פסק דין 1. עו"ד שמונה לשמש כבורר על ידי לשכת עורכי הדין, במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, הגיש אבעיה. הבקשה הוגשה ב- 4/9/01 ונקבעה לעיון בפני ליום 21/10/01. הבורר חזר ופנה בבקשה למתן החלטה קודם ליום 24/10/01, מן הטעם שלאותו מועד קבועה ישיבת בוררות נוספת, לסיום שמיעת עדי התביעה. לצערי, בשל העומס בעבודה לא עלה בידי ליתן ההחלטה, אלא במועד נתינתה. 2. השאלה שהוצגה בפני היא, אם הפרה של מסמך שכותרתו "הצהרת עקרונות", שנחתם במסגרת הליך של גישור, כאשר בהמשכו ננקט הליך של בוררות, הוא חלק מהליך הגישור, שבמסגרתו הוסכם שאיננו יכול להיות קביל או לשמש כראיה במהלך הבוררות, או שמא ניתן לעשות בו שימוש, במסגרת הליך הבוררות. התשובה שתינתן לשאלה זו, יכול שתעמיד שאלה נוספת להכרעה והיא, האם המחלוקות הנוספות, הנובעות ממסמך "הצהרת עקרנות" הן בגדר סמכותו של הבורר , אם על פי הסכם הבוררות שבין הצדדים, ואם מכוח הסכמה שניתנה במסגרת ישיבת הבוררות הראשונה או לאחר מכן. הנסיבות הצריכות לעניין: 3. בישיבת בוררות ראשונה (10/8/99) הסכימו הצדדים, לאחר שמהותו של הליך הגישור הוסבר להם, לקבל את הצעת הבורר ולנסות לסיים את המחלוקות ביניהם בדרך של גישור, ואם הליך הגישור לא יצלח, אזי יוכרע הסכסוך בדרך של הליך הבוררות, שבגינו מלכתחילה מונה עו"ד ענבר, כבורר. במסגרת הסכמה זו, נרשם בפרוטוקול הדיון ביום 25/8/99 הנוסח הבא: "הבורר חוזר ומדגיש בפני הצדדים ובאי כוחם, כי דברים שנאמרו או שיאמרו על-ידי מי מהם במהלך הגישור וכל מסמך שיוכן או יוחלף או ייחתם במהלך הגישור - לא יהיה קביל ולא ישמש כראיה במהלך הבוררות, אם יהיה כזה, ואין בכל אלה כדי לפגוע בטענות ו/או בזכויות שיש למי מהצדדים או שנטען שיש למי מהצדדים.". (להלן, יכונה סעיף זה - סעיף אי קבילות ראיות). 4. במהלך הליך הגישור, שנמשך זמן ניכר, כהגדרת הבורר , הגיעו הצדדים להסכמות עקרוניות שסוכמו ונוסחו במסמך שכותרתו "הצהרת עקרונות", אשר גם נחתם על-ידי הצדדים (להלן: מסמך העקרונות). גם במסמך זה, בסעיף 2 שבו, הייתה הסכמה בין הצדדים, לנוסח המפורט בסעיף 3 שצוטט לעיל. לאחר חתימה על מסמך העקרונות, ניסו הצדדים לממש את האמור בו, היו גם פניות לבורר לסייע במימוש כזה. בסופו של דבר לא צלח הליך הגישור והצדדים חזרו להליך הבוררות, כפי שנרשם על ידי הבורר בהחלטה שניתנה על ידו ביום 1/8/00, בהיעדר הצדדים (נספח ג' של הבקשה). 5. משחודש הליך הבוררות הגישו הצדדים כתבי טענות, שבחלק מהן הייתה התייחסות גם לטענות עובדתיות מתוך הליך הגישור. לפיכך, בישיבת הבוררות מיום 21/2/01 העלה הבורר את השאלה, כיצד מתכוונים הצדדים לנהוג במכלול הטענות שהועלו על ידי כל אחד מהם בכתבי טענותיו, בהתייחס להליך הגישור שקויים עימם, וזאת נוכח הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, ולנוכח הסכמת הצדדים במסמך העקרונות. במסגרת חידוש הליך הבוררות ביקשו הצדדים להתייחס לאירועים ולעובדות שאירעו במהלך הגישור, תוך שהם חלוקים בשאלה מתי הסתיים הליך הגישור, ומתי התחיל הליך הבוררות. מאחר ששני הצדדים ייחסו חשיבות לאירועים שקדמו לחידוש הליך הבוררות, כל אחד מטעמו שלו, פנה הבורר אל בית המשפט בדרך