1. התובע עותר לבטל את החלטת פקיד השיקום מיום 16.4.00 אשר דחה תביעת התובע לשיקום מקצועי ולקבוע כי יש מקום להכיר בזכאותו לשיקום מקצועי, על פי סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). לחילופין מתבקש ביה"ד להחזיר את ענינו של התובע לפקיד השיקום של הנתבע לעיון חוזר ולמתן החלטה מחודשת, וזאת מכיוון שלטענת ב"כ התובע, נפל פגם בהחלטת פקיד התביעות משנתקבלה תוך חריגה מהוראות החוק. 2. בכתב ההגנה נטען כי בתביעה לשיקום מקצועי ביקש התובע כי ימומן לו קורס אקדמאי במחשבים, בעוד שלתובע מקצוע בתחום המחשבים, ולכן יכול היה למרות מגבלותיו לחזור ולהשתלב במקצועו וללא כל צורך בהסבה מקצועית קל וחומר במימונה על ידי הנתבע. עוד נטען, כי מחלקת השיקום התחשבה בכל טענות התובע לגבי מגבלותיו הרפואיות והסוציאליות, כי נערך לו ראיון במשך מספר פגישות כולל שיחות טלפוניות, וכונסה וועדת שיקום לדון בעניינו בהשתתפות רופא המוסד, פקידת שיקום ומנהל מחלקת השיקום וזו התייחסה בעת מתן חוות דעתה למכלול הנתונים והאינפורמציה האפשריים בנוגע למצבו של התובע. 3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, כן הוגשה תעודת עובד ציבור של הגב' עליזה מאירי, פקידת התביעות לעניני שיקום בנתבע (להלן - מאירי). 4. ואלה העובדות הצריכות לעניין: התובע, יליד 1949, למד בתכניון ובעל תואר של מהנדס תכנון ובקרה. התובע עסק בעבודותיו הקודמות בתחום המחשבים, ובין היתר, עבד שנים רבות בתע"ש כאיש תפ"י (תכנון ופיקוח על היצור) בענף מפעילים, כמנהל יחידת מחשב במעריב הפצה ובעבודות מזדמנות שונות באמצעות חברת כח אדם. במהלך שנת 1999 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות צמיתה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לתובע ביום 23.8.99 נכות זמנית בשיעור 75% מיום 4.5.99 ועד יום 1.1.00. ג. בתום תקופה זו ביקש התובע להכיר בנכותו הזמנית כנכות צמיתה. תביעה זו נדחתה והתובע הגיש ערר בפני העדה הרפואית לערערים. ביום 9.9.00 קבעה הועדה הרפואית לערערים כי לתובע דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 44% ( 30% בגין בעיות במערכת העיכול ו-20% בגין ליקוי נפשי). פקיד התביעות קבע כי התובע "לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר. התובע מקבל גימלת הבטחת הכנסה מחודש ינואר 2000 עד היום. ביום 9.2.00, וללא קשר עם החלטת הועדה הרפואית לערערים הנ"ל, הגיש התובע תביעה לנתבע לשיקום מקצועי. התובע ביקש לקבל שיקום מקצועי במקצוע מחשבים. (ר' נ/1) ז. ביום 16.4.00 דחה הנתבע תביעת התובע לשיקום מקצועי. 5. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובחנתי טיעוני ב"כ הצדדים, לא מצאתי כי נפל פגם, כטענת ב"כ התובע, בהליך קבלת ההחלטה בענינו של התובע, המצדיק התערבותו של בית הדין בהחלטת הנתבע לדחיית התביעה לשיקום מקצועי. כל זאת מהטעמים שיובאו להלן. לגרסת התובע, החלטת פקיד השיקום נתקבלה מבלי שנבחנו לגופם המסמכים והתעודות הנוגעות לליקויים והשפעתם על כושרו לחזור לעבודתו הקודמת או עבודה מתאימה אחרת, ומבלי שהובאה בפני פקיד השיקום חוות דעת של ועדת שיקום בשאלה זכאות התובע לשיקום מקצועי, עליה נדרשת חתימתם של רופא מוסמך, של פקיד שיקום ושל פקיד המוסד. כן טוען ב"כ התובע, כי בעניינו של התובע לא ניתנה כל חוות דעת מטעם ועדת שיקום ואם כן ניתנה, בודאי שלא נערכה בנוכחות התובע, ומשכך נשללה מן התובע זכותו הבסיסית לשטוח טענותיו בפני הועדה ו/או בפני פקיד השיקום בטרם מתן ההחלטה בענינו ע"י פקיד השיקום. בנוסח מכתב הדחייה שנשלח לתובע מיום 16.4.00 (ר' נספח א' לתצהיר התובע) נרשם מפורשות: "...