החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון) בהפ"ב 22124-09-09 מיום 24.1.2010. 1. בין הצדדים התגלע סכסוך אשר התברר בבוררות. הצדדים הסכימו כי בירור הסכסוך ייעשה בשני שלבים: תחילה, תדונה שאלת חבות המשיבים כלפי המבקשים, ולאחריה, שאלת הנזקים. ביום 16.6.2009 ניתן על ידי הבורר , כבוד השופט (בדימוס) ד"ר א' וינוגרד, פסק דין חלקי שסיים למעשה את השלב הראשון בבוררות. 2. ביום 22.9.2009 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי שכותרתה "בקשה בכתב לתיקון ו/או ביטול חלקי של פסק בורר חלקי" (להלן: הבקשה הראשונה). בגדרה של הבקשה, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על תיקון חלקים שונים בפסק, וכן נטען כי הבורר לא הכריע באחת הסוגיות בהן היה עליו להכריע. 3. המשיבים עתרו לסילוק על הסף של הבקשה הראשונה. המשיבים טענו כי הבקשה הינה בקשה לביטול פסק בורר וכי זו הוגשה בחלוף המועד הקבוע לכך בסעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). בתגובתם לבקשה לסילוק על הסף, טענו המבקשים כי מהות בקשתם היא אישור פסק הבוררות החלקי תוך "תיקון ו/או ביטול שתי השמטות" בו. כן נטען כי בהתאם לסעיפים 22(ד) ו-26 לחוק הבוררות, אין מניעה כי בקשתם לתיקון ולביטול חלק מפסק הבוררות החלקי תוגש ותידון תוך דיון בבקשה לאישור פסק הבוררות החלקי, וכי על כן אין המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות להגשת בקשה לביטול נוגע לעניין, ואין מקום לדחות את בקשתם מחמת איחור בהגשתה. 4. לאחר קיום דיון במעמד הצדדים בבקשה לסילוק על הסף, הגישו המבקשים בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לאישור ולתיקון ו/או ביטול חלקי של פסק הבוררות. לחלופין, ביקשו הם לאפשר להם לתקן את בקשתם תוך התייחסות מפורשת לאישור פסק הבוררות (להלן: הבקשה השנייה). בבקשה זו, טענו המבקשים כי האיחור בהגשת הבקשה הראשונה נבע מכך שהגשת הבקשה הייתה כרוכה בהוצאה כספית ניכרת בה התקשו לעמוד. כן נטען כי בפסק הבוררות החלקי נקבע כי המשיבים ביצעו תרמית ופעלו בחוסר תום לב ומרמה, ובכך יש כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד המתבקשת. 5. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק על הסף, ואישר את פסק הבוררות החלקי. בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה הראשונה הינה בקשה לביטול פסק הבוררות החלקי, המבוססת על עילות הביטול המפורטות בסעיפים 24(5) ו-24(9) לחוק הבוררות. בית המשפט המחוזי ציין כי "הדברים כה ברורים עד כי יש להתפלא על ניסיונם של המבקשים להציג את הדברים אחרת". בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשים לא עתרו לתקן את פסק הבוררות בהתאם לסעיף 22 לחוק הבוררות וכי ממילא לא ניתן לתקן פסק בוררות בעניין בו לא הכריע הבורר במסגרת סעיף 22 לחוק הבוררות. באשר לבקשה השנייה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בנימוקים שהועלו בה כדי להוות טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק את הבקשה להארכת מועד. כן קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה, אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק את תיקון הבקשה שהוגשה על ידי המבקשים. 6. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. 7. במסגרת הבקשה חוזרים המבקשים על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי. בנוסף, טוענים המבקשים כי פסק הבוררות החלקי מעלה שאלות משפטיות החורגות מגדר הסכסוך בין הצדדים. 8. דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי, פסקה 16 לחוות דעתי והאסמכתאות הנזכרות שם (לא פורסם, 5.5.2010)]. הבקשה שלפניי לא מעוררת עילה להתערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הכרעתו של בית המשפט המחוזי עניינה אופי הבקשה הראשונה שהגישו המבקשים. בית המשפט המחוזי קבע, בהתבסס על האמור בבקשה הראשונה, כי בניגוד לטענתם מדובר בבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי. קביעה זו, שכל כולה טיב הבקשה שהגישו המבקשים, אינה חורגת מגדר עניינם של הצדדים להליך שלפניי. אף דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לתיקון ולביטול פסק הבוררות החלקי ולחלופין הבקשה לתיקון הבקשה, אינה מעוררת שאלה החורגת מגדר עניינם של הצדדים להליך. בנוסף, איני סבור כי נגרם למבקשים עיוות דין. 9. למעלה מהצורך, אציין כי לאחר עיון בבקשה שהגישו המבקשים (נספח 1 לבקשת רשות הערעור), סבור אני כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה הראשונה הינה בקשה לביטול פסק הבוררות ועל כן צריכה הייתה להיות מוגשת בהתאם למועד הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות: הבקשה נושאת את הכותרת "בקשה בכתב לתיקון ו/או ביטול חלקי של פסק בורר חלקי". ובסיומה ציינו המבקשים בזו הלשון: "בנסיבות המקרה דנא, חלים בעניינו הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, לרבות בהוראות סעיף 24(9) לעניין האירוע הראשון כ[ה]נ"ל וההימנעות מהכרעה בעניין הפרת צו המניעה הזמני, ובעניין סעיף 24(5) לעניין הימנעות מהכרעה בצו המניעה הזמני." ציון הוראות סעיף 24 כבסיס עליו נשענת הבקשה הראשונה מדבר בעד עצמו. בנוסף, בחינה מהותית של הבקשה הראשונה מעלה כי הסעד המתבקש בבקשה זו אינו יכול להינתן במסגרת בקשה המוגשת לפי סעיף 22(ד) לחוק הבוררות. כידוע, סמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 22(ד) לחוק הינה סמכות מצומצמת ונוגעת אך לעניינים טכניים הנמנים בסעיף זה ולא תיקונים הנוגעים לטעויות שבמהות הדברים [ראו: רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 543-542 (2003)]. זאת ועוד: אין לקבל ניסיונות להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות באמצעות שימוש בבקשות שכותרתן "בקשות לתיקון פסק" ולטעון כי המדובר בבקשות על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, בעוד שבמהותן הן בקשות לביטול פסק הבוררות [השוו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ב' 881-880 ו-887-886 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי)]. אוסיף, כי האפשרות לתיקון פסק בוררות הנזכרת בסעיף 26(ב) לחוק הבוררות, שכותרתו "סייגים לביטול הפסק", אינה מקימה לבית המשפט "מקור עצמאי" לתיקון הפסק. את ההוראה שבסעיף זה יש לקרוא יחד עם ההוראה הקבועה בסעיף 24 לחוק הבוררות המקנה לבית המשפט את הסמכות, "על פי בקשת בעל דין", לבטל, להשלים, לתקן או להחזיר לבורר פסק בוררות. כל שקובע סעיף 26(ב) לחוק הוא כי ככל שניתן לתקן פסק בוררות (או להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר) ובכך למנוע את ביטול פסק הבוררות במלואו, בית המשפט יתקנו ולא יבטלו [ראו: אוטולנגי כרך ב' 1189; והשוו: רע"א 6886/03 הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים בע"מ נ' מכבי נתניה כדורגל בע"מ (לא פורסם, 25.4.2006), פסקה 24 לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיא מ' חשין]. עוד אוסיף, כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי שאין בנימוקי המבקשים בבקשה השנייה כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד או בסיס מספיק להיענות לבקשתם לתיקון בקשתם הראשונה [השוו: רע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ (לא פורסם, 6.1.2010), פסקה 20 להחלטתה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה]. ממילא אין הכרעתו בעניין זה חורגת מעניינם של הצדדים. 10. בשולי הדברים, אציין כי לא הועלתה לפני בית המשפט המחוזי (או במסגרת בקשת רשות הערעור) טענה לפיה פסק הבוררות החלקי אינו מהווה פסק ביניים, ועל כן איני נדרש לסוגיה זו או לנפקותה [השוו: רע"א 1753/98 Bip Chemicals Ltd. נ' ג"ג כימיקלים בע"מ, פ"ד נב(3) 334 (1998)]. 11. סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות. הארכת מועדיישוב סכסוכיםבוררות