פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול), שדחה את תביעת המערערת לאכיפת הסכם פשרה שנכרת בינה לבין המשיב, וקיבל את עמדת המשיב כי ההסכם מבוטל. עובדות המקרה ותיאור ההליכים הקודמים 2. עובדות המקרה, ברובן, אינן שנויות במחלוקת. חברת צ.מ.ח. תשתיות ופיתוח בע"מ (להלן: צמח) היא חברה רשומה העוסקת בהנדסה ובפיתוח. בשנת 1997 התחלקה השליטה בצמח לשניים. 65% מהון המניות של צמח הוחזקו על ידי קבוצה המורכבת מאביו של המשיב, המשיב עצמו (להלן: פייגלין), וחברת נתח אחזקות בע"מ, שהיא חברה בבעלותם של פייגלין ושל אביו (שלושתם יחד להלן: קבוצת פייגלין). 35% הנותרים הוחזקו על ידי חברת גני סמדר (1991) בע"מ (להלן: גני סמדר). באוקטובר 1997 העבירה גני סמדר את מניותיה בצמח למערערת, חברת קטלנה מימון בע"מ (להלן: קטלנה), בעקבות הסכם שנכרת בין שתי החברות. תוך זמן קצר התגלעו בין בעלי המניות מחלוקות רבות בנוגע לאופן ניהול החברה. מחלוקות אלו הובילו את הצדדים להתחיל במגעים למכירת מניות קטלנה לפייגלין - מגעים שלא הבשילו לכדי הסכם. 3. לאור האמור, ב- 22.06.1998 הגישו גני סמדר, קטלנה וחברת האם שלה - קטלנה ב.נ. בע"מ - בקשה לפירוק צמח ולמינוי מפרק זמני לחברה. במהלך הדיון בבקשה, ב-09.07.1998, הגיעו הצדדים להסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה או ההסכם), לפיו הסכסוכים בעניין אופן ניהול החברה יועברו להכרעת בורר. ההסכם קבע גם כי פייגלין - או אדם אחר מטעמו - ירכוש את מניותיה של קטלנה, כאשר שווי המניות יוערך לפי שווי החברה ביום 01.04.1997, ובהתאם להערכת הבורר . השופטת ב' גילאור, שבפניה התנהלו ההליכים בבקשת הפירוק, אישרה את ההסכם והקנתה לו תוקף של החלטת בית משפט (אם כי, ההחלטה סיימה את התביעה ולכן ככל הנראה מדובר במתן תוקף של פסק דין). למען נוחיות הדיון, נוסח ההסכם יובא במלואו: א. הסכסוכים שבין הצדדים ובכללם, נושא העברת המניות ושוויין יוכרעו על ידי בורר, שאישיותו תוסכם בין הצדדים והם אינם מחוייבים לבוררים שהופיעו במסמכים הקודמים. הבוררות תתנהל לפי חוק הבוררות, ואולם עניין ההנמקה יהיה מסור לבורר. במידה והצדדים לא יגיעו להבנה בדבר אישיותו של הבורר וזהותו עד יום 14.7.98, יתבקש ביהמ"ש למנות את הבורר ביום 15.7.98 לאור הפגרה העומדת בפתח. ב. חיים פייגלין מתחייב, כי הוא או מי מטעמו ירכשו את מניות המבקשת 2 במשיבה. מוסכם, כי המבקשת 2 תמכור את המניות שבבעלותה במשיבה, למי שחיים פייגלין יורה. הערכת השווי של המניות תעשה נכון ליום 1.4.97. בקביעת שווי המניות, רשאי כל צד להביא כל ראיה ומומחים מטעמו, והצדדים יגישו לכל מומחה כל עזרה וסיוע. ג. הבקשות שהוגשו עד כה [ב]תיק בש"א 2276/98, 2283/98 תימחקנה, ללא צו להוצאות, ופעילות המשיבה תתבצע כפי שנהגה בטרם ניתן צו המניעה הזמני הראשון ב-2.7.98. ד. דבר ההסכם יובא לידיעת כל הגורמים שקיבלו אינפורמציה על הסכסוך שבין הצדדים. 4. עוד קודם לכן, במסגרת תביעה נפרדת שהתנהלה נגד חברת קטלנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוצא נגדה צו מניעה האוסר עליה לעשות כל עסקה בנכסיה (להלן: צו המניעה). צו המניעה, שהוצא כבר ב- 22.12.1997, אסר בין היתר על מכירת מניותיה בצמח. קטלנה וגני סמדר הגישו, לאחר החתימה על הסכם הפשרה, בקשה לשינוי ההסכם, כך שיכלול סעיף לפיו העברת המניות תתבצע רק "אם וכאשר יוסר צו המניעה ... ובכל מקרה כאשר הדבר יתאפשר לה מבחינה חוקית". הבקשה הגיעה אל בית המשפט במהלך פגרת הקיץ, אל כב' השופטת