1. זוהי תביעה כספית - תביעת נזקי גוף - עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. לטענת התובע, ביום 3.2.01 הוא נפגע בתאונת דרכים עת נהג/רכב על אופנוע. הנתבעת כופרת בעובדה, כי התובע נפגע בתאונת דרכים. הצדדים קיבלו את הצעת ביהמ"ש בכל הנוגע לנזק - 25,000 ש"ח. מכאן, שהדיון התייחד בשאלה: האם נפגע התובע בתאונת דרכים ביום 3.2.01. 2. דיון בעדותו בביהמ"ש העיד התובע: "התאונה מיום 3.2.01 - נסעתי בלילה לחפש את הכלב שלי בקיבוץ השכן - קיבוץ סעד. נסעתי במהירות איטית בשול השמאלי וחיפשתי את הכלב. מכיוון שנסעתי במהירות איטית אז הרגל הימנית שלי היתה באויר. לא שמתי לב והגעתי למקום שהיה פס האטה והרגל שלי נתנה בעיטה בפס ההאטה. כתוצאה מכך הרגל עפה אחורה ואני נפלתי על צד ימין של האופנוע. התקפלתי מכאבים, קמתי ועליתי על האופנוע ונסעתי הביתה". עדות זו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין המחייבת את בית המשפט לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו (סעיף 54 לפקודת הראיות). לצערי, לא נמצא תומך לעדותו של התובע. נהפוך הוא, הראיות הקיימות, יש בהן כדי להביא לבקיעים בגרסתו של התובע. בעדותו סיפר התובע: "בלילה התקשרתי לאמא שלי שהיא אחות. היא אמרה לי ללכת למחרת למרפאה של הקיבוץ. הלכתי למחרת בבוקר לרופא, ד"ר זלוטניק, הרופא של הקיבוץ. הוא ראה את הברך וסיפרתי לו מה קרה לי. הוא אמר לי לבוא לאחר מס' ימים, באם זה לא יחלוף. הוא לא רשם שום דבר בפניה שלי אליו". עיון בכרטיס הרפואי נ/1 מלמד כי ד"ר זלוטניק דווקא כן רשם את הביקור של התובע במרפאה. אולם, ברישום זה אין כל זכר לכך כי מדובר בחבלה הנובעת מתאונת דרכים. כל שנרשם : "חבלה באיזור ברך ימין. אין נוזל". לא עולה על דעתי, כי אם היה מדובר בחבלה הנובעת מתאונת דרכים, ואם אמר התובע לד"ר זלוטניק את הדברים, הוא היה נמנע מלרשום זאת בכרטיס הרפואי. הא-ראיה, שבאירוע קודם מיום 1.4.00, עת נפגע התובע בתאונת דרכים, רשם ד"ר זלוטניק: "נחבל בכתף שמאל לאחר שנפל מאופנוע". זאת ועוד. התובע המשיך לבקר במרפאה כשד"ר זלוטניק ממשיך ומתעד את תלונותיו- ראה רישומים מיום 23.3.01, 3.6.01, 17.6.01, 26.8.01, 28.9.01, 12.10.01. באף אחד מרישומים אלו לא מציין ד"ר זלוטניק כי החבלה הנה תוצאת תאונת דרכים. ביום 23.3.01 מפנה ד"ר זלוטניק את התובע לצילום ברכיים. בהפנייה הוא מציין "לאחר חבלה". ביום 26.3.01 שוב שולח ד"ר זלוטניק את התובע לאבחון וכותב: "לאחר חבלה עקב נפילה". ביום 20.5.01 נשלח התובע ע"י ד"ר זלוטניק לייעוץ רפואי כשכותב בסיבת ההפניה: "הנ"ל נחבל בברך ימין לפני כ-3 חודשים". כך עושה ד"ר זלוטניק בטופס הפניה נוסף מיום 26.8.01 ולאחר מכן ביום 12.10.01. בכל המסמכים המפורטים לעיל, אין שום איזכור של תאונת דרכים. היתכן כי בכל הפעמים שביקר התובע אצל ד"ר זלוטניק ובכל אותם רישומים רפואיים ומסמכי הפניה לגורמי חוץ, "שכח" ד"ר זלוטניק לרשום פרטים כה מהותיים: כיצד נפגע התובע וכי פגיעתו הנה תוצאת תאונת דרכים ? ביום 