סגנית הנשיא אלישבע ברק האם זכאי המערער לפיצויי פיטורין בגין עבודתה של אחותו שנפטרה? האם המערער הוא בבחינת "שאיר" של המנוחה במובן של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, ה'תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). המערער מלין על כך כי תביעתו סולקה על הסף על ידי בית הדין האזורי. העובדות הצריכות לענייננו המערער הינו אחיה והיורש היחידי של המנוחה מינה קרקובסקי ז"ל (להלן - המנוחה), אשר נפטרה ביום 19.6.2001. בעת פטירתה היתה המנוחה עובדת של מדינת ישראל. המערער הינו תושב קיבוץ כפר עציון. המנוחה חלתה במחלה קשה. לרגל מחלתה עברה המנוחה להתגורר בקיבוץ כפר עציון על מנת להיות קרובה לאחיה ומשפחתו, וזאת ביום 15.11.1999. מיום זה ועד לפטירתה ביום 19.6.2001 התגוררה המנוחה בקיבוץ בבניין סמוך לזה של אחיה המערער. הקיבוץ הופרט והמערער השתכר בקיבוץ -.6,000₪ לחודש בקרוב. לטענתו הוא קיבל מאחותו המנוחה בעת שהתגוררה בקיבוץ סכום של כ- -.2,400 ₪ לחודש. קביעתו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי מפי השופט הראשי יעקב נויגבורן ונציגי הציבור מר גורדון וגברת מנישביץ (בשא 001711/02; עב 002951/01) סילק את תביעתו של המערער על הסף גם לאחר שזו תוקנה. שניים היו נימוקיו. האחד, אליבא דבית הדין האזורי לא התגוררה המנוחה באותו בית בו התגורר המערער אלא בבית הסמוך לביתו. לכן לא התקיים באח התנאי שבסעיף 5(א) לחוק, לפיו מותנית הזכאות לפיצויי פיטורין של מי שנפטר בכך שהשאיר יתגורר בביתו של העובד שנפטר במשך תקופה של 12 חודשים לפני הפטירה. הנימוק השני, בית הדין קבע כי לא התקיים התנאי לפיו כל פרנסתו של האח המערער היתה על המנוחה. טענות המערער א.    לטעמו בית הדין דחה את התביעה כאשר המשיבה ביקשה למוחקה. ב.     טעה בית הדין האזורי כאשר סילק על הסף את התביעה, מבלי שהתקיים דיון ולא ניתנה למערער הזדמנות להציג את ראיותיו בפני בית הדין. ג.       טעה בית הדין האזורי בהתעלמו מן העובדה כי בשל מחלת הסרטן הסופנית בה חלתה המנוחה העבירה המערער מביתה ברחובות למקום מגוריו בכפר עציון, והמנוחה התגוררה בבית סמוך לביתו של המערער ולא בבית המערער עצמו. זאת בגין הימצאותם בבית של ילדיו הקטנים של המערער ועקב גודל הבית שלא איפשר את מגוריה של המנוחה בבית המערער. ד.     אין בית הדין צריך לפרש בצורה נוקשה ודווקנית את סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורין תוך קיפוח המערער באופן קשה. טענות המשיבה המשיבה סמכה את טענותיה על פסק הדין האזורי מטעמיו. א.    המשיבה טוענת כי המערער אינו בבחינת "שאיר" לצורך סעיף 5 לחוק, באשר הוא אינו טוען כי התגורר בביתה של המנוחה. ב.     עיקר פרנסתו של המערער ואף לא מרבית פרנסתו, לא היתה על המנוחה. על כן מבקשת המשיבה כי נאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי לפיו סולקה התביעה על הסף. תכליתה של הוראת סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע: (א) נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. "שאירים" לעניין זה - בן זוגו של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לעניין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 ובאין בן זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר. על תכליתו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים עמד הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין קוקה (עע 1460/02 עזרא קוקה - מדינת ישראל - טרם פורסם): בנוגע להורים של עובד שנפטר, תכליתו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע מצב בו פטירתו של העובד תפגע בהכנסתם, כאשר עיקר פרנסתם היה על העובד. מכיוון שעיקר פרנסתם של המערערים לא היה על המנוח אין הם זכאים לפיצויי פיטורים גם על פי תכלית החוק. סעיף 5 מהווה חריג לכלל לפיו פיצויי פיטורים משולמים לעובד עצמו עם פיטוריו ואיבוד מקור פרנסתו. סעיף 5 הוא חריג שנועד להיטיב עם שאירים קרובים או שאירים רחוקים יותר שהיו תלויים לפרנסתם על הנפטר. התכלית היא למנוע מצב בו פטירתו של העובד תפגע בחלק ניכור ממקור הכנסתם של הסמוכים על שולחנו ועיקר פרנסתם על העובד הנפטר. בית המשפט העליון מפי הנשיא שמעון אגרנט עמד על התנאים לתחולת סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורין (ע"א 214/70 אטה כץ נגד החברה לכבלים ולחוטי חשמל בע"מ, פ"ד כד(2) 687, 689): (1) אדם פלוני נפטר (2) בעת שהיה עובד של הנתבע (3) אילו פיטר אותו מעבידו היו מגיעים לו פיצויי פיטורים (4) התובע הוא אחד השאירים של העובד במובן ההגדרה שבסעיף 5(א) לחוק. פיצויי פיטורין משולמים למי שפוטר. החוק מכיר במספר חריגים בם משולמים פיצויי פיטורין גם למי שהתפטר בנסיבות מסויימות. כאלה הן התפטרויות בגין שינוי תנאי העבודה באופן שאין זה סביר לצפות מהעובד שימשיך לעבוד, הרעה מוחשית בתנאי העבודה, נימוקים של בריאות השוללים המשך עבודה וכיוצא באלו. אם לא חל אחד החריגים על עובד הרי הוא זכאי לפיצויי פיטורין רק אם המעביד מפטרו וגורם לו שיפסיד את מקור הכנסתו. חריג הוא סעיף 5 והוא שונה מהסעיפים האחרים המזכים בפיצויי פיטורין גם למי שהתפטר. הוא מזכה בפיצויי פיטורין "שאיר" מבלי שסכום זה יהווה חלק מהעיזבון של המנוח. ומיהו השאיר לצורך חוק פיצויי פיטורין? החריג בו אנו דנים מדבר בזיכויו של מי שלא היה עובד בפיצויי פיטורין אלא נחשב לשאיר לצורך החוק. מיהו שאיר במובנו של סעיף 5 לחוק. על הגדרת שאיר ניתן ללמוד מתכלית החריג שבסעיף 5 לחוק. הרציונל הוא שעם פטירת עובד תהא הגנה מסויימת למי שהיה תלוי לפרנסתו בעובד, למי שהיה סמוך על שולחנו. ראשית לכל זכאים לפיצויי פיטוריו של עובד שנפטר בני זוג וילדים הנחשבים לתלויים לפי חוק הביטוח הלאומי. היה ולא היו כאלו, מזכה החוק בפיצויי פיטורין את הקרובים, "ילדים והורים שעיקר פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר". על כן אין פיצויי הפיטורין המשתלמים מכוח סעיף זה מהווים חלק מעזבונו של המנוח. על תכליתו של סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורין ועל השוני בינו לבין החריגים האחרים שבחוק עמד הנשיא מנחם גולדברג (דב"ע מז/3-64 עיזבון פרופ' פרידמן אברהם ז"ל - מעון אמשינוב בע"מ ואחרים, פד"ע יט, 257): כל אשר קובע סע' 5 לחוק פיצויי פיטורים הוא כי פטירת עובד, כשלעצמה, מהווה עילה לזכאות לפיצויי פיטורים, אולם הזכאות קיימת לשאירים (כפי שהם מוגדרים באותו סעיף), ולהם בלבד. באותה צורה יש לפרש אף את פסקה (ג) לסעיף 5 הקובע כי "פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעיזבון". מקום שעובד היה זכאי ממעבידו לפיצויי פיטורין בטרם נפטר, זכותו זו לפיצויי פיטורין היא חלק מהעיזבון שלו. זכויות וחובות הנפטר ברגע הפטירה הן