קבע כיצד יש להתאים את ספרי החברה, אך לא ביצע התאמות אלו. ביום 9.9.2008 ניתנה החלטה, בין היתר לעניין זה, ובה הורה בית המשפט המחוזי לכונס לבצע באמצעות רואה חשבון מטעמו התאמה של הספרים ולתרגם את פסקי הבוררות לכדי תוצאה אופרטיבית. לצורך כך, קבע בית המשפט, יהיה רואה החשבון מוסמך ליתן זכות טיעון לצדדים. 10. בעקבות החלטה זו מינה כונס הנכסים את רואה חשבון חנא שלש שהכין דוח המתרגם את פסק הבוררות לתוצאות אופרטיביות. ביום 16.4.2009 הגיש כונס הנכסים את דוח רואה החשבון לבית המשפט, וביקש לאשר את ממצאיו וקביעותיו. הדיון בבקשה זו נדחה נוכח בקשותיו של סאלח להאריך את המועד להגשת תגובה מטעמו. בסופו של יום תגובתו של סאלח הוגשה אך יום לפני מועד הדיון החדש שנקבע ליום 17.8.2009, ומשכך קבע בית המשפט כי הדיון בבקשה ידחה למועד אחר. 11. בתגובתו, שכללה חוות דעת של שני רואי חשבון (רואה חשבון ג'יבריס ורואה חשבון רוזנטל), טען סאלח כי דוח רואה החשבון שמונה על ידי הכונס חסר כל שחר ואין להסתמך עליו. אף חסן הגיש תגובה לבקשת הכונס וגם אליה צורף דוח רואה חשבון מטעמו, שתאם את דוח רואה החשבון מטעם הכונס, ועל כן לא התנגד לקבלת בקשת הכונס. 12. בינתיים, מונה השופט י' עמית לכהונה בבית משפט זה והתיק הועבר לדיון בפני השופט א' קיסרי, שנתן את ההחלטה בבקשה דנן. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי, כי הצטיידות הצדדים, ובעיקר סאלח, בחוות דעת רואי חשבון מטעמם אינה ראויה. בית המשפט המחוזי דחה את טענות הצדדים לפיהן נמנעה מהם האפשרות להביא טענותיהם בפני רואה החשבון שמונה על ידי הכונס. לפיכך, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הכונס ואישר את דוח רואה החשבון שמונה מטעם כונס הנכסים. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור 5122/10 שלפניי. תמצית טענות הצדדים ברע"א 5125/10 13. סאלח חוזר בבקשת רשות הערעור על טענתו לפיה מאחר שנקבעה שומה סופית על סמך הספרים הישנים של החברה המשותפת, הפך פסק הבוררות לבלתי ישים. עוד מוסיף וטוען סאלח, כי הואיל והמשיבים חתמו על הסכם השומה שנסמך על הספרים הישנים או תמכו באישור ההסכם על ידי בית המשפט, הרי שלמעשה הם ויתרו על יישומו של פסק הבוררות הקובע כי הספרים הישנים אינם משקפים נאמנה את תוצאותיה העסקיות של החברה וכי יש לערוך בהם התאמות. 14. בתגובתו לבקשת רשות הערעור טוען הכונס כי המדובר בהליך סרק, שאינו אלא ניסיון נוסף לטרפד את ההכרעות המשפטיות שניתנו במהלך התדיינות ארוכת שנים זו. לגופם של דברים טוען הכונס כי הסכם השומה או אישורו של בית המשפט להסכם זה אינם משנים דבר מפסק הבוררות, ומדגיש כי פקיד השומה היה מודע לקיומו של פסק בוררות שיישומו משנה דראסטית את נתוניה הכספיים וספריה של החברה. עובדה זו דווחה בדוחות ובמאזנים שהוגשו על ידו, על בסיסם נוהל המשא ומתן עם פקיד השומה. 15. חסן בתגובתו מוסיף על טענות הכונס טענות נוספות, שעיקרן הוא שהדרך להביא לאיון פסק בוררות היא הגשת בקשה לביטולו ומשמוצתה דרך זו בהחלטה בבקשה לביטול פסק בורר שוב לא ניתן לתקוף את פסק הבוררות. עוד טוען חסן כי אין בהסכם השומה או באישורו על ידי בית המשפט כדי לאיין את פסק הבורר ואת ההחלטה לאשרו. עוד מוסיף חסן וטוען כי פסק הבוררות כולל בחובו קביעות הנוגעות להתחשבנות הכספית בין הצדדים נוסף על הקביעות לעניין אופן ההתאמה של ספרי החברה לתוצאותיה העסקיות. קביעות אלה, כך נטען, אין בינן לבין ההסכם עם פקיד השומה דבר. תמצית טענות הצדדים ברע"א 5122/10 16. עיקר טענותיו של סאלח נסובות על עניין הפגיעה בזכותו להביא טענותיו, הן בפני רואה החשבון שמונה על ידי הכונס והן בפני בית המשפט המחוזי. סאלח חוזר על הטענה שאותה העלה בפני בית המשפט המחוזי, לפיה לא ניתנה לו זכות טיעון בפני רואה החשבון שמונה על ידי הכונס. בהקשר זה מציין סאלח, כי לאחר שהוכן דוח רואה החשבון ביקש הכונס לערוך פגישה בהשתתפות רואה החשבון, הכונס וב"כ סאלח, כדי להשיב לשאלות רואה החשבון. סאלח הסכים להיפגש, אך דרש כי שאלות רואה החשבון יועברו אליו מראש. לטענתו של סאלח, בקשתו לקבל את השאלות לא נענתה, ותחת זאת הגיש הכונס את הדוח לאישור בית המשפט המחוזי. לטענת סאלח בית המשפט המחוזי אימץ את דוח רואה החשבון מטעם הכונס מבלי שערך בו דיון, וזאת על אף טענותיו כבדות המשקל בנוגע לממצאי הדוח ובנוגע לחריגת רואה החשבון מסמכותו. עוד טוען סאלח כי טעה השופט קיסרי בקביעתו כי הצטיידותו בחוות דעת נגדיות אינה ראויה, כאשר מהחלטות השופט עמית עולה כי בית המשפט התכוון ליתן לצדדים את האפשרות להגיש חוות דעת נגדיות. 17. המשיבים, חסן והכונס, טוענים בתגובותיהם, כי המדובר בבקשת סרק נוספת המצטרפת לשרשרת בקשות הסרק שהוגשו על ידי סאלח. לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי סאלח פנה לרואה החשבון שמונה על ידי הכונס לאחר שהוגש הדוח לבית המשפט, והביא בפניו את הדוחות הנגדיים של רואי החשבון מטעמו של סאלח. לטענתם, הגיב האחרון על כל הטענות העולות מדוחות אלה. עוד מוסיפים המשיבים כי סאלח לא שלח שאלות הבהרה לרואה החשבון ולא ביקש לזמנו לחקירה. בנסיבות אלה, טוענים המשיבים, לא ניתן לטעון כי זכות הטיעון של סאלח נפגעה. דיון והכרעה 18. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות על נספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשות רשות הערעור להידחות. 19. כפי שקבעה רשמת בית משפט זה, השופטת ד' כהן-לקח, בהחלטתה מיום 27.2.2011, הבקשות דנן עוסקות בענייני בוררות, ומשכך ובהתאם לסעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) נדרשת נטילת רשות ערעור בטרם יתאפשר בהן דיון לגופן בבית משפט זה [לעניין פרשנות סעיף 38 לחוק הבוררות ולהלכה כי הוראת סעיף זה חלה גם על "החלטות חיצוניות" לחוק הבוררות הניתנות במסגרת הליכים שבמרכזם עומדים הליכי בוררות, ראו: ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933, 945 (2003)]. ודוק, הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות לא תינתן אלא אם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים את התערבות בית משפט זה [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי, פיסקאות 26-25 (לא פורסם, 25.2.2008)]. בנסיבות המקרה דנן, מהטעמים המפורטים להלן, איני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין. כמו כן, איני סבור כי במקרה זה מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מגדרו של הסכסוך הפרטני בין הצדדים. טענותיו של המבקש עוסקות כל כולן בנסיבותיו הקונקרטיות של עניינו, ואינן מעלות שאלה משפטית כללית. 