30.5.01 מבקר התובע אצל האורטופד ד"ר אריאלי אריה אשר רושם מפיו של התובע: "מצב אחרי תנועה חדה של ברך ימין - כיפוף חד לאחור עם ברך ב-90 מעלות". האם גם ד"ר אריאלי "שכח" לרשום כי מדובר בתאונת דרכים ? על רקע רצף מסמכים רפואיים אלו, בהם אין כל איזכור כי התובע נפגע בתאונת דרכים, קשה לי לקבל, את המסמך מיום 10.6.01, שנכתב ע"י ד"ר זלוטניק לבקשת התובע. לפתע, מבקש התובע מד"ר זלוטניק אישור לפיו ביום 4.2.01 הוא פנה אליו, עקב כאב בברך ימין כתוצאה מחבלה בנסיעה באופנוע. אין ספק כי רישום זה אינו תואם את שאר הרישומים הרפואיים ועל כן, לא ניתן לייחס לו כל משמעות. התובע בעצמו בעדותו בביהמ"ש אומר: "הלכתי לרופא וביקשתי ממנו את האישור. הוא כמובן לא זכר אבל מה שהוא זכר הוא רשם לי. הוא לא זכר על מה ולמה באתי אליו". אם כך, כיצד ניתן האישור ?. טוב לפחות עשה ד"ר זלוטניק שהוסיף כי הוא "נותן אישור זה לפי בקשת הנ"ל". ספק בעיני אם אישור זה היה בכלל ניתן אלמלא אמו של התובע היתה אחות וד"ר זלוטניק היה רופא הקיבוץ. ד"ר זלוטניק לא הובא לעדות בביהמ"ש, עקב מחדלו של התובע באי-הזמנתו במועד, אך גם אם היה מתייצב בביהמ"ש, עדותו לא היתה מוסיפה דבר, שכן, כפי שעולה מהאמור לעיל, האישור שנתן חסר כל ערך ראייתי. לטענת התובע, עוד באותו לילה הוא סיפר לאמו, כי הוא נפגע בתאונת דרכים והיא הפנתה אותו למרפאה. התובע לא העיד את אמו על מנת לאמת ולבסס את טענתו זו. את זאת יש לזקוף לחובת התובע. זאת ועוד. גרסתו של התובע אינה גרסה אחידה. ביום 31.12.01 כותב עו"ד אסף איזנשטין מכתב לחב' הביטוח בו הוא מפרט את גרסת התובע: "ביום 3.2.01 בשעות הערב יצא מרשי לחפש אחר כלבו אשר ברח. במהלך החיפושים בהם הסתייע באופנוע המבוטח הגיע לחורשה הסמוכה לקיבוץ סעד, תוך כדי נסיעה איטית, במהירות איטית מאוד (קרוב לקצב הליכה), נתקל מרשי באבן או חפץ גס אחר ונפל ארצה על ברכו" (ההדגשה שלי - י.פ.) והנה, בעדותו בביהמ"ש לא מזכיר כלל התובע את החורשה הסמוכה לקיבוץ סעד אלא כי נסע לחפש את הכלב בקיבוץ השכן - קיבוץ סעד. אין הוא חוזר עוד על הגרסה כי נתקל באבן או בחפץ גס אחר אלא טוען כי לא שם לב לפס האטה שהיה במקום והרגל שלו נתנה בעיטה בפס ההאטה. איזו משתי הגרסאות היא הנכונה ? בעדותו בביהמ"ש אומר התובע: "החורשה היתה בתוך הקיבוץ. זה קרה בתוך הקיבוץ". האם בחורשה יש בכלל פסי האטה ? לטענת התובע, נגרם לאופנוע נזק: "נשברו לו פלסטיקים". משנתבקש התובע להציג קבלות על תיקון האופנוע, השיב: "אין קבלות על תיקון שתקנתי". לנוכח כל האמור לעיל, אין אני יכול לסמוך ידי על אף אחת מגרסאותיו של התובע ולקבוע כי ביום 3.2.01 הוא נפגע בתאונת דרכים. כפועל יוצא, דין התביעה להידחות. 3. סוף דבר אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה, לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק. בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון כי התובע נשא בשכ"ט המומחה ובכך נגרמה לו הוצאה נוספת. אופנועתאונת דרכיםתאונת אופנוע