של הגשת אבעיה. החלטת הבורר : 6. לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע הבורר , בהחלטה שניתנה על ידו ביום 28/2/01, כי הליך הגישור החל ביום 25/8/99, והסתיים עם תחילת הבוררות ביום 1/8/00, מועד בו חזרו בעלי הדין להליך הבוררות, ולפיכך הורה על מחיקת סעיפים רלוונטיים מכתבי טענות הצדדים הנוגעים לכל הליך שהיה קודם 1/8/00, מאחר שראה בהליך כזה, כאמור, כחלק מהליך הגישור. החלטת הבורר התבססה בין היתר על סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט, וכן להסברים שניתנו לצדדים על ידו קודם להליך הגישור, וכן להסכמה שפורטה במסמך העקרונות. לעניין סמכותו הוסיף הבורר והדגיש, שבמסגרת הליך הבוררות, בישיבה הראשונה, הוגדר מהותו של הסכסוך וגידרו, ולגביו ניתנה לו הסמכות לשמש כבורר. מכאן, שרק אותה מערכת הסכמים, שנחתמה, וטענות כל אחד מן הצדדים, לגבי הפרות ההסכמים הנ"ל, הן בגדר סמכותו כבורר. גדר המחלוקות, ומכאן גם סמכויות הבורר נקבעו על ידי הצדדים בסעיף 12 להסכם מיום 2/1/94, שהוא גם "הסכם הבוררות" ובו נאמר: "בכל הסכסוכים ו/או חילוקי הדעות אשר התעוררו בין הצדדים, בכל הקשור והמתייחס לחוזה זה ו/או כבעלי מניות ו/או כדירקטורים בחברה...". מכאן הסיק הבורר , שכל מחלוקת שהתעוררה בעקבות מסמך העקרונות, איננו גם בגדר סמכותו כבורר. מן הטעם האמור, סירב הבורר להתיר המשך חקירה שביקש ב"כ הנתבעת לבצע, בקשר לאירועים ועובדות מתוך הליך הגישור. טענות הצדדים: 7. עו"ד דוד וידר, ב"כ מר זוהיר פרח (התובע בפני הבורר ), סבור, שהליך הגישור הסתיים עם חתימה על מסמך העקרונות, ולכן יש להתיר ולחקור הבאת ראיות, מאותו שלב ואילך, ואילו עו"ד צבי הרשקוביץ', ב"כ חברת אנג'ל מרכז מסחרי בע"מ (הנתבעת מס' 1 בפני הבורר ), סבור, בדומה להחלטה שניתנה על ידי הבורר , כי הליך הגישור שהחל ביום 25/8/99 הסתיים ביום 1/8/00, ולכן מסמך העקרונות הוא עדיין חלק מהליך הגישור. הגדרת המחלוקת: 8. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, בין אם על בסיס האמור בסעיף 79ג(ד) של חוק בתי המשפט, ובין אם מכוחה של הסכמה מפורשת שניתנה על ידי הצדדים במהלך ההתדיינות בפניהם קודם לחידוש הליך הבוררות, כי דברים שנאמרו על ידם במהלך הליך הגישור, ומסמכים שהוחלפו ביניהם, הוכנו או נחתמו במהלך אותו הליך, אינם קבילים ואינם יכולים לשמש כראיה במהלך הבוררות. השאלה איפוא, מתי הסתיים הליך הגישור, כאשר הכרעה בשאלה הזאת, בהיעדר מחלוקת לגבי המועדים שצוינו בעובדות שפורטו על ידי הבורר היא במהותה, משפטית. 9. למעשה יש להכריע בשתי שאלות: האחת, אם מסמך העקרונות, לרבות כל האמור בו, מהווה עדיין חלק מהליך הגישור, וככזה לא ניתן להעלותו במסגרת הליך הבוררות, או שמא, מסמך זה, כולו או חלקו, סיים את המחלוקות שבין הצדדים בדרך של הסכמה, ללא הכרעה על ידי הבורר . תהא התשובה על פי האפשרות האחרונה, אזי מתעוררת שאלה נוספת והיא, אם מחלוקות לגבי מסמך העקרונות הן בגדר סמכותו של הבורר . דיון ומסקנות: 10. הליך הגישור במהותו נועד להביא את בעלי הדין, ליישוב הסכסוך שביניהם, בדרך של הסכמה, מבלי שנותרה בידו של המגשר, הסמכות להכריע בו (ראה סעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט וכן תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג1993-, כאשר המלה "פישור" הוחלפה במלה "גישור" בחוק בתי המשפט (תיקון מס' 30), התשס"א2001- ס"ח 1804, עמ' 498). כמובהר בספרו של עו"ד רונן סטי, דרך גישור להסכם ((הוצאה 2001) עמ' 29 ואילך), מהותו של הגישור אינו אלא אמצעי לניהול משא ומתן, כדי להביא את הצדדים לכריתתו של חוזה, כאשר הצד השלישי, קרי; המגשר, מסייע בידם, ליישב את המחלוקת בדרך של הסכמה. הגישור הוא איפוא ניהול משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם. שאלת קיומו של הסכם, כפועל יוצא מאותו הליך, יכול וצריך להילמד מאותו מסמך המגדיר את ההסכמות שהיו בין הצדדים, אם אכן היו הסכמות כאלה. הסדר כזה, גם אין חובה שינתן לו תוקף של פסק-דין , הגם שאפשרות כזו, על-פי הדין קיימת, והעדר מתן תוקף, אין בו כדי להמעיט ממהותו של ההסכם, כחוזה (ראה על דרך ההשוואה, למהותו של "פסק-דין שבהסכמה", י' זוסמן, בעריכת ש' לוין (מהדורה שביעית) בעמ' 786). הפנייה של צדדים על-ידי צד ג' או על-ידי מגשר, בענייננו, תוך מתן הסברים כאלה או אחרים, לבחור בהליך הגישור היא הפנייה לניהול מו"מ. הסכמה של הצדדים לקחת חלק בהליך כזה, היא הסכמה להחיל על עצמם את כללי החוזים. התשובה לשאלה אם הצדדים הגיעו ל"הסדר גישור", ואם זה מהווה חוזה מחייב, תמצא אף היא, במישור דיני החוזים. על-פי הלכת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265) מסמך מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים, כאשר "אומד הדעת" הוא: המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית שהצדדים במשותף ביקשו להגשים, וזה נלמד - כמבחן חד-שלבי - מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו (שם, 311, 312). ההסברים שניתנו לצדדים על-ידי המגשר, במיוחד בהיותם מיוצגים על-ידי עורכי הדין, אינם אלא בגדר "נסיבות חיצוניות" ואלה ישקלו לצד נוסחו של מסמך העקרונות, ולאור תכליתו ומהותו של הליך הגישור ביצירת הליך של יישוב סכסוך, בדרך של הסכמה. נפקות הפרתו של הסדר כזה, לרבות הסעדים העומדים לזכותו של הצד הנפגע, כל אלה, צריך שיבואו לידי הכרעה, גם כן, על-פי דיני החוזים הכלליים, תוך ראייה כוללת של מטרת הליך הגישור ותכליתו (ראה גם בספרו של עו"ד רונן סיטי, שם, בעמ' 323 ואילך). 11. מכאן, שבמסגרת הליך הגישור, יכולים הצדדים להגיע להסכמות שונות אשר יהיו בגדר של "חוזה מחייב", וכזה הוא למעשה הסדר גישור. תוקפו של הסדר כזה, לעניין אכיפה, אינו שונה מהסכמות דומות אחרות אליהן מגיעים הצדדים לו, ללא מגשר. לכן בתיק דנן, בהנחה שאכן הגיעו הצדדים לידי הסכמה, התשובה לשאלה אם הצדדים פעלו על פיה או בהתאם לה, אינה יכולה, ככלל, ללמד אם מדובר בהסכם מחייב אם לאו, אלא נוגעת לאופן קיומו או הפרתו של הסכם כזה, על ידי מי מהם. 12. עוד, הליך סיום הגישור, אינו בהכרח קשור למועד בו חודש הליך הבוררות. השאלה אם מסמך העקרונות היווה הסדר גישור וככזה סיים את הליך הגישור, גם אם לא היה מימוש מלא של האמור בו, אינו יכול להבחן - לפחות לא כמבחן בלעדי - על-פי התוצאה. התשובה יכול וצריך שתינתן עפ"י מהותו ותוכנו של מסמך העקרונות. דומה