אחד התנאים לשיקום מקצועי הינו שהנכה אינו מסוגל עקב ליקוייו לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת. משיחה עימך הובן שהינך בעל תואר אקדמאי, מהנדס תכנון ובקרה מערכות אוטומציה מחשבו ותקשורת. לדעת הרופא המוסמך, עימו התייעצנו, הליקויים הרפואיים מהם הינך סובל אינם מונעים ממך להמשיך בעבודתך כמהנדס מחשב ובקרה או כל עבודה שאין בה ממץ פיזי ניכר. השכלתך האקדמאית ומגוון העיסוקים בהם עסקת מאפשרים לך לחזור לסוג העבודות אותן ביצעת בעבר, או לחילופין עבודות מתאימות אחרות פקידותיות וכדו'...(הדגשות אינן במקור - ו.ס.)" מנוסח זה של מכתב הדחיה, עולה כי על פניו נערכה שיחה עם התובע, וכי החלטת פקיד השיקום ניתבססה על חוות דעת של רופא מוסמך, אשר בפניו הונחו מכלול המסמכים הרפואיים, העובדות והנסיבות במקרה דנן. הגב' מאירי, פירטה הן בתעודת הציבור שהגישה והן בחקירתה הנגדית את השיקולים שהובאו בחשבון במסגרת קבלת ההחלטה בענינו של התובע. כך ציינה מאירי בתעודת הציבור: "ועדת השיקום בהשתתפות מנהל מחלקת השיקום ומנהל סניף ת"א דחתה תביעתו של הנ"ל לשיקום מקצועי. וזאת על פי סעיף 203 לחוק. בפני ועדת השיקום עמדה המלצה רפואית של רופא המוסד מיום 23.7.00 שלדעתו "מגבלותיו הרפואיות אינן מונעות ממנו להמשיך בעבודתו...כמו שעבד בעבר..." עוד ציינה מאירי, "בניגוד לטענתו של התובע, הלה הוזמן לראיון היכרות בפני וכל הפרטים הרלוונטים לקביעת הזכאות התקבלו בראיון זה." כן הוסיפה בחקירתה הנגדית: "אנחנו בחנו את כל האפשרויות בהקשר לתובע, תחילה התייחסנו לבקשתו הספציפית לגבי לימודי מחשבים כהכשרה מקצועית, ואחר כך התיחסנו גם בהרחבה להגדרת השיקום המקצועי בכלל, שזה מתיחס לגבי ליקוייו הרפואיים והתאמתו לכל עבודה אחרת....דחייתו מקורס מחשבים לא היתה הדחיה משיקום מקצועי בכלל, אלא היתה בפרוש התיחסות גם לאפשרויות אחרות...וגם כאן דחינו אותו משיקול מקצועי. אני קוראת את מכתב הדחיה. התיחסנו גם לעבודותיו האחרות בהן עבד בעבר." והדגישה: "במקרה של זכאות לשיקום כאשר דנים בזכאות של מבוטח אנו נעזרים ברופא להתייעצות על מנת לבדוק האם הליקויים הרפואיים מונעים ממנו. לא תמיד אנו רואים את האיש, אלא דנים על סמך המסמכים בתיק והתייעצות עם רופא...והכתיבה נעשית לאחר ההתיעצות עם הרופא....כאשר שוחחתי עם התובע שבא אלי למחלקת השיקום, אחרי שהתרשמתי מבעיותיו הכלליות כולל הנפשיות, התייעצתי עם ד"ר לייבמן ואז נתקבלה ההחלטה." בחוות דעת רופא המוסד, ד"ר לייבמן לאוניד (המצורפת כנספח לתעודת הציבור של מאירי), נרשם: "מדובר בגבר בן 51, הסובל מבעיות במערכת העיכול, 30% וליקוי רפואי 20%. לדעתי, מגבלותיו הרפואיות אינן מונעת ממנו להמשיך בעבודתו או כל עבודות אחרות שאינן כרוכות במאמץ פיזי רב." למותר לציין, כי למסקנה זהה הגיע עוד קודם לכן גם פקיד השיקום בחוות דעתו מיום 21.2.00 (ר' נ/3) וזאת במסגרת ההחלטה על דרגת הנכות הזמנית שנקבעה לתובע. (ר' נ/4) כל זאת ועוד, גם מנהל השיקום נתן חוות דעתו בעניין ובסעיף 4 למכתבו נאמר: "החלטה בגין זכאותו לשיקום - ...