זכויות וחובות העיזבון. סעיף 5 עניינו שונה. הוא דן בזכות לפיצויי פיטורין שלא היתה למנוח ערב פטירתו אלא נולדה לשאירים מכוח החוק, מכוח סעיף 5 במטרה שלא להפסיק עם המוות את התמיכה שקבלו מהעובד המנוח. עמד על כך השופט עמירם רבינוביץ: "נקודת הזמן של פטירת המנוח (להלן - הרגע הקובע) היא יצרה את הזכות לפיצויי פיטורים .... הזכות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים היא ודאי לא של המנוח, ובאופן חריג גם לא זכות של עזבונו. היא יוחדה כולה ל"שאיר" המנוח, ואין לעיזבון כל חלק ונחלה בזכות זו (דב"ע נז/98-3; דב"ע נז/101-3 שרה שמילוביץ - בית חולים בלומנטל בע"מ ואחרים פד"ע ל', 561; וראה גם דב"ע נז/124-3 באלק כימיקאלס בע"מ - שרה פלר ואחרים, מפי סגן הנשיא יצחק אליאסוף). הנה כי כן סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים שונה במהותו מיתר החריגים של החוק. יתר החריגים המזכים בפיצויי פיטורין מדברים במי שפוטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורין למרות התפטרותו ולכן הסכום אף יחשב כחלק מעזבונו של העובד שהתפטר אם הוא נפטר. מדובר במי שנפטר ועל כן אינו זכאי, וכך גם עזבונו אינו זכאי, לפיצויי פיטורין. הזכות לפיצויי פיטורין מוענקת מכוח החוק רק לקרובים לו ביותר ולמי שהיה סמוך על שולחנו עת התגורר עמו. האם המערער הוא שאיר של אחותו לצורך סעיף 5 לחוק ענייננו באח שאכן קרב אליו את אחותו החולה על מנת לטפל בה, ויפה שכך. השאלה אם אליו התכוון המחוקק בסעיף 5(א) לחוק. שניים הם התנאים המצטברים לצורך ביסוס עילת תביעה כשמדובר באח: האחד, שאחותו של המערער התגוררה עמו לפחות שנים עשר חודשים לפני פטירתה. השני, כל פרנסתו של המערער היתה על אחותו ערב פטירתו. בית הדין האזורי סבר כי שני התנאים לא התקיימו. אבחן ראשית לכל את התנאי הראשון - תנאי זה דורש שהשאיר יגור בבית הנפטר. לא כך היה בענייננו. המערער גרם לאחותו לעבור לגור בקיבוצו לידו כשחלתה. העובדה שהיא התגוררה בבית לידו ולא באותן דלת אמות של ביתו אין לה משמעות. התכלית היא מגורים יחד. ראשית מדובר בקיבוץ בו למעשה כל הקיבוץ הוא מגורים יחד לפחות לצורך טיפול באחות חולה. אך מעבר לכך, מגורים בבניין לידו או בדירה לידו יש בם די כדי להשיג את תכלית סעיף 5 לחוק. המנוחה עברה מביתה בירושלים להתגורר בקיבוצו של המערער. הם גרו באותו קיבוץ, בבתים סמוכים. כוונת המחוקק היתה שהשאיר יהא סמוך על שולחנו של הנפטר וגר בביתו של הנפטר. המערער ואחותו גרו באותה סביבת מחיה אלא שלא הוא התגורר אצלה אלא היא זו שהתגוררה בקיבוצו. לכן יש לראותה כמתגוררת אצלו, ולא כדרישת הסעיף, הוא לא התגורר בביתה. התנאי השני כלל לא התקיים בענייננו. המערער אמנם טיפל באחותו, והיא תמכה בו כספית, או שילמה לו סכום מסוים תמורת הטיפול. אין זה הופך את המערער למי שהיה תלוי באחותו. עובדה היא שהמערער לא היה סמוך על שולחנה של אחותו. ברי שאין לנו צורך לבדוק אם היא היתה סמוכה על שולחנו. באשר לתנאי זה ציינה השופטת נילי ארד בעניין צבאן (ע"ע 1273/01 צבאן - המועצה הדתית נתיבות - טרם פורסם): מהוראות אלה, כשהן לעצמן ובהצטברותן, חוזר ועולה מבחן תלות דווקני ומחמיר של ה"ילד" או ה"נכד" במבוטח או בנפטר, עליו היו "כל פרנסתו" או "עיקר פרנסתו". על מבחן היכולת עמד בית דין זה כבר בראשית ימיו, בפסק הדין בעניין כדורי, שם נאמר כך: " בסעיף 74(א) לחוק (הוא מקבילו של סעיף 130 לחוק הביטוח הלאומי - נ.