הדבר למסמך המכונה "זיכרון דברים" בין הצדדים, שמסיבות שונות אינו מוצא אל הפועל. השאלה אם המסמך היה בגדר של "חוזה" מחייב או רק בגדר של משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם כזה, אינו מוכרע על-פי מבחן התוצאה, אלא אם כן הייתה הסכמה מפורשת לנהוג כך. הסכמה כזו, צריכה להיות חלק מיסוד ההסכם או מיסוד האכיפה שהם למעשה הרכיבים המאפיינים את מהות החוזה המחייב (ראה ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה), עמ' 5). יתר על כן, גם אם הליך הגישור לא הסתיים בהסדר גישור מלא, אין בכך כדי להסיק לעניין מהותו ותוקפו של ההסדר החלקי. בדומה לאפשרות להגיע להסכמים מוקדמים במהלך המו"מ, שהוא השלב "הטרום חוזי", כך גם ניתן היה להגיע להסכמות מוקדמות כאלה, במהלך הליך הגישור. תוקפם של הסכמים כאלה, ומידת היותם מחייבים, פתרונן טמון בכוונת הצדדים ובמידת מחויבותם לאותו הסכם (ראה ג' שלו, שם, בעמ' 97-94). על דרך ההשוואה, הייתי מוסיפה ואומרת, שגם מתן "החלטה" על ידי בית המשפט, אפילו ניתנה קודם למתן פסק-דין סופי, אינה יכולה להיחשב, כהחלטה אחרת, רק בשל העובדה שטרם ניתן פסק-דין סופי. התשובה לשאלה אם מדובר בהחלטה, שהיא החלטה אחרת או החלטה, שהיא פסק-דין - או אפילו פסק-דין חלקי - גם זו נגזרת ממבחן מהותי של תוכנה של אותה החלטה, ואם יש בה הכרעה סופית לגבי מחלוקות שהועלו על ידי הצדדים, גם אם מדובר בהכרעה לגבי חלק מן המחלוקות. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו, התשובה לשאלה, אם מסמך העקרונות, כולו או חלקו, הוא בגדר של "הסכם", צריך שתינתן על פי העקרונות של דיני החוזים הכלליים, ולא לפי המועד בו חודש הליך הבוררות. מן הטעם האמור, יש לבחון את האמור באותו מסמך שכותרתו "הצהרת עקרונות" ושכונה על ידי בפסק-דין זה, מסמך העקרונות. 13. עיון במסמך העקרונות מורה, כי לפחות על פניו מדובר בהסדר גישור. תקנה 9 לתקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג1993-, מורה כי הסדר הפישור ייערך על-ידי הצדדים או על-ידי המגשר בכתב, ויפורטו בו כל התנאים ליישוב הסכסוך, ועל בעלי הדין לחתום על הסדר הפישור. כאמור, מסמך העקרונות, הוא מסמך בכתב, החתום על-ידי בעלי הדין. יתר על כן, ותוך ערנות להלכת אפרופים, הן מלשונו של המסמך, והן על-פי ההסברים שיכולים היו להינתן על-ידי המגשר, לרבות נוסחו של סעיף אי קבילות ראיות, והן לאור תכליתו ומהותו של הליך הגישור, מסמך זה הוא בגדר של "הסדר גישור" וככזה, אין הוא עוד חלק מהליך הגישור. 14. מנוסחו של המסמך עולה, כי לגבי חלקם הגדול של הנושאים הגיעו הצדדים לידי הסכמה, שיש לראות בה "יישוב הסכסוך", ומבחינה זו, אין עוד מסמך זה בגדר של הליך הגישור. כך למשל; התחייבות הצדדים לפעול בנושא הדרגנוע, על פי הסכמות שהיו ביניהם, ועל פי החלטות הבורר שהיו, מיום 15/12/99, וכן תוך הוספה כי בנושא לוח הזמנים, יקבע זה על ידי הבורר (סעיף 6 של המסמך), או גם התחייבות של הצדדים להתחיל בהליך השיווק ופרסום של הפרוייקט (סעיף 7 של המסמך), ובמיוחד הוראות אופרטיביות תוך ציון מועדים שנקבעו בסעיפים 8 ואילך. הייתי מוסיפה ומדגישה, כי סעיף 12 של מסמך העקרונות, מדגיש את אומד דעתם של הצדדים לראות במסמך זה כמכריע במחלוקות בין הצדדים על דרך ההסכמה, בהיותו מאפשר מעבר גם לשלב של הוצאתן לפועל של ההסכמות, כאשר זה יעשה באמצעות פיקוח שיינתן על ידי הבורר , לרבות הבאה להכרעה בפניו כל שאלה או פלוגתא שתתעורר ביניהם, במהלך ביצוען של ההסכמות. לעניין ההסברים שיכול היה הבורר -כמגשר לתת לצדדים קודם להליך הגישור, לרבות הבנתם של הצדדים את מהותו של הליך כזה, במיוחד בהיותם מיוצגים גם על-ידי עורכי הדין, אין אלא לחזור ולהפנות לסעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט ולתקנה 2 ותקנה 6 רישא לתקנות הגישור. הסבר כזה, משמעו אפשרות להגיע להסדר שהוא בגדר חוזה מחייב. גם סעיף אי קבילות ראיות, אין בו לשנות מסקנה זו. סעיף זה, בדומה לקבוע בסעיף החוק ובתקנות הרלוונטיות, אינו מאפשר שימוש בהם כראייה בפני הבורר , וכן מאפשר חזרתם להליך הבוררות, מכוח הסכמתם, בדומה לזכותם לחזור לחידוש ההליכים בבית המשפט, אך בשני המקרים, אין בזכות כזו, לאפשר למי מהצדדים לחזור בו מהסכמות שהיו להסדר מחייב, אם היו כאלה. תכליתו של הליך הגישור הוא להביא את הצדדים לסיים את המחלוקות ביניהם בדרך של הסכמה, ואולם, אין מטרתו ותכליתו של ההליך, לאפשר סטייה ברורה מעקרון חופש החוזים, שהוא גם בבסיס הליך הגישור, מה שגם עלול בסופו של דבר להכביד על הליכי בית המשפט. עקרון חופש החוזים נותן אמנם בידי הצדדים לחוזה חירות להתקשר בחוזה ולעצב את תוכנו, ואולם אותו עקרון גם קובע את תוקפם וכוחם של חוזים ואת ההגנה המשפטית המוענקת לצד לחוזה, מפני פגיעה (ג' שלו, שם, בעמ' 25). ניהול הליך הגישור, אכן מניח, כי באמצעותו תינתן אפשרות טובה יותר לצדדים לסכסוך "לפרוק תסכולים", להחליף דעות בדרך פחות פורמלית ולהגיע ליישוב הסכסוך בזמן קצר יותר מההליך השיפוטי. אולם, משנתקבלה החלטה תואמת על-ידי הצדדים למחלוקת, אין עוד מקום לאפשר חזרה מהן, אם אכן אלה בגדר של "הסדר גישור" גם אם מדובר בהסדר חלקי. 15. התשובה אפוא לשאלה מתי הסתיים הליך הגישור היא, שמסמך העקרונות, הוא מסמך שהיה בו כדי להכריע במחלוקות שהיו בין הצדדים בדרך של יישוב הסכסוך בדרך של הסכמה, ולפיכך יש בו כדי לסיים את הליך הגישור, באותם סעיפים שבהם פורטה אותה הסכמה. הייתי מוסיפה ואומרת, שבהיות "הסדר הגישור" הסכם, אין גם לשלול מן הצדדים את אפשרות תקיפה של מסמך כזה, אך גם זו יכול שתעשה על בסיס עילות חוזיות (למשל: הסדר אשר נחתם על בסיס טעות או הטעיה (ראה בספרו של עו"ד סטי, שם בעמ' 336 ואילך). התוצאה מן האמור היא, שמסמך העקרונות וכל הקשור להוצאתו לפועל, אינו עוד חלק מהליך הגישור. 16. השאלה הנוספת היא, אם מחלוקות הנובעות ממסמך העקרונות הן בגדר סמכותו של הבורר . גם תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. הגם שמקובלת עלי הטענה ו/או הקביעה שמלכתחילה נקבעה סמכותו של הבורר בסעיף 12 של ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 2/1/94, לרבות אותן מחלוקות שצוינו בישיבת הבוררות הראשונה, ואולם סמכותו של הבורר הורחבה, מכוח ההסכמה שפורטה בסיום הליך הגישור, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 12 למסמך העקרונות. סעיף 12 קובע: "מוסכם על הצדדים כי הם או כל אחד מהם יוכל לפנות לבורר בכל עת לצורך פיקוח על התקדמות המוסכם ביניהם בהצהרת עקרונות זאת או בכל שאלה או פלוגתא שתתעורר ביניהם במהלך ביצועה.". הסכם בוררות, שהוא הבסיס לקיום בוררות, על-פי חוק הבוררות הוא, מכוח הסכם בין הצדדים, כאשר זה צריך שיהיה בכתב (סעיף 1 לחוק הבוררות). גם על הסכם כזה חלים דיני החוזים הכלליים (ראה פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת), בעמ' 5 ואילך). אין מניעה שבמסגרת הליך הגישור או בסופו, יוסכם על יישוב מחלוקות בדרך של הסכם בוררות. סמכות הבורר על פי סעיף 12 של מסמך העקרונות, היא בנוסף לסמכותו של הבורר , מכוח סעיף 12 של ההסכם שבין הצדדים מיום 2/1/94, וממילא יש לבורר סמכות לדון גם במחלוקות הנובעות ממסמך זה. 17. מקובלת עלי העמדה שסעיף 12 יש לקרוא יחד עם סעיף 13 של מסמך העקרונות שנוסחו הוא: "במקרה וחס וחלילה לא יצלח הניסיון בין הצדדים בהתאם להצהרת עקרונות זו רשאי כל אחד מהצדדים להודיע על כך למשנהו ולבורר בכתב ולדרוש את קיומה של הבוררות.". ואולם, כפי שהובהר, האפשרות לחזור ולדרוש את קיומה של הבוררות אין לפרשה כמחסום מפני טענת בעל דין לקיומן של הסכמות מחייבות בעלות תוקף חוזי-מחייב. 18. ראוי עוד להזכיר את האמור בסעיף 11 של מסמך העקרונות, שגם בו, לדעתי, אין כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי. סעיף זה קובע: "אין באמור בהצהרת עקרונות זו כדי לפגוע באילו מזכויות ו/או טענות הצדדים ומוסכם בזאת, כי הסכמים שנכרתו בין הצדדים ביום 2/1/94 ימשיכו לחול והינם ברי-תוקף.". בסעיף 11 הסכימו הצדדים כי אין במסמך העקרונות כדי לפגוע בזכויות ובטענות הצדדים כפי שאלה באים לביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, ביום 2/1/94, ואלה ימשיכו לחול והם בני תוקף. ואולם, אין בסעיף זה, משום הטלת "מחסום" מפני תביעת בעל-דין כנגד האחר, לאכיפתו של מסמך העקרונות. זאת ועוד, סעיף זה גם מבהיר, שאם יתעורר סכסוך נוסף לגבי ההסכמים, סכסוך שהוא מעבר להסכמות אליהם הגיעו הצדדים במסגרת מסמך העקרונות, ימשיכו לחול ההסכמים המקוריים, לרבות, למשל, סעיף 12 של אותו הסכם, שהוא סעיף הבוררות. 19. לא נעלם ממני, כפי שכבר הזכרתי, שהבורר חזר והדגיש את ההסכמה שהייתה בין הצדדים שלא לעשות שימוש באמירות או במסמכים שנאמרו או שהוחלפו במהלך הליך הגישור, וכי אלה לא ישמשו ראיה קבילה בהליכי הבוררות. הסכמה כזו, יש לכבדה ויש להקפיד עליה, ואולם היא מתייחסת לאותם דברים או מסמכים שהיו במהלך הליך הגישור לצורך הגעה למסמך העקרונות, אך לא להסכם עצמו, ככל שהוא מפרש הסכמות שהיה בהן כדי להכריע במחלוקות שבין הצדדים. התוצאה: 20. אשר על כן, בהתייחס לשאלות שהוצגו על-ידי הבורר באבעיה, התשובות הן: הליך הגישור הסתיים עם חתימה על מסמך העקרונות, ולפיכך ניתן לעשות שימוש במסמך זה בהליך הבוררות, תוך הקפדה גם על סעיף 2 במסמך זה, ככל שזה מתייחס להליכים שהיו עד לאותו מועד, להוציא מסמך העקרונות עצמו וכל ההליכים שהיו לאחר אותו מועד. לבורר יש סמכות לדון גם במחלוקות הנובעות ממסמך זה, לרבות אירועים בקשר ליישומו של אותו מסמך, לאחר אותו מועד, מכוח סעיף 12 של מסמך העקרונות. גישוריישוב סכסוכים