20. בבחינת למעלה מן הצורך דין הבקשות להידחות אף לגופו של עניין. כזכור, טענת המבקש ברע"א 5125/10, היא כי משנחתם הסכם השומה על סמך הספרים הישנים של החברה המשותפת ובית המשפט אישר זאת לבקשת הכונס, פסק הבורר אינו ישים עוד. ראשית לכל, הסכם השומה שנערך עם פקיד השומה אינו מאיין את פסק הבוררות שקבע כי הדוחות אינם משקפים נאמנה את התוצאות העסקיות של החברה. רוצה לומר, אחד הוא הסכם השומה המתבסס על הספרים הישנים וקובע את המס בו חייבת החברה המשותפת, ואחד הוא פסק הבוררות שקובע במסגרת היחסים בין הצדדים, בעלי המניות בחברה, כי הספרים אינם תואמים את המציאות העסקית וכי יש לערוך התאמות על מנת שלא תקופח זכותו של חסן. יתירה מכך, ההסכם עם פקיד השומה מאוחר לפסק הבוררות ומעיון בדוחות הכספיים והמאזנים שהוגשו לפקיד השומה, עולה כי נכתב בהם במפורש כי יישומו של פסק הבוררות צפוי לשנות את ספרי החברה. 21. אף את טענתו של סאלח לפיה משחתמו המשיבים על הסכם השומה, שנסמך כאמור על הספרים הישנים של החברה המשותפת, ויתרו על יישומו של פסק הבוררות הקובע כי יש לבצע התאמות בספרים אלה, אין לקבל לגופה. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי בדוחות הכספיים ובמאזנים שהוגשו לפקיד השומה, על בסיסם נערכה השומה ונוהל המשא ומתן בנוגע להסכם השומה שנחתם בסופו של יום, נכתב מפורשות כי הדוחות צפויים להשתנות עקב יישומו של פסק הבוררות. יתירה מכך, שוב, ניתן לתהות כיצד משליכים היחסים שבין החברה המשותפת לבין פקיד השומה על היחסים שבין סאלח לחסן. 22. אף בטענות הנטענות ברע"א 5122/10 לא מצאתי ממש. סאלח יכול היה להיפגש עם רואה החשבון, אך בחר שלא לעשות כן ודרש לקבל את השאלות טרם הפגישה שאותה ביקש לתאם הכונס בין נציגו של סאלח לבין רואה החשבון. דרישה זו אכן לא נענתה, ותחתיה הוגש דוח רואה החשבון לאישור בית המשפט. ואולם, אף אם דרישתו של סאלח סבירה, עדיין לא ניתן לטעון כי רואה החשבון שמונה על ידי הכונס התעלם כליל מטענותיו של סאלח ושל רואי החשבון מטעמו, שכן אף לאחר שהוגש דוח רואה החשבון לבית המשפט המחוזי, ענה רואה החשבון לטענות שהעלו רואי החשבון מטעמו של סאלח. יתרה מכך, גם אם לא התאפשר לסאלח להציג לפני רואה החשבון את שאלותיו והשגותיו בדרך שנראתה לו נכונה, היה לסאלח יומו בבית המשפט המחוזי, לפניו היו בקשת הכונס לאשר את דוח רואה החשבון ותגובתו של סאלח לרבות שני דוחות רואי החשבון מטעמו. נוסף לכל אלה, סאלח גם לא ביקש בבית המשפט המחוזי לחקור את רואה החשבון. 23. אשר על כן, בקשות רשות הערעור נדחות. המבקש ישא בהוצאות המשיבים, בגין שתי הבקשות דנן, בסך כולל של 10,000 ₪, 5,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים. יישוב סכסוכיםמיסיםבוררתרגוםרואה חשבון