1. המערער לוקה במחלת פרקינסון, אשר משפיעה על יכולתו לתפקד. רופא מוסמך קבע למערער נכות רפואית בשיעור משוקלל של 73% והוא נקבע כמחוסר כושר לעבוד בשיעור 75% לפחות, על כן משלם לו המשיב קצבת נכות כללית בשיעור 100%. 2. המערער פנה למשיב בתביעה לגמלת שירותים מיוחדים, לפי סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). 3. ביום 23/12/01, נערכה למערער, הערכת תלות שבוצעה על ידי אחות בריאות הציבור. על סמך אותה הערכת תלות - החליט המשיב לדחות את תביעת המערער לגמלת שירותים מיוחדים. 4. המערער ערר על החלטתו של המשיב. הערר נדון ביום 17/6/02, על ידי ועדה לעררים לענין שירותים מיוחדים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר. על החלטתה האמורה של הועדה - הוגש הערעור שבפני. 5. הדיון בערעור נוהל בדרך של טיעונים בכתב, על פי החלטותיה של כב' הרשמת (כתוארה אז) איצקוביץ. משהגיש המשיב את טיעוניו - התברר כי הוא מסכים לקבלת הערעור בנושא אחד, נושא ההשגחה. לטענת המשיב, הסכמתו זו היא רק "מחמת הספק ולפנים משורת הדין", אך בחינת החלטתה של הועדה מעלה כי עמדתה בענין ההשגחה הינה בלתי מנומקת לחלוטין, כך שגם ללא הסכמתו של המשיב היה הערעור מתקבל בענין זה, ולמעשה - אין מדובר בהסכמה "לפנים משורת הדין". על פי החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) איצקוביץ, התבקש ב"כ המערער להודיע אפ הוא מסכים לקבלת הערעור בדרך המקובלת על המשיב. ב"כ המערער הודיע כי הוא איננו מסתפק בכך, וכי לדעתו יש לקבל את הערעור גם לגבי כל פעולות היומיום. לפיכך, יש צורך להידרש לדיון בערעור עצמו ולבחון אם מוצדק לקבל אותו מעבר למידה המוסכמת על ידי המשיב. תשלום קצבת שרותים מיוחדים 6. סעיף 206(ב) לחוק קובע כי המשיב ישתתף במימון שירותים מיוחדים לנכים, לפי כללים, מבחנים ובשיעורים שייקבעו על ידי שר העבודה והרווחה. 7. הכללים האמורים נקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978 (שתיקראנה להלן: "תקנות השר"מ"). בתקנה 1 הוגדרו, בין השאר, המונחים "פעולות יומיום" ו"השגחה". תקנה 3 לתקנות השר"מ מפרטת את דרגות הזכאות לקצבה ושיעוריה, בהתאם לחומרת מידת התלות של הנכה בעזרת הזולת. על פי תקנת משנה (א) נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה או הזקוק להשגחה מתמדת, זכאי לקצבת שירותים מיוחדים בסכום השווה ל-50% מקצבת יחיד מלאה. על פי תקנת משנה (ב) נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היומיום ברוב שעות היממה, זכאי לקצבת שירותים מיוחדים בסכום השווה לקצבת יחיד מלאה. על פי תקנת משנה (ג) נכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היומיום בכל שעות היממה, זכאי לקצבת שירותים מיוחדים בסכום השווה ל-150% מקצבת יחיד מלאה. מכאן שהתנאי המינימלי לזכאות לקצבת שרותים מיוחדים הוא תלות, לפחות בעזרה רבה מהזולת, לפחות לשם ביצוע רוב פעולות היומיום, לפחות ברוב שעות היממה או לחלופין - תלות בהשגחה מתמדת. ההבדל בין הזכאות לשיעור של 50% לבין הזכאות לשיעור של 100% הוא בכך שלשם זכאות לשיעור של 100%, יש צורך בתלות לפחות בעזרה רבה מהזולת לשם ביצוע כל פעולות היומיום. לשם זכאות לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 150% יש צורך שהתלות תהיה מוחלטת ותתקיים בכל שעות היממה. סמכות הועדה וסמכות בית הדין 8. סמכותה של הועדה ואופן פעולתה נקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים וילד נכה), התשנ"ה-1995 (שתיקראנה להלן: "תקנות הועדות"). תקנה 2(א)(1) לתקנות הועדות מאפשרת למבוטח לערור על החלטת המשיב בענין קצבת שרותים מיוחדים. תקנה 3 לתקנות הועדות - קובעת את הרכב הועדה לעררים. תקנה 4 לתקנות הועדות - מסמיכה למעשה את הועדה לעררים לאשר, לשנות או לבטל כל החלטה של המשיב בענין קצבת שרותים מיוחדים. 9. סעיף 213 לחוק, מאפשר לערער על החלטת הועדה בפני בית דין אזורי לעבודה, בשאלות משפטיות בלבד. לפיכך, לא אוכל להתייחס בערעור זה לטענות רפואיות ותפקודיות, אלא יהיה עלי להתמקד בשאלה אם ניתן למצוא פגם משפטי בהחלטת הועדה. 10. חלק ניכר מטענותיו של ב"כ המערער הוא בתחום התפקודי והרפואי. ב"כ המערער נסמך רבות על מסמכים רפואיים שהוגשו לתיק, אלא שמסמכים אלה מפרטים את דעותיהם של הרופאים שרשמו אותם, הם לא היו בפני הועדה, ועל כן - אין אפשרות ללמוד מהם על טעות משפטית של הועדה. הוא הדין לגבי טענותיו של ב"כ המערער בנושא העזרה שעל המערער לקבל מאשתו. בחינת החלטת הועדה 11. הועדה היתה בהרכב מתאים, כמתחייב מתקנה 3 לתקנות הועדות; בראש הועדה ישבה רופאה, ומלבדה היו בועדה אחות ופיזיותרפיסט. 12. בענין הניידות העצמית בבית - הועדה היתה מודעת לכך שהמערער נאלץ לצעוד בצעדים קטנים, ובלא הזזת הידיים בתנועות האוטומטיות של ההליכה. אולם, אין בכך כדי לקבוע שהמערער נזקק לעזרה של אדם אחר לשם ניידותו בבית (כלומר - אין דווקא צורך בעזרת הזולת). הועדה הבחינה כי המערער נכנס לחדר בכוחות עצמו, התיישב וקם בכוחות עצמו. למרות זאת, אני סבור שנפלה טעות משפטית בהחלטתה של הועדה גם בענין הניידות. מהרשום בהחלטת הועדה בענין ההפרשות, ניתן ללמוד כי בשעות הלילה המערער זקוק לתמיכת אשתו לצרכי ניידות (אל חדר השרותים ובחזרה), מאחר שהוא נופל הרבה בלילות. הניידות העצמית בבית איננה פעולה שיש לייחד אותה לשעות היום בלבד. הניידות בבית נחוצה ביום ובלילה. אם המערער זקוק לעזרה בניידות בשעות הלילה, לא ברור מדוע סברה הועדה שהמערער עצמאי בענין הניידות. על כן, אני סבור שנכון לקבל את הערעור גם בענין הניידות העצמית בבית, ולבקש מהועדה להסביר את מה שנראה כסתירה פנימית בין מה שנקבע בענין ההפרשות לבין מה שנקבע בענין הניידות. 13. בענין ההלבשה, הועדה הבחינה שהמערער פושט ולובש חולצה וכובע באופן עצמאי. בפני הועדה עמד דו"ח הערכת התלות שבו היתה התייחסות גם לפרטי הלבוש האחרים, אך הועדה לא ציינה שהיא מאמצת את האמור בדו"ח. המערער לא טען בפני הועדה על תלות בזולת בפעולת ההלבשה. הדעת נותנת שאם למרות הרעד והתנועות הבלתי-רצוניות בידיים הצליח המערער לפשוט וללבוש חולצה (פעולה המצריכה מוטוריקה עדינה יחסית ללבישת פרטי לבוש אחרים), המערער אכן יכול ללבוש גם בגדים אחרים (למעט גרביים ונעליים) בלא תלות בעזרת הזולת. הועדה אמנם לא בדקה את ענין הגרביים והנעליים, ועל כן - נראה לי שמוצדק לקבל את הערעור גם בשאלה זו, ולחייב את הועדה לבחון את כושרו של המערער לגרוב ולפשוט גרביים ולנעול ולחלוץ נעליים. 14. בענין הרחצה, הועדה ראתה שהמערער פותח ברז, רוחץ את פניו ואת ידיו ומנגבם. בענין הרחצה הכללית של הגוף, קבעה הועדה שהמערער נזקק לנוכחות בזמן הרחצה, בשל הרעד ובשל חוסר שיווי המשקל שהוא סובל מהם. קביעה זו מתאימה לטענותיו של ב"כ המערער. אולם, הצורך בנוכחות בזמן הרחצה איננו בבחינת תלות במידה רבה בעזרת הזולת, ועל כן, לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הועדה על היזקקותו של המערער "לסיוע מועט" בפעולת הרחצה. 15. בענין האכילה והשתיה, הועדה ראתה שהמערער אכל בעזרת כפית, והגיעה למסקנה שהוא זקוק לסיוע מועט, בשל הצורך שלו בחימום המזון ובהגשתו. הועדה לא בדקה אפשרויות אחרות של אכילה (מזיגת מים, שתיה מכוס, אכילת מזון מוצק וכיו"ב). אמנם, בפני הועדה היה דו"ח הערכת התלות, אלא שהועדה לא קבעה כי היא מאמצת את האמור בו. לדעתי, בדיקתה של הועדה בענין האכילה והשתיה לוקה בחסר, וכך גם הנמקתה את הקביעה על כך שהמערער זקוק דווקא "לסיוע מועט" (הנמקה שאיננה קיימת). על כן, יש לקבל את הערעור גם בענין זה. 16. בענין ההפרשות, הועדה הסתמכה על דברי המערער על כך שהמערער שולט בסוגריו ושהוא עצמאי בהלבשה ובהיגיינה האישית לאחר עשיית צרכיו. הועדה היתה מודעת לכך שהמערער נזקק לעזרת אשתו בניידות אל חדר השרותים בשעות הלילה, ובהתאם לכך קבעה כי המערער זקוק לסיוע מועט בענין ההפרשות. לא מצאתי טעות משפטית בחלק זה של החלטת הועדה. גורל הערעור 17. בהתאם למוסכם על המשיב, יש להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה על מנת שתתייחס לשאלת הצורך של המערער בהשגחה, תוך כדי התייחסות למאפייני מחלתו של המערער. הועדה תאפשר למערער לטעון בפניה ולהגיש לה מסמכים רפואיים לתמוך את טענתו על הצורך בהשגחה. 18. בנוסף לאמור בסעיף 17 לעיל, אני מחזיר את עניינו של המערער אל הועדה גם כדי שתפעל כאמור להלן: א. תסביר כיצד מתיישבת קביעתה שהמערער עצמאי בניידותו עם הקביעה (האמורה בפרוטוקול הועדה בענין הפרשות), שהמערער תלוי באשתו לצרכי ניידות בשעות הלילה. ב. תשלים את התייחסותה לענין ההלבשה, בהתייחסות לשאלת יכולתו של המערער לגרוב ולפשוט גרביים, לנעול ולחלוץ נעליים. ג. תשלים את בדיקת כישוריו של המערער בענין אכילה ושתיה, ותנמק את הקביעה על כך שהמערער זקוק דווקא "לסיוע מועט" בענין האכילה והשתיה. 19. על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, בתוספת מע"מ, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/5/03 אם לא ישולמו טרם לכן. 20. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ב' בניסן תשס"ג, 4 אפריל 2003, בהעדר הצדדים. חיים ארמון - שופט שירותים מיוחדיםערר