עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיב 1 אשר קבע כי העותרת אינה "מוסד חינוך" וכנגד המשיבה 2 אשר בעקבות החלטת המשיב 1 סירבה להכיר בזכותה של העותרת לפטור מארנונה על פי סעיף 4(א)(IV) לפקודת מסי העיריה ומסי המממשלה (פיטורין), 1938. (להלן: "פקודת הפטור"). העובדות הצריכות לעניננו הן כדלקמן: העותרת, האקדמיה לאמנות ועיצוב - בצלאל, אשר מקום משכנה בירושלים, מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה, מתוקף כללי המועצה להשכלה גבוהה (הכרה במוסדות), התשכ"ד-1964. בנוסף ללימודים לקראת תואר אקדמי, מקיימת העותרת, במסגרת לימודי חוץ, לימודי המשך לקראת תעודת גמר במסלולים שונים בתחום האמנות, העיצוב והצילום. בשל הרחבת פעילותה שכרה העותרת מבנים, בתחומה המוניציפאלי של עירית תל אביב. העותרת הוכרה על ידי עירית ירושלים כמוסד חינוך הזכאי לפטור מארנונה בהמשך להחלטת הממונה על מחוז ירושלים משנת 1961 ביחס לכלל שטח האוניברסיטה העברית, ועל כן פנתה העותרת למנהל האגף לחיובי ארנונה בעירית תל אביב - יפו (להלן: "משיבה 2") בבקשה לפטור אותה מתשלומי ארנונה בגין הנכסים בתחומה מאחר שלטענתה המבנים משמשים לצרכים אקדמאים בהיותה מוסד להשכלה גבוהה. משיבה 2 דחתה את הבקשה בנימוק שהעותרת אינה נכללת בהגדרת "מוסד חינוך" על פי פקודת הפטור, גם פנייתה של העותרת לממונה על מחוז תל אביב-יפו במשרד הפנים (להלן: המשיב 1") על מנת שיכיר בה כ"מוסד חינוך" נדחתה והיא חוייבה בתשלומי ארנונה על בסיס תעריף רגיל. העתירה שבפני הוגשה בשל חיובה של העותרת בתשלום ארנונה, עבור המבנים ששכרה המשמשים, לטענתה, לצרכים אקדמאים מאחר שלגרסתה על פי סעיף 4 לפקודת הפטור, מוסד ללא כוונות רווח אשר נכסיו משמשים לצורכי חינוך זכאי לפטור מתשלום ארנונה. המסגרת הנורמטיבית: האינטרס הציבורי הוא שכספי ציבור, קרי מיסי הארנונה, ייגבו באופן שווה, ועל פי קריטריונים גלויים וברורים. אלא שבענייננו, טוענת העותרת, העיריה מפלה בין המוסדות השונים ובכך מונעת גבייה שווה על בסיס ייעוד המבנה ותכלית השימוש בו. לעומתה טוענת המשיבה 2 כי סרובו של משיב 1 להכיר בעותרת כ"מוסד חינוך" מונע בעדה מלזכותה בפטור על פי הפקודה. השאלות הצריכות הכרעה בדיון זה הן: האם בדין קבע המשיב 1 כי העותרת אינה מוסד חינוך? ובהנחה שהעותרת עונה על הגדרת "מוסד חינוך" האם בדין דחתה המשיבה את בקשתה לפטור מתשלומי הארנונה והאם החלטת הדחיה הינה החלטה סבירה, בהתחשב בקריטריונים ששימשו את משיבה 2 בסיווג העותרת. בסעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג - 1992 (להלן: "חוק ההסדרים) נקבע: "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס." (הדגשה שלי ש.ד). מלשון החוק עולה כי נקבעו שלושה מבחנים לחישוב שיעור הארנונה. אלא שמדדים אלה פותחים פתח לפרשנות אשר לפיה סוג הנכס יקבע על פי השימוש בו או לחילופין על פי מיקומו הגיאוגרפי. כפי שנקבע בע"א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ . תק-על 2003 (1), 754 ,עמ' 758. " חוק ההסדרים מציין שלשה מבחנים לצורך חישוב ארנונה: 'סוג הנכס, שימושו ומקומו'. חוק ההסדרים, וכמוהו גם תקנות ההסדרים, אינם מגדירים מדדים אלה. מלשון התקנות עולה, כי סוג הנכס נקבע בהתאם לשימוש בו וכי ניתן לסווג נכס בסווג משנה, גם לפי מיקומו. לכאורה עולה מחוק ההסדרים, כי המבחנים שנקבעו בו מצמצמים את מרחב שיקול הדעת של הרשות כפי שנתפס קודם לחקיקתו, למסגרת המדדים של סוג הנכס, סוג השימוש בו ומיקומו". סעיף 4(א)(IV) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 קובע: "מדינות זרות, עדות דתיות או מוסדות דתיים, מוסדות צדקה ומוסדות חינוך יהיו פטורים ממס. למרות כל האמור בפקודת העיריות, 1934:- (א) ארנונה כללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה אשר:- ... (IV) הבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד חינוך, בתנאי שהבנין או הקרקע התפושה משמשים לאותו מוסד-חינוך:- (א) כגן ילדים, בית ספר, סמינר או בית ספר מקצועי,..." סמכות משרד הפנים סעיף 14 לפקודת הפטור קובע: " כל שאלה באם איזו עדה, גוף או מוסד הם עדה דתית או מוסד דתי או אם איזו אגודה היא אגודת-צדקה או אם איזה מוסד הוא מוסד-חינוך, יחליט בה הממונה על המחוז שבו נמצא הנכס אשר ביחס אליו נתבעים הפיטורין ע"י אותה עדה או אותו מוסד דתי או אותה אגודת-צדקה או אותו מוסד-חינוך." (הדגשה שלי ש.ד.). על פי הפירוש שניתן בפסיקה לסעיף זה משיב 1 מוסמך לדון בשאלה האם העותרת נכללת בהגדרה "מוסד חינוך" לצורך מתן פטור מארנונה על בסיס סעיף 4 לפקודת הפטור. יפים לעניננו דברי השופט א' ריבלין ברע"א 8879/99 (ע"א 9230/99) עיריית תל אביב-יפו נ' המכללה לביטוח ואח'. פ"ד נז(2) 577 , 586. "אין בהוראת סעיף 14 לפקודת הפטור להעניק סמכות זו לממונה, והיא נתונה להכרעתו של מנהל הארנונה. הממונה, מצדו, רשאי להחליט בשאלה אם באה המשיבה בגדר "מוסד חינוך". ובהמשך נקבע: "בשלב זה, יש להחזיר את הדיון לממונה על-מנת שייתן דעתו לשאלה האם באה המשיבה בגדר "מוסד חינוך" כמשמעותו בהוראת סעיף 4 לפקודת הפטור. אם יחליט על כך בחיוב, ורק אז, יבדוק מנהל הארנונה אם נתקיימו יתר תנאי הפטור." (ההדגשות שלי ש.ד.) לאור האמור לעיל סמכותו של המשיב 1 מוגבלת למתן החלטה בשאלה האם העותרת עונה על הגדרת "מוסד חינוך" על מנת שמנהל הארנונה יקבע בהמשך לאותה החלטה האם היא עומדת בתנאים הנדרשים למתן הפטור. הגדרת "מוסד חינוך" במקרה דנן סרב המשיב 1 לראות בעותרת מוסד חינוך לצורך סעיף 4(א)(IV) מהטעם שאינה עומדת בהגדרת הסעיף הואיל ולהשקפתו מדובר ברשימה סגורה אשר מוסדות להשכלה גבוהה אינם נכללים בה. לפירוש ההגדרה "מוסד חינוך" לצורך מתן הפטור מתשלומי ארנונה על פי סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפטור יש לבחון מהי המשמעות המילולית של צמד המילים הנ"ל, ובפסיקה נערכה בחינה מקיפה של מונח זה. מבחינה אסוציאטיבית מוסד חינוך מטרתו לחנך לערכים ולהקנות ידע בסיסי לבאים לראשונה בשעריו, כך גם נכתב בחוק לימוד חובה, התשי"ט - 1949. לשון החוק מבהירה כי חוק החינוך הינו חובה והוא חל על כלל הילדים והנערים מגיל 3-16. " 'חינוך חובה' פירושו - לימוד המיועד לילדים ולנערים הניתן בשלוש עשרה שנות לימוד, מהן שלוש בגן-ילדים בגיל 3 עד 5 ועד בכלל ועשר שנות-לימוד בכיתות א' עד י' לילדים ולנערים בגיל 6 עד 15 ועד בכלל; 'מוסד חינוך' - פירושו - מוסד ללימוד שיטתי לילדים ולנערים; " בנוסף קבע המחוקק להבדיל מחוק לימוד חובה מערכת חוקים ותקנות נפרדים המתייחסים באופן פרטני למוסדות להשכלה גבוהה בלא קשר למוסדות החינוך הרשמיים או בלתי רשמיים אשר הוכרו לצורך כך על יד שר החינוך. בה"פ 225/97 (תל אביב-יפו) המכללה לביטוח נ' הממונה על מחוז תל אביב-יפו תק-מח 99(3) 48673 קבע כב' השופט דר' ג. קלינג לאחר שהפך והפך בפרשנות המילולית של המילה "חינוך" כי המילה כשלעצמה מעידה על מטרתה לחנך ולהקנות ערכים ואין הדבר שונה מהקניית השכלה שכן מוסד המלמד את חניכיו כמוהו כמוסד מחנך ומוסד המקנה השכלה לחניכיו על דרך ההוראה אף הוא מוסד מחנך על כן יש לראות במוסדות להשכלה גבוהה מוסד מחנך לאור העברת הידע לסטודנטים על דרך ההוראה. "... גם רכישת השכלה הינה בגדר חינוך. בהמשך הערך של תולדות החינוך באינציקלופדיה בריטניקה התפתחות של בתי ספר יסודיים, תיכוניים ומוסדות להשכלה גבוהה, אלה מוסדות שבהם עוסקים בהוראה". (פסקה 10). לאור מסקנה זו דחה בית המשפט את הפרשנות לפיה יש להבחין בין "מוסד חינוך" לבין "מוסד הוראה" לצורך קביעת הזכאות למתן פטור מארנונה כללית. אומנם בעמ"נ 126/02 עודד ואיתי עמותה לעידוד וקידום הצילום נ' מנהל הארנונה של עירית ת"א-יפו, קבעה כב' השופטת ד"ר ד. פלפל כי לא כל מוסד להשכלה נכנס בגדר מוסד מחנך יחד עם זאת נקבע כי על אף השוני בפרשנות המילונית בין המילים "חינוך" ו"השכלה" יש בהן מן המשותף "ואך טבעי הדבר כי ישתלבו השניים בדרכם". לאור האמור לעיל אני סבורה כי יש לראות בעותרת, אשר אין ספק לגבי היותה מוסד להשכלה גבוהה גם מוסד חינוך המקנה לצד ידע מקצועי גם ערכים, הרחבת אופקים, חשיבה יצירתית, הכוונה, ייעוץ ותמיכה לתלמידיו. סמכותה של הרשות המקומית סעיף 4(א)(IV) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 בא להקל על מוסדות אשר תכלית קיומם הקניית ידע וחינוך ללא כוונות לעשיית רווח. כך גם נקבע בע"א 9230/99 על יד כב' השופט א' ריבלין. "תכליתו של הפטור הקבוע בסעיף 4(א)(Iv) הוא לשחרר מנטל הארנונה מוסד חינוך ללא כוונת רווח המשתמש בנכס שבידיו לאחד מן הצרכים המנויים בסעיף. זהו פטור המוענק בשל אופי הפעילות בנכס ('נשוא המס')." הואיל והסמכות למתן פטור מארנונה על בסיס סעיף 4 לפקודת הפטור מצוי בידי מנהל הארנונה של המשיבה 2 מוטלת עליו החובה לבחון הענקת הפטור על בסיס קריטריונים קבועים ואחידים על מנת למנוע אפליה בין מוסדות חינוך הדומים בתכליתם אך שונים בתכניהם. העתירה נגד משיבה 2 הנה לפטור את העותרת מתשלום ארנונה בגין היותה מוסד חינוך ולו מהטעם של שוויון בין המוסדות האקדמאים בתחומה המוניציפלי של עיריית תל אביב ובכך למנוע את אפליתה. בדיון שהתקיים בתאריך 9.7.03 ניתנה על ידי החלטה המורה למשיבה 2 להשיב לשאלת העותרת האם מוסדות חינוך מסוימים המפורטים ברשימה שתוצג על ידי העותרת זכאים לפטור מארנונה והנימוק להחלטה זו. מהרשימה המונה 15 מוסדות עולה כי אין אחידות בהחלטת המשיבה 2 למתן הפטור מארנונה. והיא כוללת מכללות המוגדרות כסמינר ועל פי הפקודה הן פטורות מתשלום ארנונה, מוסדות הזכאים להנחה בתשלומי ארנונה בהתאם לצו הארנונה שכותרתו "מוסדות חינוך והשכלה - בפיקוח משרד החינוך" ומוסדות הזכאים לפטור על פי צו הארנונה שכותרתו "מוסדות חינוך והשכלה שלא בפיקוח משרד החינוך", מוסדות אחרים מחויבים במלוא סכום הארנונה וישנם מוסדות אשר בשל הסכמים משנים עברו פטורים היו מתשלומי ארנונה. הנמקות המשיבה 2 להענקת הפטור או מניעתו אינן אחידות ומעיון ברשימת המוסדות הפטורים מתשלום ארנונה מתקבל הרושם כי ההחלטה הנה פרי אינטואיציה או גחמה רגעית ולא על פי מדדים עניניים המבוססים על נתונים עובדתיים שווים בין מוסדות החינוך השונים. כך נהנים מהפטור המוסדות להשכלה גבוהה אשר גם להשקפת העיריה ההגדרה אינה חלה עליהם מאחר שהם מקנים השכלה לתלמידים שגילם עולה על 18 שנה. אם נבקש למצוא את קו המשווה בסוג החינוך כגון לימודים שעם סיומם מוענק לבוגרים תואר אקדמאי הרי שגם בכך אין זהות בין המוסדות השונים הכוללים בצד האוניברסיטאות והמכללות גם את מכללת לוינסקי והמכללה להוראת טכנולוגיה. גם המשיבה 2 ערה לחוסר האחידות ומודה כי "מהבדיקה שנערכה עולה אכן כי קיים חוסר אחידות בחיוב מוסדות ההשכלה ו/או ההכשרה המקצועית הנקובים לעיל, לעיריה אין כיום הסבר לחלקם של החיובים ההיסטוריים שנערכו בעבר ושאינם עולים בקנה אחד עם עמדתה. עמדת העיריה היא זו אשר פורטה בתשובה לעתירה. לאור ממצאי הבדיקה תערוך העיריה בדיקה מקיפה של חיוב מוסדות אלה ודומיהם באופן שחיובם משנת 2004 ואילך יהא תואם את עמדתה ככפי שפורטה באריכות בכתב התשובה". אין בידי לקבל הסבר זה - ואני סבורה שבית המשפט אינו יכול לתת יד לקביעות שרירותיות. בבג"צ 26/99, ובג"צ 2606/00 עירית רחובות נ' שר הפנים ואח' קובעת כב' השופטת שטרסברג כהן: "אני סבורה, כי כעניין של מדיניות ראויה, של מינהל תקין בשל חלוקה צודקת והוגנת של נטל המס ברשויות מקומיות בשל תפיסה נכונה של מעמד הרשויות המקומיות בקביעת תקציבהן, יש לבחון במקרה דנן אישורים 'הסטוריים' לפטורים מארנונה. יש לעשות כן, על פי קריטריוניים הולמים שיקבעו בתקנות או בדרך חוקית אחרת". דהיינו, בחינת הפטורים אמורה להעשות על פי קריטריונים שווים באופן שיאפשר חלוקה צודקת של נטל המס. אולם למרות שבענייננו אמורים להקבע קריטריונים אחידים בעתיד אין אני פטורה מלדון בחיובי העבר לנוכח חוסר האחידות המתואר לעיל. בעמ"נ 126/02 עודד ואיתי עמותה לעידוד וקידום הצילום נ' מנהל הארנונה של עירית תל-אביב יפו. נקבע על ידי השופטת ד"ר דרורה פלפל כי בית ספר לאומנויות "קמרה אובסקורה" יסווג לצרכי חיוב בארנונה כללית, בהתאם לסיווג החל על מוסדות חינוך והשכלה שבפיקוח משרד החינוך. לנוכח הדמיון הרב בין מוסד זה לבתי הספר שבניהולה של העותרת וכן לאור העובדה שברשימת המוסדות אשר נהנים מפטור בתחומה של משיבה 2 מצויים מוסדות נוספים הזהים מבחינת מטרותיהם ואופי ההשכלה הנרכשת בהם לאלה של העותרת, אני סבורה שהן על פי הפירוש שניתן לפקודת הפטור ע"י המשיבים באותם מקרים והן כדי למנוע אפליה פסולה בין מוסדות חינוך הזהים בתכונותיהם, יש לקבל את העתירה. לסיכום אני מורה למשיבים על פי סמכותם כמפורט לעיל להכיר בעותרת כ"מוסד חינוך" על פי הקריטריונים שנקבעו בפקודת הפטור. המשיבים ישלמו הוצאות עתירה זו ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ארנונהדיני חינוךהשכלה גבוהה