מגוון עיסוקיו והשכלתו מאפשרים לו לבצע עבודות נוספות מתאימו בתחומו ואינו זכאי לשיקום מקצועי." יש לציין כי אין כל חובה שבדין לקיים דיון במסגרת ועדת השיקום בנוכחותו של המבוטח העותר לשיקום מקצועי, אין גם חובה שבדין להיוועץ עם מומחה מיוחד לאותה פגימה בה לוקה המבוטח התובע את השיקום המקצועי. תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז - 1956 (להלן התקנות) קובעת: "פקיד שיקום יפעל בהתאם להוראות המוסד שניתנו לפי סעיף 18 לחוק ופורסמו בירחון העבודה והביטוח הלאומי." בהוראות בדבר שיקום מקצועי נקבע, כדלקמן: "2. פקיד השיקום יבדוק את טופס התביעה לשיקום מקצועי ואת המסמכים והתעודות הקשורים בפגיעה בעבודה שבידי המוסד וכן יראיין את הנפגע." 3. ליד פקיד השיקום תפעל ועת שיקום של שלושה המורכבת מפקיד השיקום, מרופא מוסמך ומפקיד המוסד, שנקבעו לכך. 4. טרם יחליט פקיד השיקום אם קיימים במבקש התנאים..., יביא את השאלה בפני ועדת השיקום." תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 מגדירה: "בתקנות אלה - "רופא מוסמך" - רופא אשר המוסד מינה אותו להיות רופא מוסמך והמינוי יכול שיהיה לעניין מסויים לפי תקנות אלה או לכל העניינים..." כפי שנוכחנו, הן מעדותה של מאירי בתפקידה כפקידת שיקום, שהעידה כי ראיינה את התובע, הן מחוות דעת מנהל מחלקת השיקום והן לאור חוות דעתו של ד"ר שייבמן עולה, כי בענינו של התובע נתקיים הליך קבלת ההחלטות בהתאם להוראות החוק והתקנות, תוך שיתוף כלל הגורמים הנוגעים לעניין. 6. לטענת ב"כ התובע, כבר מגוף ההחלטה מיום 28.2.99 באשר לדרגת נכותו הזמנית של התובע (ר' נ/4), בה נכתב "במחלקת השיקום הוכנס למסגרת פרוייקט מדריך ומאמן" , למדים כי היתה כוונה עקרונית לשלב את התובע בפרוייקט שיקום, אלא שעניין זה לא יושם בפועל, ולמעשה עומד בסתירה לדברי מאירי בתעודת הציבור לפיה "לא נערכה הפניה למדריך מאמן כיוון שזכאותו של האיש לשיקום נשללה מלכתחילה", כל שכן אינו מתיישב עם החלטת הנתבע על דחיית התביעה לשיקום דנן. מאירי בחקירתה הנגדית, העמידה הדברים על תיקונם. בהתיחסה לטענת ב"כ התובע, הסבירה: "היתה כאן טעות קולמוס. זה צריך להיות "יופנה" ולא "הופנה"...זהו הליך שאנו עורכים באופן קבוע במסגרת נכות כללית. במסגרת תביעה לנכות כללית שבו עובד שיקום נותן חוות דעתו לגבי כושר השתכרותו של הפונה עוד לפני פנייתו למחלקת שיקום...". (ר' עמ' 8 לפרוטו' מיום 16.3.03) מדברים אלה עולה כי עניין ההפניה לפרוייקט שיקום מדריך ומאמן, כלל אינו קשור לתביעות לשיקום מקצועי, אלא לצורך קביעת דרגת נכות כללית. כך הוסיפה מאיר ונימקה "המשפט "יופנה לפרוייקט מדריך ומאמן" שזה שווה להשמה בעבודה, נעשה עוד לפני שפגשנו את האיש ולמדנו עליו על נסיונו ועבודותיו הקודמות." אי לכך, לאור כל האמור, הרי שאין להקיש מביטוי זה לעניין זכאותו של התובע לשיקום מקצועי. 7. לתמיכת זכאותו לשיקום מקצועי, הציג התובע לביה"ד דו"ח רפואי פונקציונלי על אי כושר עבודה מטעם לשכת שרות התעסוקה (המצ"ב לתעודת עובד הציבור של מר משה בן שטרית), אשר מכוחו הוכרה זכאותו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה (ר' נספח ב' לתצהיר), תוך התייחסות לכך שהתובע "לא ניתן להשמה למשך שנה, להערכה מחדש". לדידו, אילולא היו ליקוייו בבחינת קשיים אוביקטיביים המקשים על מציאת העבודה בתחום המחשבים בכללותו, הרי שממילא לא היו מוכרים אלה ע"י לשכת שרות התעסוקה, כמצדיקים זכאותו להבטחת הכנסה. בתעודת עובד הציבור ציינה מאירי, "השמה במקום העבודה הינה בתחום אחריותו של שירות התעסוקה ואין לה נגיעה לשיקום המקצועי. כן אין קשר בין הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה לבין שיקום מקצועי..." עוד העידה בחקירתה הנגדית, כי "הקריטריונים של מחלקת שיקום במוסד שונים מהקריטריונים שנקבעים בשרות התעסוקה לגבי ענין ההשמה בעבודה. למחלקת השיקום (בנתבע) הקריטריונים משלה לגבי זכאות לשיקום מקצועי, כאשר שיקום מקצועי אינו רק השמה לעבודה, אלא עוד דברים." (ר' עמ' 6 לפרוטו' הדיון מיום 16.3.03) לעניין זה נפסק כי: "הענקת שיקום מקצועי פירושה לאפשר לו לעסוק בעבודה התואמת את כישוריו, ולאו דוקא זכאות לשיקום אשר יכשירו לעבודה האופטימלית בשים לב לכישורים. בשאלה מה היא עבודה התואמת את כישוריו של נכה פלוני מחליט פקיד השיקום. (ר' דב"ע לח/151-0 שמואל וינברג נ' המוסד, פד"ע י' 164; דב"ע מב/1-0 חיים קונטנה נ' המוסד, פד"ע יד 215) עוד נאמר: ""שיקום מקצועי" אינו כולל "שיקום כלכלי" ואינו הבטחת פרנסה בדרך כלשהיא..." (דב"ע מא/168-0 דוד אלזדה נ' המוסד, פד"ע יג 330; דב"ע נז/125-0 יהודית אלוש נ' המוסד , לא פורסם) לאור הפסיקה דלעיל ולאור עדותה של מאירי ממנה, הרי שאין דינן של החלטות לשכת שירות התעסוקה, רלוונטיות לעניין זכאותו של התובע לשיקום והסבה מקצועית באמצעות הלשכה, ועל כן אין בהחלטה בדבר "אי יכולת ההשמה בעבודה" שניתקבלה בענינו של התובע בשרות התעסוקה, לשקול לענין תביעתו דנן. 8. זאת ועוד, סעיף 203 לחוק קובע ברורות: "מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל..., זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה: נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות..; אין, הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת, או בעבודה מתאימה אחרת; הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה התואמת את כישוריו לאחר ארוע הליקוי; הוא ניתן לשיקום מקצועי..." מלשון הסעיף, נמצא למדים כי עסקינן בשלושה תנאים מצטברים. בנסיבות דנן שוכנעתי, כי הנתבע באמצעות מחלקת השיקום, דנו לעומקו של עניין באפשרויות השתלבותו של התובע בענפי המחשוב השונים ודומיהם, תוך התחשבות במצבו של התובע ותוך שקילת מכלול הנסיבות והנתונים הרלוונטים שהונחו בפני הגורמים הנוגעים לענין, ועל אף כל זאת הגיעו לתמימות דעות מקצועית כי התובע עודנו מסוגל לעסוק בעבודתו הקודמת ולכל הפחות להשתלב במגזר המחשבים על ענפיו הרבים האחרים בלא סיוע והכשרה מקצועית במסגרת הנתבע. משהוכח, כי לא נפל כל פגם בהליך קבלת ההחלטה בענין אי זכאות התובע לשיקום מקצועי, וכי מבחינה מהותית - לא נתמלאו בתובע כל תנאי סעיף 203 לחוק המזכים בשיקום מקצועי, אין זה מקומו של ביה"ד להתערב בשיקולי הנתבע, ואין לומר אלא שהנתבע פעל בהתאם לתנאי החוק והתקנות. 9. סוף דבר, התביעה נדחית בלא צו להוצאות. ניתן היום כ' באלול, תשס"ג (17 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים. ורדה סאמט - שופטת שיקום מקצועימימון