פסק בוררות מנוגד לתקנת הציבור


להלן החלטה בבקשת ביטול פסק בוררות מנוגד לתקנת הציבור: החלטה     
     
     בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי) בה"פ 6007/08 מיום 10.3.2010 בו נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק בורר שניתן בסכסוך בינה לבין המשיבה.

העובדות הצריכות לעניין וההליך לפני בית המשפט המחוזי
1.     ביום 13.6.1956 נחתם בין המבקשת למשיבה הסכם אשר הסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים על רקע הקמת בית החולים "סורוקה" בבאר-שבע. על פי ההסכם התחייבה המשיבה לסייע בהקמת בית החולים, בעוד שהמבקשת תקים את בית החולים על חשבונה. המשיבה התחייבה להחכיר למבקשת את השטח עליו יוקם בית החולים ולבצע עבודות פיתוח שונות. על פי הסכם זה התחייבה המשיבה לפטור את המבקשת מתשלום המיסים העירוניים החלים על בית החולים.

2.     בשנת 1986 פנתה המבקשת למשיבה בבקשה כי תפטור אותה מהמיסים העירונים שאותם היא משלמת. המשיבה התנגדה לכך, והמבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה למתן סעד הצהרתי לפיו היא פטורה מתשלום מיסים אלו. תביעתה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי אך ערעורה על פסק הדין התקבל באופן חלקי בבית משפט זה, במובן זה שאושר תוקפו של אותו הסעיף בהסכם בין הצדדים שפטר אותה מתשלום מיסים עירוניים [(ע"א 250/88 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' עירית באר שבע, פ"ד מג(4) 488 (1989)].

3.     בין הצדדים התקיימה התדיינות נוספת שעניינה דרישת המבקשת כי המשיבה תשיב לה כספים שונים ששולמו על ידה בשל מיסים עירוניים. בית המשפט המחוזי קבע כי בשנים 1989-1987 הייתה המבקשת פטורה מתשלום מיסים עירוניים ועל כן היא זכאית להשבת סך של 3,950,000 ש"ח, אותו שילמה למשיבה בגין מיסים עירוניים.

4.     בעקבות התדיינות זו, ביום 9.12.1999, הגיעו הצדדים להסכם נוסף (להלן: ההסכם השני). בהסכם זה גובש בין הצדדים הסדר כולל באשר להתחשבנויות כספיות ביניהם, לרבות בגין הסכום שנקבע כי על המשיבה להשיב למבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תהיה רשאית להמציא למבקשת עד ליום 15.2.2000 דרישה על פי דין לתשלום דמי השתתפות לפי חוק עזר לבאר שבע סלילת רחובות בגין פרויקט יצחק רגר, וכי כל מחלוקת באשר לדרישת התשלום ולסכומה תתברר לפני בורר.

5.     ביום 13.2.2000 המציאה המשיבה למבקשת דרישה לתשלום דמי השתתפות בסך של 19,199,421 ש"ח בגין עבודות תשתית שמבצעת המשיבה בשדרות רגר, בהן גובל בית החולים, וזאת מכוח חוק העזר לבאר שבע (סלילת רחובות), התשכ"ו-1966 (חוק העזר). המבקשת התנגדה לדרישה, ובעקבות זאת התבררה המחלוקת בין הצדדים בפני הבורר פרופ' ד' ביין. הוסכם כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי.

6.     פסק הבוררות ניתן בשני שלבים. בשלב הראשון, דחה הבורר את טענת המבקשת לפיה ההסכם משנת 1956 אינו מאפשר את חיובה בדמי השתתפות על פי חוק העזר, ובשלב השני קבע הבורר כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 19,235,588 ש"ח כדמי השתתפות בהתאם לחוק העזר, תוך שהוא קובע כי סכום זה יהיה צמוד למדד הסלילה, החל מהיום בו הומצאה למבקשת דרישת התשלום.

7.     המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לביטול פסק הבוררות בגדרה טענה כי הבורר חרג מסמכותו; כי לא פסק בהתאם לדין המהותי על אף שהותנה בהסכם הבוררות שיעשה כן; כי לא הכריע בכל העניינים שהונחו לפניו; וכי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור.

8.     בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי הבורר התייחס לכל הנושאים אשר הובאו לפניו, כי נתן את הפסק בהתבסס על הדין המהותי, וכי בעשותו כן לא חרג הבורר מהסכמת הצדדים באשר לסמכותו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי טענות המבקשת באשר להתעלמות הבורר מן הדין המהותי אינן אלא טענות המייחסות לבורר טעות ביישום הדין על הסוגיות שעמדו בפניו, וכי טענות אלה אינן מקימות עילה לביטול פסק הבורר . לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הבורר אינו נוגד את תקנת הציבור, שכן הוא אינו מעלה שאלה בתחום המוסר או מביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.