א.), מדובר באדם ש"כל פרנסתו" על הנפטר, ובאדם ש"עיקר פרנסתו על הנפטר", מדובר ב"תלות מלאה" וב"תלות חלקית". משבאים לפרש את המילה "עיקר" יש להביא בחשבון את התוצאות של הפירוש. התוצאה של קביעה כי במקרה פלוני "עיקר" פרנסתו היתה על הנפטר היא שהתלות היתה תלות מלאה ונכון על כן לפרש את הדיבור "עיקר" כקרוב יותר ל"כל", כך שאין די ב"מרבית", אם כי אין חייבים להגיע למצב שכל הפרנסה היתה על הנפטר" (דב"ע ל/7-0 יוסף וצביחה כדורי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע א 109, 112). לא למותר לציין, כי אך לאחרונה דחה בית דין זה את ערעורם של הורי המנוח בעניין קוקה (עע 1460/02 עזרא קוקה ואח' - מדינת ישראל רשות השידור (טרם פורסם) ניתן ביום 19.1.2003), תוך שנקבע על ידי הנשיא סטיב אדלר, כי תכליתו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע פגיעה בהכנסתם של הורי המנוח "כאשר עיקר פרנסתם היה על העובד. ולסיכום - המערער לא היה סמוך על שולחנה של אחותו ועל כן, למרות שהיא התגוררה עמו במובן סעיף 5, לא זכאי המערער לפיצויי הפיטורין שהיו מגיעים למנוחה אילו פוטרה. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך -.2,500 ₪ תוך 45 יום. דעת השופט עמירם רבינוביץ 1. אני מסכים לפסק דינה של חברתי, סגנית הנשיא אלישבע ברק, אך ברצוני להעיר שתי הערות לגבי דברים שנאמרו על ידה בפסק - דינה. א. סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - החוק) קובע כתנאי ראשון להכרה באח כ"שאר" מגורים בביתו של הנפטר (מקור הזכות לפיצויי הפיטורים במקרה זה הוא הנפטר) "לפחות שנים עשר חודשים לפני פטירתו" וכתנאי שני שכל פרנסתו של האח הייתה על הנפטר. תנאים אלה הם תנאים מצטברים ויש ביניהם זיקה הדוקה, כאשר הצטברותם יחד מבטאת את התלות הגדולה של האח בנפטר, שבאה לידי ביטוי בהענקת מדור, מגורים על ידי הנפטר לאח בביתו של הנפטר ונשיאה בנטל המלא של פרנסת האח על ידי הנפטר. הנפטר, על פי הוראות סעיף 5(א) לחוק צריך שיכניס תחת כנפו את האח (כלשונו של ביאליק בשיר "הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות") ולשאת בכל פרנסתו. בכך יתקיימו תנאי החוק ותכליתו להעניק לאח התלוי כל כולו בנפטר את זכויות "השאר". במקרה הנוכחי לא הנפטר סיפק מדור לאח, אלא האח סיפק מדור לנפטר. הנפטר גר, גם אליבא הפירוש המרחיב של חברתי, סגנית הנשיא אלישבע ברק, בביתו של האח, ולא כדרישת החוק, מגורים של האח בביתו של הנפטר. אין זו דרישה סמנטית, זו דרישה שבמהות, המבטאת את תלות האח בנפטר. ב. ככלל, לכל חבר בקיבוץ יש בית משלו. השיתוף הקיבוצי עדיין מותיר גרעין של פרטיות, לפחות, בבית המיוחד למגורי החבר ומשפחתו. לכן, ככלל לא ניתן, לעניות דעתי, לראות בקיבוץ כ"בית משותף" של כל החברים. יחד עם זה, יתכנו מקרים שבהם ניתן לשקול פירוש מרחיב של המונח "ביתו של הנפטר", אך אין לנו צורך להגדרות ולגדרים במקרה הנוכחי. 2. בכפוף להערות אלה אני מסכים לאמור בפסק-דינה של חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק. ניתן היום, כ"ט תמוז תשס"ג (29 יולי 2003), בהעדר הצדדים. סגנית הנשיא אלישבע ברק   השופט עמירם רבינוביץ   השופט יגאל פליטמן   נציג עובדים מר עוזר כרמי   נציג מעבידים מר הלל דודאי   פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםעיזבוןהתפטרות