המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות ואילו המבקש הגיש בקשה לביטולו. המבקש ביסס את בקשת הביטול בטענות שונות אך העיקרית שבהן, וכך אף בבקשה שלפני, היא כי ישנה "טעות גלויה על פני הפסק". להלן פסק דין בסוגיית טעות גלויה בפסק בוררות: החלטה לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט י' שינמן) בהפ"ב 8801-02-10 מיום 7.12.2010, בו נדחה חלקה הארי של בקשת המבקש לבטל את פסק הבוררות שניתן ביום 20.10.2009 על ידי הבוררת עו"ד נורית אמיתי (להלן בהתאמה: פסק הבוררות ו-הבוררת), אשר כפי שנטען בבקשה נוספת של המבקש שהוגשה בתיק שלפניי, לימים הלכה לבית עולמה. בית המשפט המחוזי אישר את פסק הבוררות, למעט סעיף 203 לפסק הבוררות לגביו בלבד נעתר לבקשת הביטול. רקע עובדתי והליכים קודמים 1. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש היה בעל מניות ומנהל בחברה שעסקה בייצור ושיווק מתקני שעשועים לילדים. המשיב היה בעל מניות ומנהל בחברה שעסקה בתחום מתקני ומתחמי משחקי עץ לחצר. בשנת 2007, לאחר שנוהל בין הצדדים משא ומתן לשילוב עסקי, באמצעות הקמת חברה חדשה שתעסוק בתחומי הפעילות של החברות הנ"ל, התקשרו הצדדים בשני הסכמים: הראשון, הסכם מייסדים בו סוכם על הקמת חברה משותפת וניהולה (להלן: הסכם המייסדים). השני, הסכם התקשרות בין החברה החדשה שתוקם לבין המשיב, המסדיר את תנאי העסקתו של המשיב בחברה החדשה (להלן: הסכם ההתקשרות). עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי שיתוף הפעולה בין הצדדים לא האריך ימים ולאחר פרק זמן קצר התגלעו ביניהם חילוקי דעות שהביאו להפסקת הפעילות המשותפת. בסופו של הליך בוררות שהתקיים בין הצדדים בקשר לטענותיהם ותביעותיהם ההדדיות ניתן פסק הבוררות. לאחר שניתן פסק הבוררות נערך דיון נוסף במעמד הצדדים בנושא "היישום הכספי" של פסק הבוררות. בהחלטה של הבוררת מיום 27.12.2009 נקבע כי על המבקש לשלם למשיב את הסכומים שלהלן: 276,531 ש"ח בגין "מענק חתימה"; 60,580 ש"ח בגין "דמי ניהול"; 34,950 ש"ח בגין "דמי הסתגלות"; ו-7,746 ש"ח בגין "רווחי הזמנות". ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 2. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות ואילו המבקש הגיש בקשה לביטולו. המבקש ביסס את בקשת הביטול בטענות שונות אך העיקרית שבהן, וכך אף בבקשה שלפני, היא כי ישנה "טעות גלויה על פני הפסק" במובן זה שהבוררת בלבלה בין הסכם המייסדים להסכם ההתקשרות בפסיקתה ושילבה סעיפים מהסכם אחד בהסכם השני. על בסיס טענה זו טען המבקש כי קמו לו עילות הביטול המעוגנות בסעיפים 24(3)-(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). כן טען המבקש כי יישומו הכספי של פסק הבוררת מנוגד לקביעותיה של הבוררת בפסק הבוררות, וכי הפסק מבולבל, בלתי מובן ובלתי ישים. בנוסף לכך, טען המבקש כי הבוררת לא הכריעה באשר לטענותיו לעניין "השעבוד הצף לטובת בנק דיסקונט" ומשכך קמה לו עילת הביטול המעוגנת בסעיף 24(5) לחוק הבוררות. זאת ועוד, לטענת המבקש חלק מתוצאות פסק הבוררות אינן מנומקות ומשכך עומדת לו עילת הביטול המעוגנת בסעיף 24(6) לחוק הבוררות. מעבר לכך, טען המבקש כי פסיקתה של הבוררת סטתה מההסכמים בין הצדדים ומשכך קמה לו עילת הביטול המעוגנת בסעיף 24(7) לחוק הבוררות. בהמשך לכך נטען על ידי המבקש כי פסיקת הבוררת יצרה תוצאה קשה, אבסורדית ואינה סבירה, בחריגה מההסכמים שנכרתו בין הצדדים ותוך מתן סעד בידי המשיב שלא עמד בהתחייבויותיו ומשכך פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור וקמה לו עילת הביטול המעוגנת בסעיף 24(9) לחוק הבוררות. המבקש היפנה לטעויות מהותיות נוספות שנפלו לדידו בפסק הבוררות ומשכך טען כי קמה לו עילת ביטול מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות. עוד טען המבקש כי לאחר שניתן פסק הבוררות קיימה הבוררת שיחה טלפונית חד צדדית עם בא כוחו מאחר והיה ברור כי פסק הבוררות מבולבל ולא ניתן ליישמו ובעקבות זאת התקיימה ישיבה נוספת בדבר יישום החלק הכספי בפסק הבוררות. המבקש הדגיש כי אין זה ראוי שתתקיים שיחה שכזו בין הבוררת לבין אחד מבעלי הדין אולם בנסיבות העניין ולאור דרך ניהול משרדה של הבוררת לא היה ניתן למנוע קיומה של שיחה זו. 3. בית המשפט המחוזי עמד באריכות ובפירוט רב על הרקע לסכסוך בין הצדדים, מהותו וטענותיו של המבקש במסגרת בקשת הביטול. בית המשפט המחוזי דן בטענתו המרכזית של המבקש בעניין הבלבול בין החוזים ובטעויות המהותיות שנפלו לכאורה בפסק הבוררות. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי את הלכותיו המושרשות של בית משפט זה לפיהן בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על הבורר וכי גם אם נפלו טעויות גלויות על פני הפסק הרי שאין בכך לגבש עילת התערבות. בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי להחלטתי ברע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010) (להלן: עניין עיריית אופקים) ולאסמכתאות הנזכרות שם. 4. בית המשפט המחוזי קבע כי הבוררת קיימה את הליך הבוררות באופן תקין ואיפשרה לצדדים להביא את מלוא ראיותיהם וטענותיהם. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הבוררות מנומק וניכר כי הבוררת ניתחה לעומק את טענות הצדדים, תוך שהוא מדגיש כי המבקש ניסה לבסס עילות ביטול שונות ורבות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות ככל הנראה משום שהיה מודע להלכה הנוהגת בדבר אי התערבות בטעויותיו של בורר גם כאשר זה כבול לדין המהותי. יחד עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי הבוררת חרגה מסמכותה עת פסקה למשיב במסגרת סעיף 203 לפסק הבוררות "מענק הסתגלות" בסך של 10,000 ש"ח לחודש למשך שלושה חודשים. בית המשפט המחוזי נימק קביעתו זו בכך שהסעד לא התבקש על ידי המשיב. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על אישור פסק הבוררות למעט סעיף 203 שבוטל כאמור. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי. נימוקי הבקשה 5. למקרא הבקשה שלפני עולה כי המבקש אינו מעלה טענות שונות מאלה שנטענו על ידו בבית המשפט המחוזי וטענותיו אינן מגלות נימוקים חדשים ביחס לאלו שפורטו לפני הערכאה הדיונית. משכך איני מוצא מקום לשוב ולפרט את טענותיו של המבקש. גם בבקשה שלפניי ממקד המבקש מאמציו בטעויות המהותיות שנפלו לדידו בפסק הבוררות ובבלבול שלכאורה לקתה בו הבוררת עת ערבבה בין הוראות שני ההסכמים כאמור. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב. 7. הלכה ידועה היטב היא כי רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של הערכאה הדיונית בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: עניין עיריית אופקים, סעיף 18 להחלטתי; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 3.1.2011) (להלן: עניין שרבט), סעיף 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.2011), סעיף 17 לחוות דעתי]. איני סבור כי מבחנים אלו מתקיימים בנסיבות העניין. הטענות הנטענות בבקשה שלפניי אינן מעלות שאלה משפטית חדשה הטעונה הכרעה וכל טענותיו של המבקש נסמכות על עילות מוכרות בדין לעניין ביטול פסקי בוררות אשר זכו לדיון ענף בפסיקתו של בית משפט זה. זאת ועוד, להכרעה בטענותיו של המבקש אין השלכות מערכתיות וכל כולה מתמצה בדלת אמותיהם של הצדדים. 8. בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק היטב ולא מצאתי כי נפלה בו שגגה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. אף אני התרשמתי כי טענותיו של המבקש מכוונות בראש ובראשונה כנגד שיקול דעתה של הבוררת. הן בבקשת הביטול שהוגשה בבית המשפט המחוזי והן בבקשה שלפניי משיג המבקש כנגד טעויות שנפלו לכאורה בפסק הבוררות, כמו גם בדבר סתירה בין ממצאי הבוררת לבין תוצאותיו של פסק הבוררות וכן בדבר בלבול בין ההסכמים. למקרא טענות אלה ברור לכל כי טענותיו של המבקש הן בעלות אופי ערעורי ואינן נוגעות הלכה למעשה לתקינותו הפרוצדוראלית של הליך הבוררות ושמירת כללי הצדק הטבעי בגדריו, הגם שלפרקים נדמה כי המבקש מנסה לשוות לטענותיו אצטלה שונה. כפי שעמדתי על כך במספר פסקי דין והחלטות, כמו למשל בעניין עיריית אופקים אליו הפנה בית המשפט המחוזי, הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט ביחס לפסק הבוררות מוגבלת ושונה במהותה מביקורת ערעורית על פסק דין של ערכאה דיונית. מדובר בהלכה מושרשת שבתי המשפט פועלים לפיה מימים ימימה וכך יש להמשיך ולנהוג לשם הגשמת תכליותיו של מוסד הבוררות [ראו: הערותיי ברע"א 10001/08 אפרים פלינר ובניו חבר לבנין והשקעות נ' מלאך (לא פורסם, 5.10.2010)]. כאמור, איני מוצא טעם לשוב ולדון ביתר טענותיו של המבקש אשר זכו למענה הולם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המבוסס כדבעי בדין. באשר לשיחה הטלפונית שנערכה בין הבוררת לבין בא כוחו של המבקש, המבקש לא העלה טענת ביטול מובהקת וטען לכך בשפה רפה. זאת ועוד, לאור העובדה כי בא כוחו הוא זה שיזם את השיחה הרי שהמבקש מוחזק כמי שיצר את הנסיבות שעליהן הוא משתית את טענותיו ומשכך אינו יכול להסתמך עליהן על מנת להביא לביטול פסק הבוררות [ראו והשוו: עניין שרבט, סעיף 48]. ברי, כי אין זה ראוי שיתקיימו שיחות חד צדדיות בין בורר לבין אחד מבעלי הדין בלבד אלא אם כן בעלי הדין הסכימו לכך. שומה על בוררים להקפיד על כלל זה שנועד להבטיח את תקינות ההליך ולהגביר את אמון הצדדים בבורר. 9. עוד ראיתי לנכון לציין, כי ביום 24.1.2011 הגיש המבקש בקשה "להארכת מועד להוסיף על בקשת רע"א". בבקשה זו ציין המבקש כי נודע לו שהבוררת שלחה יד בנפשה ובכך יש לטעמו להצביע על העובדה כי נסיבות מותה השפיעו על עבודתה ועל הבלבול שניכר בפסק הבוררות דנן. המבקש עתר לשהות נוספת כדי לבדוק את נסיבות מותה של הבוררת. ביום 3.2.2011 קבעתי כי לא אוכל להיעתר לבקשה במתכונתה הנוכחית, שכן ככל שהמבקש חפץ בהעלאת טענות או בהצגת ראיות שלא היו לפני בית המשפט המחוזי ואשר הוא סבור שהן חיוניות להכרעה בבקשה, עליו להגיש בקשה מתאימה. לאחר שניתנה החלטתי זו לא הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקש בהקשר זה. 10. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיב איני עושה צו להוצאות. יישוב סכסוכיםבוררות