ש' וסרקרוג. השופטת וסרקרוג החליטה כי אין דחיפות לדון בבקשה בזמן הפגרה, אך ציינה כי אם יסכימו לכך שני הצדדים בעתיד - לא תהיה מניעה לאשר את השינוי. בפועל לא פנו בעלי הדין בבקשה נוספת, וההסכם נותר ללא שינוי. ביום 18.10.1998 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה בפני הבורר . במהלך הישיבה נדונה בעיקר בקשת קטלנה לעיין בדוחות הכספיים של צמח. בהתייחס לצו המניעה הצהירו הצדדים כי הם "מסכימים שהעברת המניות למר פייגלין תהיה כפופה להסרת צו המניעה". בסיום הישיבה קבע הבורר כי קטלנה היא התובעת העיקרית בהליך הבוררות, ולכן עליה להגיש כתבי טענות ראשונה, תוך 30 ימים. בפועל, מעולם לא הוגשו כתבי הטענות, ולאחר אותה ישיבה הפסיקו הליכי הבוררות ולא ניתנו החלטות נוספות של הבורר . 5. ב- 04.06.2003, קרוב לחמש שנים לאחר אותה ישיבת בוררות, פנתה קטלנה לבורר בבקשה לחדש את הליכי הבוררות. בתגובה, השיבה צמח כי פייגלין אינו מחזיק עוד במניות צמח וכי המחלוקות שהובילו לפניה לבורר אינן רלוונטיות עוד. לאור זאת לא חידש הבורר את הליכי הבוררות. רק ביום 17.03.2005, כשנה וחצי לאחר הפניה החדשה לבורר, וכשש שנים וחצי לאחר ישיבת הבוררות, הגישה קטלנה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי. קטלנה עתרה לחייב את פייגלין לרכוש ממנה את מניותיה בצמח לפי שוויין באפריל 1997, ולמעשה - לאכוף את הסכם הפשרה. קטלנה טענה כי משקיבל ההסכם תוקף שיפוטי - זניחת הליך הבוררות אינה מספיקה כדי להביא לביטולו. ובכל מקרה, כך נטען, כשלון הליך הבוררות אינו משפיע על העברת הזכויות במניות, אלא רק על הדרך בה יקבע גובה התשלום עבורן, ומשום כך עומדת לה הזכות לדרוש את קיום אותם חלקים בהסכם הנוגעים לרכישת המניות על-ידי פייגלין. בתגובה הגיש פייגלין המרצת פתיחה בה עתר להצהיר כי ההסכם בטל מעיקרו, בעילה של טעות או הטעיה בעת כריתת ההסכם, שמקורה באי ידיעתו אודות צו המניעה. לחילופין טען פייגלין כי ההסכם בוטל כדין, בהתנהגות הצדדים ובזניחת הליכי הבוררות. פייגלין טען כי בהסכם לא הועברו לו מניות או זכויות מכר, מאחר שהעברתן הותנתה בהכרעה במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים. לפיכך, משפקעו הליכי הבוררות - מניותיה של קטלנה נותרו בידיה וההסכם כולו פקע. 6. בית המשפט קמא דחה את טענתו של פייגלין כי ההסכם בטל מחמת טעות או הטעייה, מכיוון שלאחר שנודע לפייגלין על צו המניעה, בחר להמשיך את ההסכם ולא דרש לבטלו. אולם בנוגע לתוקף ההסכם כיום, העדיף בית המשפט את פרשנותו של פייגלין ופסק כי התחייבות הצדדים למכר עתידי של המניות הותנתה בקיום הליך הבוררות ובפתרון מוסכם של מלוא הסכסוכים. משכך, הסכם הפשרה לא העביר סופית את המניות מקטלנה לפייגלין או למי מטעמו, וכל זמן שהליכי הבוררות לא הגיעו לסיומם - ההתחייבות למכר המניות לא נכנסה לתוקף. בית המשפט פסק בנוסף כי הליך הבוררות נזנח וננטש על ידי כל הצדדים במשך שנים, וכי הזמן למתן פסק דין חלף, ולכן הסכם הבוררות כולו פקע. בגלל זניחתה את הבוררות, כך נפסק, קטלנה אינה יכולה להישמע בטענה כי עליה לקבל את תמורת המניות. בית המשפט קמא אף פסק כי הדרישה לאכוף היום את החוזה מנוגדת לחובת תום הלב. לאור קביעות אלו, קיבל בית המשפט קמא את תביעתו של פייגלין, והצהיר כי הסכם הפשרה וההחלטה שנתנה לו תוקף שיפוטי - מבוטלים. תביעתה של קטלנה, לכן, נדחתה. מכאן הערעור. טענות הצדדים בערעור 7. קטלנה אינה חוזרת על מרבית הטענות שהועלו בבית המשפט קמא, והיא ממקדת את הערעור בטענה כי פקיעת הליכי הבוררות אינה מובילה בהכרח להפקעת התחייבותו של פייגלין לרכוש את מניותיה לפי שוויין ביום 01.04.1997. לשיטתה של קטלנה הליך הבוררות הוא הליך דיוני בלבד, שנועד לקבוע את שווי המניות, ולכן פקיעתו אינה צריכה להוביל לפקיעת זכותה למימוש ההתחייבות של פייגלין לרכישת המניות שבבעלותה. קטלנה טוענת כי היא הסתמכה על ההסכם וסברה שההתחייבות תקפה, ולכן משכה את בקשת הפירוק, הסכימה להסרת צווי מניעה זמניים שניתנו במסגרתה, וחדלה לנהוג כבעלת מניות. פעולות אלה שינו את מצבה לרעה, תוך הסתמכות על ההסכם, לשיטתה. למעשה קטלנה אינה חולקת על ההכרעה כי הליך הבוררות נזנח ועל הקביעה כי הוא פקע בשל כך. טענותיה לפנינו נוגעות רק למשמעות פקיעת הליך הבוררות לעניין התחייבויות נוספות שנבעו מהסכם הבוררות. וביתר דיוק, קטלנה טוענת כי יש להשאיר על כנו את הסעיף השני בהסכם, המחייב את פייגלין לרכוש את מניותיה. 8. פייגלין סומך את ידיו על הכרעת בית המשפט קמא, לפיה המועד להגשת כתבי טענות חלף וכן חלף המועד למתן פסק בוררות, ועל כן פקעה הזכות לממש את הסכם הפשרה כולו ואין להפריד בין חלקי ההסכם, הקשורים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה. לשיטת פייגלין לא ניתן לממש את הסכם הפשרה לעניין שווי המניות בלי הכרעה ביתר הנושאים שהועברו להכרעת הבורר . לחילופין טוען פייגלין כי תוקף הסכם הפשרה היה מותנה בהכרעת הבורר בסכסוכים שהובאו לפניו. מאחר שתנאי זה לא התקיים - ההסכם למכירת המניות כלל לא נכנס לתוקף. נוסף על כך טוען פייגלין כי מתקיים בענייננו שינוי נסיבות מהותי, שכן הוא מכר את מניותיו לפני מספר שנים, וכיום הוא אינו בעל מניות בחברת צמח ואין לו עניין בה עוד. משום כך, טוען פייגלין, אין לאכוף את ההסכם ואת פסק הדין שאישר אותו. לטענתו בקשתה של קטלנה לממש את ההסכם אחרי זמן כה רב ולאור שינויי נסיבות שהתרחשו במהלך השנים - נגועה בחוסר תום לב. כמו כן גורס פייגלין כי קטלנה זנחה את זכות התביעה שלה מכוח הסכם הפשרה, ולא רק את הליך הבוררות. לכן אף אם תתקבל הטענה לפיה ניתן להפריד את החוזה לחלקים - יהיה על בית המשפט לקבוע כי גם החלקים העוסקים בהעברת המניות בטלים - והתוצאה המעשית תיוותר בעינה. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור, מטעמים שיפורטו להלן. תוקף הסכם הפשרה 9. אין חולק עוד כי קטלנה לא הגישה את כתבי הטענות - במסגרת הבוררות - בתוך שלושים הימים שהוקצבו לה לשם כך, וכי חלף הזמן למתן פסק בורר. אין גם חולק כי בנסיבות אלו - פוקע הליך הבוררות (ראו סעיף טו בתוספת הראשונה לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968; סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל כרך א 231-229, 240-234 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005); ע"א 9318/03 שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ, פ"ד נט(1) 828 (2004)). הגיונו של כלל זה טמון במהותו של הליך הבוררות כהליך שנועד להביא לסיומם המהיר של סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. כאשר מעבירים בעלי דין את הסכסוך ביניהם לידיו של בורר, כוונתם היא כי הכרעת הבורר תהיה יעילה ומהירה (השוו רע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ"ד נה(1) 327 (1999); רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' כידון, פ"ד נ(5) 466 (1997)). הליך בוררות הנמשך שנים רבות מנוגד לכוונה המקורית של הצדדים, ולתכליותיו ומטרותיו של חוק הבוררות עצמו. בשל כך פקיעתו היא מוצדקת. 10. קטלנה ויתרה למעשה על הטענה כי הליך הבוררות לא פקע, והיא אינה חולקת על הקביעה כי זנחה את הבוררות. טענתה העיקרית כיום היא כי פקיעת הליך הבוררות אינה משפיעה על ההתחייבות של פייגלין כי הוא או מי מטעמו ירכשו את מניות קטלנה. בעניין זה קבע בית המשפט קמא כי "ההסכמה להעברת הסכסוך לבוררות ומכירת המניות שלובות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה", וכי מכירת המניות הותנתה "לא רק בקביעת שווי, אלא גם בפתרון מחלוקות נוספות". על כן, נפסק, זניחת הבוררות מובילה הן לביטול הסכם הפשרה, הן לביטול עסקת מכר המניות. לא השתכנעתי כי יש מקום לקבל את טענת המערערת לפיה ניתן להפריד את החוזה לחלקים, ולבטל רק את החלק הנוגע להעברת הסכסוך לבוררות. התנהגותה של קטלנה מצביעה על נטישה וזניחה של ההסכם כולו. ההסכם להעברת המחלוקת לבוררות פקע במלואו, ואין להפריד בצורה מלאכותית בין סעיפיו. יתכנו אמנם מקרים בהם ביטולו של סעיף בוררות לא יוביל לביטול סעיפים אחרים בהסכם, אם ניתן לראות את סעיף הבוררות בנפרד ובמובחן מיתר סעיפי ההסכם (ראו למשל עניין שובל). אך לא כך בענייננו. בהסכם זה ובנסיבות כריתתו, הבוררות אינה רק "כלי דיוני" לשם הכרעה בזכויות הצדדים - אלא התחייבות על-פי החוזה, שכרוכים היו בה, ככל הנראה, יתרונות עבור מי מן הצדדים או שניהם. העברת המניות הייתה תלויה בסיום הליכי הבוררות והכרעה בכל הנושאים המצויים במחלוקת בין הצדדים, ולא רק בנוגע לשווי המניות. בית המשפט קמא הכריע כי אף לפי הצהרותיה הקודמות של קטלנה - הערכת שווי המניות אינה העניין היחיד שהועבר להכרעת הבורר . אין לדעת מה הניע את הצדדים לעצב את הסכם הפשרה כפי שעוצב ועל אילו צרכים ורצונות של הצדדים הוא ענה באותה תקופה. עם זאת, ניתן להניח - לפחות כנקודת מוצא שלא נסתרה - כי תנאיו השונים של הסכם פשרה שנכרת לשם סיום הליך משפטי כרוכים זה בזה וכי הסכמת הצדדים מהווה מעין "עסקת חבילה" שההפרדה בין חלקיה השונים עשויה לחטוא לכוונת הצדדים המקורית. לפיכך ניתן היה להניח כי תחולת התנאי לפיו ירכוש פייגלין את המניות מותנית בהכרעת הבורר בכל הסכסוכים. גם מבחינה מעשית, אין אפשרות להכריע בשווי המניות מבלי שתתקבל הכרעה בנוגע ליתר הסכסוכים בין בעלי הדין. לא ניתן, על כן, לאכוף את מכירת המניות ללא קיום יתר תנאי ההסכם, ובצדק פסק בית המשפט כי "ההסכמה להעברת הסכסוכים לבוררות ומכירת המניות שלובות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה". ההאשמות ההדדיות שמשמיעים לפנינו בעלי הדין זה כלפי זה רק מחזקות פרשנות זו, שכן מובן כי הסכם הפשרה הותיר מחלוקות רבות ללא פתרון וכי מחלוקות אלו עשויות להשליך על קביעת שווי המניות. כוונת הצדדים הייתה, לפיכך, ששאלות קשורות אלה יידונו במאוחד לפני הבורר . 11. באי-כוחה של קטלנה מפנים להלכות הקובעות כי ביטול הליכי הבוררות אינו צריך להוביל לביטול הזכות המהותית העומדת מאחורי הליכים אלו, ואפשרות הגישה לערכאות עדיין נשמרת (כגון עניין שובל). אכן זהו הכלל, אולם במקרה זה, כפי שקבענו, קיום הליך הבוררות ומכירת המניות קשורים זה בזה באופן שלא ניתן להפרדה. כמובן שביטול הסכם הפשרה אינו מונע מקטלנה לפנות לערכאות בעילות שאולי עומדות לה מכוח מקורות אחרים, אך אין ביכולתה לטעון לעילה מכוחו של הסכם הפשרה - שבוטל. הנה כי כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב וכן בשכר טרחה בסך 10,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. חוזהאכיפת חוזההסכם פשרהפשרה