9.     מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשת
10.     המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי טענותיה עולות לכל היותר לכדי טענות באשר לטעות ביישום הדין.

     לטענת המבקשת, פסק הבוררות ניתן תוך התעלמות מן הדין המהותי. לדידה, אין די באזכור הוראות החוק הרלבנטיות, שכן בפועל התעלם הבורר מהוראות החוק ונתן את פסקו במנותק מהן. בהקשר זה חוזרת המבקשת על טענותיה לפני בית המשפט המחוזי, לפיהן הבורר התעלם מהוראת חוק העזר ונדרש כי מהנדס העיר או מי שהוסמך על ידו בכתב, יערוך את החשבון שעל בסיסו מחושבים דמי ההשתתפות. כן חוזרת המבקשת על טענתה לפיה קביעתו של הבורר כי יש להצמיד את הסכום לתשלום מיום משלוח דרישת התשלום למדד הסלילה, מנוגדת לעקרון לפיו "אין להטיל תשלומי חובה ללא דין". עוד מציינת המבקשת את טענתה לפני בית המשפט המחוזי כי הבורר התעלם מהוראת חוק העזר, לפיה תנאי לחיוב בדמי השתתפות הוא נשיאת המשיבה בעלויות הסלילה, בעוד שהעבודות בשדרות רגר לא בוצעו על ידי המשיבה ולא מומנו על ידי המשיבה. ולבסוף, שבה המבקשת על טענתה לפיה הבורר התעלם מהדין באשר לתוקפו של ההסכם בין המשיבה לבין משרד הבינוי והשיכון, בו התחייבה כביכול המשיבה לשלם למשרד הבינוי והשיכון בעתיד חלק מהוצאות הפיתוח בשכונת רגר, בהן נשא בפועל המשרד.

11.     בנוסף, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי פסק הבורר אינו נוגד את טענת הציבור.

     לטענת המבקשת, תוצאת פסק הבורר היא הכשרת הטלת חיוב כספי אדיר בגין "הסטת כביש" המתבסס על אומדן עלות הקמת שכונת מגורים, אשר במימונה לא נשאה המשיבה, כאשר המבקשת היא היחידה שהתבקשה להשתתף בעלות זו, וכאשר החיוב בדרישת התשלום נעשה תוך שקילת שיקולים זרים ושיקולי נקם על ידי המשיבה. תוצאה זו, לטענתה, נוגדת את תקנת הציבור.

12.     עוד טוענת המבקשת כי השארת פסק הבוררות על כנו יגרום לה לעיוות דין.

     את טענתה זו מבססת המבקשת על מספר אדנים, שהמרכזיים שבהם הם הפגיעה "האנושה" שתיגרם למבוטחיה ברמת השירותים הרפואיים שיוענקו על ידה לתושבי באר-שבע והדרום; משמעות השארת פסק הבורר על כנו - הכשר להתנהלות שרירותית וחסרת תום לב של רשות מנהלית ומתן הכשר ותוקף להסכם, אשר על פי הוראות הדין נעדר כל תוקף חוקי ובטל; והאפליה בינה לבין נישומים אחרים, אשר לא נדרשו לשלם דמי השתתפות כפי שהיא נדרשה לשלם.

13.     לבסוף, עומדת המבקשת על כך שעד למועד הגשת בקשת רשות הערעור, לא השתתפה המשיבה בעלות הסלילה של שדרות רגר, וכי הכספים הועברו ממשרד התחבורה למשרד הבינוי והשיכון.

דיון והכרעה
14.     דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות ניתנת במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003) (להלן: עניין גמליאלי); רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי, פסקה 16 לחוות דעתי והאסמכתאות הנזכרות שם (לא פורסם, 5.5.2010) (להלן: עניין עמידר)].

15.     לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי. בית המשפט המחוזי נידרש בהרחבה לטענות המבקשת לפיהן פסק הבורר ניתן בהתעלם מן הדין המהותי ומצא כי הבורר עמד על הדין המהותי ויישם אותו על נסיבות המקרה שלפניו. דומני כי יש ממש בקביעת בית המשפט המחוזי כי הטענות שמעלה המבקשת בהקשר זה אינן אלא טענות באשר לטעויות ביישום הדין המהותי, שכידוע, אינן מקימות עילה לביטול פסק בוררות [ראו: רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה (5) 511, 516 (1991) (להלן: עניין שטאנג), וראו בהרחבה בפסקאות 13-11 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניין עמידר; סמדר אוטולנגי בוררות-דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), כרך ב' 1070].

16.     אדגיש כי איני מקבל את טענת המבקשת לפיה בעת בחינת טענה בדבר עילה לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), על בית המשפט לבחון האם הבורר פעל על פי הדין המהותי. משמעות קבלת טענה זו אינה אלא בחינה מהותית של פסק הבוררות, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם המגמה שבבסיס חוק הבוררות והיא עידוד העברת סכסוכים לבוררות תוך הכרה בסופיות הכרעה בבוררות, וצמצום התערבותו של בית המשפט בהכרעות אלה [ראו בהרחבה: עניין שטאנג 518-516, עניין עמידר, פסקה 11 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין].

17.     אוסיף, כי בפסק הבורר נזכרות הוראות הדין הרלבנטיות ופסיקה הנוגעת במחלוקות בהן הכריע הבורר , ואלה אינן נזכרות בחלל ריק אלא כתשתית לקביעותיו של הבורר בטענות שהעלו לפניו הצדדים.

18.     ומכאן, לטענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי לא קמה עילה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24(9). כידוע, השימוש בעילת ביטול זו, לפיה פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור, ייעשה במקרים נדירים, וזאת מחמת עמימותה של עילת ביטול זו [ראו למשל: רע"א 6724/95 הוכמן נ' י.פ. יבואנים ומפיצים ציוד 1998 בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 2.9.1996)]. על העקרונות שעל "תקנת הציבור" לשקף בהקשרו של סעיף 24(9) לחוק הבוררות עמדתי בעניין עמידר:

     "כך, לדידי, צריכה לשקף 'תקנת הציבור' גם בהקשר זה את הערכים, עקרונות היסוד, האינטרסים והמדיניות המנחים, מובילים ומשקפים את החברה הישראלית שבה אנו חיים. ערכים אלו כוללים, בין היתר, את היותה של מדינת ישראל מדינה אשר שלטון החוק מושל בכיפתה ואשר דוגלת בשמירה על זכויות אדם, בין היתר כפי שהן באות לידי ביטוי בחוקי היסוד ובפסיקתו של בית משפט זה אשר פירשה אותם. בנוסף, מקובלת עליי הגישה לפיה פסיקה בניגוד לתקנת הציבור משמעה פסיקה שתוצאתה בלתי מוסרית ומנוגדת לחוק..." (פסקה 24 לפסק דיני).

     יחד עם זאת, ציינתי כי אין די בקביעות אלה כדי לצקת תוכן למושג שסתום זה, וכי ההחלטה הסופית בדבר משמעותו, תוכנו ויישומו הקונקרטי של מושג זה, נתונה לבית המשפט תוך התקדמות ממקרה למקרה [ראו: עניין עמידר, פסקה 24 לפסק דיני; וכן ראו דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה בפסקה 2 לפסק דינה בעניין עמידר הנ"ל].

19.     בנסיבות המקרה שלפניי, איני סבור כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כשקבע כי פסק הבוררות אינו נוגד את תקנת הציבור. באשר לטענת האפליה, הרי שקביעתו של הבורר , לפיה אין טענתה של המבקשת בעניין זה מקימה לה זכות לפטור מתשלום דמי ההשתתפות אלא לכל היותר מאפשרת סעד בדמות חיוב המשיבה לגבות דמי השתתפות מיתר בעלי הנכסים הגובלים, הינה קביעה שמקובלת עלי וממילא אינה נוגדת את תקנת הציבור.

     ומכאן, לטענת המבקשת כי דרישת התשלום מקורה בשיקולי נקם ובשיקולים זרים ששקלה המשיבה. ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד האוצר (לא פורסם, 4.3.2010) (להלן: עניין כרמל התפלה) העלתה המבקשת טענה דומה לפיה קמה עילה לביטול פסק בוררות מאחר שהוא עומד בניגוד לחובת ההגינות המוטלת על המדינה. באותו העניין נקבע - על דעתו החולקת של השופט א' רובינשטיין - כי לא קמה עילה לביטול פסק הבוררות. באותו המקרה הודגש, הן על ידי והן על ידי השופטת א' חיות, כי בהתאם להוראות סעיף 24(9) לחוק הבוררות, בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות רק אם תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, להבדיל מתוצאתו [ראו: עניין כרמל התפלה, פסקה 59 לפסק דיני ופסק דינה של השופטת א' חיות]. במקרה שלפניי, דחה את הבורר את טענת המבקשת לפיה התנהלות המשיבה הייתה שרירותית. איני סבור כי קביעה זו נוגדת את תקנת הציבור.

20.     לבסוף, איני סבור כי הותרת פסק הבוררות על כנו גורם למבקשת עיוות דין. אכן, הסכום שעליה לשלם על פי פסק הבוררות אינו מבוטל, ויתכן כי יישום פסק הבוררות מהווה נטל פיננסי ממשי על בית החולים "סורוקה". יחד עם זאת, אין בכך כדי לגרום למבקשת עיוות דין. אוסיף, כי איני סבור שקביעתו של הבורר כי ההסכם בין המשיבה לבין משרד הבינוי והשיכון תקף גורם לה עיוות דין כלשהו, ואף בהקשר זה דומה כי טענתה, בעיקרה, אינה אלא טענה בדבר טעות ביישום הדין המהותי. באשר לטענת האפליה, הרי שאין לי אלא להפנות לאמור בפסקה 19 לעיל.

21.     סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק בוררות

  2. תקנות הבוררות

  3. ערעור בוררות

  4. תניית בוררות

  5. מוסד הבוררות

  6. הסכם בוררות

  7. הארכת בוררות

  8. הליך בוררות

  9. ביטול הליכי בוררות

  10. עורך דין בוררות

  11. הסכם - בוררות

  12. מה זה אבעיה ?

  13. בוררות - חובת הנמקה ?

  14. אישור פסק בוררות

  15. תיקון פסק בוררות

  16. פרשנות פסק בוררות

  17. בוררות בין שכנים

  18. סיכול פניה לבוררות

  19. בוררות בנושא ליקויי בניה

  20. עיקול זמני בוררות

  21. סעיף 23 לחוק הבוררות

  22. נטישת הליכי בוררות

  23. ערעור בעניין בוררות

  24. סעיף בוררות חוקת ההסתדרות

  25. איגוד ערים - בוררות

  26. סעיף 29 חוק הבוררות

  27. סעיף 5 לחוק הבוררות

  28. סעיף 29 לחוק הבוררות

  29. בוררות בין עורכי דין

  30. סעיף 24 לחוק הבוררות

  31. פרוייקט בניה - בוררות

  32. טעות גלויה בפסק בוררות

  33. חובת בוררות - צו מניעה

  34. הסכם בוררות לאחר סכסוך

  35. אישור פסק בוררות רבנים

  36. תיקון טעות בפסק בוררות

  37. בקשה לאישור פסק בוררות

  38. בקשה למתן הנחיות בהליך בוררות

  39. סעיף 24(4) לחוק הבוררות

  40. הפרת זכות סירוב ראשונה

  41. שימוש במקרקעין - בוררות

  42. עיקולים לפי חוק הבוררות

  43. ביקורת שיפוטית - בוררות

  44. ערובה לביצוע פסק בוררות

  45. הסכם בוררות בית דין רבני

  46. סעיף 24 (10) לחוק הבוררות

  47. הפרה מתמשכת של התחייבות

  48. בקשה לאשר פסק בוררות חלקי מוטעה

  49. סעיף בוררות בהסכם מייסדים

  50. חקירה נגדית בהליך בוררות

  51. פיצויי פיטורים מוגדלים - בוררות

  52. תניית בוררות בית דין רבני

  53. חלוקת רכוש משפחתי - בוררות

  54. קניית דירה בשוויץ - בוררות

  55. פרשנות תניית בוררות בהסכם

  56. התנגדות הסתדרות פיטורים - בוררות

  57. טופס בקשה להזמנת עד לבוררות

  58. פסק דין הצהרתי – ביטול הסכם בוררות

  59. העברת תיק בוררות בחזרה אל בית משפט

  60. פסק בוררות מנוגד לתקנת הציבור

  61. תנאי הסכם על בוררות בעניין שכר טרחה

  62. טענות בנוגע לאופן ניהול בוררות

  63. ההבדל בין פסק ביניים לבין החלטה

  64. בית דין רבני בוררות - דיני עבודה

  65. סעיף 24(3) לחוק הבוררות - חריגה מסמכות

  66. בקשה לאישור פסק בוררות ובקשה לביטול הפסק

  67. החלטת ביניים - סעיף 23 לחוק הבוררות

  68. טופס הודעה על בקשה לאישור פסק בוררות

  69. תיקון פסק בוררות לאחר אישור ע"י בית משפט

  70. בקשה לאשר עיקול זמני במסגרת בקשה לאישור פסק בוררות

  71. עיכוב הליכי בוררות למרות פגמים בהתנהלות המבקש

  72. בקשה לאישור הסדר בוררות - סעיף 350 ו 351 חוק החברות

  73. תביעת השבה של סכום ששולם ביתר במסגרת הליכי בוררות

  74. חלפו מעל 45 יום בין מתן פסק הבוררות לבין הגשת הבקשה לביטולו

  75. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון